
היא הקשיבה למילים הקשות וסגרה עצמה מנחמה וליטופים. היא העניקה רוך ואהבה ולא ידעה לקבל, לא עזרה , לא אהבה.
בלי הבנה שגם לה מגיע, בלי ההתפיסה שגם לה מותר. חיה מבכי לבכי, בנסיון להציל את כל העולם. איבדה אמונה, ויתרה על עצמה.
בנתה חומה ללא כניסה. היא לא ראתה את כל האהבה מסביבה. לא הייתה בשלה, לפתוח את עצמה בשבילה.
בחלוף הימים גדלה הילדה והתבגרה. אור מנצנץ שהיה שם תמיד- גדל והתרחב, חימם אבנים. החומה התרככה, אבן התמוססה- והאור נכנס אל תוך ליבה.
לאחר תקופה כל כך ארוכה- נפתח ליבה לעצמה. |
תגובות (6)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אמן ואמן
ותודה
נשיקות...
אחותי
צוויץ, צוויץ, קטונתי!!!
אין עלייך, ואין על חברותייך המגיבות לפני!!!
מה שהיה היה ואשר יהיה יהיה
ויהיה טוב ושמח
עם הרבה אור ואהבה
חיבוק אוהב
אור ואהבה
וואו הגזמת ואני מוחמאת
תודה
תודה, גם אני ( אוהבת אותי...מנסה)מה לך ילדה
מה לך קטנה
על מה את חולמת
אני גם חולם...
כמובן שהתעלית על זוהר ארגוב או מי שלא כתב את זה..
בחייאת תגידי על עצמך ילדה ותתחילי להתגלגל על הרצפה, והמבינות מבינות..
ואללה כולנו ילדות של החיים ?
טוב כנראה שאצלי הקלישאות חוגגות אבל את מנצחת
מהממת
במילה אחת- אני
בשתי מילים- אני אוהבת
בשלוש מילים-אני אוהבת אותך
וכל מילה נוספת מיותרת!