פתאום הצורך הזה לשבת ולכתוב, לפרוק מטענים, להסיר מעליי קילוגרמים של מילים ששתקתי. וגם אתה עלית לי פתאום כבר יותר משנתיים שלא כתבתי לך מכתב פעם זו הייתה שגרה הייתי כותבת לך מכתבים, שולחת למייל, והיית מתענג מכל מילה רק משבח אותי כמה יפה אני כותבת וכמה אני טובה בזה...אבל לרוב לא אומר מילה על התוכן
כאן בטוח לא תגיב, זאת הפינה שלי אתה אפילו לא יודע על קיומה אתה אפילו לא יודע שאין יום שעובר בשנתיים האחרונות שלא חשבתי עלייך איך עוברים עליך הימים האם אתה מאושר האם יש בך חרטות....לא נראה לי ובעיקר - האם גם אתה חושב עלי?
כשהכרתי אותך התאהבתי בך מיד ואחר כך התחילו בחיי שנתיים של הכרות עם אדם לא פגשתי לפני כן - אני. כן, בזכות הפגישה איתך הצלתי סוף סוף לראות את עצמי
וגיליתי על עצמי כל כך הרבה דברים וגיליתי תענוגות, וגיליתי מקומות עמוקים....בנשמה שלי וגיליתי שיש משמעות לכל דבר, וסיבה לכל מה שקורה וגיליתי שהכל לטובה וגיליתי שלא תאהב אותי אף פעם לא כמו שאני אהבתי אותך וגיליתי שהצבת לי סטנדרטים חדשים לזוגיות וגיליתי שאין איש בעולם שיוכל למלא אותם.
בניתי את עצמי בשנתיים שהכרנו והרסתי את עצמי מהרבה בחינות אחרות אולי המודל שלך לאהבה הוא לא נכון, אך אני רכשתי אותו בלי לבדוק ובלי לפקפק, והוא הפך לאמת קסומה שממרמרת אותי בכל יום.
ואני מודה בכל יום על כל רגע בשנתיים ההן, בכל רגע אני יודעת שזה מה שהביא אותי לכאן אך פוחדת כי יודעת שהמציאות שלי מטושטשת כל כך הרבה דברים שנראו לי אז אמיתיים לנצח, עובדה קיימת, פתאום כבר לא נראים לי כל כך חשובים ואני לא יכולה שלא לתהות, האם אני נכנסת עם הראש בקיר נלחמת עם כל העולם, במקום עם עצמי
האם מה שאני חושבת על עצמי הוא באמת אמת כל כך מוחלטת או שגם זה ישתנה לי עוד כמה שנים? ותמיד כל כך צחקנו, עד כמה אני ואתה פוחדים משינויים ותמיד נדהמנו, עד כמה אנחנו דומים ומתאימים ובכל פעם שאמרת לי את זה שברת את הלב שלי לעוד רסיסים שאני אוספת בשקיקה, כבר ארבע שנים.
לפעמים אני מדמיינת את עצמי מדברת איתך חושבת מה היית אומר על כך מה שעובר עליי מה היית מייעץ לי האם עדיין אני קונה את העצות שלך מבלי לחשוב פעמיים נראה לי שכן.
לפעמים אני מסתקרנת במחשבה לאן החיים היו לוקחים אותי אם לא היינו נפגשים אותו יום אולי הייתי יודעת פחות. אולי היה לי יותר קל ופשוט אולי הייתי מכירה את עצמי רק כמה שנים מאוחר יותר, כשאהיה באמת בשלה לכך.
לפעמים אני שונאת אותך שנעלמת ושנאתי אותך מאוד כשאמרת שהתרחקת כדי לתת לי זמן לבנות קשר חזק ויציב לשמוע מנגינות אחרות, לראות צבעים בגוונים שלא הכרתי חשבתי שאתה פחדן ושאני טיפשה וחשבתי ששנינו עושים טעות גדולה
ולפעמים אני מרגישה כל כך מטומטמת שאני עוד חושבת על כך הדברים האלו בזמן שהמשכת בחייך ולכאורה גם אני ומסקרן אותי לדעת מה היית חושב על כל זה ואיזה תשובה מתחנחנת היית נותן לי לכל השאלות, ואומרת תודה על כך שלא תקרא את זה אף פעם, ולא תענה לי לעולם כי תמיד, התשובות שלך, השאירו אותי מבולבלת מבולבלת מידי
|