צטט: מירב סקר 2009-03-14 19:16:09

איזה זאב את מאכילה

איש זקן פעם סיפר לו שבתוך כל אדם שוכנים שני זאבים וביניהם מתנהלת מלחמה מתמשכת, שאינה נפסקת לעולם.



הזאב האחד הוא זאב הרוע, הכעס, הכאב, התסכול, הקנאה וצרות העין, העצב, העלבון, חוסר ההערכה העצמית...



הזאב השני הוא זאב האהבה, הקבלה, החמלה, החיוך, האושר, התקווה, התמיכה, הצחוק, החיבה....

שאלתי ואיזה זאב מנצח במלחמה, איש יקר בא בימים?

ענה לי: זה שאת מאכילה אותו.

ואני מה אבקש? לבחור ולהאכיל בתשוקה רבת גוונים, באהבה נטולת תנאים, במתיקות הפינוקים, בטעמי המטבח שהוא מקום ממלכתי, בהקשבה למילים, לשתיקות לנשימות, ולאין סוף שירים, בהערכה וכבוד שבין הבריות, בנתינה שהיא חלק מהצורך לקבל ולהכיל, בטעם החיים ובאושר אינסופי. מה שאנשים מזמן שכחו להרגיש...

משהו מסרט



אדם נולד לאהבת הוריו, לימים מפתח את אהבת ילדי הגן, אהבת נעוריו, אהבת בגרותו ואהבת חייו. לא תמיד אנו זוכים לסימטריות מלאה, כן טעמה של אהבה נכזבת מר ועפיץ. אך כולנו צמאים לאהבה לא משנה מה טעם האחרונה שנותר כמשקע, משפט אחד מסרט נחרט בזכרוני, הוא מלווה אותי כקו מחשבה.

הדבר הנפלא שתדע בעולם הנו לאהוב ולהיות נאהב, כך כתבו בספרים, שרו בשירים והנציחו בסרט "מולאן רוז"

מה זו אהבה? מי יודע להגדיר? מ מאיתנו חווה? איפה היא מתחילה, מתי היא נגמרת?

אכן היא כואבת אם לא היתה כזו כנראה לא היתה ממש מיוחדת...