כותרות TheMarker >
    ';

    מדפסת מחוברת לבטן

    קטעי סיפור שבועיים

    ארכיון

    0

    בחיים לא הייתי מאמינה

    37 תגובות   יום שני, 16/3/09, 11:07

    והיא שואלת אותי על בית ומה המשמעות של בית עבורי וגם את נטע שאלה וביקשה מכל אחד מאיתנו בנפרד לכתוב את המחשבות שלנו על בית ואת החלומות עליו. אל תחשבו מה אפשרי ומה לא אפשרי ואל  תחשבו על מגבלות תקציביות בכלל. תחשבו שאתם בתיכון ואמרו לכם לכתוב עכשיו חיבור בנושא בית.  לא משהו שצריך לבנות. רק לדמיין. לתת חופש לכל החלומות הישנים על ארמונות ובתי אחוזה ומערות של האדם הקדמון והבית של רובינזון קרוזו. תחשבו על כל הבתים שהייתם רוצה לעשות בהם לילה. ככה . תדמיינו. 

     האמת שדי נלחצתי. הרגשתי באמת בתיכון. מה עכשיו, לשבת ולכתוב חיבור על בית שאין שום סיכוי שבעולם שנצליח לבנות על החצי דונם שלנו? חבל על הזמן שלנו. אז החלטתי לאתגר אותה.  לכתוב משהו שיגרום לה לחשוב. שיגרום לאדריכלית שלנו להזיע. לא יצא משהו אבל מספיק לעורר  את הסקרנות שלה.  

    חביבי, היא אמרה אחר כך, רציתי להגיד לך שיש לך כישרון יוצא מן הכלל למילים ואני מאוד שמחה עם מה שכתבת לי. זה גרם לי לחשוב. גם את נטע כתבת נהדר אבל הוא ממש משורר. את רוצה שאני אקריא לך מה הוא כתב? אתה מרשה? וכשאני אומר שאפשר, היא פותחת את תיק הקרטון המעוצב שעלה לה הון במוג'י-ברלין, שולפת את הנייר שלי  וככה זה בערך נשמע: 

    בית זו ודאות. יש של ממש המונח על השולחן ומואר במנורה. יש המפשיר ליד האח. כמו תינוק המותח רגליים ומנמנם. כמו חלום שמתגשם כל הזמן. זו אינה התחושה השבירה שיש לך בדירה שכורה. זה משהו אחר. יש  קירות וגג ואריחים כמו בכל דירה, אבל הפעם זה שלך, בלי שותפים, חוץ מהבנק. ובבית שלך, אתה יכול להירדם על הספה, אם בא לך, ולשכוח את האורות דולקים. להסתובב עם הבגדים הישנים, אף אחד לא יפתיע אותך. זה שלך.  

    וכשאתה עומד במקום הזה אתה מבין איזה חור גדול היה לך בלב. איזה חלל היית צריך למלא מאז עזבת את הבית של  ההורים. וככל שעובר הזמן אתה מבין כמה עבודה יש לך לעשות. בפעם הראשונה אתה מתחיל לעבוד בשביל עצמך, לא רק בשביל אחרים. וככל שאתה נכנס לזה אתה מבין כמה מקום עוד יש. כמה מרחב בתוכך מחכה להתחלק עם אחרים. ואתה נותן להם להיכנס, להיות איתך.  נותן להם זמן להתרגל. אולי ירצו להישאר. שלא תרגיש לבד. ישסכימו ללכת איתך בדרך הזו, ביחד, כל המשפחה. האישה. הילדים, הכלב, התמונות, הספרים. כל מה שראוי לפנות מקום עבורו.   

    ומהבית שלכם עולה סולם אל השמיים. כמו הסולם של יעקב. ואתה ואישתך והילדים תצטרכו לטפס עליו, גבוה עד לאן שתוכלו להגיע. תלוי במרצכם. תלוי בליכודכם. תלוי באהבתכם. לא צריכים למהר. אין שלב שהוא מכריע יותר מהאחרים. רק סדרת צעדים קטנים ומדודים למעלה. אל המקום שלכם. אל המקום שאתם צריכים להיות בו. וביניכם, ולו רק חבל דק כשערה יקשור, תמיד הישארו קשורים. כשאחד ימשוך ידע השני להרפות. שלא תיקרע השערה. זהו בית. זוהי משפחה. אוסף של קשרים שקל להתיר אך קשה מאוד לשמור.  

    וכשהיא גמרה לקרוא את זה נטע אומרת: " וואו, אני לא מאמינה שאתה כתבת את זה. בחיים לא הייתי מאמינה שככה אתה יכול לכתוב"

     


    אחרי שהבית נהרס ברעש

    דרג את התוכן:

      תגובות (33)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        22/3/09 18:29:

      צטט: wonders 2009-03-19 10:05:47

      אני לא יכולה להגיד, כי הרבה שנים אני כבר גרה בבית שלי.

      אבל היו ימים שלא מצאתי בית בבית ואז הרגשתי את החלל שספרת עליו.

       

       לא מצאת בית בבית...משפט מדליק.

      מישהי פה פעם כתבה לי " בית, קליפה שניונית לגוף".

        22/3/09 18:27:

      צטט: ארטישוק ירושלמי 2009-03-18 07:27:1

       

       

       גרה כמה שנים.

      מתים על המקום ועל חיי הקהילה שם. יש שם שכונת בנים חדשה שממוקמת גבוה עם נוף שווה. מצחיק! עכשיו אני נזכרת שכשקראתי את הפרק הראשון מהספר שלך על נטע ואסף, מזמן מזמן, אז בדמיון שלי (תוך כדי קריאה) עלתה תמונה שהלוקיישן שלה היה בדיוק שם בשכונת הבנים החדשה של גבעת ישעיהו :) בחיי...

      אני אשאל.  

      :-)

      אי אפשר להעביר את הסיפור לשם...

      נו? שאלת?

       

        22/3/09 18:25:

      צטט: ים סוף לוי 2009-03-17 17:05:41

      צטט: יואל עיני 2009-03-17 13:41:49

      יכול להיות שאני/אנחנו  יורדים לאילת השבוע? יש מצב לקפה יה רוחנית?

      שישישבת הקרוב.. חוף הווילג'.

      אני אהיה שם כהרגלי,

      בערך מ- 08:15 בבוקר

      ועד שיחשיך

      :))

       

      מרגש לחשוב שיש סיכוי שתבואו לקפה.. באמת.

       

      דחינו בכמה שבועות. חוף הויליג' מה? סבבה. בקרוב.

        19/3/09 10:05:

      אני לא יכולה להגיד, כי הרבה שנים אני כבר גרה בבית שלי.

      אבל היו ימים שלא מצאתי בית בבית ואז הרגשתי את החלל שספרת עליו.

      צטט: יואל עיני 2009-03-17 14:09:37

      צטט: ארטישוק ירושלמי 2009-03-17 14:05:10

      צטט: יואל עיני 2009-03-17 13:44:27

      צטט: ארטישוק ירושלמי 2009-03-17 13:38:47

      אתמול היית בחבל עדולם. (עגור, ליאון, צפרירים, גבעת ישעיהו) אזור מוכר לך . יש שם עדיין מציאות עם נוף טוסקני-יהודאי. תתחילי לפזול לשם.

       

       

      אכן :) אחותי גרה בגבעת ישעיה - אני שם בשבת הקרובה לחגוג יומולדת לאחיינים המאממים!. ובצפרירים אני אבקר גם כדי "לבדוק" את הבלגי של גליה (שוקולד), בגלריה של סבא. מכיר את הגלריה של סבא? כי מאוד כדאי לך להכיר. זה לא רחוק מלהיות גן קסום.

      לא מכיר. נשמעת גלריה חובה.

      כמה זמן היא גרה שם? תשאלי אותה אם היא שמעה על מישהו שמוכר שם למעלה איזה נכס או מתווך שמכיר את האזור?

      העניין מתחמם.

       

       

       גרה כמה שנים.

      מתים על המקום ועל חיי הקהילה שם. יש שם שכונת בנים חדשה שממוקמת גבוה עם נוף שווה. מצחיק! עכשיו אני נזכרת שכשקראתי את הפרק הראשון מהספר שלך על נטע ואסף, מזמן מזמן, אז בדמיון שלי (תוך כדי קריאה) עלתה תמונה שהלוקיישן שלה היה בדיוק שם בשכונת הבנים החדשה של גבעת ישעיהו :) בחיי...

      אני אשאל.  

        17/3/09 17:05:

      צטט: יואל עיני 2009-03-17 13:41:49

      צטט: ים סוף לוי 2009-03-16 23:38:13

      הייתי צריכה את אפי כאן מעליי שיגיד את כל מה שחשבתי

      (לקווי האדריכל, הקבלן והבנק גם..)

       

      ובעיקר בעיקר

      ב-ע-י-ק-ר

       

      מהז'תומרת היא לא ידעה שאתה יודע לכתוב ככה???

      מה נסגר איתך? אתה לא נותן לה לקרוא מה שאתה כותב?

       

      לא יודעת..

      יש כאן בעיית אמינות קלה.

      כמו שהיא אמרה: בחיים לא הייתי מאמינה..

      טוב זה נטע לא מיכל. מיכל דווקא קוראת ובזמן האחרון נותנת לי רוח גבית: היא מקלידה את כל מה שאני כותב במחברות. מאות עמודים.

      יכול להיות שאני/אנחנו  יורדים לאילת השבוע? יש מצב לקפה יה רוחנית?

       

      שישישבת הקרוב.. חוף הווילג'.

      אני אהיה שם כהרגלי,

      בערך מ- 08:15 בבוקר

      ועד שיחשיך

      :))

       

      מרגש לחשוב שיש סיכוי שתבואו לקפה.. באמת.

       

       

        17/3/09 17:03:

      צטט: יואל עיני 2009-03-17 12:58:32

      הבהרה

       לא. זה לא הבית שלי. זה הבית של אסף ונטע. והוא כבר נהרס ברעידת אדמה קטנה ומציקה שפגעה רק בבית שלהם והם צריכים להתמודד עם זה איכשהו , בלי שותפים. והאדריכלית היא אמא של נטע...סיבכתי להם את החיים, כי כמו שסבתא שלי הייתה אומרת החיים זה לא מלפפון, לא מקלפים ואוכלים (וסבא שלי היה עונה לה, בטח לא מלפפון, הם לא תמיד קשים. ) וכשאגמור את הספר "רעש" על אסף ונטע אשלח עותק לכל מי שהוטעה בפוסט הזה. ובכלל רוב הפוסטים יוצאים לי מהבטן אבל זה לא יומן אישי או משהו כזה, לפחות לא ברוב המקרים. אז סליחה...

      נכון שבעבר הייתי אדריכל והשתמשתי בטריק הזה של "תכתבו חיבור קצר על בית" ואין לכם מושג כמה זה קשה לאנשים, בעיקר לגברים שמפחדים לחלום שמא זה יתבטא בכסף ולבסוף הייתי מתמצת את הרצונות ומתכנן בתים (ומשרדים) קטנים, צנועים ודי יפים, אני חושב. כמו שפרנק זאפה אמר פעם: בית זה המקום של הלב. קיטשי קצת אבל עובד.

       

      אטום

      "לא הייתי מאמינה"

      ואעפ"כ מסתבר

      שפתי מאמין הייתי.

       

       

        17/3/09 14:09:

      צטט: ארטישוק ירושלמי 2009-03-17 14:05:10

      צטט: יואל עיני 2009-03-17 13:44:27

      צטט: ארטישוק ירושלמי 2009-03-17 13:38:47

      אתמול היית בחבל עדולם. (עגור, ליאון, צפרירים, גבעת ישעיהו) אזור מוכר לך . יש שם עדיין מציאות עם נוף טוסקני-יהודאי. תתחילי לפזול לשם.

       

       

      אכן :) אחותי גרה בגבעת ישעיה - אני שם בשבת הקרובה לחגוג יומולדת לאחיינים המאממים!. ובצפרירים אני אבקר גם כדי "לבדוק" את הבלגי של גליה (שוקולד), בגלריה של סבא. מכיר את הגלריה של סבא? כי מאוד כדאי לך להכיר. זה לא רחוק מלהיות גן קסום.

      לא מכיר. נשמעת גלריה חובה.

      כמה זמן היא גרה שם? תשאלי אותה אם היא שמעה על מישהו שמוכר שם למעלה איזה נכס או מתווך שמכיר את האזור?

      העניין מתחמם.

       

      צטט: יואל עיני 2009-03-17 13:44:27

      צטט: ארטישוק ירושלמי 2009-03-17 13:38:47

      אתמול היית בחבל עדולם. (עגור, ליאון, צפרירים, גבעת ישעיהו) אזור מוכר לך . יש שם עדיין מציאות עם נוף טוסקני-יהודאי. תתחילי לפזול לשם.

       

       

      אכן :) אחותי גרה בגבעת ישעיה - אני שם בשבת הקרובה לחגוג יומולדת לאחיינים המאממים!. ובצפרירים אני אבקר גם כדי "לבדוק" את הבלגי של גליה (שוקולד), בגלריה של סבא. מכיר את הגלריה של סבא? כי מאוד כדאי לך להכיר. זה לא רחוק מלהיות גן קסום.

        17/3/09 13:44:

      צטט: ארטישוק ירושלמי 2009-03-17 13:38:47

      צטט: יואל עיני 2009-03-17 13:28:21

       

       מעניין! הרוטב נשמע מצויין לשעה זו של היום.

      פומודרו פרסקה, ככה קוראים לזה יעקוב פיאלקוב וגיאקומו ויולה בספר המצויין "כל הרטבים לפסטה" . רוטב שהעגבניות נשארות בו עגבניות. יש להם שלושים (30!)  רטבים עם  עגבניות....

       

      כן. רק אם תהיה פסטה

       

       

      פסטה איט איז. אבל בלי שמנת.

      וגם עוגה. חייבים עוגה יואל.

      זה יקרה מתישהו בחמש השנים הקרובות, אז סטיי-פוט :))

      (אבל זה יקרה! וזה יהיה יפה יפה!) 

       

      אתמול היית בחבל עדולם. (עגור, ליאון, צפרירים, גבעת ישעיהו) אזור מוכר לך . יש שם עדיין מציאות עם נוף טוסקני-יהודאי. תתחילי לפזול לשם.

       

        17/3/09 13:41:

      צטט: ים סוף לוי 2009-03-16 23:38:13

      הייתי צריכה את אפי כאן מעליי שיגיד את כל מה שחשבתי

      (לקווי האדריכל, הקבלן והבנק גם..)

       

      ובעיקר בעיקר

      ב-ע-י-ק-ר

       

      מהז'תומרת היא לא ידעה שאתה יודע לכתוב ככה???

      מה נסגר איתך? אתה לא נותן לה לקרוא מה שאתה כותב?

       

      לא יודעת..

      יש כאן בעיית אמינות קלה.

      כמו שהיא אמרה: בחיים לא הייתי מאמינה..

      טוב זה נטע לא מיכל. מיכל דווקא קוראת ובזמן האחרון נותנת לי רוח גבית: היא מקלידה את כל מה שאני כותב במחברות. מאות עמודים.

      יכול להיות שאני/אנחנו  יורדים לאילת השבוע? יש מצב לקפה יה רוחנית?

       

      צטט: יואל עיני 2009-03-17 13:28:21

       

       מעניין! הרוטב נשמע מצויין לשעה זו של היום.

      פומודרו פרסקה, ככה קוראים לזה יעקוב פיאלקוב וגיאקומו ויולה בספר המצויין "כל הרטבים לפסטה" . רוטב שהעגבניות נשארות בו עגבניות. יש להם שלושים (30!)  רטבים עם  עגבניות....

       

      כן. רק אם תהיה פסטה

       

       

      פסטה איט איז. אבל בלי שמנת.

      וגם עוגה. חייבים עוגה יואל.

      זה יקרה מתישהו בחמש השנים הקרובות, אז סטיי-פוט :))

      (אבל זה יקרה! וזה יהיה יפה יפה!) 

       

        17/3/09 13:38:

      צטט: ניפי 2009-03-16 18:47:11

      קודם צריך למצוא את בן/בת הזוג שיהוו בית

      אח"כ ילדים שכל אחד מהם הוא "בית" בפני עצמו

      וכלב - בכלל

       כשיש את כל אלה וזה לא פשוט בכלל

      ועוד שמים אותם בבית של ממש

      וואו !

       

      הבית שתארת, יותר נכון האויירה

      ונעזוב לרגע את הקירות ואת הצבע של הספה בסלון,

       

      בדיוק כמו שכתבת אותו

      ככה אני הייתי כותבת בשאלון (כמו זה שבקפה)

      תחת הכותרת "חלום" :)

       

      כלב כבר יש לך (אפילו עם סוודר) ובן זוג בקרוב (עובדים על זה) ועל החלומות שלך אף אחד לא יכול.

      ועכשיו נזכרתי להתקשר לשלומית ולריבה!!!!

       

        17/3/09 13:33:

      צטט: אפי גבזו 2009-03-17 13:11:11

       

      אם מדובר בספר שלך, אז אני המון שלבים אחריך..

      יש הוצאה לאור בקצה המנהרה? יש לך הערכת זמן?

      אני לא בטוח

      כי הפעם אני ממש כמו צב. עובד על שלושה ספרים במקביל. רומן, סיפורים קצרים וקצרצרים מאויירים. כמו שנאמר, תפסת מרובה לא תפסת או כמו שהייתי אומר לבנים שלי :Too many options is no option ובעברית: אל תתפזרו מדי כי אז תמצאו את עצמכם מרוחים דק-דק על כל השטח. 

       

      אני מקווה לגמור את שלושתם עד סוף השנה, גג.

        17/3/09 13:28:

      צטט: ארטישוק ירושלמי 2009-03-17 13:10:04

      צטט: יואל עיני 2009-03-17 13:01:07

      צטט: ארטישוק ירושלמי 2009-03-16 12:00:01

      אתה יודע יואל, אני מאוד מזדהה עם הנטייה שלך להתחיל את קטעים בוו החיבור (ו...). אולי כי זה המשך ישיר מתוך הבטן, תחילת הקטע הוא רק לכאורה - זו אינה התחלה אלא המשך של חוט קיים, חוט מחשבה, או הרגשה או דחף או לא יודעת, מה שהצית את הכתיבה. ואני אוהבת התחלות כאלה כי הן מכניסות פנימה בצורה, איך לומר, חלקה, משתפת, לא בטוחה בדיוק מה.

       

      אני הולכת עכשיו לקרוא. אחרי זה נראה לי שאלך להכין רוטב עגבניות. בא לי ספגטי היום.  

      ו..איך יצא הרוטב?

       

       והרוטב יצא מעולה. פשוט, מהיר ומעולה. מכיר את זה שפשוט חותכים שמיניות של 2-3 עגבניות בשלות, זורקים למחבט עם שום מלחפלפלשמןזית ומוסיפים פנימה מה שבא (הפעם פרוסה גדולה ואחרונה של אנטיפסטי חציל, וכפית צלפים קצוצים, ענף טימין) - מבשלים 10 דקות וזה מוכן?

      אז כזה.

       

      אם אבנה/אשפץ בית - תאדרכל לי אותו? כי אני בונה עליך :)

       מעניין! הרוטב נשמע מצויין לשעה זו של היום.

      פומודרו פרסקה, ככה קוראים לזה יעקוב פיאלקוב וגיאקומו ויולה בספר המצויין "כל הרטבים לפסטה" . רוטב שהעגבניות נשארות בו עגבניות. יש להם שלושים (30!)  רטבים עם  עגבניות....

       

      כן. רק אם תהיה פסטה

       

        17/3/09 13:20:

      צטט: הדקדוק הפנימי 2009-03-16 18:09:54

      בתחושה שלי, הבית הוא הבית הפנימי

      כשאין אותו, שום קירות חיצוניים לא יוכלו לספק אותו

      כשיש אותו, כל מעון באשר הוא יהפוך לבית

      ואני הרגשתי (זכותי, אתה מוזמן לתקן אותי) שהיום יש לך

      כל כך הרבה בית פנימי שאתה יכול ללכת בגדול גם על החיצוני

      ותמסור לנטע, שבת מזל היא, כי מעט אנשים מסתובבים היום עם בית 

      :-) דקדוג...

       נמרוד, הבן שלי, שאל אותי פעם כשגרתי כמה חודשים במלון בתל אביב, אחרי שנפרדתי מאמא שלו:

      אבא, אתה בעצם הום-לס?! פרצתי בצחוק ושאלתי אם הוא מסכים להיות בן של הום-לס? התשובה שלו הייתה, בטח, אני אהיה הבית שלך...(מה שילד בן שבע מבין, ילדים הרבה יותר מבוגרים כבר מתקשים)

       

      " לא יאבד החילזון את הדרך אל ביתו וכל צב יאמר בקול, ביתי הוא מבצרי למרות הכל"

       

      :-)

        17/3/09 13:11:

       

      אם מדובר בספר שלך, אז אני המון שלבים אחריך..

      יש הוצאה לאור בקצה המנהרה? יש לך הערכת זמן?

      צטט: יואל עיני 2009-03-17 13:01:07

      צטט: ארטישוק ירושלמי 2009-03-16 12:00:01

      אתה יודע יואל, אני מאוד מזדהה עם הנטייה שלך להתחיל את קטעים בוו החיבור (ו...). אולי כי זה המשך ישיר מתוך הבטן, תחילת הקטע הוא רק לכאורה - זו אינה התחלה אלא המשך של חוט קיים, חוט מחשבה, או הרגשה או דחף או לא יודעת, מה שהצית את הכתיבה. ואני אוהבת התחלות כאלה כי הן מכניסות פנימה בצורה, איך לומר, חלקה, משתפת, לא בטוחה בדיוק מה.

       

      אני הולכת עכשיו לקרוא. אחרי זה נראה לי שאלך להכין רוטב עגבניות. בא לי ספגטי היום.  

      ו..איך יצא הרוטב?

       

       והרוטב יצא מעולה. פשוט, מהיר ומעולה. מכיר את זה שפשוט חותכים שמיניות של 2-3 עגבניות בשלות, זורקים למחבט עם שום מלחפלפלשמןזית ומוסיפים פנימה מה שבא (הפעם פרוסה גדולה ואחרונה של אנטיפסטי חציל, וכפית צלפים קצוצים, ענף טימין) - מבשלים 10 דקות וזה מוכן?

      אז כזה.

       

      אם אבנה/אשפץ בית - תאדרכל לי אותו? כי אני בונה עליך :)

        17/3/09 13:08:

      צטט: r and r 2009-03-16 16:15:37


      אם אכתוב : רגשת אותי וצמררת אותי"

      זה יהיה עשוי להיות דבילי וטפשי וכאילו זו סתם תגובה מתלקקת.

      אבל - זו האמת.

      (יפה ערומה ועצובה)

       

       

      וכן אתה כותב מופלא.

      עוד זוכרת לך את הנאום ההוא.

       

      לב חלש רונ-נית? שפעת? נדמה לי שראיתי אותך על האופניים בשבוע שעבר בתל אביב (?)

      והנאום ההוא עלה לי הרבה יותר ממה שתיכננתי.

      מה עם איזה קפה בשמש?

       

        17/3/09 13:01:

      צטט: יובז 2009-03-16 15:55:06

      יואל,

      כתבת נפלא. המהות המופשטת של בית.

      הרבה מעבר לקירות, לתאורה, לתפאורה, לגינה.

      פשוט בית.

      אתה חבוב...

       

        17/3/09 13:01:

      צטט: ארטישוק ירושלמי 2009-03-16 12:00:01

      אתה יודע יואל, אני מאוד מזדהה עם הנטייה שלך להתחיל את קטעים בוו החיבור (ו...). אולי כי זה המשך ישיר מתוך הבטן, תחילת הקטע הוא רק לכאורה - זו אינה התחלה אלא המשך של חוט קיים, חוט מחשבה, או הרגשה או דחף או לא יודעת, מה שהצית את הכתיבה. ואני אוהבת התחלות כאלה כי הן מכניסות פנימה בצורה, איך לומר, חלקה, משתפת, לא בטוחה בדיוק מה.

       

      אני הולכת עכשיו לקרוא. אחרי זה נראה לי שאלך להכין רוטב עגבניות. בא לי ספגטי היום.  

      ו..איך יצא הרוטב?

        17/3/09 12:58:

      הבהרה

       לא. זה לא הבית שלי. זה הבית של אסף ונטע. והוא כבר נהרס ברעידת אדמה קטנה ומציקה שפגעה רק בבית שלהם והם צריכים להתמודד עם זה איכשהו , בלי שותפים. והאדריכלית היא אמא של נטע...סיבכתי להם את החיים, כי כמו שסבתא שלי הייתה אומרת החיים זה לא מלפפון, לא מקלפים ואוכלים (וסבא שלי היה עונה לה, בטח לא מלפפון, הם לא תמיד קשים. ) וכשאגמור את הספר "רעש" על אסף ונטע אשלח עותק לכל מי שהוטעה בפוסט הזה. ובכלל רוב הפוסטים יוצאים לי מהבטן אבל זה לא יומן אישי או משהו כזה, לפחות לא ברוב המקרים. אז סליחה...

      נכון שבעבר הייתי אדריכל והשתמשתי בטריק הזה של "תכתבו חיבור קצר על בית" ואין לכם מושג כמה זה קשה לאנשים, בעיקר לגברים שמפחדים לחלום שמא זה יתבטא בכסף ולבסוף הייתי מתמצת את הרצונות ומתכנן בתים (ומשרדים) קטנים, צנועים ודי יפים, אני חושב. כמו שפרנק זאפה אמר פעם: בית זה המקום של הלב. קיטשי קצת אבל עובד.

       

       

        16/3/09 23:38:

      הייתי צריכה את אפי כאן מעליי שיגיד את כל מה שחשבתי

      (לקווי האדריכל, הקבלן והבנק גם..)

       

      ובעיקר בעיקר

      ב-ע-י-ק-ר

       

      מהז'תומרת היא לא ידעה שאתה יודע לכתוב ככה???

      מה נסגר איתך? אתה לא נותן לה לקרוא מה שאתה כותב?

       

      לא יודעת..

      יש כאן בעיית אמינות קלה.

        16/3/09 22:51:


      טוב יואל, אנחנו שלבון אחד לפניכם..יש כבר סקיצות ראשוניות אצל האדריכלית שלנו..

      לא כתבנו מה אנחנו רוצים ובכל מקרה לא הייתי מצליח לכתוב את מה שאתה כתבת.

      גם חצי דונם, גם לישון במיטה עם הבנק, אבל וואלה - שלנו! סוף כל סוף.

      בדרך כמובן שיש בלוקים ואיזה טיח ואיזה ברז ולמה עקום? אבל בסוף.. סמ אמ אמו! שלנו!

      אני מקווה שהאדריכלית יוגעת לאדרכל כמו שאתה כותב ושהקבלן יודע לקבלן כמו שאתה כותב ושנטע שלך

      תפשפש כבר בפוסטים שלך ותגלה שמה שכתבת לא מפתיע בכלל.

      ברכות לתחילת התהליך - סיימו אותו שפויים וחברים, זה הכי חשוב.

        16/3/09 18:47:

      קודם צריך למצוא את בן/בת הזוג שיהוו בית

      אח"כ ילדים שכל אחד מהם הוא "בית" בפני עצמו

      וכלב - בכלל

       כשיש את כל אלה וזה לא פשוט בכלל

      ועוד שמים אותם בבית של ממש

      וואו !

       

      הבית שתארת, יותר נכון האויירה

      ונעזוב לרגע את הקירות ואת הצבע של הספה בסלון,

       

      בדיוק כמו שכתבת אותו

      ככה אני הייתי כותבת בשאלון (כמו זה שבקפה)

      תחת הכותרת "חלום" :)

       

        16/3/09 18:09:

      בתחושה שלי, הבית הוא הבית הפנימי

      כשאין אותו, שום קירות חיצוניים לא יוכלו לספק אותו

      כשיש אותו, כל מעון באשר הוא יהפוך לבית

      ואני הרגשתי (זכותי, אתה מוזמן לתקן אותי) שהיום יש לך

      כל כך הרבה בית פנימי שאתה יכול ללכת בגדול גם על החיצוני

      ותמסור לנטע, שבת מזל היא, כי מעט אנשים מסתובבים היום עם בית 

       

        16/3/09 16:15:


      אם אכתוב : רגשת אותי וצמררת אותי"

      זה יהיה עשוי להיות דבילי וטפשי וכאילו זו סתם תגובה מתלקקת.

      אבל - זו האמת.

      (יפה ערומה ועצובה)

       

       

      וכן אתה כותב מופלא.

      עוד זוכרת לך את הנאום ההוא.

       

        16/3/09 15:55:

      יואל,

      כתבת נפלא. המהות המופשטת של בית.

      הרבה מעבר לקירות, לתאורה, לתפאורה, לגינה.

      פשוט בית.

        16/3/09 13:41:

      עכשיו נראה איזה מטעמים תבשל האדריכלית הזו שלכם מהחלומות שלך...

      1. אתה לא אדריכל? מקצועי? אני טועה?!

      2. מנינים עם נטע, תגיד לי? :) 

      אתה יודע יואל, אני מאוד מזדהה עם הנטייה שלך להתחיל את קטעים בוו החיבור (ו...). אולי כי זה המשך ישיר מתוך הבטן, תחילת הקטע הוא רק לכאורה - זו אינה התחלה אלא המשך של חוט קיים, חוט מחשבה, או הרגשה או דחף או לא יודעת, מה שהצית את הכתיבה. ואני אוהבת התחלות כאלה כי הן מכניסות פנימה בצורה, איך לומר, חלקה, משתפת, לא בטוחה בדיוק מה.

       

      אני הולכת עכשיו לקרוא. אחרי זה נראה לי שאלך להכין רוטב עגבניות. בא לי ספגטי היום.  

        16/3/09 11:51:


      "כמה מרחב בתוכך מחכה להתחלק עם אחרים.... "

       

      *

        16/3/09 11:25:


      בהצלחה בבית החדש!

      אני הייתי שוברת כמה קירות, זה כיף יותר שאין מחיצות בין בני זוג

      פרופיל

      יואל עיני
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין