החיפוש הגדול
מואר,הארה,רוחניות,עידן חדש,כולם נוהרים אחריי הדברים האלה ודווקא בזמננו אנו שיש שפע,והחומריות שולטת בעולם.רבים הם האנשים שמחפשים הארה והולכים לסדנאות ולקורסים,אם זה קבלה,בודהיזם,זן ועוד הרשימה ארוכה.יש כאלה שאפילו מרחיקים לכת ונוסעים להודו ותאילנד.מה גורם לנו לחפש הארה ולהיות רוחניים ומוארים?. אני צופה הרבה בטלוויזיה ונוכח לגלות שאפילו העשירים שבעשירים הולכים לסדנאות,קורסים ונוסעים למרחקים,ואם נלך למקומות הללו ניראה אנשים מיכול צבעי הקשת וזאת כבר תופעה כלל עולמית שצוברת תאוצה ונהפכה להיות מעצמה אדירה שתופשת תחנות שידור בטלוויזיה ובכול כליי התיקשורת. הולכת שולל ובכן ידידיי המחפשים,מוליכים אתכם שולל,זאת כבר לא רוחניות,אלה מעצמות של כסף שעומדים בראשם מורים וגורואים כריזמטיים שמעצימים את עצמם על חשבון חסידייהם. תפקידו של מורה הוא לכוון וזאת רק אחריי שעשה את כול הדרך בעצמו ואין המורה מחפש תלמידים אם כי התלמידים אותו.אינכם יכולים ללמוד מניסיון של אחרים,עלייכם לחוות זאת על עצמכם,כול עוד זה לא ברמת החוויה אין הדרך נכונה ואפילו מסוכנת. להיות מואר מואר הוא כול מי שיודע את עצמו מפנים לחוץ.להיות מואר הוא להאיר מתוך עצמך את עצמך ואת כול מה שסובב אתכם ולסלק כול חושך שקר ותפישות מעוותות.הכול נימצא בתוכינו משהיגענו לניצוץ האלוהי שבתוכינו אנחנו מאירים לכול העולם. אני וההארה שלי מיתוך החוויות שלי אני יכול לומר ששגיתי לא מאט,אך אל ייאוש כי מיעתוך שגיאות וטעויות לומדים יותר טוב.משנת 1993 למדתי לבד את ספריי הזוהר והיתחלתי לנבור בכול ספריי העידן החדש.זאת לא הייתה הארה ולא הייתי מואר,סך הכול היתפעלתי ונהנתי מהכתוב,מעולם לא הלכתי לסדנאות ובטח שלא נסעתי לשום מקום,היה לי טוב מיכול הבטיי החיים.צר לי לאכזב אתכם אך במצב שהכול טוב אין היתפתחות ואין ידע ואין הארה. כול המאסטרים של האנושות היגיעו לידע והארה מיתוך סבל קשה מינשוא,כמו בודהה,ישוע המשיח,המאור הקדוש רבי שימעון בר יוחאי,רבי נחמן מאומן,הא"רי הקדוש.כול אלה עברו סבל וייסורים שקשה להעלות על הדעת. הדרך הזאת ניקראת "ואהבת לרעך כמוך אני אלוהים",שזוהי פילוסופיית האהבה שהיתחיל אותה ישוע המשיח וכול הייתר הלכו בדרכו.ישנם כאלה שהיגיעו למעמד אלוה כמו ניטשה,פרויד,הארי קרישנה,אינשטיין. אני כבר עובר סבל וייסורים שש שנים שבשנת 2003 קיבלתי התקף לב וניכנסתי למצב נפשי חמור שהיצריך טיפול פסיכאטרי שאילוליי לא היו עוזרים לי מלמעלה הייתי מיתאבד או מת.ישוע המשיח בכבודו ובעצמו הושיט לי יד וניצלתי ועד היום הוא איתי ומלמד אותי את פילוסופיית האהבה "ואהבת לרעך כמוך אני אלוהים",שזה אהבת הסבל הפנימי והחיצוני,חובה לאהוב כול מי שעושה לי רע וכול דבר רע שקורה לי. דיי לחיפושים כולנו מוארים הריי אלוהים ברא אותנו ואלוהים הוא האור והאינסוף ואהבה אינסופית,כול עוד ניתכחש לכך לעולם נישאר בחושך. היכן איפוא הטעות?.הטעות היא לא בצורות ותבניות שניגלות מול עיננו,אם כי הטעות היא בשיכלנו שכול מה שאנחנו רואים היא ראייה לא נכונה.אנחנו רואים צורות מישתנות וניתפשים למלכודת הזאת וכול דבר מתעתע בנו. השכל הוא זה שניפגע ומיתפצל ונהיה חולה ומהראייה החולנית הזאת אנחנו משליכים על כול דבר שמופיע מולנו שכול העולם הזה הוא גופים וצורות שמישתנות כול הזמן וכך אנחנו פוגעים בגופינו ובאחרים ובכול דבר.זה טירוף ליפגוע בגוף שבא רק לשרת והשכל מעניש אותו מראייה חולנית של פירוד ומואס בשבריריות הגוף,עלינו לרפא את שיכלנו והגוף ישרת כול תכלית שנועיד לו. השכל הוא הניצוץ האלוהי שקיים בתוכינו מחוצה לנו ומקיף אותנו,כול שעלינו הוא לאחד את שיכלנו ואלוהים בכבודו ובעצמו יבוא וילמד אותנו כי מי יודע אותנו יותר טוב שהריי האלוהים ברא אותנו |