כלל ברור וידוע הוא שכשקיים חשש ממיתון וקיימת דאגה לבטחון הכלכלי האישי ולפרנסה, הנטייה היא להגדיל את החיסכון ולצמצם את הצריכה למינימום. את צמצום הצריכה אנו רואים בכל מקום וכבר כתבתי על כך לא פעם. פתאום יש מקומות חניה בכל הקניונים, אין צפיפות בחנויות וכבר מזמן לא צריך להזמין מקום מראש למסעדה. אפילו פקקי התנועה בשעות השיא הצטמצמו בצורה משמעותית. כולם חושבים פעמים לפני כל הוצאה, קטנה כגדולה. מנגד, תחרות המחירים מגדילה את האטרקטיביות של המבצעים ובעלי העסק מנסים כל דרך יצירתית לפתות אותנו ציבור הלקוחות הפוטנציאלים לבוא ולרכוש את מרכולתם ובכך קוראים תיגר על המשמעת העצמית לחיסכון שלנו. אבל ככל שברור לנו שבמיתון צריך יותר לחסוך, כך לא ברור לנו במה. אלטרנטיבות החיסכון חסר הסיכון הולכות ומתמעטות ובצד הפיננסי התמונה ממש לא ברורה. הריבית הנמוכה מצמצמת עד לאפס את האטרקטיביות של הפיקדונות הסולידים והבטוחים. מנגד, אחרי הטראומה שעבר הציבור בחודשים האחרונים של שנת 2008, אפילו ההזדמנויות הכי מעניינות לא מפתות אותו להשקיע. שוק המניות כבר מזמן לא מעניין, אמרנו את זה קודם ובינתים העניין רק הולך ופוחת. הדוחות הגרועים מתקבלים באותו הלך רוח של הדוחות הטובים. רק החדשות הרעות של פיטורים וצמצומים מדאיגות כי המשמעות היא מיתון ולמיתון, כבר אמרנו, יש השפעה הרבה מעבר לשוק המניות. ומה קורה בשוק אגרות החוב? |