| השבוע הגעתי לגדולות מה זה גדולות? לא שעשיתי איזה משהו טוב שאי אפשר לעבור עליו ככה, ומישהו חייב לתת לי עליו פרס נובל... פשוט היתה לי יומולדת וחציתי את גבול חצי היובל המפחיד והנורא...! אפרופו גיל 25, גם ראיתי כתבה לפני מספר ימים שאנחנו מתחילים להזדקן בגיל 22, אם כך, ממש מעודד, אני כבר ותיקה. אבל לא לשם דיסקוס על מי מתחיל להזדקן ומתי קראתי לכם. אני פה כדי לחלוק את הרגשה שאני חשה לפעמים, הצער שהיו לי כמה בחירות בחיים, שלא הלכתי איתן עד הסוף. עכשיו זה חופר בי. רגע לפני שהשתחררתי מהצבא החלטתי שאני רוצה ללמוד. לא ידעתי אמנם מה, אבל בוודאות ידעתי שזה מה שאני רוצה! אז שאלתי כל מיני אנשים שבדיוק רגע לפני היו במצב שאני נמצאת בו, עזרו לי וייעצו לי, לאיזה כיוון ללכת. מישהי אחת הייתה, אמרה שיש לי ידיים טובות. שאני מוכשרת. ואם אני טיפוס כזה ריאלי, שלא מוכן לוותר על חיי האומן שבו, עליי ללכת וללמוד אדריכלות. שזה הייעוד שלי. התחלתי להתעניין (כמובן שמאחר והשתחררתי רק בספטמבר וכבר רציתי להתחיל ללמוד בשנת הלימודים הקרובה, יש לי רק חודש) בעודי על מדים, נירשמתי למחלקה לאכיטקטורה במכללת אריאל. שם הם מאוד התרשמו מהכשרון שלי, אבל אמרו לי "מה את עושה פה? לכי ללמוד אומנות בבצלאל" וכמו כן, לא קיבלו אותי. ואז, רגע לפני שמתחיל הסמסטר, גיליתי את מכללת ספיר שבנגב. האמת להגיד לכם, מקום שקסם לי (לא קסאם לי, קסם לי) מצאתי שם מחלקה קטנה, ללימודי הנדסאי אדריכלות ועיצוב פנים.. ניסיתי. שם קיבלו אותי בזרועות פתוחות והתקבלתי מבלי להזיז ת'עפעפיים. וואו מאוד אהבתי את הלימודים שם. האדריכלות עצמה מילאה אותי. ריגשה אותי ומאז מציתה אותי בכל פעם עד הרגע. אחרי שנה, פרשתי מלימודי ההנדסאים כי הרגשתי שהתכנים שמלמדים אותי בלימודי ההנדסאים אינם מזינים אותי מספיק. הרגשתי שאם זה מה שאני באמת רוצה. אני צריכה ללכת למקום שנותנים בו יותר כלים כדי להפוך לאדריכל ואומן. .אבל מאותה הנקודה, שבה שוב היה מאוחר כדי לנסות ולהתקבל לכל מיני מוסדות כאלו (אריאל, בצלאל, אונ' ת"א). אז הלכתי ללמוד תקשורת. מאז יש בי חלל. אומנם, היום כבר מסיידים את הבית הראשון שאני תכננתי. אבל אני רוצה עוד כאלה. סתם משתפת אתכם בתיסכולים שלי תודה |