כותרות TheMarker >
    ';

    אוֹצֶרֶת נְשִׁימָה - רחש, לחש וצעדים ...

    \"אש באה בשקט
    שמעתי אותה צוחקת
    אני רואה אותה
    היא באה לבקר בתוכי
    אש באה לוחשת
    אמרה שהיא כמעט נוטשת
    אמרה לי- תשרוף
    שרוף את עצמך בשבילי...\"



    מילים גורמות לך לחשוב מחשבה.
    מוזיקה גורמת לך להרגיש תחושה.
    (א.וי. הארבוג)


    שיר גורם בפעימות ניגון לניצני המחשבה.
    סיפור גורם לרגש שבך לשוט למחוזות רחוקים בהם המילים כותבות געגוע.
    סרט אוגד מילים, מחשבות, תחושות, כמיהות, רגש וגעגוע בתמונות החיים..(אני)
    ♥♥♥♥♥

    נוסע אל מעבר לים...

    6 תגובות   יום ראשון, 15/3/09, 09:00


     

     

    ''

      

     

     

    חלק ממני אתה לוקח איתך הצמד אותו חזק אל ליבך, חלק ממך יישאר גם אצלי אחבק אותו בכל כוחי, וכל געגוע שיציף וייעור, יבזיק חיוך חלומי ונאור. בחרת במסע אל מעבר לים, לשהות בקצה התבל להכיר עולם, לטעום פרי אחר צבוע כתום, להריח גשמים בהרי האתמול. יעד קסום מאיר את עיניך, חלום שבוי מתעורר שוב אליך. 

     

    אכתוב, אתה אומר, סיפורי המבוך, אגלה אגדות שתרצי לאהוב. אני יודע גם את עוד תביני, כי ילדך כבר גדול ויודע לשאול, גם חכמה וגם דעת ובינה לא יחסר, רק ירצה בעצמו לגלות המחר.  כך געגוע נעור וטרם עזבת ודמעות מציפות בחיוך שאהבת, ידיים ממאנות להפסיק לחבק, שפתיים נושקות לעיני השקד. ואתה שוב אומר אימא הגידי, חושבת שיש מאגר למפלים של דמעות? חסר כאן מים, הפסיקי לבכות. 

     

    אצה לך הדרך, שביל ומסלול, דאג להישאר צלול, תעלה את ההר והשאר שם מזכרת, כתוב רשמים צלם גם תמונות, צלצל לפעמים כי לא אוכל לחכות. אל תשכח לעולם כי מעבר לים יש אותי שאוהבת גם.  הבוקר עלה קצת קריר ויש גשם, התרמיל כבר מוכן כמעט על השכם, איזה עולם כאן קר שם חם, ומטר שזועף סוחף את כולם. רוצה שתביני אימא שלי, מעבר לכל יש גם אותי, ואני מהנהנת כמה צודק, צובט להכיר באמת. 

       

    זהו, אני משחררת, משאירה לך ירושה ענקית, בליבך, בעמקי נשמתך, בעיניך ובזה האור, חיוך שלך שווה מכל. טוב מה הירושה ובמה זכיתי ? שמרי לי ממנה עד שאחזור. מביט בי הילד מחייך ואומר, חשבת שאולי אוותר ?  זהו שלא ולכן מתעקשת שתדע כבר כעת מה מעבר לקשת. לאותה מתנה קוראים אהבה, היא רכה וטובה לפעמים כאובה, היא סוחפת גם ומרגשת שם, מתמזגת בכל העולם, היא בלב ובראש בהרים ובים, היא גדולה כמעט מכולם וגם שלך כאשר אתה נרדם. 

       

    שמור לי עליך ברבור נסיכי, יאיר האל דרך המלך וישיב לי אותך אוצרי. אשא מילים לשלום וברכה,  כי האל שומע קולות התפילה... 

    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        21/6/11 12:07:

      צטט: מוכרת מפעם 2011-06-21 12:03:53

      איזה צמרמורת העברת בי. מילים נוגעות, מרגשות, מתגעגעות מראש. כמה קשה לשחרר אחיזה מהדבר הכי אהוב, הכי חשוב, שישמור על עצמו ויהנה, ולך שיחלוף הזמן מהר ובקלות, מקסימה את.

      ורק עכשיו אני רואה שזה מ-2009?? וואי חתיכת היסטוריה על פני הקפה, איזה מדהים. 

        21/6/11 12:03:
      איזה צמרמורת העברת בי. מילים נוגעות, מרגשות, מתגעגעות מראש. כמה קשה לשחרר אחיזה מהדבר הכי אהוב, הכי חשוב, שישמור על עצמו ויהנה, ולך שיחלוף הזמן מהר ובקלות, מקסימה את.
        16/3/09 00:37:

      צטט: מ. חבר 2009-03-16 00:04:22

      ברבו, יוצא מהכלל

      מרגש ומרגיש כמו חום של אם

      כמו גוזל שעף מהקן לאופקים שלו

      ואת שנותרת לחמם.

       

       

      גם הגעגועים יספרו לך סיפורים

        תודה לך

        לב של אם

        לב ענק במיוחד

        מכיל אמוציות נדירות..

       

        מודה מקרב ליבי..

       

        16/3/09 00:04:

      ברבו, יוצא מהכלל

      מרגש ומרגיש כמו חום של אם

      כמו גוזל שעף מהקן לאופקים שלו

      ואת שנותרת לחמם.

       

       

       

       

       

      גם הגעגועים יספרו לך סיפורים

        15/3/09 21:05:

      צטט: meirk11 2009-03-15 13:07:16


      גם אם זו דרכו של עולם, מילים לא יצליחו למחוק דאגת אם, או להמעיט געגוע.

      כשהם קטנים אנו מחכים שיגדלו, יהיו עצמאיים ואחראים לגורלם, מקווים שחיינו יהיו פחותי דאגות, אבל צער גידול ילדים זו גזירה לכל החיים.

      מילותיי חסרי הדר כשלך, נטולי פיוט או צבעוניות, אבל כזו היא לפעמים המציאות בהתגלמותה.

        

       ידידי היקר,

       מילותיך במלואו הדרן כמו תמיד,

       יקרות מפז ואמיתיות להפליא,

       מי כמוך יודע מסתורי הלב ..

       תודה !

       

       

        15/3/09 13:07:


      גם אם זו דרכו של עולם, מילים לא יצליחו למחוק דאגת אם, או להמעיט געגוע.

      כשהם קטנים אנו מחכים שיגדלו, יהיו עצמאיים ואחראים לגורלם, מקווים שחיינו יהיו פחותי דאגות, אבל צער גידול ילדים זו גזירה לכל החיים.

      מילותיי חסרי הדר כשלך, נטולי פיוט או צבעוניות, אבל כזו היא לפעמים המציאות בהתגלמותה.

      פרופיל

      אוצרת נשימה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      ארכיון