כדי להיות מורה טובה יש צורך בשני כישורים שלא בהכרח יש בינהם קשר. הראשון, היכולת להכין שיעור כך שיהיה מעמיק במידה הנכונה, ממוקד מספיק, עשיר מספיק וכו'. השני, היכולת להעביר את החומר בצורה מלהיבה. לצורך התפקיד השני יש צורך בכישורים דרמטיים מסויימים שאין לי בכלל. לאחרונה הציע לי בעלי הצעה שמאוד הפתיעה אותי כשהיא באה מצידו: ללכת לקורס דרמה כדי לשפר את כישורי ההוראה שלי. בדרך כלל הוא צוחק עליי על כל הקורסים המשונים שאני לוקחת (דרמה אף פעם לא היה בינהם). שמחתי על החידוש שבהצעה שבאה מצידו וגם נראה לי שזה רעיון טוב (כבר חשבתי על זה בעבר) וגם סיכון ראוי (זה מפחיד אותי בטרוף). ואולם, היום המשכתי לקרוא בספר של דאונז והוא הזכיר לי אמת שכבר התוודעתי אליה מזמן (זליגמן מדגיש את זה): תמיד עדיף לחזק עוד יותר את הדברים שאנחנו חזקים בהם מאשר לעבוד ישירות על שיפור הדברים שאנחנו חלשים בהם. ברגע שנתמקד בכשרונות שלנו ונשתכלל בהם יותר הדבר יפצה על הדברים שבהם אנחנו לא מצטיינים. לעומת זאת, אם ננסה לשפר את הדברים שאנחנו גרועים בהם רוב הסיכויים שלא כל כך נצליח בזה. דאונז מדגיש שאין כוונתו שנתעלם מהחולשות שלנו, אלא שנהיה מודעים להם, נשלים איתם ונעשה את כל מה שאפשר כדי שנסתדר בעולם למרות החולשות. אחת האופציות, למשל, היא לתת לאנשים אחרים לעשות את מה שאנחנו פחות טובים בו. אז עכשיו אני בדילמה: להסתפק בלהשקיע את כל כולי בהכנה של השיעור ולהגיע לרמה שתהיה עד כדי כך טובה שזה לא ישנה שאני מעבירה אותה בקול מונוטוני או לנסות להתקיף ישירות את החולשה שלי וללכת לקורס דרמה. או שאולי כדי שאשכור ליצן שיעביר את הקורס במקומי? |