יום ההלוויה הגיע.

צחי היה שם, גם גילי ומתי ("החיים כבר לא יהיו כמו שהיו, אמר גילי, שאהב את גור כמו אח"), עומר הגיע קרוב למועד הקדיש, הוא הרגיש חצי מלך במסגרת החבורה, במיוחד אחרי שהצליח לנתק את רוב החברים מליאון, והקרע המשיך וגדל.

אהבה נכזבת, זה מה שאמר צחי לליאון, ספק בזלזול, ספק בכעס, כאילו אומר לעצמו "איזה זכות יש לליאון הזה להגיע להלוויה, אחרי שלא היה בחיינו המון זמן", אבל את הסיבה האמיתית צחי הרי לא ידע.

מקצועיות היתה שם המשחק. עומר ביצע את תוכנית ההתנקות הזו שלו בצורה כזו חכמה, שליאון לא הצליח אף פעם להרגיש שיש תככים מכוונים לכיוונו, ומשום מה הרגיש, שההתנתקות של חבריו היא בגלל חברתו. חברתו גלית היתה מסוג האנשים שהיו רכושניים מאוד כלפי אחרים, במיוחד כלפי ליאון.

אם לומר את האמת בהתחלה הוא די אהב את זה, את התקפות הקנאה, כמובן שלה היה מותר הכל, ולו אסור היה, אבל כשמאוהבים, לא רואים את הדברים ה"קטנים" האלה, מה שלימים הפך לרועץ לחייו.

הימים הם ימי אחרי צבא, אף אחד מהחבורה לא נסע לטיול ניקוי ראש במזרח, פרט אולי לגיחות קטנות לאילת להיזרק על החוף.

ליאון הלך ללמוד באוניברסיטה מדעי המחשב (אלא מה?), צחי פתח חברה קטנה ליצור מוצרי צריכה, גילי המשיך לשנתיים קבע בחיל הים (לאחר המקרה המצער הוא לא הצליח לאסוף את עצמו ולהמשיך כרגיל, והחליט שבתור התחלה הוא ינסה להתגבר על המשבר על ידי המשך עבודה בסטי"ל), מתי החליט לפתוח מסעדה למאכלים מרוקאיים, ועומר הלך לעבוד בתור מציל בבריכה.

את כל הפרטים מחייהם של החברים למד ליאון מעומר, כמובן המידור היה מושלם מבחינתו. את כל הקישור הוא עשה, וליאון מבחינתו הגיע למצב שלא היה מתקשר לחבריו מפני שהיה מאה אחוז בטוח שיש בעיה איתו, שהם לא רוצים קשר איתו, אם אתם שואלים אותי ? הכל מקנאה, עומר הוא מסוג האנשים שמסתכל תמיד לצדדים ואף פעם לא רואה את מה שיש לו כמושלם, כולל הקשרים הטובים שהיו לליאון עם חבריו, הוא דאג לטרפד, על מנת לקחת את מקומו בחבורה, וזה הצליח לו, כמובן בערמומיות, מכיוון נשאר עדיין חבר שלו.

ברור היה לליאון שמשהו מסריח בהתנהגות של עומר, אבל המבט התמים הזה בעיניים שלו, איכשהוא מיד הצליח להסית את המחשבות שלו מהכיוון הזה לכיוונים אחרים, כמו למשל איזה חבר טוב הוא וכמה הוא עוזר (בכסף, אלא מה ?)

תוך כדי לימודיו האקדמים של ליאון עבד כסטודנט בחברה סלולארית במשמרות, שם הוא פגש את ציון, בחור חביב ושקט, ואט אט התחברו והפכו לחברים טובים, ציון גר בעיר סמוכה לליאון והמפגשים ביניהם הפכו לסמוכים יותר ויותר עקב החיבה של שניהם למחשבים ולגאדג'טים.

חצי שנה מאוחר יתר, החליטו ציון וליאון לצאת לנופש בטבריה עם בנות הזוג. הם תכננו את הטיול הזה קרוב לשבועיים ימים, והציפיה לנופש על חופיה של טבריה העסיק אותם בכל הפסקה במשמרת ובכל מפגש שהיו נפגשים אחרי/לפני שעות העבודה.

עד היום לא ידוע איך ידע עומר על הטיול הזה, אבל משום מה הצליח להגיע לטבריה יחד עם בת זוגו עוד באותו ערב, כי הרי אם יש מקום שליאון נמצא והוא איננו, זה מחדל בינלאומי וועדת חקירה צריכה להיפתח. ישר נפתחה החזית של עומר מול ציון והמטרה – להפוך אותו לידיד/חבר כולל מספר טלפון עוד באותו יום, וכל האמצעים כשרים.

כמובן שהמטרה הושגה, ובהצלחה, ומאותו יום היה מגיע עומר לציון הביתה, לא ברור מה קרה שם, התנתקות לא היתה, אבל משום מה התסריט חזר, ציון היה מצטרף לחבורה כמובן דרך עומר, כי אין שום סיבה שבעולם שזה ייעשה דרך ליאון.

השנים עברו, כל הזוגות התחתנו, ראשון עמד מתחת לחופה ליאון, שני עמד עומר, ציון וצחי עשו את אותו הדבר כעבור חודשיים בהפרש של כמה ימים זה מזה, גילי, הרווק המושבע, היה מחליף בנות זוג כמו גרביים, וחתונה לא נראתה באופק. עם מתי הסיפור היה קצת שונה, מחלה מסתורית פקדה אותו, והוא החל לאבד את מאור עיניו בצורה איטית, וכמו שקורה לפעמים במקרים קיצוניים, מתי החל להתקרב לדת, וכמו שהחל להבריא מהמחלה, התחזק באמונתו, עבר להתגורר בירושלים, מצא לעצמו שידוך טוב.

כך עברו להם השנים, בערך שלוש שנים, ליתר דיוק, החבורה היו יוצאים בזוגות (כמובן נשואים כבר), כאשר ברור לכולם, חוץ מלליאון מי החוט המקשר, אחרי שהצליח לנתק את צחי וגם את ציון, עשה הוא זאת בהדרגה גם עם גילי.

ליאון אף פעם לא ידע שעומר מגיע לביקורים אצל ציון, אצל צחי וגם אצל גילי (היה מיותר לציין זאת לפני הביקור, אבל חובה ואפילו מומלץ ורצוי לציין זאת כדרך אגב, לאחר הביקור, כי אין יותר מענג מלראות את הפרצוף של ליאון אחרי שקיבל את הבשורה שהשאירו אותו בצד).

מי שבמיוחד לא היה מרוצה מהנושא שהשאירו אותו בצד, היתה אשתו גלית, שדאגה תמיד לברר מה קורה עם שאר החבורה, המידע הגיע אליה מעומר תמיד, והיא היתה מעמתת אותו עם הנושא, ומריבות מהסוג הזה היו תמיד יוצאות לא טוב, עומר וגלית היו מדברים כמעט על בסיס יומיומי בטלפון, היא בדרכה לעבודה, הוא בדרכו לעבודה, ליאון לא ידע מזה, או שאולי ידע, אבל בחר להתעלם ???

שנה לאחר מכן, יום שישי, שוב טלפון, הפעם מעומר : "אל תשאל מה קרה . . . ציון בבית חולים, קיבל התקף לב . . . " ליאון וגלית מיהרו לארגן בייביסיטר, ומיהרו לבית החולים.

המשך יבוא . . . 

כל הזכויות שמורות © 15.3.2009