אני חושב שהיא התחילה לתפוס בעלות על המילואים מאז שקיבלה תיק רחצה ורוד בהוקרה מהמג"ד. נראה לי שזה גרם לה להרגיש שהיא שרת המילואים או שרת המלחמה. שרה עם תיק.
היא טוענת, שהמילואים משפיעים על חייה גם כן. יש מילואים אז חסר סדר פילאטיס, צריכה לצאת כל יום מוקדם מהעבודה שנמצאית בשיא הלחץ, צריכה להתמודד לבד עם הילדים והשנה גם עם סדר פסח. אי אפשר להיפגש עם חברות והכי גרוע-צריכה להוריד בעצמה את האשפה.
טיעונים על כך שצה"ל ממש לא יכול בלעדי, לא משפיעים עליה. היא טוענת , שעמדנו מול 300 איש והתחייבתי לה ולה בלבד. היא טוענת שלא התחייבתי לצה"ל, ושאם כן זו בפירוש ביגמיה.
אז מה?אני שואל אותה. שאגש למפקד שלי ואגיד לו שאישתי מעדיפה שאשאר בבית? אם לא היה אכפת לו שהיו לי מבחנים באוניברסיטה, שבאמצע ירח דבש הייתי צריך לחתוך לצו שמונה(אופס, חבל שהזכרתי את זה), שכשעמדה ללדת אני הייתי ברמאללה, אז יהיה לו אכפת מהפילאטיס?
בקיצור, של מי המילואים?האם צריך להתחשב בנשים שלנו?האם סביר שהחיים שלנו יעצרו פתאום לחודש בשנה? עד מתי? |