כותרות TheMarker >
    ';

    lean on me

    ראיתי פעם סרט שנקרא lean on me. הסרט היה מקומם למדי, אך את הכותרת אני לוקחת איתי לכל מקום.
    הבלוג הזה הוא מעין ראי לנפש. קופסת תכשיטים שניתן להניח בתוכה מחשבות ורגשות המבקשים להם דרך החוצה, מחפשים אפשרות למצוא להם פה וצורה, ואינם יודעים איזו עין תשזוף אותם, ומתי, ואי מי, יגיב להם אם בכלל. הכתיבה מקלה מאד, מסייעת להרגיש ומסייעת לחשוב. הידיעה שאי מי עשוי לראות את הדברים יש בה מן ההצצה למקום אסור, מן המשחק בין הראוי והלא ראוי הדרים בכפיפה אחת. . .

    0

    הנסיכה ברמבילה - אגדות כמרפא לנפש

    0 תגובות   יום שישי , 13/3/09, 11:49


    שלוש אגדות קראתי בספר הנסיכה ברמבילה מחרוזת אגדות בהוצאת עם עובד(1988 ) תרגום אילנה המרמן. כל אחת קסומה יותר מן האחרת. הן לא חייבות להסתיים בסוף טוב, הן לא חייבות להתמקד באהבה דווקא, אבל יש בהן משהו שמקסים את הנפש, נכנס ישר למחזור הדם, ומוסיף איזו ארומה , איזה בושם חדש, לכל העורקים.

    אני לא מאמינה לעצמי, בחרתי את האגדות לפי האורך, כדי שאוכל להירדם בכל פעם לאחר שסיימתי את האגדה עד תומה.

    שמה של אגדה אחת היה האגדה על עלמת ההדסים ( עמ' 187 - 198) העבודה מספרת על זוג קדרים חשוך ילדים.הם גרים בארץ שכולה חרסית, ועוסקים בעשיית כלים מחרסינה. "פעם אחת עשה הקדר לאשתו שתי עבודות יפות ליום הולדתה: עריסה נהדרה של חרס צחור מצחור מקושטת כולה בראשי מלאכים מוזהבים ובוורדים ועציץ גדול של חרס אדום מעוטר בפרפרים ופרחים צבעוניים. חמש פעמים קראתי את המשפט הזה.  בכל פעם ראיתי לנגד עיני כלי יותר יפה , יותר מהודר ומעוטר. בעציץ הם שותלים הדס יפהפה  , הדס קסום, והנה בא נסיך, וכמובן אינו יכול שלא לרצות את ההדס בעציץ . הוא אינו יכול לחיות בלעדי "ההדסה הזואת המקסימה" והקדרית אומרת "אם לא אראה לעיני את ההדסה שלי , לא יהיו חיי חיים". אין באגדה אפשרות של פשרה, של ויתור. הכל טוטאלי, הכל במקסימום. כך או כך, ההדסה עם זוג הקדרים עוברת לבית הנסיך,ושם יהיה גם העציץ . "הנסיך בכבודו ובעצמו מקביל את פניהם "ובידו מזלף קטן של זהב, במזלף הזה השקה את ההדסה האהובה, ובראותו אותה חיתה רוחו ממש".  בחלוף זמן קצר,  כמובן , מתוך עציץ ההדסה תצא לה נסיכה מקסימה, הנסיך יתאהב בה,  נשים צעירות צרות עין וקנאיות תרצחנה אותה, לאחר מכן יצליחו להחזירה לחיים והם נישאים, עלמת ההדסים והנסיך בנשף גדול בגן הארמון ברוב עם. הסיפור התמים הזה, שכתוב בשפה הזכורה לי מילדותי רבת הנסיכים והנסיכות, הסוף הטוב והמפויס, כל אלה יוצרים בתוכי איזו פינה של  עולם קסום שלתוכה אני יכולה להכנס כאשר אני רוצה לנוח, או כאשר העולם החיצוני מזעיף פנים.

     

    לאגדה אקברט הבלונדי(עמ 141 - 161)  הגעתי עם ציפיות רבות . הוא גם אביר וגם בלונדיני, מה שמעורר מייד את הדמיון..אבל... אקברט התברר כ"אביר....בן ארבעים, קומתו קטנה מבינונית ושיער בלונדי קצר חלק וצףוף יורד לו בשני צידי פניו החוורים והכחושים." ניסיתי לצייר לעצמי את אקברט, ומה שיצא לי זה מישהו בגובה של שרון עם פאות לחיים כמו של אלביס.... כלומר לא בדיוק מה שמצופה מאביר באגדות. הסיפור , כרגיל , מספר על זוג חשוך ילדים. לאקברט יש חבר טוב, וכאן פתאום יוצאת האגדה לכיוון משונה : "יש לו לאדם שעות שסוד שהוא חייב להסתירו מחברו, סוד שעד כה נזהר מאד שלא לגלותו, מטיל עלי אימה, אז נעור בנפש יצר שאין לכבשו להיפתח כולה לגלות לחבר אף את העמוקים שבצפוניה כדי לחזק עוד את הידידות עמו. ברגעים שכאלה הנפשות הענוגות נחשפות זו לזו ויש שאחד מן הרעים אפילו נבהל מן ההיכרות עם רעו". גילוי הלב, שאצלינו הוא חלק בלתי נפרד, ביחסי חברות בין נשים לפחות, נחשב כאן למשהו אסור בתכלית האיסור, ואם "נפשות ענוגות נחשפות זו לזו" עלול הדברים לעורר אימה וסכנה. וכאן, במפגש רעים, מבקש אקברט הבלונדי , במפגש הכולל אותו, את אשתו ואת חברו, שאשתו תספר את קורות חייה. אשתו מספרת את ספור חייה, ספור ארוך , משונה, עולם של אגדה וקסם, עם מכשפה (שאיננה מוכרזת כמכשפה אך נראית בהחלט מכשפית ביותר) עם כלב מיוחד, עם ציפור מיוחדת מאד, נופים מוזרים נגלים בפני הקורא , ארצות שונות ומשונות, ופרטים מרתקים של קורות חיי הגברת. לאחר אותו ערב, נכנסים בני הזוג למתח, מה יקרה אם ישתמש החבר במידע כדי להזיק להם , איך הפקידו בידיו מן סוד כזה, ומכאן הופכת האגדה לאגדת דמים ומוות. בנוף צחיח, סלעי, מאיים, אנשים הופכים לאומללים. בסוף האגדה נפתרת חידה משונה היוצרת בין שלושת הגיבורים קשרים אחרים מכפי שהיו להם קודם. ואקברט הבלונדי "שכב על הערץ, משוגע וגווע, עמומים ומעורפלים הגיעו לאוזניו דיבורה של הזקנה נביחתו של הכלב ושירתה של הציפור החוזרת ושרה את שירה. ולמרות הצער וכמוזרות, עדיין הטיול בארץ המשונה והמסתורית הזו היתה נעימה לקריאה והותירה אותי מחוייכת.

    האגדה יקינתון וניצת הורד הכילה את כל מרכיבי האגדה, בעיקר התאורים , והשפה הנהדרת " לפני ימים רבים חי לו הרחק בסוף מערב עלם רך, עלם טוב מאד היה, אבל גם מוזר מאין כמוהו...לפני שנים מעטות היה העליז והשמח בבחורים, .... יפה תואר היה, מראהו כציור ממש וריקודו פלא פלאים. בין הבנות היתה ילדת חמד אחת, כלילת יופי, פניה כשעווה, שערה כמשי הזהוב, שפתיה  אדומות כדובדבן, גזרתה כגזרת בובה קטנה, עיניה שחורות כעורב....."  מה אגיד ומה אומר, רק לקרוא את התאורים, לעצום את העיניים ולראות בפנים את הגיבורים האלה מהלכים להם בארמונות מפוארים,בגנים פורחים, או בכל מקום שבו יבחרו ללכת. הספור הוא ספור של אהבה מסובכת וכמעט נכזבת, המסתיימת בסוף עגום,אך כל הדרך אליו היתה כל כך יפה, עם ציפור מיער קסמים, חלונות קמורים של ארמון, סוס דק גב ועלמת קסמים יפה מחייכת פורחת במלוא עלומיה, כאשר קורי קיץ כסופים  ריחפו אחריה והחרצית שעל מצחה שילחה אל הערבה קרן זיו ארוכה ירוקה זהובה".

    פשוט התמכרתי. לשפה, לתמונות, למראות, רק שלא יקרה לי מה שקרה לרימונד "וריימונד המסכן, הלך אחרי הצלילים אל תוך היער ולא נראה עוד...."

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      ש.ר.ה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין