נושא חשוב. רציני. הפנטזיה. כילדה את גדלה ומתבגרת על כנפי הפנטזיות של פרינס צ'ארמינג והיפיפיה הנרדמת או זו הכלואה במגדל ומחכה לאבירון, לאחד.... ובמסתורי ליבך אין- את בטוח רוצה אחד לעצמך. כי הרי גם את נסיכה. אבא שלך הוא המלך כמובן, הגמד מהמכולת בהחלט יכול לעשות קסמים והמכשפה מסוף הרחוב רוצה להרדים אותך לשנים ארוכות ומבזות בהם תריירי על הכרית. הפנטזיה הזו, שכתבו עליה כל כך הרבה, שטחנו אותה מכל צד אפשרי, שקרעו לה את האם-אמא טבועה בך כל כך. כי הרי גם את יפיפיה. את גם כלואה, את גם מחכה לו - לאחד והיחיד שיבוא ויציל אותך מהעולם הזה. ותחיו, איך לא - באושר ובעושר... כה בנאלי! ת'אמת זה כבר לא מעניין. אני מקווה שהדור הבא יתחנך על דברים קצת יותר מתוחכמים ופחות בנאליים. שהילדות הקטנות האלה יפסיקו כבר לשים וילונות על הראש ולדמיין שהן כלות. ושהבנים הקטנים - רגע- הם מפנטזים בכלל? אה כולם רוצים להיות ספיידרמן בעצם- והוא הרי זה שמציל את הכוסית (סליחה, היפיפיה) התורנית כל פעם מחדש.... אם יפסיקו לפנטז, או לחיות יותר את המציאות - זה בהחלט יעזור להם כשיגיעו לגיל בו הם אמורים לחיות את הפנטזיה במלואה- ו-וואלה - זה לא קורה בדיוק כמו באגדות המלבבות האלו. ולפניכם האכזבה המושלמת. ההכרה בכך שאת ממש לא נסיכה. אבא שלך רחוק מלהיות מלך, הגמד הוא סוטה מין והמכשפה מסוף הרחוב סתם מכוערת. כן אני ממש חייבת להכיר בזה. להתנתק מהללה לנד הזה.. החיים הם לא אגדה. וכל הכבוד לי באמת שהגעתי למסקנה הנרגשת הזו.בגילי המופלג... וואי אני נשמעת ממורמרת טיפונת. אולי בעצם עדיף לחיות בפנטזיה... אז לסיכום להלן מצבי במושגי פנטוז פשוטים - האביר שלי די רחוק. עדיין בלי פרצוף או פמליה. או אפילו סוס. הוא כנראה תקוע בפנטזיה של מישהי אחרת. |