בסוף החודש עומדים לבחור את חברי ועד העובדים בקול ישראל. אני מועמד לוועד אבל יש לי כוונה של ממש להסיר את מועמדותי. מוזרים פני הדברים בעולמנו הדל ברדיו הממלכתי. שלושה עשר ועדים לאלף ותשע מאות עובדים. פשוט מטורף!!!! אז למה לי בעצם להיות בוועד? יש כמה סיבות טובות. ראשית לעשות טוב לעובדים ולתקן עוולות של ימים רבים. אפשר גם לשדרג את מצבי בעבודה. כלומר מכירות סוף העונה. להיות נחמדים להנהלה לקבל דרגה וג'וב מפתה ולצחוק על העובדים המרומים. זה לא ממש מפחיד כי העובדים במחוזותינו דוקרים אותך בסכין עוד בטרם יצאת מהחדר אבל בצורה גורפת יותר בהידרך. אז מה עושים? לא יודע. אני יוצא הלילה לסין לשבוע ימים לסיור של האוניברסיטה. כן התכנית הזו שאני לומד בה -- קלוג רקנאטי מתקרבת לסיומה. כן אני אהיה בוגר של תכנית המנהלים היוקרתית הזו. מה עושים איתה? זה לא ממש ברור. יש החלטה שעוד נדבר בה בימים שיהיה אפשר לחשוף את התכנית. בינתיים צועדים, לפעמים צולעים בכיוון הסיום. כן יש מועד סיום ללימודים האלה. אני מרוצה שעשיתי את המעשה והצלחתי לעמוד באתגרים שעמדו לפני. זה לא היה פשוט ממש לא, אבל שווה כל רגע.

להתראות בעוד שבוע. אני מקווה שאוכל לדווח לכם דיווח יומי על מעשי בשנגחאי.

שבת שלום