כותרות TheMarker >
    ';
    0

    השמאל לא מת - נאום בועידת מרצ שלאחר ההתרסקות בבחירות 15.3.09

    10 תגובות   יום שני, 16/3/09, 06:58


    121 ילדים.

     288 נשים.

    960 אזרחים פלסטינים הרוגים. במלחמה מיותרת. עוד מלחמה מיותרת, שמרצ לא התנגדה לה. 

    חברים, השמאל הישראלי לא מת. אבל השמאל הישראלי הציוני נעדר במלחמה האחרונה ולכן מגיע לו שהתרסק. מגיע לנו.  

    מרצ לא יצאה נגד המלחמה המיותרת - עוד מלחמה מיותרת, בפעם השנייה באותה קדנציה - והעדיפה להציג עמדה מגומגמת, מתוך מחשבה נואלת, שבעת בחירות לא צריך להביע עמדה נוגדת לעמדתם של 90% מהציבור הישראלי, שתמכו במלחמה.  

    שוב ניסינו לומר, את מה שנדמה לנו שהציבור רוצה לשמוע. אבל בשביל מגמגמים לא צריך את מרצ. בשביל לגמגם יש מספיק מפלגות אחרות, שהאידאולוגיה אינה מה שמניע אותן והן יכולות להרשות לעצמן לשנות את דעתן השכם והערב – ואולי אפילו יכולות להרשות לעצמן לצאת למלחמה מסיבות אלקטוראליות.  

    בשביל זה לא צריך את מרצ. אם זו מרצ – אז למרצ באמת אין זכות קיום ואפשר להתמזג עם מפלגת העבודה או עם קדימה או עם כל יצור כלאיים אחר.  

    השמאל לא מת, אבל מרצ בבחירות האחרונות עשתה ככל יכולתה לעמעם את צבעו ואת מסריו. מרצ הלכה לבחירות האחרונות עם נבחרת חלומות. אבל אף אחד, מחוץ לאולם הזה, לא יכול היה לדעת מזה – כי המועמדים פשוט לא היו חלק מהקמפיין;

    מרצ הלכה לבחירות האחרונות עם המצע הטוב ביותר – אבל חוץ ממעטים בתוך האולם הזה, אף אחד לא ידע מזה, כי זה לא היה חלק מהקמפיין;

    מרצ זיזלה בציבור בוחריה, כאשר הודיעה, שהיא לא מסוגלת לשאת את המשא לבדה ולכן היא "מתאחדת" עם מה שכונה "תנועה חדשה", שלא היתה יותר מפיקציה תקשורתית, ופטפורמה לויתור על מקומות ברשימה לכנסת – שוב, ויתרנו על מקום שלנו בכנסת לטובת פיקציה, שלא הביאה לקלפי ולו קול אחד ואף הרחיקה לא מעטים. 

    קשה לחשוב על מהלך יותר מסתגר ומתנכר לחברה הישראלית מאשר הפיקציה של התנועה החדשה – מספר חברי מרצ – שמנסים להמציא נציגות אותנטית – למצוא מזרחי אותנטי וערביה אותנטית - כמה יהירות, כמה זילזול בבוחר ובעצמנו. כמה נזק נגרם לנו מהמהלך המשפיל הזה – שבפורום הזה אין ברירה אלא לומר – רובכם הגדול תמכתם בו.   

    חברים, עם כל הקושי, אנחנו צריכים להודות על האמת, המהלכים האחרונים הביאו את מרצ למקום, שקשה מאד לצאת ממנו. קשה, אבל לא בלתי אפשרי.

    השמאל לא מת, פשוט, כי אין אלטרנטיבה של שלטון צודק, שהיא לא אלטרנטיבה של שמאל. תפקידנו היום הוא למצוא את הדרך להוביל את השמאל הישראלי להצבת אלטרנטיבה ברורה, אידאולוגית, שתיתן תקווה לעתיד טוב יותר. אין פתרון בית ספר לאיך עושים את זה, אבל נדמה לי שמיצינו את כל הדרכים הלא נכונות – אנחנו יודעים מצוין, על בשרנו, מה אסור לעשות – אסור לזלזל בציבור, אסור להתפשר על עמדותינו, אסור לברוח ימינה, להמציא שותפים, ודאי אסור ללכת עם מפלגת העבודה...  

    המטרה שלנו לא צריכה להיות להפוך למפלגה שתקים את הממשלה הבאה. תפקידנו לדאוג לכך, שנהווה אלטרנטיבה רדיקלית, ברורה, אידאולוגית, שתסמן את הדרך הנכונה לשינוי – לאחר מה שכנראה תהיה אחת התקופות הקשות לחברה הישראלית.  

    אנחנו צריכים להתייצב בכל מקום בו מכה המשבר הכלכלי, כפי שעשינו בשבועות האחרונים – בפרי גליל ובעוף העמק ולא רק להזדהות, אלא להצביע על כך, שאפשר גם אחרת. אבל בל נשלה את עצמנו, הצדק החברתי בלבד אינו מספיק. אנחנו צריכים למצוא את הדרכים להעביר לציבור את המסר, שאפשר ליצור חברה טובה יותר, כלכלה שוויונית יותר, אבל לא נצליח לתרגם זאת לכוח פוליטי אלא אם נוכל לגרום לאנשים להאמין, שאפשר לחיות כאן בשלום.   

    בשביל זה, אנחנו צריכים לצאת מהאולם הזה ולהתחיל לעבוד. הבחירות האחרונות הביאו לשני סוגים עיקריים של תגובות חברים – כאלה שהיאוש גורם להם לקחת כמה צעדים אחורה מהפוליטיקה וכאלה שהמכה האחרונה דוקא מכניסה להם אנרגיות חדשות ומחזירה אותם לפעילות מאומצת.  

    אין לנו פריבילגיה לשקוע ביאוש או ללכת הביתה ולחכות שמישהו אחר יעשה את העבודה. הגיע לשמאל הציוני להתרסק בבחירות האחרונות, אבל לא מגיע לישראל שלא יהיה בה שמאל אמיתי וחזק.

    לכן, אנחנו, כולנו, צריכים לצאת מכאן היום בתחושה, שהיום אנחנו מתחילים לבנות את האלטרנטיבה האידאולוגית והפוליטית. לשם כך אנחנו צריכים להדבר ולפעול יחד עם כל הגופים (האמיתיים ויש לא מעט כאלה) שיכולים להיות שותפים שלנו לדרך ועם כל האנשים שהיאוש לא נוח להם והם לא מוכנים להרים ידיים מהמדינה הזאת ומהחברה הזאת;

    ואנחנו צריכים לאחד אותם, כמה שיותר מהר, למהלך חברתי-פוליטי רחב, שיוכל להתייצב בפני הבוחר בבחירות הבאות, שיש לקוות ולפעול לשם כך, שיבואו עלינו כמה שיותר מהר.      

    דרג את התוכן:

      תגובות (10)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        18/3/09 23:51:

      הי יפעת

      מאוד אהבתי את הנאום שלך בוועידה, הוא היה אחד הנאומים החזקים בה.

      הכתבה שמופיעה היום באתר הארץ מלמדת  הרבה על הטימטום של המלחמה הזאת, שלא הפסיקה את הקסאמים, חיזקה את החמאס והחלישה את המעמד הבינלאומי שלל ישראל. אף אחד לא יוכל לטעון יותר שצה"ל הוא הצבא המוסרי ביותר בעולם אחרי הדברים האלה : http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1072036.html

        17/3/09 11:15:

      שמעתי את נאומך בועידה ואני חותם על כל מילה. ממש דברי אלוהים חיים. אבל מהי המסקנה?

      את מסיימת את דבריך בקריאה "היום אנחנו מתחילים לבנות את האלטרנטיבה האידאולוגית והפוליטית"

      שאלתי היא מי אלה "אנחנו" ? האם מרצ , אחרי ההתנהלות הנרפית והעלובה ב"מלחמת עזה", אחרי שהיא חזרה על אותה טעות בדיוק במהלך של שנתיים, אחרי קמפיין הבחירות המסמורטט שהפך אותה לצחוק, היא המסגרת המתאימה לכך?

      אני סקפטי.

      ולצערי, בועידה לא שמעתי בשורות שיפחיתו את הסקפטיות שלי.

        16/3/09 17:16:

      צטט: ysolel 2009-03-16 13:12:04

       

      ממרצ צריכים לצאת האנשים שינהיגו אותה.

       

      הנשים.

      לא שאין שניים שלושה גברים ראויים ביותר, אבל יש עתודה מאוד מרשימה של נשים. עכשיו תורנו.

      ( 40% יצוג לכל מין, כולל גברים, לא כולל מקום ראשון). סוג של מתמטיקה בעייתית.

        16/3/09 13:19:


      אלעד,

       

      אי אפשר לזהות את ההזדהות עם תושבי הדרום והצורך לתת להם מענה עם המלחמה. המלחמה הזו לא הועילה לתושבי הדרום. קסאמים נחתו על שדרות גם כאשר צה"ל שוטט יום יום בכל ערי הרצועה, והקסאמים ממשיכים ליפול גם כעת. ההבדל היחיד הוא שהיה קצב יותר משמעותי ובישובים רבים יותר, בימי המלחמה וכעת הקצב הוא איטי.

      אין פתרון צבאי בעזה, אנחנו יודעים זאת מזמן. ואין ברירה אלא להדבר עם החמאס, למרות מי שהם. צריך לזכור, שהתקופה היחידה בה היתה רגיעה יחסית בישובי הדרום היתה בעת הפסקת האש - ועוד צריך לזכור שמי שהפרה את הפסקת האש ראשונה היתה ישראל.

       

      המלחמה בעזה היא חלק בלתי נפרד מבחינת דרכה של מרצ בעבר ובעתיד. אני מסכימה איתך שלא היו לנו השגים רבים בכנסת הקודמת, אני מקווה שהמצב יהיה טוב יותר בכנסת הקרובה. אבל אנחנו לא יכולים להותיר את כל העבודה לסיעה בכנסת, מה גם שמדובר בסיעה קטנה מאד מאד.

      אנחנו צריכים לבנות היום את המפלגה, ומשמעות הדבר פעילות רחבה יותר מפעילות פרלמנטארית ובעיניי אנחנו גם צריכים לשתף פעולה עם גורמים נוספים, ששותפים לדרכנו.

        16/3/09 13:12:


      אורה שלום,

       

      קודם כל צריך לזכור, שמרצ לא הצביעה בעד המלחמה. בשום שלב. היא לא התנגדה באופן מספק ועל כך כשלונה הגדול, אבל לא צריך להעצימו מעבר לעובדות.

      אני לא בעד לקדש מסגרות (אמרה את זה שולה וצריך לתת קרדיט...), אבל אני חושבת שמרצ צריכה להיות העוגן של התארגנות שמאל אמיתית, שתוכל לתת מענה אידאולוגי - שאני לא מוצאת אותו היום במפלגה קיימת.

      העובדה שיש אנשים במרצ שחושבים אחרת לא חדשה, לא לך ולא לי, אבל יש גם לא מעט אנשים שחושבים כמונו.יכול להיות שבסופו של תהליך נגיע למסקנה שמרצ מתפלגת וחלקים ממנה ייטמעו במפלגת העבודה וחלקים אחרים ממנה יהוו את הבסיס לשמאל שייבנה כאן בשנים הקרובות. אני מקווה שלא, אבל יכול להיות שזה יקרה.

      בכל מקרה, יש צורך במפלגת שמאל חזקה ומשמעותית ובעיניי ממרצ צריכים לצאת האנשים שינהיגו אותה.

        16/3/09 12:38:

      צטט: Eldad_He 2009-03-16 10:19:27

      הייתי אתמול בועידה ושמעתי את הנאום שלך.

      אני מסכים איתך בהמון דברים אך לא הפעם. אני באופן אישי תמכתי לחלוטין בעמדת מרצ בנושא המבצע כי חשבתי שלא הוגן להשאיר את תושבי הדרום במצב שבו הם נמצאים - זה לא היה מבצע של פשיסטים שרוצים להכנס למלחמה בכל הכוח, אלא החמאס הוא זה שהוביל אותנו לכאן... בגין כך העמדה של מרצ הייתה הנכונה והמאוזנת ביותר לדעתי, לא כמו חד"ש שלא הציעה ולו פתרון אחד למצב בדרום.

       

      אבל לא התכנסנו אתמול לצורך דיון על עמדת מרצ בנושא הלחימה בעזה, אלא לשם ראייה איך מסתכלים הלאה.

      אני חושב שהקמפיין הוא לא חודש לפני הבחירות, אלא במהלך כל הקדנציה בכנסת. מהכנסת האחרונה לא ייזכר למרצ שום רקורד עשייתי, במיוחד שלא בתחום הירוק! אם אנחנו רוצים לגדול אנחנו חייבים לחוקק חוקים שיגידו שזה מה שמרצ עשתה, אך עם זאת על השאלה איך לגדול אין מטה קסמים שיוכל לענות עליה... וגם התשובה שנכונה היום לא בהכרח תהיה נכונה ביום הבחירות, זו שאלה שצריך לדון עליה כל הזמן.

      בדיוק לכך כיוונתי כשדברתי על תגובה אינסטינקטיבית שמאלנית: השאלה לא היתה איך לסייע לתושבי הדרום. התשובה על כך היא לדבר עם החמאס. השאלה שמרצ הצביעה בעדה היתה האם לצאת למלחמה בעזה. והיא הצביעה בעד, למרות שהמלחמה הזו מסייעת ממש כמו לדפוק את הראש בקיר (אבל אז לפחות אין הרוגים).

      לכן, יפעת, כשאת אומרת שטעינו ועכשיו נתקן, הנה לך ראיה ש"מרצ" לא סבורה שטעתה, אז איך לא תחזור על הדפוס הזה בעתיד? (הדפוס של קודם כל כן, ותיכף אחר-כך לא).

        16/3/09 10:19:

      הייתי אתמול בועידה ושמעתי את הנאום שלך.

      אני מסכים איתך בהמון דברים אך לא הפעם. אני באופן אישי תמכתי לחלוטין בעמדת מרצ בנושא המבצע כי חשבתי שלא הוגן להשאיר את תושבי הדרום במצב שבו הם נמצאים - זה לא היה מבצע של פשיסטים שרוצים להכנס למלחמה בכל הכוח, אלא החמאס הוא זה שהוביל אותנו לכאן... בגין כך העמדה של מרצ הייתה הנכונה והמאוזנת ביותר לדעתי, לא כמו חד"ש שלא הציעה ולו פתרון אחד למצב בדרום.

       

      אבל לא התכנסנו אתמול לצורך דיון על עמדת מרצ בנושא הלחימה בעזה, אלא לשם ראייה איך מסתכלים הלאה.

      אני חושב שהקמפיין הוא לא חודש לפני הבחירות, אלא במהלך כל הקדנציה בכנסת. מהכנסת האחרונה לא ייזכר למרצ שום רקורד עשייתי, במיוחד שלא בתחום הירוק! אם אנחנו רוצים לגדול אנחנו חייבים לחוקק חוקים שיגידו שזה מה שמרצ עשתה, אך עם זאת על השאלה איך לגדול אין מטה קסמים שיוכל לענות עליה... וגם התשובה שנכונה היום לא בהכרח תהיה נכונה ביום הבחירות, זו שאלה שצריך לדון עליה כל הזמן.

        16/3/09 10:03:

      יש אנשים כאלו שהתגובה האינסטינקטיבית שלהם היא שמאל במובהק. אומרים להם מלחמה - והם מיד יודעים אם הם נגד; אומרים להם ליבני - והם מיד יודעים שאין על מה לדבר; אומרים להם מתאחדים עם גוף פיקטיבי, והם מיד מחפשים מחסה אצל החברים השמאלנים שלהם.

      לצערנו, את מרצ מובילים כבר שנים אנשים שהשמאלניות שלהם מתעוררת ברגע הלא נכון, אחרי שהתברר כי טעו בתגובה הראשונית.

      עוד יותר לצערנו, בעידן הסלבס אנשים מצביעים לראש הרשימה. הוא זה שצריך לטעת תקווה, כמו אובמה. את יכולה להפריד בין "יס ווי קן" לבינו? האם מישהו אחר היה משיג אותו אפקט עם אותה סיסמה?

      או שולמית אלוני - האם ג'ומס היה משיג את האפקט שהיא השיגה אילו עמד בראש הקמפיין שלה?

      ואין כאן קריאה להחליף או לא את ג'ומס. אלא אמירה שבסופו של דבר המפלגה, בעיני הציבור, היא חברי הכנסת שלה (שימי לב, לא חברות). אז נכון, יש לנו שמאלן-ללא-תקנה-אחד, אילן גילאון. ויש כאן לפני תגובה של מי שעדיין סבור שאנחנו נאבקים בחד"ש וניגפים בפניה רק משום ש"דב חנין ניצל". הוא לא ניצל, כל אחד יכול היה להתנגד למלחמה. מרצ לא בחרה לעשות זאת, כי זה לא באופיים של העומדים בראשה. הרי בפועל היו בהפגנות לא מעט מהשמאלנים הארורים הללו, כמוני, שלא מרפים ומתעקשים להיות בפועל מה שהם בכותרת - ואם זה לא מתאים למפלגה, אז באמת היא לא הדבר הכי חשוב, יש לנו סכסוך דמים ודרדור כלכלי והם קודמים.

       

        16/3/09 09:54:

      אני מזדהה בהחלט

      אז מה עושים עכשיו?

       

      לוי

        16/3/09 09:25:

      יפעת יקירתי

      מלחמה תוך כדי מסע-בחירות- זה לא מומלץ

      שנינו היינו בהפגנה בקריה במוצ"ש לאחר

      ההפצצה המאסיבית באותו שבת.

      לאחר מעשה כנראה שאני לא הבנתי 

      בדיוק מה מטרת המבצע-מהלך-"מלחמה".

      אבל העמדה הרשמית של הנהגת מרצ

      לא היה גמגום - הוא היה יותר מורכב ובצדק.

      אנחנו חששנו שעומדים לכבוש את רצועת

      עזה- ולך תדע מתי נצא משם שוב.

      מצד שני חד"ש של דב חנין ניצל היטב

      ניצול ציני

      את הבחירות לעיריה ואת המלחמה

      למטרת קידום ה"קמפיין" שלהם.

      אז לא רק אנחנו אשמים.

      ארכיון

      פרופיל

      ysolel
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין