ידיד שלי סופר מוכשר ומשורר על, יודע להרעיד בי כל נשימה עם שיריו וסיפוריו, יודע לגעת כמו ששום יד אדם לא תגע והוא עושה זאת רק במילים, בדרך נקיה אך חסרת מעצורים. הוא נוהג לקרוא לי מיכל כך בחר, הוא אפילו כותב עלי ספר "מיכל רוצה את הירח" לאט לאט הוא חופר לי בזכרונות, אוסף מידע כמו צייד מיומן מציא ממני רגעים, ימים, שנים של חריטות. שכן הימים עוברים ואנו נעים במעגלים, חלקם יפים חלקם בהירים, חלקם חשוכים וחלקם אפורים, ואנו במעגל החיים בוחרים מה לזכור ואיך לפרש לפעמים הכתובת על הקיר באותיות קידוש לבנה, כולם מביטים בה, עוברים בחטף מנסים להרוויח עוד שניה ואני טמנתי את הראש בחול כמו בת יענה, לא ראיתי מה שהיה כתוב לא משנה באיזה צבע צבעו אותו קרני החמה לא משנה כיצד הגשם הרטיב את הזוועה אני כעיוורת בחרתי לראות רק את הצל שלי באדמה אותידיד משורר , הוא טוען שיש בי שתי נשים. במי מאיתנו לא. באחד מהימים בהם הקדיש לי מליותיו הקדיש לי השיר "אל תחפשי בו" שיר שכתב עבורי, כן זהו היופי שבאברהם אלון הסופר שלי . אל תחפשי בו,
את מה שלא יוכל לתת
את בשבילו רק רגע חולף ,
אולי אומר... כעת... אל תחלמי את ליבו בסער לכבוש,
או לקחת
ראשו עסוק, טרוד
טומן ידיו רק בצלחת... את המחר והאופק,
אל תטמני בשתי ידיו
נחל אכזב,
לעולם שרוי בבצורת
לא גואה על גדותיו. אל תאמיני ,
כשהוא אומר שאת מלכה
גם אם תעטרי לו נזר
לעולם הוא לך מלך,
ואת לו... שפחה... וגם אם ישוב ויבטיח
הוא לא יקטוף למענך את הירח
את בשבילו רק עוד קרב שיש לנצח או לא,
אל תקחי את זה באופן אישי...
כן , הכל אמיתי , כואב, מוחשי...
אבל, האמיני רק ל 'חוש השישי',
הוא יודע הכל
החוש ה... נשי...שלך
אל תחפשי בו,
את מה שלא יוכל לתת |