* מעולם לא היה לך ראיון עבודה כזה. עישנו עליך בשרשרת בחדר קטן (אמנם בהסכמתך), קטעו אותך כל חצי דקה בגלל טלפון/SMS/אי-מייל/עובדת שבדיוק נכנסה למשרד. המשפט "אז איפה היינו" מעולם לא שומש כ"כ הרבה פעמים במשך חצי שעה בלבד.
* המשרד נמצא רחוק מהבית. כה רחוק, שלהגיע אליו באוטובוס לוקח כשעה. כה רחוק, שבדרך ליעד קו האוטובוס עובר ארבע ערים - תל-אביב, רמת השרון, (צומת) רעננה וכפר-סבא (להלן: זירת הפשע). כה רחוק שכרטיס חופשי-חודשי לשם עולה כ-350 ש"ח.
* מחוץ לבניין בו שוכן המשרד מסתובבים אנשים שמתעקשים לקרוא לכיכר רבין "כיכר מלכי ישראל" (אנשים רעים במקום - קארמה רעה במקום).
* המשרד ממוקם בקומת מרתף. לכן אין שם חלונות. ובגלל שאין חלונות - גם אין לריחן של המוני הסיגריות המעושנות ע"י רבים מהעובדים (במרץ ובדביקות מעוררי התפעלות! אולי לכן פינת העישון גדולה יותר מרוב החדרים במשרד?) לאיפה להתנדף. בעצם דווקא יש לאיפה: לבגדים שלך.
* החברה מתכננת לעשות פורטל ענק, שיהיה שני רק לוואלה (אם בכלל). פורטל עם המון ערוצי תוכן ותיבות אי-מייל חינם לכל דיכפין (אגב, שנת 1995 התקשרה. היא רוצה את הרעיונות שלה בחזרה). איכשהו, נראה למנכ"לה שהוא יוכל להעמיד דבר כזה עם מינימום של צוות עובדים ומקסימום של תוכן שהוא יקבל בחינם בתמורה לקרדיטים, פרסומות ושת"פים למיניהם. כן, זו בטח גם בדיוק היתה הטקטיקה של YNET כשהוא רק התחיל...
* בדיוק באותו השבוע מופיע בעיתונות המשפט הבא:
"ממבט של פיתוח אתרים, אם וואלה! לא היה קיים, והיום היה בא אליי מישהו עם המודל של וואלה! ואומר: 'בואו נקים פורטל עם מנוע חיפוש ושירות מייל' - הייתי מתעניין אם הוא מפגר' ".
* אחד האנשים שהתקבל לעבודה במקום מסביר את נוכחותו בו כ"לא מצאתי משהו אחר". עובד שני מספר על הפתעתו מהראיון החפיפניקי שנעשה (גם) לו, ומהתקבלותו המיידית לתפקיד. "נורא מהר הוא אמר לי להתייצב להתחלת עבודה עוד כמה ימים. פחדתי שכשאני אבוא ביום ראשון בבוקר יגידו לי: 'מה, באמת באת?' ".
* היזם/פרוייקטור שמרים את המיזם מתהדר בכך שהוא, פחות או יותר, ילד בעצמו את האינטרנט הישראלי (וכנראה גם הניק אותו), והיה בכל צומת אינטרנטית היסטורית אפשרית (יש מצב שהוא העביר את הכרזת המדינה live ב-streaming). עם זאת, בחיפוש שמו בגוגל - הוא מתגלה רק בעמוד הרביעי (השלושה הקודמים מכילים רק אנשים אחרים שנושאים את אותו השם), וגם שם לא בהקשר של חלוציות רשת, אלא בהקשר של הפקת תוכן וידיאו אינטרנטי מהסוג הרדוד והנחות ביותר. חוץ מזה, כתובת האי-מייל שמופיעה בכרטיס הביקור שלו היא ב- Gmail (דומיין זה ללוזרים, כנראה) וכשכותבים את שם החברה שלו בגוגל, משיב מנוע החיפוש: "לא נמצאו תוצאות עבור שם זה. האם התכוונת ל... [שם אחר]?"
* קירות המשרד/מרתף מקושטים בכרזות רבות המציגות בגאון את אותו תוכן וידיאו סוג ז', בכיכובם של אנשים עם שמות כמו צ'ינו או של פליטות תחרות מיס פלייבוי הישראלית.
* היזם מבקש ממך "להגיע לעבודה עם חולצת כפתורים, כי אנחנו ניפגש הרבה עם לקוחות ונציגי חברות". אז מה אם אתה איש של טי-שירטים, ומעט החולצות המכופתרות שלך משמשות רק לאירועים חגיגיים. אז מה אם החולצה המכופתרת שלך לא תספיק כדי לבטל את הרושם הרע שיעשה על האורחים המרתף המרופט, הטחוב והמעושן. אז מה אם גם הפוסטרים של התוכן סוג ז' לא בדיוק משדרים את המסר של חברה רצינית ומכובדת. העיקר שהעובדים יסתובבו מכופתרים. זה מה שירשים את הלקוחות שיבואו לביקור.
* החדר בו אמור לעבוד צוות האתר (עד שהמשרדים בקומה למעלה יושמשו. עניין של חודש. קטן עליך. או שלא) אינו כולל פינות עבודה זמינות או שמישות ("פינינו מפה את עורכי הוידיאו. אם תרצו לשבת במקום שהתפנה פשוט תעיפו לרצפה את מסכי המחשב"), מחשבים ("יגיעו בהמשך השבוע. בינתיים תכתבו במחברת") או חלונות (טוב, זה מרתף. בכל המשרד אין, אז למה שפה כן יהיה?). מה שהוא כן כולל, משום מה (כלומר, חוץ משטיח מקיר לקיר מלוכלך וקרוע), זה מן מזרקה קטנה עם שני דגי זהב השטים במים מפכפכים. קול הסירקולציה של המים אמור כנראה להשרות תחושה של טבע ורוגע, בקונספט הפאנג-שווי. בפועל הוא בעיקר מאוד מעצבן באוזן, נשמע כמו ניאגרת שירותים דולפת ומקולקלת, ויוצר תגובה בלתי רצונית של צורך להשתין.
* מה שלא מאוד מומלץ כי.... וזו כנראה גולת הכותרת וה-סימן למה לא לעבוד במקום הזה:
המשרד המציא קונספט חדש - שירותים ופינת הכנת קפה in one.
כן כן, חדר אחד (עם דלת ננעלת. נו, לפחות זה) שבצידו הימני הקיצוני עומדת פינת קפה, ומצידו השמאלי קיצוני עומדת... אסלה! (שבורה). באמצע יש כיור בו עובדי המקום זורקים את הכפיות איתן בחשו בקפה (למרות שמדובר בכיור שירותים, מהסוג הקטן. ומהסוג השבור. אבל אולי זה כדי שהוא יתאים לקו העיצובי של האסלה), וכן שוטפים ידיים לאחר מעשה טואלט. אה, וגם אין במה לנגב ידיים. וחלונות לאיוורור גם, כאמור, אין. גם זה, ככל הנראה, פחות מרתיע לקוחות מבקרים מאשר חולצה ללא כפתורים. |