אודה ולא אבוש - איש בנייה אני .

 גדלתי בבית שאליו לא נכנסו בעלי מקצוע , אבי היה איש יצירה , בעל תכונות מולדות של שקדנות ודקדקנות , ירידה לפרטים ודיוק , הבנה טכנית וחוסר פחד .

יכול להיות שמדובר גם בתקופה אחרת , יכול להיות ש"הדברים" היו אז אחרים ( מי מתקן היום ? זורקים וקונים חדש ... ) ,אבל בסביבה הזו הייתי אמור לצאת סוג של סופרמן : טכנאי מופלא המסוגל לפרק מכשיר עלום ולתקנו ( בלי שיישארו 3 ברגים כמו שהיה קורה בטלפונים האלחוטיים הישינים של פנסוניק ) ועד שיפוצניק מתוחכם המסוגל לפרק בניין ולבנות אותו מחדש .

דה - פקטו , קרה ההפך .

בלי להיכנס לתוך אותם עניינים משפחתיים , כנראה שהעובדה שהייתי סוג של ילד מגודל ( מאוד שמן ואח"כ מאוד רחב וגדול ) , יחד עם חוסר הבנה טכנית ( אבי למד מכונאות ואלקטרוניקה ושילב בזה שירטוט בעוד שאני דהרתי למגמה ביולוגית / צרפתית ) וסוג של    " קלוציות " , גרמו לכך שמעולם לא ניתנה לי הזכות להחזיק מברג , לקדוח חור , לפרק מכשיר או בסגנון .

את הפריג'ידר אני סחבתי בכל פעם שהעבירו דירה , שוב , כנראה מתוך הרגליי נוחות  וגודל.

עם יציאתי מהבית , אחד הדברים הראשונים שהגשמתי היה רכישת כלי עבודה מסוגים שונים , מחברות שונות ומתחומים שונים , העיקר שיהיו , והרבה ( טכנית : אם אני ממש רוצה , אני מסוגל לפרק ג'מבו בתנאי שלא צריך להרכיב אח"כ ).

בגלל שמשימות הבנייה שעמדו לפני לא היו גדולות ( מקסימום לקדוח חור לאיזה דיבל אצל חבר ) , לא ממש רכשתי ניסיון , אבל לפני מספר שנים זה הגיע - ובגדול .

עברנו לגור בבית קטן וישן בנס ציונה , שלא היה משופץ / מטופל / אסטטי / וכו' .

הפרוייקט מילא אותי בחדוות חיים , הנחת היסוד הייתה פשוטה : ממילא צריך בעלי מקצוע לשיפוץ ( חשמלטור / אינסטלטור / טייח / פחח / גנן וגגן )  , אני אתחיל ומה שלא יצליח יעבור הלאה .

לאט לאט , בעקשנות אין קץ , תלאות וייסורים , עשיתי הכל !!!

רכשתי ידע באינסטלציה , בחשמל, בבנייה , בנגרות , בגננות , בבניית פרגולות ועוד .

התמקצעתי תוך כדי עבודה והיום יש לי בית לתפארת , גינה מדהימה , פרגולות סובבות ( בלי רישיון ... ששש... לא לספר לעירייה ),

לפעמים בא לי לצעוק : אני א-ו-ה-ב את הבית שלי , ש-ל-י !!!!

יש יפים ממנו , יש מתוחכמים ממנו , יש מעוצבים ממנו ויש כאלה שכל החשמל עובד כמו שצריך , אבל אין כמוהו .

עם השנים עשינו שינויים , גם נולדו הילדים והצרכים השתנו , ואותות הזמן ניכרים שוב ( עברו למעלה מ - 5 שנים ) ,

אבל בכל יום שאני נכנס ומסתכל עליו , בוחן במבט מקצועי את חולשותיו , את פגמיו ואת מעלותיו , אני מתמלא גאווה .

זה הבית שלי , בניתי אותו עבור משפחתי ,

אני כבר לא צריך גן - עדן ,

רק להגיע הביתה .