אתם קמים בבוקר, מלבישים את הילדים(או את החתול) ויוצאים לעוד יום בחיים.

עובדים, אוכלים, מרכלים, מקללים, משתעממים, מזדמנים, גולשים...

חוזרים הביתה, נשיקה ולישון. נשמע פתטי?

כך מרביתנו עוברים את החיים.

נוסעים קדימה, מבלי להביט בנוף.

עוצרים בפונדק לאכול צהריים, מבלי להבחין במלצרית...

חולמים על מה שיכול היה להיות, מבלי לנצל את ההווה עד תום.

ישנן דרכים לצאת ממעגל הקופסאות המייגע הזה.

מישהו מוכן לסייע?