לא רחוק מן הים, כמה קילומטרים ואולי אף מטרים ספורים ילד סגור בקופסא חוגג את יום הולדתו ואולי משאלתו הגדולה ביותר היא לחזות בפיסה כחולה ורוגעת בין בניינים מתקלפים אפורים.
ילדה סגורה בקופסא נחה בקרקעית נהר שמימיו העכורים עושים דרכם אל אותו הים.
ואיש של שלום שכמו הילד והילדה ננטש לאנחות בעת זקנתו עד ליומו האחרון ורק ספינת האהבה הטבועה שלו נותרה אילמת בקרקעית הים. אותו הים.
והים הזה הסוער,הרוגע, הלוקח ונותן המבין ממנו אנו מבקשים את כפרת עוונותינו על ילד,ילדה וזקן בהם בגדנו מביט עלינו כפי שעושה מזה אלפים של שנים ובוכה
נכתב בסוף הקיץ האחרון. את הזקן ואת הילדה הנבגדים כבר לא ניתן להחזיר. רק להתפלל כי הם מצאו מנוחה בעולם אליו הגיעו. אך את הילד ניתן להחזיר. את הילד חייבים להחזיר. אולי אז גם הים ימצא מנוחה ובעקבותיו אנחנו כולנו...
|