אהבתי למטבח ידועה לשמצה, רק חבל שדווקא בתחום שבו יש לי עליונות אסטרטגית, זו היא לא תמד הטקטיקה להצלחה, מבחינתי אוכל הוא כלי התאווה, יצר הטעמים והיצירה.

ככלל יצירות המופת שלי באפיה ובישול הנן תולדה של דמעות, כאב וסערת רגשות - אז אני מוציאה את המיטב מו סוג של התרסה כנגד כל מה שנקטע

שקר שם בלב וקשה, אני נעמדת בנעלי עקב, להרגיש במרומים...

בסינר עם ורדים, אני מציפה את ביתי באותם פרחים רייחנים, לצידם מלאכים, פיות, והרבה הרבה פרפרים  

נעמדת מול המזווה ומתחילה ביצירה

עומדת וקוצצת בסכין כמו חותכת את כל מה שבוער מבפנים

מתבלת בטעמים עזים עד מקפיצים, כזו אני אוהבת חום, עוצמה, ריגוש, תחושה, לטעום פעם אחר פעם את התאווה

מבשלת בלהט בין הסירים, מוחקת את זכרונות בעשן האדים

יוצרת מציאות משלי -מלכת הסירים

 רונה לי פעם כתבה במטבח החיים...

במטבח החיים
שורר הרעב הגדול.
אני מבשלת את חיי
על אש קטנה,
פן יגלשו,
פן יושחתו לארץ.

ויש הרבה מלח
ומעט לחם
הנפרס בסכין חדה
לפרוסות שלום
דקות...

במטבח החיים
שורר הצמא הגדול.
אני שותה את דמעותיי
ואיני רווה.
מחפשת נתח שמחה
בזוטו של סיר
וידי אינה משגת.

מן התנור
ריח מאפה
עולה,
מפתה -
ואני-
שלשתי במו ידי
עיסה זאת,
יראה לראות-

עוד כתבה היא את השיר וצר לי...

אכן צר גם לי לעיתים

וצר לי על שלא הבנת לרוחי
בשלחי אותך מעל פני לראשונה.

רציתי כי את נפשי תאהב
ולא רקמת שרירים בלבד וצבע.

קיוויתי כי תילחם למעני,
רציתי כי תבוא למרות הדלף.

השבתי את רוחי אל רוחך
ורוחך רחקה משביי.

את נשמתי העמדתי על בהונותיה -
ואתה לא ידעת איך לקחת...

וצר לי...