לרקוד את החיים
בין גירוי ובין תגובה יש חלל.
בחלל הזה שוכן החופש שלנו לבחור איך נגיב
בבחירות הללו שוכנים הצמיחה והאושר שלנו !
לפעמים ישנם רגעים בתוך החלל הזה שאני בוחר לכתוב וברגעים אחרים אני כותב לאחר בחירות כאלו או אחרות והבלוג הזה יכול לשקף את אותם רגעים מחד ומאידך הוא יכול לתת לך עוד כיוון למחשבה בדרך למעלה
פוסטים פופולאריים
-
דלת הקסמים (לחולל שינוי ולהיות שלם)
31/5/09 | 7304 צפיות
-
מכירים את הקטע שהזמר בוכה מהתרגשות מול הקהל ששר את השיר שלו
31/5/14 | 1002 צפיות
-
היום היא בת 18 והיקום חוגג לה יום הולדת
18/3/10 | 6734 צפיות
-
מהו אימון אישי ?
3/3/09 | 2221 צפיות
-
עונות החיים - מילות השראה מאת ג'ים רוהן
28/10/14 | 1605 צפיות
-
מי אמר שתקשורת בזוגיות זה פשוט ?
25/3/09 | 3347 צפיות
פוסטים אחרונים
- כיצד אוליבר הצליח להתגבר על 100% נכות ולרוץ מרתון ? 14/1/17
- האם את מבינה מה את מורחת על הפנים ? 31/7/16
- רכבת השפע - הצ'אנס שלך לעתיד טוב יותר 22/5/15
- עונות החיים - מילות השראה מאת ג'ים רוהן 28/10/14
- קבלו את המדריך המלא לטיפוח העור צעיר ורענן 11/10/14
- העתיד כבר כאן גם בתחום המצגות ! חייבים לראות 25/9/14
shit happens / לנצח את הנכות (קצת חשיפה אישית)
מומלץ לא לפספס את הוידאו קליפ !
לפעמים shit happens , אני מניח שכולנו נתקלנו מתי שהוא באיזה שהוא קושי רציני. לפעמים מה שעבור האחד ייתפס כקושי עבור אחד אחר אותו הדבר עשוי להיתפס כקל ויחד עם הקושי הוא חוויה אישית מאד חזקה. השאלה איך מתמודדים עם הקושי ?
ביום חמישי ביקרתי בניחום אבלים אצל גרושתי שאחותה נדרסה למוות בתחילת השבוע ומתי שהוא במהלך השהות שלי שם אחות אחרת שלה שעוסקת בתחום טיפולי אמרה לי משהו בסגנון הזה : "אתה לא יכול להשוות את היכולות שלך כי יש לך ותק של 28 שנה בתוך התחום הרחב הזה שנקרא מודעות ועברת עד עכשיו בחיים דברים שאחרים לא מספיקים בשמונים שנה " ותשובתי היתה שהשעורים הגדולים שלי היו דווקא המקומות של הקושי ולא בהכרח העובדה שמאז נעורי ועד היום אני קשור בצורות כאלו או אחרות לתחום המודעות וההתפתחות האישית .
לאחר הביקור התרוצצו לי כל מיני מחשבות בראש והתוצאה שלהם הוא דיון שפתחתי בקשר לנבואות שמגשימות את עצמם ובסוף הדיון הבאתי את ה"חוויה האישית" שלי בהקשר של תאונות הדרכים וקיבלתי מייל מאד מרגש שבו נאמר שהקורא מצא בתוך הפוסט המון נקודות אור וכוח והוא חושב שהפוסט יכול לתרום לא פחות מאשר כל שאר התכנים האימונים שאני כותב אז מתוך תקווה שזה אכן ייתן אור לעוד מישהו אני מצרף לכם את המתכנון שלי כיצד לנצח את הנכות :
מאת: gn64ו 26/06/03 | 17:43 בדיוק שבריר שניה צריך לצורך המעבר של בין להיות ולא להיות. מין קטע של זמן פארדוקסאלי במהותו כי אין ממש מעבר נקודת הסיום של החיים היא בדיוק אותה נקודת התחלה של מה שבא אחרי זה ואין באמצע. בשבריר שניה הכל מאיים להשתנות. אתה שומע את החריקת בלמים הנוראית הזו ומנסה לאתר מאיפה היא מגיעה ופתאום בוםםםםםםםםםםםםםםםם אדיר ,חושך בעיניים, הגוף נזרק קדימה ואחורה ואני מרגיש איך הרכב מתחיל להתקפל ולסגור עליי כמו מחברת על פרח שעומד לייבוש. איפה שהוא ממעמקי התודעה אני שומע את עצמי אומר: שחרר את הגוף, זרום עם המכה, תן לה לחדור ולעבור הלאה. האוטו עוצר אחרי סיחרור מהפנט. אני פותח את הדלת ומשחרר את החגורה רוצה לצאת והגוף לא מגיב. אני מנסה להבין מה קורה פה , ריח של בנזין באוויר, סכנה המוח שלי צועק סכנה והגוף שותק . אני עורך לעצמי דיאגנוזה מהירה למחליט שזה רק בגלל ההלם ולחץ הדם שעכשיו קורס מלחץ כי יש תחושה ואני יודע שברגע שאקלוט שיש דליקה אני אמצע את הכוח לצאת מהאוטו. מסביב רעש נוראי, מכוניות שצופרות בחוסר סובלנות כי נחסמה להם הדרך אנשים ששואלים אותי כל מיני שאלות מטומטמות ואני אי שם בפנים עם המחשבות שלי ממלמל: "תזמינו אמבולנס , נפגעתי" האמבולנס הגיע ולאט לאט הם מצליחים לחלץ אותי מהרכב, מחליקים את גופי ישר מהכסא לאלונקה בצורה לא פשוטה וזהו. מתחילים את הנסיעה, בדיקות והוראה שחוזרת על עצמה : "לא להרדם" מי רוצה להרדם בכלל ? רק רוצה רגע שקט ולעצום את העיניים על מנת להבין מה קורה פה. הגוף שלי מיטלטל על הקרש באלונקה והכל כואב לי . מגיעים ומתחילה הדהירה למיון ואני שוכב לי ומסתכל על המנורות שבתיקרה וניזכר בקטעים האלו שיש בסרטים שהבן אדם (שחקן) רואה את המנורות של חדר הניתוח ואז הוא מסתכל מהצד ומביט בעצמו ורגע אחרי זה מגיע המלאך שמלווה אותו לתחנת המעבר ומתחילות לעבור לי בראש כל מיני מחשבות כאלו על החיים . מחשבות על הילדות על החברה, ובכלל על מיליון ואחד דברים ואז לפתע בתוך התהליך בזמן שמעבירים אותי למיטה של הרנטגן כמו שק תפוחי אדמה אני מביט בתקרת הבטון הקרה ובמקביל רואה את עצמי מהצד ויודע שאף מלאך לא יבוא לקחת אותי כי לא צריכים שם בגן עדן אנשים שיש להם עוד מה להגשים בחיים וגם ...הגיע הזמן להעיר את הגוף הזה שמסרב לשתף פעולה עם הסביבה. אני חושב על הבנות ורמת הלחץ אצלי עולה, מה יהיה ? איך יהיה ? רוצה לבכות אבל ממשיך לשחק אותה קשוח ואפילו לא צורח למרות שכואב מאד. והנה שוב על האלונקה מסתכל על המנורות שבתיקרה ואני כמו בסרט מצד אחד חסר אונים וזורם לפי הוראות של תסריטאי אלמוני ומצד שני אני יודע שזה רק עניין של סוויץ קטן ואני משנה פה את התסריט הזה. אני משחזר את החברה שהגיעו אלינו למרכז לטאי-צ`י שהם שבורים מכל כיוון ואני יודע שאני במצב טוב כך שאין שום סיבה שאני אכנע ואכן כך היה וכך ימשיך להיות . יכאב ? אז שיכאב ! יתגלו פריצות דיסקים ? נטפל בזה לאט לאט והכל יהיה בסדר רק צריך סבלנות וזמן. בדיוק את אותם דברים שהאנשים במדינה שלנו לא יודעים איך לאכול אותם. כל הזמן ממהרים , בתחרות אין להם סבלנות , אין להם סובלנות הכל הם רוצים כאן ועכשיו. כאילו אין מחר. וזה מזכיר לי את הסיפור ששאלו פעם איזה נזיר (שהתאמן על הר באיזו אומנות לחימה מיוחדת) כמה זמן הוא מתרגל את זה , הוא ענה :"40 שנה". ששאלו אותו אם הוא מוכן ללמד אז הוא ענה: "אני עדיין לא בשל להוראה" אנחנו כל שונים שזה מדהים ! הכל אנחנו רוצים עכשיו ! כאן ועכשיו ! הכל מהר ! הכל בלחץ ! צריך להגיע לנקודה X אז חייבים לטוס כמו משוגעים בלי תמרורים, בלי שמירה על החוקים, בלי רמזורים העיקר שנגיע ! אפשר גם אחרת ! אפשר ללמוד להנות מהדרך , ללמוד להבחין בפרטים מעניינים בצידי הכביש , מדרכה חדשה, ערוגה צבעונית שנשתלו בה פרחים, עץ מלבלב בסגול מהמם, חיוך של תלמיד שנתת לו לעבור במעבר חציה, אפשר גם אחרת . שלכם בהוקרה גיא נמרוד
|
תגובות (33)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה לכולם על התגובות החמות
סעו בזהירות
"אפשר גם אחרת"
תודה גדולה
על התזכורת
ותודה על הדרך שלך שמאירה
לאחרים את דרכם
בריאות,בריאה ואהבה
אסתר
יש כאלה שיודעים
ואנחנו נמצאים כיום בתקופת חיים מדהימה בה יותר ויותר אנשים לומדים את זה
פוסט נהדר
תודה שהבאת לנו
חיבוק
איריס
פוסט וסרטון מרגשים ביותר
תודה על השיתוף.
*
גיא יקירי
הסרטון מרגש ביותר
ראיתי אותו כבר מספר פעמים גם עם הבת שלי ובכל פעם מרגש מחדש
תנחומיי על מותה גיסך
אין מילים לתאר את זוועת התאונות המתרחשות יום ביומו בארצנו
הזכרת לי את תאונת הדרכים שעברתי לפני כ 11 שנה
וההלם הראשוני שלא ברור לך מה קרה? מאיפה הבום? למה הראש שלי הולך עוד רגע להתפוצץ?
הנסיעה המפחידה על האלונקה באמבולנס
צילומי הרנטגן וההמתנה מורטת העצבים לתוצאות בחדר המיון
למזלי הפגיעות היו קלות אבל הרגע החרדתי הזה לא יישכח לעולם
בוקר טוב לכל,
אמש, לפני שיצאתי לשעת הצפיה בטלויזיה = הגעתי הנה, וצפיתי בוידיאו , ריתי "רק" 2 קטעים. הבטתי בהם 3 פעמים, כל פעם מביט במשהו שראיתי דקה קודם, ומצאתי שאיני יכול להפסיק. גם הבוקר - חזרתי וראיתי שוב.
אין מילים בפי לתאר את מה שעובר עלי כעת.אך אני מבין את מחשבתו החיובית של ג'ון וויצ'יץ' ואת חיוכיו, שהוא בחר לחוש כך. גם אני בחרתי לחייך ולצחוק על נכותי. אך לעשות זאת בעוצמה כזו - בכוח ואמונה כזו - זה משהו שגדול ממני. קטונתי.
גיא, איני יודע היכן מצאת הוידיאו הזה. אתה גם מדהים. ענק!!
התיאור שלך על מצב התאונה שלך , מדהים אותי . גם אנכי עברתי תאונת דרכים ואבי ז"ל מת לידי בתאונה.זוכר זאת ברגעים כמו עכשיו, ותודה לך שהעלית זיכרון זה, כי המצב הזה - בו הייתי נתון לחסדי אנשים אחרים, שלא הכירו אותי מקודם, וחילצו אותי מהרכב, שנמעך עלי ולא יכולתי לצאת ממנו לבד, התחושה הזו שכל כך הרבה אחים ואחיות, רופאים ומטפלים/ות עזרו ועוד עוזרים ליוימשיכו לסייע לי - המצב הזה שבו אני יכול לתת להם חיוך , חיבוק ומילה טובה עם חיוך ולומר להם תודה , זה רגע של אושר עבורי, כי אני מבין שללא הסיוע של אנשים שמעולם לא היו חייבים לי, ולעולם לא אוכל להחזיר להם את חייהם, ולא מקצת מהשווי של העזרה שקיבלתי, אבלאני יכול לומר להם עם חיוך: תודה. תודה לכם שהבאתם אותי לבי"ח , לטיפול, לבריאות , להסרת הכאבים...
תודה לך על הוידיאו והפוסט הזה , שהזכרת לי שהעולם הזה מכיל גם אנשים כמוני וכמוך, שרואים ובוחרים טוב, חיובי, בעזרה לזולת, בשמירה על ערך החיים. בארוחת הבוקר אמר לי שכני לארוחות דבר יפה: ההבדל בינינו למוסלמים הסובבים את מדינת ישראל מכאן ועד פקיסטאן - הוא בכך שהמוסלמים מאמינים במוות והם רוצים להביא את העולם למוות, ואילו אנו היהודים מאמינים בחיים, ורוצים להביא חיים בשלום לכל העולם...
כיכבתי אותך, כמובן, כי זה המעט שאני יכול לתת לך בתמורה.
המשך להצליח , ודע לך - ההצלחה שלך היא גם ההצלחה שלי ועוד רבים כמונו.
גיא היקר
ריגשת אותי מאוד,
הסירטון חזק והפוסט מדהים.
מעריצה אותך איש יקר ומיוחד,
אתה ההוכחה שאין דבר העומד בפני הרצון.
תודה ששיתפת
אזלו כוכבי אך אשוב,
תבורך ותצליח,
שרה
גיא
סרטון אדיר
מעולה
פוסט מדהים
תודה על השיתוף
כדאי ללמוד מטעויות של אחרים.
ותמיד להזהר בכביש.
סעו בזהירות
איש יקר,
יודע לרגע נזכרתי בתאונה שלי...
צומחים מכל נפילה,
כל משבר הוא נקודת תנופה להמשך טוב יותר.
מי כמונו יודע...
מחבקת מרחוק ושלחת נשיקות,
נעמה
האפשר הזה כל כך מרתק מרגש ומעצים
תודה על התובנות שאתה מביא לכאן
הסירטון היה חזק מאוד בעוצמתו
מודה, היה לי קשה לצפיה.
ועם זה אמרת:
אפשר ללמוד להנות מהדרך , ללמוד להבחין בפרטים מעניינים בצידי הכביש , מדרכה חדשה, ערוגה צבעונית שנשתלו בה פרחים, עץ מלבלב בסגול מהמם, חיוך של תלמיד שנתת לו לעבור במעבר חציה, אפשר גם אחרת .
וזה כל כך נכון,
אז למה אנחנו ממהרים לפספס את החיים.
*
מחשבה יוצרת מציאות
כאשר מאמינים ביכולת בכוחות ובחשיבה חיובית
אין גבול לאפשרויות.
אבל לפעמים אנו זקוקים לשיעורים של כאב, נכות, פגיעה, כדי לראות זאת.
ג'ודי
תנו חיוך הכל לטובה
לצערי אזלו לי הכוכבים ולכן אשוב לככב מאוחר יותר.
אך לא יכולתי לעבור הלאה בלי להגיב לפוסט הזה.
כמה עוצמה מסתתרת מאחורי המילים הללו.
חבל שאנשים היום פועלים מתוך דחפים ולא עוצרים
רגע,לוקחים נשימה ומשם ממשיכים.
אתה רואה זאת בכל התחומים בחיים.
גם בשעת משבר,הכי קל זה להרים ידיים ולעשות צעדים
מתוך יאוש,אך אם משקיעים כמה דקות במחשבה וברוגע
שום דבר איננו בלתי פתיר.
החיים ניתנו לנו בחינם כמתנה מדוע אנחנו לא מסוגלים להשתמש
במתנה זו בתבונה?
וואו גיא הצלחת לרגש אותי עם הפוסט והוידאו במיוחד.
אני מעריצה אותך על האופטימיות שלך
ועל שאיפות שאתה רוצה כל פעם לממש.
מאחלת לך הכי טוב בעולם מירה.
חיוך של תלמיד שנתת לו לעבור במעבר חציה,
אפשר גם אחרת .
אפשר לפחות לבחור באיזה צד נעמוד- רחמים עצמיים, או בחינת המצב החדשה ויאלה לפעולה על פי תוכנית מטרות-
סיפורך האמיתי הופך את המילים למשמעות.- תודה
עם כל כמה שכבר מכירה את הפוסט הזה....
מתרגשת מחדש,
את הוידאו המדהים הזה,
כבר העברתי כל כך הרבה,
והשילוב,
בין הסיפור שלך,
והתובנה הכללית..... נפלא.
אהבתי.
תודה גיא-גיא.
חיבוק משנינו
*
גיא,
ראשית אני משתתפת בצערך על מות גיסתך.
שנית, ראיתי את קטע הוידאו הזה במייל שקיבלתי השבוע והוא אכן עוצמתי ומרגש מאוד.
ובאשר למה שכתבת:
"לפעמים מה שעבור האחד ייתפס כקושי עבור אחד אחר אותו הדבר עשוי להיתפס כקל" .
אנחנו באמת בנויים אחרת, וכל אחד עם המבנה הנפשי שלו.
אפשר לשפר ולעבוד על זה, אבל לזכור שכל אחד בא עם יכולות אחרות לחיים, כולל יכולות נפשיות.
חשוב לזכור את זה, ולהיות אמפטיים כלפי האחר, גם אם לך יש יכולות מאוד גבוהות.
תודה על השיתוף,
יישר כוח,
ושבוע נפלא לך.
גיא יקירי,
הבאת שיתוף בעל עוצמה בפוסט הזה, וזה מתחבר לתופעה
שההתעוררות שלנו לחיים מתרחשת בדרך כלל, רק שניה אחרי מקרים טראומתיים שכאלה, אירועים שמותירים חותם גדול לצרוב בתוכנו.
רק אז - אנחנו מתפכחים ורואים את מה שיש
רק אז - אנו אומרים תודה ומעריכים את מה שיש.
שבוע נהדר לך
(נפגש מחר
).
פוסט מרגש
גיא..WOW
הבאת קליפ מדהים
סיפור מרגש
עם המון עוצמה ..
והמשפט שכתבת
"בדיוק שבריר שניה צריך לצורך המעבר של בין להיות ולא להיות"
הוא כ"כ מעורר ומטלטל..
תודה לך!
נצחון הנפש על הגוף, פוסט מלא בתובנות, יש הרבה מה ללמוד ממך.
כמי שעברה תאונה אני יודעת על מה אתה מדבר.
יישר כוח, בהמשך אפנה אלייך בפרטי לשאלות .
שבוע טוב
תודה , כוכב בצאתו
*
חזק ומרגש !
תבורך !
תיעול הקושי לגילוי העוצמה ויכולת הצמיחה
דרושה מנה לא מבוטלת של אומץ ומשמעת עצמית.
יפה כתבת והבחור שבסרטון מעורר הערצה.
אשוב ...
}{ לאב יו
תודה
מקסים ומרגש
סרטון מדהים
וגם הפוסט
כל כך הרבה תקווה
מהולה בעצב
תודה רבה,
ריי
גאה בך
אכן
אפשר גם אחרת!
נכון, לכן רצוי להתעורר לפני שזה קורה ויחד עם זאת אנשים חווים לא מעט קשיים בחיים גם אם זה לא ממש טראומטי ושאדם חווה קושי עבורו הקושי הוא משמעותי ! אם תשימי לב לצורת המחשבה שלי בזמן כתיבת הפוסט שזה היה ממש בסמוך לתאונה (2003) ניתן לזהות צורת חשיבה חיובית שהיא תוצאה של הנסיון שלי...
אנחנו כל שונים שזה מדהים ! הכל אנחנו רוצים עכשיו ! כאן ועכשיו ! הכל מהר ! הכל בלחץ ! צריך להגיע לנקודה X אז חייבים לטוס כמו משוגעים בלי תמרורים, בלי שמירה על החוקים, בלי רמזורים העיקר שנגיע ! אפשר גם אחרת ! אפשר ללמוד להנות מהדרך , ללמוד להבחין בפרטים מעניינים בצידי הכביש , מדרכה חדשה, ערוגה צבעונית שנשתלו בה פרחים, עץ מלבלב בסגול מהמם, חיוך של תלמיד שנתת לו לעבור במעבר חציה, אפשר גם אחרת .
אפשר גם אחרת,
אבל כמה שלא תכתוב שאפשר , עד שלא חטפת את הבום ,לא תבין שאפשר גם אחרת .
כי אנחנו "מחונכים " ללפני הבום , כי הורגלנו , כי אלו החיים מהרים ומתקתקים ,
ואז כשזה בא הבום הזה , לא משנה איזה סוג ,משהו שגורם לך לסוג של טראומה ,אתה מבין שאולי אפשר אחרת .