לא כותבת משהו, אבל אני אוהבת לכתוב. במיוחד זה עוזר לי לעבד את חוויות היומיום. מסתבר שלכתוב יומן זה פאסה. אז אנסה לכתוב סוג של בלוג. לא אתיימר לקרוא לזה בלוג. היום ראיתי בחדשות שבלוגרים זה כבר סוג של עיסוק. מדהים כמה העולם שלנו מתפתח, משתכלל ובעת ובעונה אחת מצטמצם, אבל זה כבר עניין לשיחה אחרת.

הגעתי לרשת הזו ממש במקרה, חיפשתי מה כתוב על הספר "אלוף בטלות". שמעתי את שלמה ארצי, ביום שישי, בתוכניתו בגלי צה"ל, מדבר על הספר הזה וכמובן שמיד התחברתי. מישהו מקדש את חיי הבטלה.? זה לא שאני בטלנית, אבל אני מאלה שעושה הרבה אבל לאט, כלומר , זה קשה להסביר, הרי אני עובדת, יש לי 4 ילדים זה מספיק בשביל לא להיות יכולה להתבטל, אבל בבסיס, הייתי מעדיפה יותר לחשוב, יותר להפגש יותר לשוחח,להעביר את החיים במנעמים ולא במירוץ של מה צריך לעשות ומה עוד לא עשיתי?. אולי אני עוד אגיע לזה.וזאת דרך אגב ההמלצה של הסופר והוא מביא דוגמאות רבות לאנשים יוצרים שהיו גם בטלנים.

אני מאד רוצה לכתוב ספר. ישלי המון תובנות על החיים וגם ידע והתנסות ואני רוצה לכתוב את זה. יש לי דברים שכתבתי במהלך השנים והם הבסיס של הספר שלי. יש לי גם שם לספר. כמה זמן ייקח לי לכתוב אתה ספר? אולי היום זה יהיה נדבך נוסף.

זה מדהים כמה זה משחרר לכתוב.