רוקם לי מילים בצבעים על ימים שחולפים, מחפש את הגוונים מתוך האפור של עשן מכוניות בדרך לעוד יום, מחטט בתוך קומות של בניני זכוכית בחיפוש אחרי כתמים בצבע אחר, פיסות של פנים חמורי יום, העוסקים בדיני ממון ונפשות של אחרים, מעגלים של עסקי רוח המובילים סירות של זמן לאין מקום. 

מצייר לי מילים של מרגניות צבע בצידי דרך, דמעות צהובות פרי מגע בין ערפל לאדמה בורה שמחפשת חיבוק ואהבה, כתמי ירוק חום מעורבבים, חול גולש לים הבוכה את גליו למוות,

נפרדים, אומרים שלום, עיניים מתבוננות והולכות, חלקם יחזור חלקם לעולם לא, כתם לבן של חזרה, חיבוק, אש זורמת מלבה איש ואישה, מתוכם מלט שירתי אבני עולמי. 

מפסל לי מילים על אגדות , מלכים ופיות, עולם דמיון של פרפרים ואלוהים, כן גם הוא מבקר לפעמים, מתבונן והולך, לעיתים נוגע לפעמים פוגע, מלחמות בציורים שהופכות לעשן חדשות , אותיות אדומות שחורות בעיתוני היום , מודעות בשחור לבן בקופסאות מרובעות. 

עייף בסוף יום, שולף מילים של חלום ומציאות מעורבבות נוגעות, פוגעות ורגישות , ותולה אותם על חבלי הכביסה של חיי, ומציגם עירום ועריה.