כותרות TheMarker >
    ';

    אוֹצֶרֶת נְשִׁימָה - רחש, לחש וצעדים ...

    \"אש באה בשקט
    שמעתי אותה צוחקת
    אני רואה אותה
    היא באה לבקר בתוכי
    אש באה לוחשת
    אמרה שהיא כמעט נוטשת
    אמרה לי- תשרוף
    שרוף את עצמך בשבילי...\"



    מילים גורמות לך לחשוב מחשבה.
    מוזיקה גורמת לך להרגיש תחושה.
    (א.וי. הארבוג)


    שיר גורם בפעימות ניגון לניצני המחשבה.
    סיפור גורם לרגש שבך לשוט למחוזות רחוקים בהם המילים כותבות געגוע.
    סרט אוגד מילים, מחשבות, תחושות, כמיהות, רגש וגעגוע בתמונות החיים..(אני)
    ♥♥♥♥♥

    כצל עובר...

    6 תגובות   יום שבת, 14/3/09, 16:45

     

     

    ''
     

     

    צל צילו של איש מהלך למרגלות רגליו, מתארך מתקצר, מתרחב מצטמק, וברגע אחר נופל על פניו. אם תצפין יזדנב זה האופל אחריך, אם תדרים יירמס אל מתחת עקביך. לשמאלך וימינך אין על מה לדבר, כענפי ערבה הומים ברוח יפנה גבו ויתקמר .    

     

    אמש הסבתי צעדיי אל הצל, אך זה חמק וניתר אל מעבר לגדר, לרגע נבהלתי מהדמות באפור, אור פנס האיר בלילה שחור. פעם ליבי בתקתוק חרישי, נעות מחשבות בדרכן אל ראשי. שביל סבוך אוסף הרהור שברח, מלקט פירור עלה ששרך.  

      

    נשימות עמוקות ומבט עד אליך, צל נעלם ושב בלעדיך. בלי קסמים וכמעט בהלצה, חודר דרכי ופורץ החוצה. רעד חולף וצמרמורת הגיחה, חיוך מבוהל משטות שהבליחה. רשת אוחזת תיבה גנוזה, כתבים נושנים צבועי דיו דלוחה.  

      

    לא הידרתי קירות חדרי בצבעים, כשהופעת הגשם שטף זיכרונות נושנים. אי מזה הופיע חצב גלוני תפרחתו ארגמן וטעמו זו אני. אריג שדהה נצבע בשנית, מפתח קטנטן נחבא בין סלעי השונית.   

     

    נעצרתי קלות במבואת החצר, מביטה סביב באין מבקר, רגליי אחוזות ברגבי אדמה, שורשיי חיים מתפתלים בדממה. ובעומק קרביך אתה לי האור, זורם בתוכי מתנגן כציפור ואט משחרר במחול כיסופי האתמול.  

     

    צל חיוור מחייך בעורמה, איך לא חשף את אותה העלמה, כעת יבשל בתוכו נקמה. טעמה המתוק יכזיב במקצת, מתבחבש ברזים של גלוי ונסתר, ומה שמצוי בקצה הלשון הופך מר ונבלע בגרון.   

     

    אין בי פחד ואין בי מורא ואם זהו שד אין מראהו נורא. לא חיללתי לא רמסתי כבודו של איש ולו גם דרכתי בזנב צל על הכביש. לא צילך הוא זה כי אם צילי, אתה לא ידעת ולכן מסתורי.   

     

    ומי אני בלי סודות ורזים האין ימיך נשארו לי כמוסים? בעוד זה הצל שבינינו עובר, מחרחר מדון באין שומר. הושט ידך והנח על ליבי הבט בעיני ואמור לי כעת, הייתכן שאיני אמיתית? האם ברגעים שפני מול פניך, באותן נשימות החוברות עד אליך, בחיבוק, בליטוף ובאותן נשיקות, לא גופי ממוסמר על מפתן כמיהותיך?  

     

    זוהי אני ורובד כמיהותיי וצילך גם צילי רווי בעורקיי, יש בך לדעת יש גם לראות, זו אני רק איתך לא יותר לא פחות...   

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        15/3/09 20:49:

      צטט: ...blue 2009-03-15 18:34:58

      איזה עונג לקרא את הטקסט הזה ואת יצירותייך בכלל.. :)

       

        תודה לך blue

        קטונתי,

        תגובתיך מפרגנות תמיד,

        מודה!

        15/3/09 18:34:
      איזה עונג לקרא את הטקסט הזה ואת יצירותייך בכלל.. :)
        14/3/09 17:42:

      צטט: קורט פלפל....שחור 2009-03-14 17:19:31


      מקסים.

       

        

        מודה

        חבלי לידה קשים..

        14/3/09 17:41:

      צטט: תכשיט 2009-03-14 17:04:04


      יפה...

       

       

        תודה לך תכשיט..

       


      מקסים.
        14/3/09 17:04:

      יפה...

      פרופיל

      אוצרת נשימה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      ארכיון