כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    בעמדת מוצא

    באה בימים, וגם בלילות לפעמים.... אובדת בנבכי המטריקס

    ארכיון

    0

    היעלמות

    79 תגובות   יום שבת, 14/3/09, 12:49


    התקרבתי לחדר המדרגות, ולא ראיתי יותר את נעלי. כפות רגלי נמחקו.
    התחלתי לעלות במדרגות והרגשתי זרמים בשוקיי. הם הטשטשו לי.
    עד שעליתי שתי קומות והגעתי לדלת ביתי, התפוגגו ירכי.

    זה התחיל בדיגדוג קל בכף הרגל הימנית. מין עקצוץ מוזר.
    שלושה ימים אח"כ, הפסקתי להרגיש אותה.
    הנמלים זחלו לי על שוק ימין, כשהתחלתי להרגיש עמימות ביד שמאל.
    יום יומיים עברו ואיבדתי את התחושה ברגל, וגם היד איננה.

    גם כמה נקודות חן מפני, נבלעו בכלום, ככה סתם.

    התהלכתי כמה ימים בלי רגל ובלי יד, מגוננת על הבטן.
    תחושות בטן נמוגו לתוך הגשם, הלב התכווץ בקור, והשמחה הטובה המובנית, התעופפה ברוחות החזקות.

    נסיתי להאסף, קראתי לפלוגות גופי ורוחי הביתה.
    אבל רק נאקות התנים ענו לי כהד.


    הבערתי מדורה באמצע הסלון, ודילגתי סביבה על רגל אחת, לא מורגשת, מכה בידי האחת על פי שלא היה שם כבר.
    שום קול לא יצא ממני. הקולות היחידים ששמעתי היו נשיפות חזירי הבר וחירחורי הבס שלהם, בזמן שחפרו בחצר מתחת לחלוני.

    דנידינית, הרואה ולא נראית.
    רואה?
    את הבוקר ראיתי בעמימות. הבהוב של אור מן המזרח, מנוקד שטחים כהים, מכסים.
    בצהריים התבהרו עיני וכמעט ראיתי עץ, רק בשביל לגלות ברדת החשיכה המוקדמת, שאני מגששת בחצי עיוורון.

    בלי רגליים, בלי ידיים, ומהבטן נשאר רק רעב קלוש, לא ברור.


    התעקשתי על חזי, על שדיי, על ליבי. תישארו.. הם התכווצו, התפוגגו ונגוזו.


    עין אחת נעלמה, ובשנייה ראיתי במראה פני קלף. כלום. דף חלק. ביצת יען עם שיער שהולך ומתקצר בכל דקה. ראש תמוה מרחף.

    מחשבה אחת רופפת הסתובבה באין אונים, באין קליפה.


    ואז שקטה הרוח. חום אביבי התפשט באוויר. ריחות פריחה חזקים עלו מהואדי. ציפורים עונתיות פצחו במחול ובשיר. הן, מה אכפת להן.
    והנה.. האף התגלה, מרחרח חיים אחרים, קורא למרכיבי זהותי הביתה.


    דרג את התוכן:

      תגובות (79)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        18/3/09 19:17:

      צטט: ירדן לוי 2009-03-18 17:05:21


      נהנתי מאוד לקרא. גם לי זה הזכיר את קפקא אבל פיוטי להבדיל ובכלל שונה. כתיבה טובה. את הסוף לא אהבתי.

       

      תודה ירדן תודה

      לא אהבת את ההתעוררות?

      או את האף המרחרח?

        18/3/09 19:16:

      תודה רניה

      אני מניחה שאתה מתכוון לכתיבה ולא לחוויה (?)

      זו הרגשה מבוטלת,

      אבל אחרי כל מוות קטן באה חיות גדולה

        18/3/09 18:32:
      מומלץ.
        18/3/09 17:05:

      נהנתי מאוד לקרא. גם לי זה הזכיר את קפקא אבל פיוטי להבדיל ובכלל שונה. כתיבה טובה. את הסוף לא אהבתי.
        18/3/09 09:12:
      בוקר טוב שרון!
        18/3/09 08:49:


      משובח ביותר, דנידינית

      (דנידין הרואה ואינו נראה, חלום)

        17/3/09 09:16:

      שמנתולה - מצויין!

      אם ככה אני צריכה לקרוא לחתולה שלי היפופותולה. או לוויתולה. או 16 טון. או מתוכולה (לא שייך למשקל)

       

      והקטנה, המצטרפת החדשה לביתך, תהיה מדהימה.

      (אתמול בערב חיפשתיך ולא מצאתיך)

        17/3/09 08:22:

      צטט: מיכל* 2009-03-17 07:32:39

      צטט: מנורית 2009-03-16 23:18:02


      האשה - בונה/מכינה/מתקנת את הכלי.

      הגבר - מביא את השפע ומעביר את האור לתוך הכלי.

      =

      ... עכשיו נותר לי למצא גבר שיודע למלא את תפקיד חייו

       

       בחיי נורית, אני אוהבת אותך - גם אני.

      אבל מאיפה מאיפה הבאת את המשוואה הזו? (קבלה)אטום

       

      מה שלום החתולה החדשה?

      החתולה, תראה ויטרנרית

      (זאת ששלחה אותי לאמץ אותה) היום אחה"צ.

      בינתיים היא אוכלת.

      יש לה רצון אדיר לחיות.

      (מעורר השראה).

      היא כל כך 'רזולה' רק אזניים שפם וזנב.

      היא לא חתולה -  היא 'פוטנציאל' של חתולה.

      אני לא מסוגלת ללטף אותה.

      -

      וסוניה כזו 'שמנתולה' - חמודה.

       

        17/3/09 07:35:

      צטט: אישון 2009-03-17 01:06:17


      אני עובד על השתלת מיני GPS בכל חפצי.

       

       אני מזמן מנסה למצוא דרך לקרוא לחפציי האבודים, לחלקי המתכלים, ולרוחי המתחרפנת

      לשוב הביתה.

       

      לעת עתה, המצב נראה מצויין, אבל לך תדע

        17/3/09 07:33:

      צטט: clear1 2009-03-16 22:24:53

      או קי,

      אחדד את משתני החיפוש בהתאם.

       

      גל ומיא, את הויכוח על מי יותר עלוב, אנא העבירו לפוסט רלוונטי. תודה

       

        17/3/09 07:32:

      צטט: מנורית 2009-03-16 23:18:02


      האשה - בונה/מכינה/מתקנת את הכלי.

      הגבר - מביא את השפע ומעביר את האור לתוך הכלי.

      =

      ... עכשיו נותר לי למצא גבר שיודע למלא את תפקיד חייו

       

       בחיי נורית, אני אוהבת אותך

      אבל מאיפה מאיפה הבאת את המשוואה הזו?

       

      מה שלום החתולה החדשה?

        17/3/09 01:06:

      אני עובד על השתלת מיני GPS בכל חפצי.
        16/3/09 23:18:


      האשה - בונה/מכינה/מתקנת את הכלי.

      הגבר - מביא את השפע ומעביר את האור לתוך הכלי.

      =

      ... עכשיו נותר לי למצא גבר שיודע למלא את תפקיד חייו

        16/3/09 22:24:

      או קי,

      אחדד את משתני החיפוש בהתאם.

        16/3/09 20:43:
      אני אוהבת יצרי אבל מסודר. דווקא הגברים שלי היו ייצריים ופדנטיים ביחד. איך זה מתחבר? הם היו ספורטאים - אז בלי סיגריות ובלגן ושיט.
        16/3/09 19:17:

      צטט: מיא 2009-03-16 16:18:15

      צטט: clear1 2009-03-15 22:43:55


      נתפשר על פסיכולוגיה חברתית? שהיא קצת מזה וקצת מההוא?

       

      התכוונתי בעיקר לזה.

       

      ראיתי לאחרונה המון גברים הרבה פחות ייצריים מנשים, הרבה יותר סמרטוטיים,

      לנשים יש בכל זאת איזה יצר הישרדות. יש לנו בתים, לש לנו חברות, לחלקנו יש ילדים. אנחנו לא נותנות לעצמנו לגמרי לשקוע. גברים רבים הם לגמרי לבד. ומתפוגגים. 

      כמובן שלא עשיתי מחקר בנושא (האם את? ) אבל מכיר לא מעט מקרים שונים מהנ"ל, גם לאחר משברים.

        

       אני לדאבוני נתקלתי בסמרטוטים. אז תכיר לי אותם - את המסודרים והמוקפדים, עשינו עסק?

       

      תראי ,מיכל דיווחה לנו לא מזמן על ביקוריה במקום שהאסטטיקה בו לא תתחרה בוודאי על תואר "בית אשת השנה" (את רואה כבר שם מחדירים לנו מי אחראי על מה בייקום ), עם זאת ,היא לא טענה שסבלה שם, כנראה פועלים בחיים גורמי איזון.

      לענייננו -  נכון, מסכים שדירתה של אישה נראית בדרך כלל אחרת ( עולים בי זיכרונות לניחוחות מסוימים).

      אבל איני חושב שהיית שמחה להיכנס לדירה של גבר שנראית "נשית" , וגם לא לכזאת שיש בה כללים  של בית מרקחת (אולי אני טועה וכשאת כותבת " המסודרים והמוקפדים" ,לכך את מתכוונת).

      כמו כן, לא תמיד יש מתאם בין ייצריות ותאווה לחיים למידת הסדר במקום המגורים .

      בהתיחס לבקשתך, אעבור על הקבצים שבידי, ואנסה לדלות כאלו שאולי תואמים את רצונותיך.

       

        16/3/09 16:18:

      צטט: clear1 2009-03-15 22:43:55


      נתפשר על פסיכולוגיה חברתית? שהיא קצת מזה וקצת מההוא?

       

      התכוונתי בעיקר לזה.

       

      ראיתי לאחרונה המון גברים הרבה פחות ייצריים מנשים, הרבה יותר סמרטוטיים,

      לנשים יש בכל זאת איזה יצר הישרדות. יש לנו בתים, לש לנו חברות, לחלקנו יש ילדים. אנחנו לא נותנות לעצמנו לגמרי לשקוע. גברים רבים הם לגמרי לבד. ומתפוגגים. 

      כמובן שלא עשיתי מחקר בנושא (האם את? ) אבל מכיר לא מעט מקרים שונים מהנ"ל, גם לאחר משברים.

        

       אני לדאבוני נתקלתי בסמרטוטים. אז תכיר לי אותם - את המסודרים והמוקפדים, עשינו עסק?

       

        16/3/09 13:46:
      הנני ! :-)
        16/3/09 12:30:

      צטט: מיכל* 2009-03-15 15:04:55

      צטט: אירה ג 2009-03-15 14:39:43

      מקסים!

       

      תודה אירה :)

      חייבת להודות שזה לא כל כך מקסים כשזה קורה..

      אני לא באמת יודעת אם אאסף בסופו של תהליך, ואם לא תיווצר מוטציה

      להרגשתי מאחורי הבלאגן מסתתר עמוד שדרה.

      ואם בתהליך ההשתנות (לא קל...) את מייצרת פוסט כזה, מחכה לפגוש את המוטציה.

       

       

        16/3/09 01:12:

      גל ומיא

      אני לא יודעת מה להוסיף בנושא הזה של מי יותר מוזנח כשלא טוב לו. הוא או היא

      הכרתי גברים פדנטיים יותר ממני (זה לא קשה)

      והכרתי נשים שהזניחו את עצמן והרימו ידיים.

       

      יכול להיות שנשים יותר דומסטיות, יכול להיות (סטטיסטית).

       

        15/3/09 22:54:

      צטט: אלת האש 2009-03-15 22:06:09


      מיכלי, איזה פוסט קסמים.

      התחלת לעשות כל מיני כשפים?

      זהו תהליך שקורה לאנשים שחושבים ומרגישים כל הזמן.

      זה בונוס, כי כשמחזירים את החלקים, שמים אותם טוב יותר, כל פעם קצת יותר מושלם.

      הקבלה של זהות חיצונית עם הפנימית.

      קבלת העצמי חזרה, כמו ממסע ארוך ואתגרי.

       

      לפעמים זה באמת קצת מפחיד לאבד חלקים.

      לפעמים זה כיף לאבד חלקים.

      כמו נחש שמשיל את עורו לקראת האביב..חושף עור חדש וטרי ויפה יותר.

       

      ואת...את פרח.

      את סך כל חלקייך.

      במיוחד החלק של הלב.

       

      ולרי שלי האהובה

      אין עלייך בלחמם לב וקרביים

      ואת גם מצחיקה אותי תוך כדי

      (עם כל התאורים והדימויים שלך)

      'געגעת

       

        15/3/09 22:52:

      צטט: דליה וירצברג-רופא 2009-03-15 21:24:09

      פוסט מופלא ביותר.

      הסוף הזכיר לי את סיפור "האף" של גוגול.

       

      תודה רבה דליה

      גיגלתי על האף של גוגול

      נו.. אף טוב זה איבר חשוב, אין ספק :))

        15/3/09 22:43:


      נתפשר על פסיכולוגיה חברתית? שהיא קצת מזה וקצת מההוא?

       

      התכוונתי בעיקר לזה.

       

      ראיתי לאחרונה המון גברים הרבה פחות ייצריים מנשים, הרבה יותר סמרטוטיים,

      לנשים יש בכל זאת איזה יצר הישרדות. יש לנו בתים, לש לנו חברות, לחלקנו יש ילדים. אנחנו לא נותנות לעצמנו לגמרי לשקוע. גברים רבים הם לגמרי לבד. ומתפוגגים. 

      כמובן שלא עשיתי מחקר בנושא (האם את? ) אבל מכיר לא מעט מקרים שונים מהנ"ל, גם לאחר משברים.

        

        15/3/09 22:10:

      צטט: clear1 2009-03-15 19:41:16

      קצת הכללה, לא?

       

       

       למה קצת? הרבה. לפעמים אפשר לומר גם משהו על הסוציולוגיה של הכלל ולא על הפסיכולוגיה של הפרט.  הייתי בהרבה דירות של גברים לבד ושל נשים לבד ואי אפשר להשוות. הכללה זו לא רק דעה קדומה. זה גם ניסיון לנסח איזושהי אמירה שיש לה תוקף יותר מהחוויה הפרטית. ואתה בבקשה מוזמן לנסח אמירה משלך, פרטית.

        15/3/09 22:06:


      מיכלי, איזה פוסט קסמים.

      התחלת לעשות כל מיני כשפים?

      זהו תהליך שקורה לאנשים שחושבים ומרגישים כל הזמן.

      זה בונוס, כי כשמחזירים את החלקים, שמים אותם טוב יותר, כל פעם קצת יותר מושלם.

      הקבלה של זהות חיצונית עם הפנימית.

      קבלת העצמי חזרה, כמו ממסע ארוך ואתגרי.

       

      לפעמים זה באמת קצת מפחיד לאבד חלקים.

      לפעמים זה כיף לאבד חלקים.

      כמו נחש שמשיל את עורו לקראת האביב..חושף עור חדש וטרי ויפה יותר.

       

      ואת...את פרח.

      את סך כל חלקייך.

      במיוחד החלק של הלב.

      פוסט מופלא ביותר.

      הסוף הזכיר לי את סיפור "האף" של גוגול.

      צטט: מיא 2009-03-15 19:32:24

      לאביחי ובכלל - אני קראתי לזה אִיון, בשבילי זה היה המקום הנמוך הזה (ואני מדברת על עצמי), שמרוב חוויות רעות ומרוב חסך רגשי התחלתי להתאיין - לא פיזית כמו שמיכל כל כך היטיבה לתאר, חתיכה חתיכה, איבר איבר - אלא נפשית. וכבר לא הרגשתי את עצמי. לא הייתי ממשות בחלל. גם את הגוף ייסרתי. בחוסר שינה, בספורט אובססיבי, בחיתוך. כי הוא לא היה קיים עוד. 

       

      ואז, מתישהו - אצלי זה לא היה תהליך, אלא די בבום - הכל חזר אליי. חזרה השפיות, חזר הטוב, ובעיקר חזרה מיא. חזרתי לעצמי. חזרה  ההוויה.

       

      זו לא חוויה נשית דווקא. חוויה של דיכאון, של אובדן עצמי, של חוסר טעם בחיים, של חוסר ממשות בעולם - שהגוף מסמל אותו, את האחיזה בו, את החיבור אליו, את היצר. כל זה התפוגג - עד שנאסף, דרך החושים. להיפך, ראיתי לאחרונה המון גברים הרבה פחות ייצריים מנשים, הרבה יותר סמרטוטיים, בלויים, בדיכאון, מוזנחים, בדירות מעופשות, עלובות. לנשים יש בכל זאת איזה יצר הישרדות. יש לנו בתים, לש לנו חברות, לחלקנו יש ילדים. אנחנו לא נותנות לעצמנו לגמרי לשקוע. גברים רבים הם לגמרי לבד. ומתפוגגים.   

      לא קראתי את זה ככה.

      אם באמת קלעת לכוונתה של מיכל, הרי שאני מאד מזדהה עם החוויה שתיארת, גם אם אצלי היא נקשרת בהתעברות, במחזורים, בשמיטות ובעוד שלל מוטיבים מיסטיים, ודווקא מתוך התחברות לפרקטיקות גבריות.

      העיפוש הפיזי, הקונקרטי (שמשום מה את מייחסת אותו רק לזכרי), באמת לא נוכח אצלי, או לפחות לא באפן קיצוני. כלומר אני מכיר בו כקיים, אבל זה לא מתקבל אצלי.

        15/3/09 19:48:

      צטט: מיא 2009-03-15 19:32:24

      לאביחי ובכלל - אני קראתי לזה אִיון, בשבילי זה היה המקום הנמוך הזה (ואני מדברת על עצמי), שמרוב חוויות רעות ומרוב חסך רגשי התחלתי להתאיין - לא פיזית כמו שמיכל כל כך היטיבה לתאר, חתיכה חתיכה, איבר איבר - אלא נפשית. וכבר לא הרגשתי את עצמי. לא הייתי ממשות בחלל. גם את הגוף ייסרתי. בחוסר שינה, בספורט אובססיבי, בחיתוך. כי הוא לא היה קיים עוד. 

       

      ואז, מתישהו - אצלי זה לא היה תהליך, אלא די בבום - הכל חזר אליי. חזרה השפיות, חזר הטוב, ובעיקר חזרה מיא. חזרתי לעצמי. חזרה  ההוויה.

       

      זו לא חוויה נשית דווקא. חוויה של דיכאון, של אובדן עצמי, של חוסר טעם בחיים, של חוסר ממשות בעולם - שהגוף מסמל אותו, את האחיזה בו, את החיבור אליו, את היצר. כל זה התפוגג - עד שנאסף, דרך החושים. להיפך, ראיתי לאחרונה המון גברים הרבה פחות ייצריים מנשים, הרבה יותר סמרטוטיים, בלויים, בדיכאון, מוזנחים, בדירות מעופשות, עלובות. לנשים יש בכל זאת איזה יצר הישרדות. יש לנו בתים, לש לנו חברות, לחלקנו יש ילדים. אנחנו לא נותנות לעצמנו לגמרי לשקוע. גברים רבים הם לגמרי לבד. ומתפוגגים.   

       

      זו בהחלט לא חוויה נשית דווקא, תחושת ההתכווצות.

       

      במקרה שלי אני לא יודעת אם זה דיכאון, או הרמת ידיים, אבל כן היתה תחושת איבוד ממשות

      סוג של התרופפות, איבוד מסה פנימית.

      היופי הוא שיש לזה תקנה.

      לפעמים כל מה שצריך זה קצת חום

       

        15/3/09 19:44:

      צטט: *עדינה* 2009-03-15 18:32:54

       

      רגע, הולכת לקרוא שוב ...

      נשיקה

       

       

      רק אל תיעלמי..

        15/3/09 19:41:

      צטט: מיא 2009-03-15 19:32:24

      לאביחי ובכלל - אני קראתי לזה אִיון, בשבילי זה היה המקום הנמוך הזה (ואני מדברת על עצמי), שמרוב חוויות רעות ומרוב חסך רגשי התחלתי להתאיין - לא פיזית כמו שמיכל כל כך היטיבה לתאר, חתיכה חתיכה, איבר איבר - אלא נפשית. וכבר לא הרגשתי את עצמי. לא הייתי ממשות בחלל. גם את הגוף ייסרתי. בחוסר שינה, בספורט אובססיבי, בחיתוך. כי הוא לא היה קיים עוד. 

       

      ואז, מתישהו - אצלי זה לא היה תהליך, אלא די בבום - הכל חזר אליי. חזרה השפיות, חזר הטוב, ובעיקר חזרה מיא. חזרתי לעצמי. חזרה  ההוויה.

       

      זו לא חוויה נשית דווקא. חוויה של דיכאון, של אובדן עצמי, של חוסר טעם בחיים, של חוסר ממשות בעולם - שהגוף מסמל אותו, את האחיזה בו, את החיבור אליו, את היצר. כל זה התפוגג - עד שנאסף, דרך החושים. להיפך, ראיתי לאחרונה המון גברים הרבה פחות ייצריים מנשים, הרבה יותר סמרטוטיים, בלויים, בדיכאון, מוזנחים, בדירות מעופשות, עלובות. לנשים יש בכל זאת איזה יצר הישרדות. יש לנו בתים, לש לנו חברות, לחלקנו יש ילדים. אנחנו לא נותנות לעצמנו לגמרי לשקוע. גברים רבים הם לגמרי לבד. ומתפוגגים.   

      קצת הכללה, לא?

       

        15/3/09 19:32:

      לאביחי ובכלל - אני קראתי לזה אִיון, בשבילי זה היה המקום הנמוך הזה (ואני מדברת על עצמי), שמרוב חוויות רעות ומרוב חסך רגשי התחלתי להתאיין - לא פיזית כמו שמיכל כל כך היטיבה לתאר, חתיכה חתיכה, איבר איבר - אלא נפשית. וכבר לא הרגשתי את עצמי. לא הייתי ממשות בחלל. גם את הגוף ייסרתי. בחוסר שינה, בספורט אובססיבי, בחיתוך. כי הוא לא היה קיים עוד. 

       

      ואז, מתישהו - אצלי זה לא היה תהליך, אלא די בבום - הכל חזר אליי. חזרה השפיות, חזר הטוב, ובעיקר חזרה מיא. חזרתי לעצמי. חזרה  ההוויה.

       

      זו לא חוויה נשית דווקא. חוויה של דיכאון, של אובדן עצמי, של חוסר טעם בחיים, של חוסר ממשות בעולם - שהגוף מסמל אותו, את האחיזה בו, את החיבור אליו, את היצר. כל זה התפוגג - עד שנאסף, דרך החושים. להיפך, ראיתי לאחרונה המון גברים הרבה פחות ייצריים מנשים, הרבה יותר סמרטוטיים, בלויים, בדיכאון, מוזנחים, בדירות מעופשות, עלובות. לנשים יש בכל זאת איזה יצר הישרדות. יש לנו בתים, לש לנו חברות, לחלקנו יש ילדים. אנחנו לא נותנות לעצמנו לגמרי לשקוע. גברים רבים הם לגמרי לבד. ומתפוגגים.   

        15/3/09 18:32:

       

      רגע, הולכת לקרוא שוב ...

      נשיקה

       

        15/3/09 17:40:

      תודה טל :)
        15/3/09 17:34:

      קשה לי להגיב בכתב, אבל הרגשתי.

        15/3/09 16:25:

      צטט: קלודט עטייה 2009-03-15 15:47:07

      צטט: מיכל* 2009-03-15 15:03:45

      צטט: קלודט עטייה 2009-03-15 13:36:56

      בהתחלה חשבתי 'טרשת' ובסוף על מרגרט אטווד Surfacing. אני מהמרת שתתחברי.

       

      לא קראתי ספרים שלה

      ולא מצאתי חומר מספק על הספר הזה בנט

      שתתני הסבר להמלצה? אני מסוקרנת

       אני חושבת שזה הרומן הראשון או השני שהיא הוציאה.אני לא יודעת אם הוא מתורגם לעברית ואני לא יודעת אם בכיף לך לקרוא באנגלית. הפוסט הזה נכתב אולי שלושים שנה אחרי Surfacing אבל אם היית קוראת היית מבינה בדיוק למה התכוונתי כשעשיתי את ההקבלה. מרגרט אטווד היא אולי הסופרת הקנדית עם השם הכי עולמי שיש. אני יודעת שרומנים אחרים שלה תורגמו לעברית. 

      קשה לי לתת הסבר להמלצה כי אני לא רוצה לקלקל את החוויה. בגדול סיפור המסגרת הוא סוג של טיול של שני זוגות חברים into the Canadian wild. 

      את מרגרט אטווד אני מכניסה לאותה קבוצה עם דוריס לסינג (אטווד יותר חכמה, יותר חדה ויותר משעשעת). אני חושבת שהאפקט של הקריאה בהן מחדד את התפישה לגבי מה שקורה לנו, בתור נשים גם.

       

      ממה שכן מצאתי בנט, הבנתי שהיא משלבת טבע בצורה נוכחת ביצירותיה.

      לזה אני מתחברת באופן מובהק, בתור חיה.

      רק שלא חושבת שהיעלמות היא מצב נשי בהכרח.

      יותר אנושי.

       

        15/3/09 15:47:

      צטט: מיכל* 2009-03-15 15:03:45

      צטט: קלודט עטייה 2009-03-15 13:36:56

      בהתחלה חשבתי 'טרשת' ובסוף על מרגרט אטווד Surfacing. אני מהמרת שתתחברי.

       

      לא קראתי ספרים שלה

      ולא מצאתי חומר מספק על הספר הזה בנט

      שתתני הסבר להמלצה? אני מסוקרנת

       אני חושבת שזה הרומן הראשון או השני שהיא הוציאה.אני לא יודעת אם הוא מתורגם לעברית ואני לא יודעת אם בכיף לך לקרוא באנגלית. הפוסט הזה נכתב אולי שלושים שנה אחרי Surfacing אבל אם היית קוראת היית מבינה בדיוק למה התכוונתי כשעשיתי את ההקבלה. מרגרט אטווד היא אולי הסופרת הקנדית עם השם הכי עולמי שיש. אני יודעת שרומנים אחרים שלה תורגמו לעברית. 

      קשה לי לתת הסבר להמלצה כי אני לא רוצה לקלקל את החוויה. בגדול סיפור המסגרת הוא סוג של טיול של שני זוגות חברים into the Canadian wild. 

      את מרגרט אטווד אני מכניסה לאותה קבוצה עם דוריס לסינג (אטווד יותר חכמה, יותר חדה ויותר משעשעת). אני חושבת שהאפקט של הקריאה בהן מחדד את התפישה לגבי מה שקורה לנו, בתור נשים גם.

        15/3/09 15:06:


      רוצה לומר

      זה די נס להרגיש קיימת שוב

        15/3/09 15:04:

      צטט: אירה ג 2009-03-15 14:39:43

      מקסים!

       

      תודה אירה :)

      חייבת להודות שזה לא כל כך מקסים כשזה קורה..

      אני לא באמת יודעת אם אאסף בסופו של תהליך, ואם לא תיווצר מוטציה

        15/3/09 15:03:

      צטט: קלודט עטייה 2009-03-15 13:36:56

      בהתחלה חשבתי 'טרשת' ובסוף על מרגרט אטווד Surfacing. אני מהמרת שתתחברי.

       

      לא קראתי ספרים שלה

      ולא מצאתי חומר מספק על הספר הזה בנט

      שתתני הסבר להמלצה? אני מסוקרנת

        15/3/09 15:00:

      צטט: בשורת הדקונסטרוקציה 2009-03-15 12:13:48

      צטט: מיכל* 2009-03-15 11:56:31


      לא נעלבתי, אם לזה אתה חושש

      אני משועשעת

       

      אבל רגע של רצינות - מעולם לא הרגשת מוחלש, נמחק לאט לאט?

      אני?

      אני מעולם לא הרגשתי מחוזק ו/או מועצם.

       

      *

      "זכר ונקבה ברא אותם"

      מ'זתומרת?

      גם אותו. גם אותה [שניהם זכר ונקבה].

       

       

      יפה

      אם כך, יוכלו להבין אחד את השניה אם ינסו, לא?

      הרי הם מורכבים ומשולבים רק במינונים שונים.

       

      לדעתי הפרשנות היא דווקא, ברא אותם כאן זכר ושם נקבה.

      התנך לא נאור במובן הזה

       

        15/3/09 14:39:
      מקסים!
        15/3/09 13:36:
      בהתחלה חשבתי 'טרשת' ובסוף על מרגרט אטווד Surfacing. אני מהמרת שתתחברי.

      צטט: מיכל* 2009-03-15 11:56:31


      לא נעלבתי, אם לזה אתה חושש

      אני משועשעת

       

      אבל רגע של רצינות - מעולם לא הרגשת מוחלש, נמחק לאט לאט?

      אני?

      אני מעולם לא הרגשתי מחוזק ו/או מועצם.

       

      *

      "זכר ונקבה ברא אותם"

      מ'זתומרת?

      גם אותו. גם אותה [שניהם זכר ונקבה].

       

        15/3/09 11:56:


      לא נעלבתי, אם לזה אתה חושש

      אני משועשעת

       

      אבל רגע של רצינות - מעולם לא הרגשת מוחלש, נמחק לאט לאט?

      צטט: מיכל* 2009-03-15 10:49:55


      למשל כשנאחזתי בשדיי?

      זה מגעיל זה?

      דקונסט...

       

       

      נו, אל תהפכי את זה לקריקטורה (כמו הפרסומת החדשה של הטונה ב5% אחוזי שומן "אתה רומז שאני שמנה?").

      התכוונתי ברצינות וממש לא התכוונתי לדוחה. התכוונתי שזה יכול לעורר רגשות אבל אני לעולם לא אבין באמת.

      בשום דרך שהיא אל תביני את זה כנגדך, וכבר כתבתי שזה יפה.

       

        15/3/09 11:24:

      צטט: tsunami. 2009-03-15 11:03:00

      צטט: מיכל* 2009-03-15 01:04:25

      צטט: m i n d the gap 2009-03-15 00:44:39


      יפה לך אסוף :)

       

      (אחד המקסימים)

       

      :)))

      אני עוד באיסוף

      חסרים עוד כמה פרטים בפאזל

      אולי עדיף לך ככה?

      פחות משקל ופחות חלקים לאסוף בהתפזרות הבאה

       

       

      אישה מתכלה :)))

      בצמצומים

        15/3/09 11:03:

      צטט: מיכל* 2009-03-15 01:04:25

      צטט: m i n d the gap 2009-03-15 00:44:39


      יפה לך אסוף :)

       

      (אחד המקסימים)

       

      :)))

      אני עוד באיסוף

      חסרים עוד כמה פרטים בפאזל

      אולי עדיף לך ככה?

      פחות משקל ופחות חלקים לאסוף בהתפזרות הבאה

       

        15/3/09 10:59:


      אמרתי לך כבר

      תפסיקי לחשוב

      זה לא עושה לך טוב :))

        15/3/09 10:53:

      אני דווקא לגמרי מבינה אותו.

      (לא רוצה לחשוב מה זה אומר עלי).

        15/3/09 10:49:


      למשל כשנאחזתי בשדיי?

      זה מגעיל זה?

      דקונסט...

       

       

      צטט: מיכל* 2009-03-15 10:08:46

      צטט: בשורת הדקונסטרוקציה 2009-03-15 09:59:16


      לא יודע.

      זה נקרא אצלי כמו מכתב מארץ אחרת.

      משהו שאני, כסוג של זכר, לא אבין לעולם.

      מילא.

      זה יפה גם ככה, או בעיקר ככה, אניגמטי.

       

       

       

      זה מעניין

      מה הקשר?

       

       

       

      זה תמיד ומתחיל נגמר שם.

       

      העיסוק בגוף כשהוא נכתב ע"י אשה, אני יכול לתאר אותו לעצמי, אולי אפילו, לעיתים, להזדהות, להיקסם או להיגעל ממנו - אבל לעולם לא אבין באמת.

      די אובייס, לא?

        15/3/09 10:08:

      צטט: בשורת הדקונסטרוקציה 2009-03-15 09:59:16


      לא יודע.

      זה נקרא אצלי כמו מכתב מארץ אחרת.

      משהו שאני, כסוג של זכר, לא אבין לעולם.

      מילא.

      זה יפה גם ככה, או בעיקר ככה, אניגמטי.

       

       

       

      זה מעניין

      מה הקשר?

       

      (תודה)

        15/3/09 10:06:


      במצבים קיצוניים משתמשים באמצעים קיצוניים..

      ניסיתי לילל כאינדיאנית

        15/3/09 10:00:
      מדורה באמצע הסלון זה קונספט מעניין.


      לא יודע.

      זה נקרא אצלי כמו מכתב מארץ אחרת.

      משהו שאני, כסוג של זכר, לא אבין לעולם.

      מילא.

      זה יפה גם ככה, או בעיקר ככה, אניגמטי.

       

       

        15/3/09 01:04:

      צטט: m i n d the gap 2009-03-15 00:44:39


      יפה לך אסוף :)

       

      (אחד המקסימים)

       

      :)))

      אני עוד באיסוף

      חסרים עוד כמה פרטים בפאזל

        15/3/09 01:03:

      צטט: מירב שביט 2009-03-14 23:38:41

      פוסט מקסים, אחד היותר יפים שקראתי פה בקפה!

      הרגשתי אותך נעלמת וחוזרת:-) עכשיו אני מדמיינת רק אף ארוך כזה ואולי בכלל יש לך אף קצר, אבל מרגיש שארוך:)

       

      בכל מקרה אני מאמינה שדרך האף לצמוח מחדש זה רעיון בכלל לא רע!

       

      ויוה לאביב<ה>

      :-)

       

      אוי, אני רואה שהתגובה אחת למעלה מתאימה גם כאן :))

       

      אפי מגיע לפעמים עד קרביי מצד אחד, ועד אטלנטיס מצד שני

        15/3/09 01:00:

      צטט: באביז 2009-03-14 22:47:48

      פוסט חזק!

      עשה לי קווצ' בבטן...

      אבל, כמו שכתבת, זרחה השמש, אביב בפתח ואיתו חיים חדשים...

      הכוח האמיתי, החוסן שלנו, מתמצה בלאסוף את השברים.

       

      אין לי מושג על חוסן

      רק הסקרנות של האף חובב הריחות הזה, החטטן, מצילה אותי :))

        15/3/09 00:59:

      צטט: kerenshemesh 2009-03-14 21:21:57


      אני חושבת שאת אחת הנשים הכי קיימות שהכרתי.

       

      אישה יפה, תודה

      (יש לי כמה דברים ללמוד ממך. היה לי עונג :)

        15/3/09 00:57:

      צטט: המלך שטותשנחהמון 2009-03-14 21:03:21

      קסום.

      משובב תחת, מענטז לב.

       

      אוי!

      הזכרת לי, שכחתי להחזיר את התחת!

        15/3/09 00:56:

      צטט: מידד גוטליב 2009-03-14 20:59:29


      כתיבה נפלאה

      מזכירה את הגלגול (מטאמורפוזיס) של קפקא למי שלא מכיר זה התקציר:

      גריגור סמסא,  עובר גלגול ונהפך לחרק. אי סבירות זו מוצגת בטון קר ונייטרלי כוודאות, זו איננה אשליה, זוהי עובדה ואין כאן כל אפשרות לפרשנות ועל כן הסיפור כל כך מאיים. האירוע קוטע שגרת חיים בנאלית ויומיומית ומפתיע את הגיבור וכל האנשים שסביבו. פרט לאירוע הפנטסטי, שיש בו שבירה מוחלטת של המציאות, כל יתר האירועים תואמים מציאות חיים יומיומית ושגרתית של משפחה עירונית ממעמד בינוני-נמוך, אשר ממשיכה באורח חייה השגרתי חרף האירוע החריג.

       

       

       

      תודה רבה מידד

       

      הסיפור של קפקא הוא מופתי

       

        15/3/09 00:54:

      צטט: תנא 2009-03-14 20:38:54


      מצוין!

       

      תודה!

        15/3/09 00:54:

      צטט: irisoded 2009-03-14 20:04:15


      מעניין, המעבר מהפיזי לנפשי, מהצפוי לבלתי צפוי, מהמתכלה לנבנה. מחדש. מאוד מאוד יפה.

       

      תודה רבה איריס :)

        15/3/09 00:53:

      צטט: שאינה יודעת לשאול 2009-03-14 19:15:45


      באין אני

      הנוכחות בשיא יופיה.

       

      יופי של פוסט מיכל, עוד אשוב ואהפוך בו. כי צריך.

       

      תודה תהילה

      באין אני - אני עני

      :)

        15/3/09 00:52:

      צטט: דמוסתנס הנואם 2009-03-14 18:03:26


      איסוף חלקיך הוא לעולם מלאכה מורכבת ועדינה.

       

      זו פעולה מתמשכת. סיזיפית בדרכה.

      תאסוף, יתפזר. חלקים ייעלמו לתקופה או לעד.

      כל זמן שנשאר החלק האחד שזוכר את האחרים ויודע לקרוא להם..

        15/3/09 00:44:


      יפה לך אסוף :)

       

      (אחד המקסימים)

        14/3/09 23:38:

      פוסט מקסים, אחד היותר יפים שקראתי פה בקפה!

      הרגשתי אותך נעלמת וחוזרת:-) עכשיו אני מדמיינת רק אף ארוך כזה ואולי בכלל יש לך אף קצר, אבל מרגיש שארוך:)

       

      בכל מקרה אני מאמינה שדרך האף לצמוח מחדש זה רעיון בכלל לא רע!

       

      ויוה לאביב<ה>

      :-)

        14/3/09 22:47:

      פוסט חזק!

      עשה לי קווצ' בבטן...

      אבל, כמו שכתבת, זרחה השמש, אביב בפתח ואיתו חיים חדשים...

      הכוח האמיתי, החוסן שלנו, מתמצה בלאסוף את השברים.

        14/3/09 21:21:

      אני חושבת שאת אחת הנשים הכי קיימות שהכרתי.

      קסום.

      משובב תחת, מענטז לב.

        14/3/09 20:59:


      כתיבה נפלאה

      מזכירה את הגלגול (מטאמורפוזיס) של קפקא למי שלא מכיר זה התקציר:

      גריגור סמסא,  עובר גלגול ונהפך לחרק. אי סבירות זו מוצגת בטון קר ונייטרלי כוודאות, זו איננה אשליה, זוהי עובדה ואין כאן כל אפשרות לפרשנות ועל כן הסיפור כל כך מאיים. האירוע קוטע שגרת חיים בנאלית ויומיומית ומפתיע את הגיבור וכל האנשים שסביבו. פרט לאירוע הפנטסטי, שיש בו שבירה מוחלטת של המציאות, כל יתר האירועים תואמים מציאות חיים יומיומית ושגרתית של משפחה עירונית ממעמד בינוני-נמוך, אשר ממשיכה באורח חייה השגרתי חרף האירוע החריג.

        14/3/09 20:38:

      מצוין!
        14/3/09 20:04:

      צטט: tfactor 2009-03-14 17:29:31

      מפחיד ככה להתפזר בלי שליטה. לא להצליח לראות את עצמך אבל לדעת שאתה שם, איפשהו, נמצא. טוב ומזל שיצאה השמש.

       

       בטח מזל שיצאה השמש. בטח :)

        14/3/09 20:04:

      מעניין, המעבר מהפיזי לנפשי, מהצפוי לבלתי צפוי, מהמתכלה לנבנה. מחדש. מאוד מאוד יפה.
        14/3/09 20:03:

      צטט: מיא 2009-03-14 16:32:22

      איזה מקסים כתבת! אחד הפוסטים שלך שאני הכי מתחברת. קסום ממש. כיף שאספת את עצמך. האף הכי חשוב כמובן, מה היית עושה בלעדיו? עוד אשוב.

       

       תודה מיא

      את יודעת על מה אני מדברת

      וגם את אספת את עצמך 


      באין אני

      הנוכחות בשיא יופיה.

       

      יופי של פוסט מיכל, עוד אשוב ואהפוך בו. כי צריך.

        14/3/09 18:03:

      איסוף חלקיך הוא לעולם מלאכה מורכבת ועדינה.
        14/3/09 17:29:

      מפחיד ככה להתפזר בלי שליטה. לא להצליח לראות את עצמך אבל לדעת שאתה שם, איפשהו, נמצא. טוב ומזל שיצאה השמש.

        14/3/09 16:32:
      איזה מקסים כתבת! אחד הפוסטים שלך שאני הכי מתחברת. קסום ממש. כיף שאספת את עצמך. האף הכי חשוב כמובן, מה היית עושה בלעדיו? עוד אשוב.

      פרופיל

      מ*כל
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין