כותרות TheMarker >
    ';

    שירים

    המיות לבי

    פוסטים אחרונים

    ארכיון

    "יער נורווגי"

    30 תגובות   יום שני, 16/3/09, 00:34


    שרועה על גבי

    על החול הרך

    יד אחת מאחורי ראשי

    מפוררת את החול החם בין האצבעות

    גרגר גרגר

    השנייה אוחזת ב"יער נורווגי"

    ממוללת את הדפים

    אחד אחד

     

    ישראלית שקוראת בסיני

    מילים של יפני

    שארג באיטליה

    את הביטלס וביל אוואנס וג'ון קולטריין

    וסלינג'ר והסה ופיצג'ראלד

    לסיפור אהבה אחד

     

    פתחתי בעמוד הראשון

    והתחלתי לקרוא

    מילה אחרי מילה

     

    "אני באמת בסדר כמו שאני?"

    "הכל בסדר כמו שאת"

    "כמה אתה אוהב אותי?"

    "מספיק כדי להמיס לחמאה

    את כל הנמרים בכל הג'וגלים בעולם"

     

    המילים רקדו בתוכי

    כמו הגלים עם החוף

    כל פעם מגיעים קצת יותר רחוק

    יותר עמוק

     

    הקשבתי להם רוקדים

    לוחשים שיר געגועים

    לאהבה שאבדה ביער

     

    ונזכרתי

     

    שככה.

    לאט.

    לעומק.

    בהתמסרות מלאה.

    מילה-אחרי-מילה.

     

    ככה אני רוצה לאהוב.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (30)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        19/3/09 10:21:


      קבענו!

      אני אהיה זאת שיוצאים לה קולות של גלים מהבטן...

        18/3/09 00:05:

      צטט: שירק'ס 2009-03-17 23:48:18

      צטט: סטריאה 2009-03-17 22:50:33

      צטט: שירק'ס 2009-03-17 19:05:20

      צטט: סטריאה 2009-03-17 18:45:49


      כיף שחזרת ואני גם הולכת לקרוא.

       

      באמת שהתגעגעתי...

       

      ואת יודעת, איפשהו שם הוא כותב שאנחנו כמו גליל של חוט, שנפרם והסתבך, וצריך המון סבלנות כדי לפרום את כל הקשרים שנוצרו, ואי אפשר לדעת כמה זמן זה ייקח. לפעמים פשוט מרימים מהזוית הנכונה ובבת אחת הכל נפרם ומשתחרר. ולפעמים צריך לפתוח קשר קשר, בעדינות... 

       

      לא יודעת למה, אבל חשבתי שגם את תתחברי לזה.

      נשמע לי ככה. למרות שעל כל קשר שאני פורמת, אני מסבכת שניים. שואפת קיץ של מוצאי שבת, מחייכת, וקמה לחורף של יום ראשון. משהו כזה.

       

      התכוונת - על כל קשר שאת פורמת, את מתלתלת שניים...

      (הפוסטים שלך היו עלולים להיות הרבה יותר משעממים בלי כל התלתלים האלה שלך!)

       

      היית צריכה לבוא איתי לסיני.

      שם קיץ גם ביום ראשון...

       

       

       

      בינתיים אפשר ללכת לים פה. מסייע לכמה שעות. אם תראי יער נורבגי ותלתלים, דעי כי זו אני.

        17/3/09 23:49:

      צטט: גלעד 2009-03-17 22:54:05


      סופר מדהים- הכתיבה שלו לכאורה פשוטה אבל המח מבריק

       

       

      כן, גם אני אוהבת את זה.

      שבמעט מילים פשוטות הוא מטלטל אותי לגמרי.

        17/3/09 23:48:

      צטט: סטריאה 2009-03-17 22:50:33

      צטט: שירק'ס 2009-03-17 19:05:20

      צטט: סטריאה 2009-03-17 18:45:49


      כיף שחזרת ואני גם הולכת לקרוא.

       

      באמת שהתגעגעתי...

       

      ואת יודעת, איפשהו שם הוא כותב שאנחנו כמו גליל של חוט, שנפרם והסתבך, וצריך המון סבלנות כדי לפרום את כל הקשרים שנוצרו, ואי אפשר לדעת כמה זמן זה ייקח. לפעמים פשוט מרימים מהזוית הנכונה ובבת אחת הכל נפרם ומשתחרר. ולפעמים צריך לפתוח קשר קשר, בעדינות... 

       

      לא יודעת למה, אבל חשבתי שגם את תתחברי לזה.

      נשמע לי ככה. למרות שעל כל קשר שאני פורמת, אני מסבכת שניים. שואפת קיץ של מוצאי שבת, מחייכת, וקמה לחורף של יום ראשון. משהו כזה.

       

      התכוונת - על כל קשר שאת פורמת, את מתלתלת שניים...

      (הפוסטים שלך היו עלולים להיות הרבה יותר משעממים בלי כל התלתלים האלה שלך!)

       

      היית צריכה לבוא איתי לסיני.

      שם קיץ גם ביום ראשון...

       

       

        17/3/09 23:40:

      צטט: shai.h 2009-03-17 21:05:41


      ספר מקסים וגיבורה (של הפסט) שחווה את הטבע של סיני לעומקו. יפה נורא השילוב בין המראות שלך לאייקונים ההיסטוריים של מורקאמי

       

      חשבתי על מה שכתבת ופתאם שמתי לב שבאמת רוב החוויות המשמעותיות שלי תמיד קשורות איכשהו לטבע...

      והכי כיף שראית מעבר למעטה הרומנטי הקליל והמתקתק.

      תודה, שי.

        17/3/09 23:37:

      צטט: veronski 2009-03-17 20:32:06

      יש כיוון-זה מעולה.

       

      לאט לאט הפלונטר מתחיל להיפרם

       

      איזה מזל שאתה עוקב פרק פרק אחר קורותיי...

      פורם איתי קשר אחרי קשר

      בסבלנות

      בחיוך

      בחיבור

      בחיבוק

      תישאר. יש לי תחושה שעוד יילך ויהיה מעניין...

        17/3/09 22:54:


      סופר מדהים- הכתיבה שלו לכאורה פשוטה אבל המח מבריק

       

        17/3/09 22:50:

      צטט: שירק'ס 2009-03-17 19:05:20

      צטט: סטריאה 2009-03-17 18:45:49


      כיף שחזרת ואני גם הולכת לקרוא.

       

      באמת שהתגעגעתי...

       

      ואת יודעת, איפשהו שם הוא כותב שאנחנו כמו גליל של חוט, שנפרם והסתבך, וצריך המון סבלנות כדי לפרום את כל הקשרים שנוצרו, ואי אפשר לדעת כמה זמן זה ייקח. לפעמים פשוט מרימים מהזוית הנכונה ובבת אחת הכל נפרם ומשתחרר. ולפעמים צריך לפתוח קשר קשר, בעדינות... 

       

      לא יודעת למה, אבל חשבתי שגם את תתחברי לזה.

      נשמע לי ככה. למרות שעל כל קשר שאני פורמת, אני מסבכת שניים. שואפת קיץ של מוצאי שבת, מחייכת, וקמה לחורף של יום ראשון. משהו כזה.

       

        17/3/09 21:05:

      ספר מקסים וגיבורה (של הפסט) שחווה את הטבע של סיני לעומקו. יפה נורא השילוב בין המראות שלך לאייקונים ההיסטוריים של מורקאמי
        17/3/09 20:32:

      יש כיוון-זה מעולה.

       

      לאט לאט הפלונטר מתחיל להיפרם

        17/3/09 19:23:

      צטט: נוב"ר 2009-03-17 19:11:14

      כבר יושב לי ברשימת המתנה היער הזה שלך. ממזמן.

      וככה גם אני רוצה לאהוב. ולעיתים גם מצליח. אבל זה חמקמק זה,  

      אוף כמה שהכל מתוסבך.

       

      נו, זהו בדיוק. תקרא את מה שכתבתי מעליך לסטריאה. ותפרום את החוטים לאט לאט, בסבלנות...

      ואפילו שאני הכי חסרת סבלנות, ורוצה הכל מיד וכאן ועכשיו והכי, ואפילו שזה חמקמק ועדין ומסובך, אני לא חושבת שאפשר לאהוב באמת אחרת.

       

      תודה, יקירי. באמת.

      ויוגורט.

        17/3/09 19:11:

      כבר יושב לי ברשימת המתנה היער הזה שלך. ממזמן.

      וככה גם אני רוצה לאהוב. ולעיתים גם מצליח. אבל זה חמקמק זה,  

      אוף כמה שהכל מתוסבך.

        17/3/09 19:05:

      צטט: סטריאה 2009-03-17 18:45:49


      כיף שחזרת ואני גם הולכת לקרוא.

       

      באמת שהתגעגעתי...

       

      ואת יודעת, איפשהו שם הוא כותב שאנחנו כמו גליל של חוט, שנפרם והסתבך, וצריך המון סבלנות כדי לפרום את כל הקשרים שנוצרו, ואי אפשר לדעת כמה זמן זה ייקח. לפעמים פשוט מרימים מהזוית הנכונה ובבת אחת הכל נפרם ומשתחרר. ולפעמים צריך לפתוח קשר קשר, בעדינות... 

       

      לא יודעת למה, אבל חשבתי שגם את תתחברי לזה.

        17/3/09 18:45:

      כיף שחזרת ואני גם הולכת לקרוא.
        17/3/09 10:49:

      צטט: שטוטית 2009-03-17 00:07:20


      וואללה תפסת סטלבט -

      יפות מילותייך שירי

      *

      }{שטוטי

       

      כן, שטוטי..

      בדיוק.

      סוף סוף הצלחתי לרוקן את עצמי ממחשבות

      ורק להרגיש.

       

      תודה! :)

        17/3/09 00:07:


      וואללה תפסת סטלבט -

      יפות מילותייך שירי

      *

      }{שטוטי

        16/3/09 23:54:

      צטט: ים סוף לוי 2009-03-16 23:06:36

      הרבה אומץ צריך כדי לאהוב ככה

      עמוק ועד הסוף וחשוף..

      ומאד מאד אהבתי את סגנון הכתיבה שלך.

      וסיני.. וים סוף שלי.. אחחח געגועים.

       

      תודה! כיף לשמוע את זה ממישהי שכל כך מבינה במילים...

      גם בשבילי, סיני וים סוף הם תמיד געגועים.

      אפילו כשאני שם...

       

      את חושבת שאפשר באמת לאהוב אחרת?

       

        16/3/09 23:50:

      צטט: ניפי 2009-03-16 22:47:46

      ככה אני רוצה לנוח !!!

      מול הים בחוף בסיני עם ספר על הברך...

      :)

       

      עם כזאת אהבה בריאה לעצמך,

      האהוב שלך בטח כבר יצא לדרך !

       

       

      זאת באמת המנוחה האולטימטיבית מבחינתי...

      בדיוק חשבתי שמזמן לא התמסרתי ככה לספר -

      כאן הראש שלי מוצף בכל כך הרבה דברים,

      ובסיני אני שוכחת מהכל, ומרפה...

       

      ולגבי האהבה...

      אני מחכה. בסבלנות.

      (או שלא??? אני לא כל כך טובה בסבלנות...)

        16/3/09 23:06:

      הרבה אומץ צריך כדי לאהוב ככה

      עמוק ועד הסוף וחשוף..

      ומאד מאד אהבתי את סגנון הכתיבה שלך.

      וסיני.. וים סוף שלי.. אחחח געגועים.

        16/3/09 22:47:

      ככה אני רוצה לנוח !!!

      מול הים בחוף בסיני עם ספר על הברך...

      :)

       

      עם כזאת אהבה בריאה לעצמך,

      האהוב שלך בטח כבר יצא לדרך !

       

        16/3/09 18:13:

      צטט: קוברלה 2009-03-16 16:21:16


      אני חייבת לקרוא את הספר הזה.

      סוף העולם וארץ פלאות קשוחה וגם קפקא על החוף היו משו משו.

       

      גם אני רוצה כזה, של פרפרים בבטן בהתחלה, וגם קצת באמצע, ושלא נגמר.

       

      את באמת חייבת. אני יודעת שתאהבי. אני אביא לך את שלי, אם לא אכפת לך החול מסיני שינשור עליך מבין הדפים תוך כדי הקריאה...

       

      לחזור לתמימות. זה אפשרי. אני יודעת.

      רק צריך קצת סבלנות...

        16/3/09 16:21:


      אני חייבת לקרוא את הספר הזה.

      סוף העולם וארץ פלאות קשוחה וגם קפקא על החוף היו משו משו.

       

      גם אני רוצה כזה, של פרפרים בבטן בהתחלה, וגם קצת באמצע, ושלא נגמר.

        16/3/09 15:03:

      צטט: מושכת בעט 2009-03-16 13:49:09


      באמת נסעת?

      גיבורה שלי...

      כולי ירוקה..

      קוראים שנהנית!

       

      באמת-באמת...

      היה נפלא.

      כולי שחומה...

      (סתם, עדיין ורדרדה - בכל זאת, הרבע הפולני שלי דומיננטי גם ביחס לשמש...)

      כיף! :)

        16/3/09 13:49:


      באמת נסעת?

      גיבורה שלי...

      כולי ירוקה..

      קוראים שנהנית!

        16/3/09 01:17:

      צטט: שרון אבני 2009-03-16 00:45:13

      גם מאוד עצוב בדרכו שלו,דור אבוד...

      קצת כמו המינגווי האמריקאי, רק ביפנית,

      מה שבטוח, בא לך לאכול סושי תוך כדי..

      (ואז את נזכרת שאת בסיני..)

       

       

      יו, איך ידעת??..

      (לפחות כשסיימתי לקרוא חיכה לי לוקוס טרי מהים...)

       

      אבל כן. עצב עמוק כזה,

      שמתפזר לך בכל הגוף

      ומזכיר

      איך מרגיש אושר.

       

        16/3/09 01:14:

      צטט: שחריתה 2009-03-16 00:41:13

      רגשון של קם מהכיסא ומוחא כפיים!

       

      רגשונית שלי!..

       

      איזה כיף איתך. בחיי...

        16/3/09 01:11:

      צטט: "מנוע שקט" 2009-03-16 00:37:27


      זה ספר שמפיל שמערבב שמעיף...מקסים !!*

       

      והוא עושה את זה בכזאת עדינות שאתה בכלל לא שם לב

      עד שאתה מוצא את עצמך על החול

      נושם נשימות מהירות

      עם לב מתפקע

       

      (תודה! :))

       

        16/3/09 00:45:

      גם מאוד עצוב בדרכו שלו,דור אבוד...

      קצת כמו המינגווי האמריקאי, רק ביפנית,

      מה שבטוח, בא לך לאכול סושי תוך כדי..

      (ואז את נזכרת שאת בסיני..)

       

        16/3/09 00:41:
      רגשון של קם מהכיסא ומוחא כפיים!
        16/3/09 00:37:

      זה ספר שמפיל שמערבב שמעיף...מקסים !!*