כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    משגיח כשרות

    בלוג שעוסק בדברים שמעניינים אותי ומעסיקים אותי, שזה אומר חילונים וחרדים, ישראליות, כנסת, זכויות אדם ודמוקרטיה (איור: עמוס בידרמן, הארץ)

    0

    תעזבו את הח"כים

    62 תגובות   יום שני, 16/3/09, 23:01

       GPS. צילום: Jhon Biehler, flickr

    השבוע חל חג ה-GPS, היום שבו כולנו חוגגים את הוצאותיהם של חברי הכנסת שלנו ונהנים להזדעזע מהן מופתע מחשב כף יד? למה הם לא משתמשים בארגונית? צעקה ג'יפיאס? שישאלו אנשים ברחוב בלתי החלטי שעורים באנגלית? עדיף שיגמגמו קריצה רק שלא יוציאו את הכסף בדיוק למטרה שלשמה הוא ניתן

     

     

      training shots. צילום: tonx, flickr

     

     

    קפה ומאפה. ישבתי אתמול עם חבר כנסת. הוא הסביר לי שאין לו מכונת קפה, כי הוא מפחד מהביקורת הציבורית אם ירכוש מכונה. אחר כך הוא סיפר לי שהוא לא יכול להזמין אנשים לארוחה במסעדה. קפה? כן. קרואסון? גבולי. ארוחה? בכנסת לא מאשרים. חברי כנסת נפגשים כל הזמן עם אנשים בבתי קפה ומסעדות, כמו חלק גדול מאיתנו. חבר הכנסת הסביר שהוא מעדיף להזמין את מי שיושב איתו ולא להיפך. אבל הוא צריך לעשות את זה על חשבונו. כלומר, הכנסת דוחפת למצב הבעייתי שבו הח"כ מוזמן. ועל זה לא נותר לי אלה לומר: התחרפנו לגמרי. מה אנחנו מצפים שחברי הכנסת יזמינו את האנשים שאיתם הם קובעים פגישות לפלאפל וסביח?  

    פסטיבל ה-GPS. השבוע חל חג הג'יפיאס, היום שבו כולנו חוגגים את הוצאותיהם של חברי הכנסת שלנו ונהנים כל כך להזדעזע מהן. בשנים האחרונות נמתחה למשל ביקורת חריפה על חברי הכנסת שהעזו לקנות מחשבי כף יד. באמת נהנתנים. למה הם לא ממשיכים ללכת עם ארגונית? התלוויתי פעם לשר אלי ישי בסיור בצפון. הוא ביקר בסיור הזה בקרוב לעשרה מקומות. לכולנו הגענו באמצעות ה-GPS (המכשיר היה מכוון לקול גבר. בכל זאת שר חרדי). בין היתר ביקרנו באותו יום כמה מוסדות חינוך, כמה סניפים של ש"ס, הסתובבנו בשוק, היינו אצל רב או שניים וגם היינו בשבעה של שתי משפחות שכולות. אם זה לא קשר עם הציבור, אז מה זה קשר עם הציבור? 

    Field Refrigerators. צילום: edcrowle, flickr

    מה פתאם מקרר? בעבר ספגו חברי כנסת ביקורת קשה על כך שלקחו שעורי שפה. באותו זמן הם גם סופגים ביקורת קשה על שהם לא יודעים אנגלית. האמת? אי אפשר לצאת מאיתנו. עוד הוצאות: מקרר? זה אומר שהם יוציאו הרבה פחות במזנון. אותו דבר עם מכונת אספרסו. סקרים?  אנחנו כל הזמן אומרים שהם שוכחים אותנו ברגע שהם נבחרים, אבל כשהם רוצים לדעת מה אנחנו חושבים, זה נחשב לבזבוז. מצלמות? זה חוסך המון כסף על הזמנת צלמים. 

    היו לשכות? אני מודה, החלק הזה בתקציב שמיועד ללשכות בכנסת קצת חשוד. צריך להתנות את התקציב הזה בכך שחבר הכנסת יפרסם את הכתובת של הלשכה, את מספרי הטלפון והחשוב מכל – שעות קבלה.  

    Graffiti. צילום: naamanus, flickr

    מזגן יד שניה.  לעומת זאת, זה לא אסון כזה גדול בעיני שחברי הכנסת רשאים לקנות ציוד משומש בהנחה. האמת? הם כמעט עושים טובה לכנסת. מה בדיוק היא היתה עושה עם שני מזגנים משומשים אם ח"כ עבאס זכור לא היה רוכש אותם?  

    למה אנחנו נגדם? כמה גילויים: חברי הכנסת מרוויחים משכורות לא מי יודע מה גבוהות במונחים של בכירי השירות הציבורי של כ-35 אלף שקל ברוטו. הן יושבים בלשכות די צפופות – חדר וחצי לשלושה אנשים. הם עובדים במשרה לא בטוחה במיוחד. נכון, לא צריך לרחם עליהם. אבל גם לא ברור למה אנחנו כל כך נגדם. אנחנו כל כך נהנים להיות נגד הנבחרים שלנו שאפילו כשהם מוציאם את כספי תקציב הקשר עם הציבור על קשר עם הציבור אנחנו כועסים עליהם. מה זה אומר עלינו?

     

    למעוניינים להרחיב: שותפי לחדר בכנסת, הכתב הכלכלי של הארץ בכנסת צבי זרחיה, חושב בדיוק היפך ממני: "לבטל את החגיגה על חשבון הציבור".

    למעוניינים בעדכונים קבועים לבלוג: m.kashrut@gmail.com

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (62)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        25/3/09 23:11:

      שלום שחר,

       

      אתה צודק, יש עליהום מוגזם ולא מוצדק כל שנה מחדש, עד שכבר נמאס לשמוע את זה. אבל כאן התשובה היא משהו שלא בטוח שאתה תשמע, והאמת זו גם סיסמא שחוקה. התקשורת אשמה. זה מוכר, זה "סקסי" וזה גורם להרבה תגובות מסביב, אז למה לא לפרסם. אבל כאן נכנסים לשיקול העורכים (של העיתונים/ מהדורות החדשות), וזה משהו שאני לא אצליח להבין. נכון שיש עניין של רייטינג, ונכון שהוא חשוב, אבל לעורכים בתקשורת יש אחריות חברתית כבדה, ובעיני הם לא עומדים בה. נעזוב את העניין שהטונים מוטים פוליטית (ואת זה אני אומר כאדם שמצוי בדעות הפוליטיות השמאליות שאליהן התקשורת מוטה), איפה העורכים? למה הם מעדיפים את הרייטינג על פני אחריות בסיסית - איך משדרים סרט סנאף חביב של אדם הצונח למותו בפריים טיים? איך מספרים בפרטי פרטים את תיאור ה"חשדות" לאונס של קצב בשמונה בערב? למה ילדים צריכים לשמוע פרטים שנשמעים כמו מתוך סרט פורנו? אני יודע שהתרוץ הרשמי הוא שזה הוקרא מתוך כתב האישום, אבל כל בר דעת מבין שזה תירוץ עלוב.

       

      ועוד שאלה שלא ענית עליה:

      סבבה, שיתפנקו. שיקנו ג'יפיאס, סקרים, מכונת קפה (אם כי אף פעם לא הבנתי מה רע בסתם קומקום, אבל לא נהיה קטנוניים), ונניח שקנייה מרוכזת של 120 מיקרוגלים זה לא רווחי למדינה (סביר להניח), אבל מעניין אותי האם המוצרים שהם רוצים לקנות עוברים ביקורת בזמן אמת על ידי מישהו (גזבר הכנסת? אב בית הכנסת?) ? 

       

      ועוד שאלה: למה הם מקבלים לקחת את המוצרים הביתה בסוף הקדנציה (האמנם?) ? אני לא קטנוני, ברור לי שרוב הדברים מתיישנים, אם כי יש דברים שאני לא חושב שראוי שכל כנסת תקנה מחדש (ולא תירש מקודמתה).

       

      ותקווה אחרונה: הלוואי והיה מעקב אינטרנטי/תקשורתי מסודר אחר מספר הצעות חוק של ח"כ/ הצעות לדיון/ השתתפות בוועדות/ נוכחות (?). אם היה מעקב כזה מסודר,שלם ולא מוטה פוליטית הרי שאולי היינו יכולים באמת להיווכח במה עוסקים נבחרנו כשהם לא רצים להדליף לתקשורת שהשר השני הוא פופאי (ראה ערך הגשש החיוור). 

        21/3/09 10:40:


      צודק מאה אחוז. אבל הציד הזה אחרי הפוליטקאים הוא חלק ממסע  די מתוכנן לגמד את כוחה של הרשות המחוקקת והרשות המבצעת. המסע הזה החל לאחר מלחמת יום כיפור ע"י התקשורת  וקיבל סיוע לא צפוי מאהרון ברק (ולא רק לדעתי.. ד"ר חיים שיין כתב על זה ספר לא רע) .  אהרון ברק רצה לחזק את הרשות השופטת ולשבור את האיזונים והבלמים שלא היו קימים פה במילא והצליח איך לאמור? קצת יותר מדי. במסגרת המסע הזה הושמדה למשל לחלוטין חסינות המחוקק , נקבעו הלכות שהן מוזרות אם לא לומר הזויות, שעל פיהן די בחקירה משטרתית בכדי להשעות מחוקק ואו שר מתפקידו, לכך הצטרפה העיתונות בשמחה ובצורה קבועה מגמדת את מעמד המחוקק  הנבחר הישראלי. ובנוסף רודנות של אדמינסטרציה מגמדות ביחד את המעמד של המחוקק הנחבר ואו השר הנבחר.

      התעסקות הזאת ברשימה של הקופה הקטנה הזאת זה רק חלק מהתופעה הזאת. בעצם היה צריך לדאוג למשכורות גבוהות לחברי כנסת, פנסיות גבוהות, ותנאי שירות הולמים, מימון מלא ללשכה מחוץ לכנסת וממון מלא לצוות עוזרים ותחקרינים, ומימון מלא  ואמיתי לקשר מפלגתי. חבר כנסת הוא איש נבחר וצריך תנאים לתפקד תנאים לדאוג לבחירתו המחודשת ותנאים שבהם אל יהה מוטרד יתר על המידה מפרנסתו לאחר סיום הקדנציה.

       

      ודרך אגב הושמדו במשפט הפלילי חזקת החפות , חזקת הפרי המורעל והגענו לכך שבעצם הודח פה ראש ממשלה בהליך שיש שיכנו אותו פוטש פשוט בגין חשדות של שימוש לא הולם במילאג'....

       

       

        21/3/09 08:34:


      שלום לך

      מצידי שינצלו את ל התקציב העומד לרשותם לפי הכללים. אני רוצה שהציבור יבחן אותם לפי פעילותם בקדנציה שלהם. לפי השתתפותם בועדות, לפי הצעות לסדר או הצעות חוק שהם ששותפים להם  ולפי מספר הימים שהם אכן עושים עבודתם בכנסת (למרות שהם צריכים גם להסתובב ברחבי הארץ, יש להם ימים נוספים לשם כך)

      גישתך לנושא היא נכונה, אבל מי שיוצר את העיסוק בזה הינה תקשורת לצורך רייטינג. כדאי שהציבור יתעלם מתרגילי הרייטינג של התקשורת.לפחות במקרים כאלה.

      עדי חסיד

        19/3/09 07:03:

      צטט: מנסה לחשוב 2009-03-19 06:19:27

      זה מזכיר לי משום מה את הסיפור מ"חוק פרקינסון" בו וועדת מנהלים מאשרת מיליונים שדקה ואז דנה ארוכות בהקמת סככה שאלפיים שקלים לאופניים. בהקמת סככה כולם מבינים. מיליונים זה בקטנה.

      נכון, וכיוון שאנחנו זו אותה ועדה אנחנו שופטים את חברי הכנסת לפי מכונת הקפה ולא לפי איכות ההחלטות שהם מקבלים על מיליארדים. כי את הההחלטות האלו אנחנו לא מבינים. ולכן אנחנו לא מסוגלים לשפוט אם הם מבינים.

       

        19/3/09 06:19:

      יש טיפשות עצומה בביקורת על הוצאות של מנהלי המדינה.

       

      יש כאן מערכת שמנהלת קופה של 400 מיליארד שקל.

      כל חבר כנסת הוא בעצם חלק משמעותי מהניהול של החלטות המדינה. של סדרי העדיפויות. של אלף דברים שחשובים נורא לכולנו.

       

      ומתקמצנים על שקלים?

       

      זה לא הגיוני.

       

      זה מתחיל מגישה מוסרנית. בה שופטים חברי כנסת לפי מה אנחנו רוצים שילדינו בן העשרה יעשה עם מה שמרויח בחופשה.

      זה גם מגיע מכעס מוצדק על מה שנראה לעתים כניצול של הקופה הציבורית.

       

      אם אנחנו רוצים ניהול סביר של המדינה, עלינו להבין שישי לזה עלות.

      לפעמים הקופה הציבורית תצא פראיירית.

      עדיף לציבור לטעות לעבר יותר מדאי הוצאות על חברי כנסת, מאשר על פחות מדאי.

      טעות לכיוון היותר מדאי משמעותה הפסד של סכומים זניחים לגמרי בתקציב המדינה.

      טעות לכיוון הפחות מדאי משמעותה פגיעה באיכות ההחלטות של חברי הכנסת ובניהול המדינה.

      זה מזכיר לי משום מה את הסיפור מ"חוק פרקינסון" בו וועדת מנהלים מאשרת מיליונים שדקה ואז דנה ארוכות בהקמת סככה שאלפיים שקלים לאופניים. בהקמת סככה כולם מבינים. מיליונים זה בקטנה.

        19/3/09 01:45:

      צטט: Shahar Ilan 2009-03-18 23:57:54

      צטט: אוהדפ. 2009-03-18 20:15:41

      בוא נראה: בין חברי הכנסת החדשים יש רמטכ"ל לשעבר (יעלון), אלוף בכיר לשעבר (פלד), ראש שירות בתי הסוהר לשעבר (ביבי), שני דוברי צה"ל לשעבר (נחמן שי ומירי רגב), יו"ר הסוכנות לשעבר (בילסקי), סגן יו"ר לשכת עורכי הדין לשעבר (יריב לוין), כמה אנשי תקשורת די בכירים לשעבר (אורי אורבך, ניצן הורוביץ), יו"ר ארגון נכי צה"ל לשעבר (משה מטלון), שגריר ישראל בארצות הברית לשעבר (איילון). וזה הכל מהראש. אכן לא עשו כלום.

      אני לעומתך לא בז למי שכותב דברים חסרי בסיס בלי לבדוק. רק חושב שעדיף שהוא ילמד קצת.

       

       

       

       לא ממש השתכנעתי מהרשימה הזו. בהתחלה התכוונתי להגיב על כל שם באופן פרטני ולהסביר לך למה כל השמות האלו שהבאת, כמעט לכל השמות האלו, לא מרשימים אותי, אבל מדובר ברשימה ארוכה ולכן אני אומר דווקא ההיפך: היחיד שבפניו אני מוכן להוריד את הכובע, נכון לרגע זה ובהתאם ל"הבאת קבלות" עתידיות הוא משה מטלון, יו"ר ארגון נכי צה"ל לשעבר, ולא מכיוון שאני מכיר את האיש ופועלו אלא מפני הארגון שבראשו הוא עמד (אני באמת אתעניין, עכשיו כשהבאת את הנושא לתשומת ליבי, עד כמה נחשבה תקופת מנהיגתו למועילה לארגון. מעניין מה אני אגלה).

       

      שאר השמות שהבאת פה, חלקם עשו למדינה יותר נזק מאשר תועלת (לדעתי כמובן, הכל הוא דעתי הפרטית) וחלקם האחר הגם שלא הזיקו, לא הועילו (ויש שאומרים שזה בפני עצמו כבר ייחשב לתועלת).

       

      את ההערצה שלי אני שומר לכאלו שהוכיחו שהם הועילו וזה, מה לעשות, ניתן להיווכח רק בדיעבד.

      ובאשר לבוז? העבר מוכיח כי אלו החדשים יסתאבו עוד בטרם הכנסת החדשה תעביר ירח שלם אחד, אם לא הגיעו אליה מסואבים כדבעי מלכתחילה, ולכן אני מראש לא מעריך אותם... ככה יהיה להם קל יותר לא לאכזב אותי בעתיד הנראה לעין.

       

      אבל, כמו שאמר פה ערן בתגובה קודמת ברור לכולם שבנושא הזה מתחולל ביננו שיח חרשים ולכן, למרות שאני אחזור לקרוא את התגובה שלך, אם תהיה, ובאופן כללי גם אחזור לקרוא בבלוג הזה, בכל האמור לדיון הספציפי הזה נדמה לי שכבר כתבתי די והותר.

       

      יום טוב והמשך כתיבה פורה.

      להתראות ברשומות הבאות.

        18/3/09 23:57:

      צטט: אוהדפ. 2009-03-18 20:15:41

      הסיבה אגב שאני בז לח"כ החדשים, עוד לפני שאלו עשו צעד ראשון בכנסת, היא שאנחנו כולנו יודעים מה הם ומה הם עשו עד היום, או יותר נכון מה הם לא עשו: כלום. אף אחד מהם/ן לא התפרסם כסוס-עבודה מומחה בתחומו טרם נבחר והסיבה היחידה שהם נבחרו היא שהם ידעו למי להצמד ולמי ללקק לפני אי-אלו שנים.

       

      זה שהציבור אשם שאלו הם נבחריו אני מסכים איתך לגמרי. מצד שני אלו אותם נבחרים שאין סיכוי קל שבקלים שישנו את שיטת הבחירות מיצוגית לאזורית, למה להם?! החתול ששומר על השמנת. עוד סיבה אגב לבוז שלי כלפיהם.

       

      אבל אנא ממך, מסכים או לא עם דעתי, אל תציג את חברי-הכנסת כסוג של מסכנים שעושים כל שביכולתם לשפר את חיי וחייך ובכל זאת העם מורח אותם בזפת ונוצות. אני אמנם צעיר מדי מכדי לזכור, אבל ספרי ההיסטוריה מספרים שפעם חברות בכנסת ישראל הייתה מקצוע מכובד ועם שליחות. את הפיחות במעמדם הרוויחו חברי הכנסת לדורותיהם בזכות.

      בוא נראה: בין חברי הכנסת החדשים יש רמטכ"ל לשעבר (יעלון), אלוף בכיר לשעבר (פלד), ראש שירות בתי הסוהר לשעבר (ביבי), שני דוברי צה"ל לשעבר (נחמן שי ומירי רגב), יו"ר הסוכנות לשעבר (בילסקי), סגן יו"ר לשכת עורכי הדין לשעבר (יריב לוין), כמה אנשי תקשורת די בכירים לשעבר (אורי אורבך, ניצן הורוביץ), יו"ר ארגון נכי צה"ל לשעבר (משה מטלון), שגריר ישראל בארצות הברית לשעבר (איילון). וזה הכל מהראש. אכן לא עשו כלום.

      אני לעומתך לא בז למי שכותב דברים חסרי בסיס בלי לבדוק. רק חושב שעדיף שהוא ילמד קצת.

       

       

        18/3/09 23:52:

      צטט: eranool 2009-03-18 19:15:01

       אוהד היקר.

       לא שכנעת אותי. ואני לא אצליח לשכנע אותך. זה יהיה ויכוח אינוספי אם אענה. אפילו שמדגדג לי על קצה האצבע. כן. אתה מקנא. וזה גם מרגיז אותך שאני אומר לך את זה. תתנחם - גם אני. כולם. בדוק. איך אני יודע? סוד. סודם של הקלאניינים.

      אהבה ושלום

      ערן.

      הדבר היחיד שארני מקנא בו אצל חברי הכנסת זו יכולת ההשפעה. כל השאר תנאים וכו' מתגמד מול המחיר (חשיפה בלתי נסבלת, חיים בדרכים וכו').

       

       

        18/3/09 20:23:

      צטט: eranool 2009-03-18 19:15:01

      צטט: אוהדפ. 2009-03-18 11:35:03


       

       

      סליחה?! אני שעובד כסוג של פקיד-קבלה גם כן צריך ללחוץ ידיים, לענות לטלפונים ובעיקר להתחנחן ולהיות נחמד בעל כורחי ללא מעט אנשים בעלי הון לא מובטל וכוח פוליטי. גם בתפקידי הקודם כאיש שירות לקוחות הייתי צריך להכיל אנשים אחרים, שמצידם המתינו יום שלם כדי להתקשר אליי ולהוציא עליי את כל התסכולים שלהם (לתוך העובדה שהחשבון שלהם חויב בשקל אחד יותר מדי הם קיפלו את כל בעיות יומם). בשתי העבודות האלו נדרשתי לאותה כמות של "יחסי אנוש" שנדרשת מכל ח"כ מצוי, ואפילו יותר... לח"כ מוצלח יש גביר מאחוריו שיקמבן אותו בעבודה בסוף הקדנציה, אני הייתי ועדיין צריך להחניף לכל האנשים שאני נמצא איתם במגע מדי יום פשוט מפני שלי אין עבודה אחרת, וודאי לא במצב המשק היום.

       

      אני לא מקנא בשום ח"כ. פוליטיקה לא מעניינת אותי, במיוחד לאור העובדה שאני הכרתי כמה ח"כים כשהייתי פעיל-נוער בתנועה פוליטית כזו או אחרת.

       

      אני מתעב ומקלס אותם מפני שהם חבורה של אפסים: נוכחות חסרה במליאה ובוועדות הכנסת, חקיקת חוקים פופוליסטיים שעולים למדינה הון תועפות ובדרך כלל משרתים רק מגזר ספציפי אחד (לפעמים איש אחד), קבלת החלטות לקויה (לא חסרים ח"כ שלא לציטוט מודים שאין להם מושג ירוק על אילו חוקים ומה ההשלכות של החוקים שעבורם הם מצביעים בעד, או נגד)... להמשיך?

      אבל לקנא בהם? הצחקתני.

       אוהד היקר.

       לא שכנעת אותי. ואני לא אצליח לשכנע אותך. זה יהיה ויכוח אינוספי אם אענה. אפילו שמדגדג לי על קצה האצבע. כן. אתה מקנא. וזה גם מרגיז אותך שאני אומר לך את זה. תתנחם - גם אני. כולם. בדוק. איך אני יודע? סוד. סודם של הקלאניינים.

      אהבה ושלום

      ערן.

       

       זה בעיה הא, לרצות לא להגיב ובכל זאת להביא את הרצון הזה לידיעת הלא-מוגב?

      אתה צודק, אתה לא תשכנע אותי... לפחות כל עוד שלא תגיב לנקודה שלי אלא לקנאות, או העדרה, שלי.

      אבל ככה, לצורך הדיון, בהתחשב בעובדה שאתה לא מכיר אותי, אפילו לא הכרות חולפת, שלוש תגובות לרשומה אחת אין בהן לכדי הכרות, תרשה לי בבקשה להניח שאני יודע מה אני כן או לא מרגיש.

        18/3/09 20:15:

      צטט: yunes 2009-03-18 15:06:22

      צטט: אוהדפ. 2009-03-18 11:14:00

      נכון מאוד, אף אחד לא מחוייב להיות נציג ציבור. מי נהיה נציג ציבור בימינו? קצת אידאולוגים, קצת תאבי שליטה, קצת שיכורי כח, קצת חיילים נאמנים, קצת כאלו שרוצים לקדם עצמם באופן אישי, קצת גנרלים בדימוס שלקחו להם את המשחק מהידיים ורוצים להמשיך לשחק, וקצת אנשים טובים.

      איפה כל מוכשרי העם? איפה ה"מח היהודי"? המנהיגים הדגולים שלנו? אולי כותבים תגובות בדה מרקר? אולי מעדיפים ללכת למסלול של לימודים/עבודה בחברה/קידום/משכורת גבוהה/אופציות/בית בפרבר/חופשת סקי/חיים נוחים ופרטיים? המטרה היא לא סתם ש"יעבדו קשה בכנסת" ויסבלו שם, נראה אותם. המטרה היא שאנשים רציניים ומוכשרים יעבדו לטובת המדינה בתנאים מיטביים. זה מקביל לסצנריו שמורים בביה"ס מרוויחים 2,000 ש"ח בחודש וחוטפים השפלות מתלמידים, וההורים בבית (כן, אלו עם המשכורות היפות והרכב מהליסינג) לא מבינים איך נותנים לאנשים כאלו ללמד, "איפה המורים הטובים שהיו פעם?"

      הנסיון לחיות בעולם אידאות צדקני של "אנחנו" ו"הם" הוא קצת ילדותי. איזה סיבה יש לבוגר BA מוכשר במשפטים/מדעי המדינה/כלכלה/וכד', עם אוריינטציה ציבורית ללכת למסלול של נבחר ציבור? בסוף מי שנדפק זה הציבור ששולח לכנסת עסקנים בינוניים ולא אנשים מוכשרים.

      ברור שזה לא מצדיק ג'יפיאס במחיר מופרך ושאר פינוקים מיותרים. ברור שההתנהלות הנוכחית רחוקה מלהיות תקינה ונקייה. אבל לבוז ל-120 חכ"ים חדשים? אתה פשוט עושה לעצמך עבודה קלה. לך תהיה חבר כנסת בעצמך. 

       

       

       אני לא אלך להיות חבר-כנסת לא מפי שהם סובלים, כמו שנדמה לי שקראתי בין השורות שאתה טוען, אלא מסיבה הפוכה בתכלית: אין לי "מרפקים", זו הסיבה שעזבתי את תנועת הנוער הפוליטית שהייתי חבר בה: לעשות את עבודת השטח ששלחו אותנו עשיתי, אבל בקרדיט לא זכיתי.

       

      אתה שואל מי אמור להגיע להיות פקיד ציבורי? מי שהשליחות בוערת בעצמותיו, זה מי. מי שרואה את עצמו בעיני דימיונו מעביר חוק כזה או אחר שברבות הימים יכתב עליו שבלעדיו המדינה הייתה מגיעה אל קיצה, זה מי.

       

      משכורת של כ-30,000 ש"ח, ברוטו, למי שאמור להמצא במליאה שלושה ימים בשבוע ומתוכם גם את אלו לא נמצא לא נראה לי כמתאים להגדרה "חיים קשים". וודאי לא כשלמשכורת הזו עבור שבוע עבודה של שלושה ימים מצטרפים גם רכב צמוד, שני עוזרים ועוד כל מיני הטבות מהטבות שונות, שהראשונה בינהן אגב היא הקשרים, ה"מינגליניג" שהם עושים מתוקף תפקידם עם כל מיני בכירים במשק.

       

      הסיבה אגב שאני בז לח"כ החדשים, עוד לפני שאלו עשו צעד ראשון בכנסת, היא שאנחנו כולנו יודעים מה הם ומה הם עשו עד היום, או יותר נכון מה הם לא עשו: כלום. אף אחד מהם/ן לא התפרסם כסוס-עבודה מומחה בתחומו טרם נבחר והסיבה היחידה שהם נבחרו היא שהם ידעו למי להצמד ולמי ללקק לפני אי-אלו שנים.

       

      זה שהציבור אשם שאלו הם נבחריו אני מסכים איתך לגמרי. מצד שני אלו אותם נבחרים שאין סיכוי קל שבקלים שישנו את שיטת הבחירות מיצוגית לאזורית, למה להם?! החתול ששומר על השמנת. עוד סיבה אגב לבוז שלי כלפיהם.

       

      אבל אנא ממך, מסכים או לא עם דעתי, אל תציג את חברי-הכנסת כסוג של מסכנים שעושים כל שביכולתם לשפר את חיי וחייך ובכל זאת העם מורח אותם בזפת ונוצות. אני אמנם צעיר מדי מכדי לזכור, אבל ספרי ההיסטוריה מספרים שפעם חברות בכנסת ישראל הייתה מקצוע מכובד ועם שליחות. את הפיחות במעמדם הרוויחו חברי הכנסת לדורותיהם בזכות.

        18/3/09 19:15:

      צטט: אוהדפ. 2009-03-18 11:35:03


       

       

      סליחה?! אני שעובד כסוג של פקיד-קבלה גם כן צריך ללחוץ ידיים, לענות לטלפונים ובעיקר להתחנחן ולהיות נחמד בעל כורחי ללא מעט אנשים בעלי הון לא מובטל וכוח פוליטי. גם בתפקידי הקודם כאיש שירות לקוחות הייתי צריך להכיל אנשים אחרים, שמצידם המתינו יום שלם כדי להתקשר אליי ולהוציא עליי את כל התסכולים שלהם (לתוך העובדה שהחשבון שלהם חויב בשקל אחד יותר מדי הם קיפלו את כל בעיות יומם). בשתי העבודות האלו נדרשתי לאותה כמות של "יחסי אנוש" שנדרשת מכל ח"כ מצוי, ואפילו יותר... לח"כ מוצלח יש גביר מאחוריו שיקמבן אותו בעבודה בסוף הקדנציה, אני הייתי ועדיין צריך להחניף לכל האנשים שאני נמצא איתם במגע מדי יום פשוט מפני שלי אין עבודה אחרת, וודאי לא במצב המשק היום.

       

      אני לא מקנא בשום ח"כ. פוליטיקה לא מעניינת אותי, במיוחד לאור העובדה שאני הכרתי כמה ח"כים כשהייתי פעיל-נוער בתנועה פוליטית כזו או אחרת.

       

      אני מתעב ומקלס אותם מפני שהם חבורה של אפסים: נוכחות חסרה במליאה ובוועדות הכנסת, חקיקת חוקים פופוליסטיים שעולים למדינה הון תועפות ובדרך כלל משרתים רק מגזר ספציפי אחד (לפעמים איש אחד), קבלת החלטות לקויה (לא חסרים ח"כ שלא לציטוט מודים שאין להם מושג ירוק על אילו חוקים ומה ההשלכות של החוקים שעבורם הם מצביעים בעד, או נגד)... להמשיך?

      אבל לקנא בהם? הצחקתני.

       אוהד היקר.

       לא שכנעת אותי. ואני לא אצליח לשכנע אותך. זה יהיה ויכוח אינוספי אם אענה. אפילו שמדגדג לי על קצה האצבע. כן. אתה מקנא. וזה גם מרגיז אותך שאני אומר לך את זה. תתנחם - גם אני. כולם. בדוק. איך אני יודע? סוד. סודם של הקלאניינים.

      אהבה ושלום

      ערן.

        18/3/09 19:00:

      צטט: אוהדפ. 2009-03-18 11:26:25

      מכתב ליועמ"ש שאין ברירה אלא לשולחו באמצעות שליח אני בהחלט יכול להבין איך הוא נכנס תחת הכותרת של "קשר עם הציבור", אחרי הכל היועמ"ש גם הוא נציג הציבור וייתכן שהח"כ היה צריך את חוות דעתו על חוק שהוא מעוניין לקדם. לגיטימי. יסביר לי אבל כבודו כיצד GPS... כזה שבסיום הקדנציה ישמור הח"כ הנכבד לעצמו, נחשב "קשר עם הציבור"? כן, קראתי, פגישה בעיר נידחת וכו'... אם היא כל כך נידחת אני מניח שגם ה-GPS לא מזהה אותה, ואם היא לא נידחת מספיק אפשר, כמו שכתבו פה לפני, להעזר באטלס הכבישים של חברה כזו או אחרת. זה מה שאני עושה, לי אין GPS ברכב ואני גם לא רואה צורך באחד. יש לי חוברת מפות ב-120 שקל.

       

      ואגב, וגם את זה כתבו לפניי, צריכים הח"כים GPS לצורך "מילוי עבודתם"? תרכוש הכנסת במרוכז 120 מכשירים, תקבל עליהם גם הנחה סיטונאית יפה, והמכשירים יהיו רכוש הכנסת, לא רכוש הח"כ, ויועברו מדור לדור של נציגי ציבור... דבר שישאיר יותר כסף ב"קופה הקטנה" של הח"כ למשלוח עוד ועוד מכתבים ליועמ"ש באמצעות שליח.

       

      (רוצה לומר בתגובה הזו שלי: "חאלאס להתממות הקדושה שלכם. כולנו יודעים, היטב, שחלק ניכר, לא כל חלילה, חלק ניכר מתקציב הקשר עם הבוחר יוצא על דברים שבינם לבין קשר עם הבוחר אין ולא כלום וממילא כבר מזמן אבד ההקשר המקורי של התקציב הזה ואולי הגיע הזמן לבטלו לחלוטין ולהעמיד לחברי-הכנסת תקציב הוצאות שיכלול רק ואך ורק הוצאות שבאמת מוכיחות קשר עם הציבור".)

       

      ואם גם אנחנו מאפשרים ל-120 נציגינו שיהיה להם קצת נוח? לא מאד נוח, כי כאמור הם נוסעים במכוניות משפחתיות, הלשכות שלהם די צרות, והריהוט בלשכות שלהם ממש על הפנים. אבל נניח שה-GPS גם מקל להם על החיים, זה ממש בעייתי? כי אני חי עם זה בסדר גמור. אני מצפה שהם יעבדו קשה בשביל זה, ומבקר אותם בחריפות כשהם לא. אבל ממש לא כואב לי כשהם יכולים להכין קפה בחדר ולא צריכים לרוץ 5 דקות למזנון.

       

       

        18/3/09 18:55:

      צטט: אוהדפ. 2009-03-18 11:14:00

       

      מכל התגובה הזו משך את עיני ביותר המשפט שנוגע לעבודה קשה. עבודה קשה? עבודה ק-ש-ה?!

      פגרה בת ארבעה חודשים מדי שנה; נוכחות חסרה ולוקה מאד בישיבות המליאה, נוכחות עוד יותר חסרה ולוקה בחסר בישיבות הוועדות השונות... דבר שמוביל לא פעם ולא פעמיים למחטפים ממחטפים שונים (בעיקר בוועידת הכספים והחוץ ובטחון),;התחכחות, כמו שכתבת, בכל שועי הארץ ועשיריה... מה שמתרגם בסיומה של קדנציה לקשרים ענפים בעולם העסקים בבחינת "שמור לי (היום) ואשמור לך (מחר-מחרתיים)".

       

      כן, אני ממש מרחם על חברי הכנסת המסכנים שלנו שזוכים למכונית צמודה, שלה הם מוסיפים GPS על חשבוננו, הוצאות טלפון, עתונות חינם (עבורי למשל, צרכן אקטואליה אובססיבי, עיתונים חינם יוכלים להיות גן-עדן של ממש), מזנון מסובסד היטב (כנראה המקום היחיד במשכן שאף פעם לא סובל ממחסור בפוקדים) וכל זאת עבור שלושה ימי עבודה בשבוע, שגם להם לא טורחים כל הח"כים להתייצב... ליבי ליבי עליהם.

       

      ולעניין השחיתות, העובדה שהון כסף עובר תחת ידיהם וכו' וכו'... גם ברוקר בחדר עסקאות בבנק מעביר תחת ידיו הון תועפות שכולו לא שלו ולשעולם לא יוכל להיות לו (אלא אם כן הוא ממש עילוי וגם אז, ההון הראשוני יהיה חייב להגיע מאיזו הלוואה שפרטיה, עדיף שלא נדע). כאשר הברוקר הזה ייתפס "מפלח" כסף או עושה שימוש לרעה בידע שלו כדי לעזור לעצמו או למקורביו הוא ישפט לדין פלילי ובממילא יאבד את רשיונו החוקי לעסוק במקצוע. ועדיין... הפקולטות לכלכלה משגשגות וצומחות באוניברסיטאות.

       

      אף אחד לא מחויב להיות נציג ציבור, לעמוד בפיתויים האלו. מי שהגיע למקום הזה עשה זאת מבחירה, ומבחירה הם גם נכנעים לפיתויים כשתקוותם היחידה היא לא להתפס.

      זו הסיבה שאני בז לכל ה-120, כולל החדשים שהצטרפו לכנסת ה-18 החדשה.

      "כוח משחית וכוח מוחלט משחית באופן מוחלט".

      מי שעובד קשה עבורך עושה את זה למרות הפגרות ולמרות שהרבה מאד אנשים מדברים עליהם כמוך. דב חנין למשל סידר לך בעבודה סיזיפית של יום ולילה ארץ הרבה יותר נקיה ובריאה אבל אתה בז לו. לפעמים אני לא מבין למה אנשים כמוהו מוכנים לאכול את כל החרה הזה וממשיכים. מזל שהם מוכנים.

       

       

        18/3/09 15:06:

      צטט: אוהדפ. 2009-03-18 11:14:00

      ולעניין השחיתות, העובדה שהון כסף עובר תחת ידיהם וכו' וכו'... גם ברוקר בחדר עסקאות בבנק מעביר תחת ידיו הון תועפות שכולו לא שלו ולשעולם לא יוכל להיות לו (אלא אם כן הוא ממש עילוי וגם אז, ההון הראשוני יהיה חייב להגיע מאיזו הלוואה שפרטיה, עדיף שלא נדע). כאשר הברוקר הזה ייתפס "מפלח" כסף או עושה שימוש לרעה בידע שלו כדי לעזור לעצמו או למקורביו הוא ישפט לדין פלילי ובממילא יאבד את רשיונו החוקי לעסוק במקצוע. ועדיין... הפקולטות לכלכלה משגשגות וצומחות באוניברסיטאות.

       

      אף אחד לא מחויב להיות נציג ציבור, לעמוד בפיתויים האלו. מי שהגיע למקום הזה עשה זאת מבחירה, ומבחירה הם גם נכנעים לפיתויים כשתקוותם היחידה היא לא להתפס.

      זו הסיבה שאני בז לכל ה-120, כולל החדשים שהצטרפו לכנסת ה-18 החדשה.

      "כוח משחית וכוח מוחלט משחית באופן מוחלט".

      נכון מאוד, אף אחד לא מחוייב להיות נציג ציבור. מי נהיה נציג ציבור בימינו? קצת אידאולוגים, קצת תאבי שליטה, קצת שיכורי כח, קצת חיילים נאמנים, קצת כאלו שרוצים לקדם עצמם באופן אישי, קצת גנרלים בדימוס שלקחו להם את המשחק מהידיים ורוצים להמשיך לשחק, וקצת אנשים טובים.

      איפה כל מוכשרי העם? איפה ה"מח היהודי"? המנהיגים הדגולים שלנו? אולי כותבים תגובות בדה מרקר? אולי מעדיפים ללכת למסלול של לימודים/עבודה בחברה/קידום/משכורת גבוהה/אופציות/בית בפרבר/חופשת סקי/חיים נוחים ופרטיים? המטרה היא לא סתם ש"יעבדו קשה בכנסת" ויסבלו שם, נראה אותם. המטרה היא שאנשים רציניים ומוכשרים יעבדו לטובת המדינה בתנאים מיטביים. זה מקביל לסצנריו שמורים בביה"ס מרוויחים 2,000 ש"ח בחודש וחוטפים השפלות מתלמידים, וההורים בבית (כן, אלו עם המשכורות היפות והרכב מהליסינג) לא מבינים איך נותנים לאנשים כאלו ללמד, "איפה המורים הטובים שהיו פעם?"

      הנסיון לחיות בעולם אידאות צדקני של "אנחנו" ו"הם" הוא קצת ילדותי. איזה סיבה יש לבוגר BA מוכשר במשפטים/מדעי המדינה/כלכלה/וכד', עם אוריינטציה ציבורית ללכת למסלול של נבחר ציבור? בסוף מי שנדפק זה הציבור ששולח לכנסת עסקנים בינוניים ולא אנשים מוכשרים.

      ברור שזה לא מצדיק ג'יפיאס במחיר מופרך ושאר פינוקים מיותרים. ברור שההתנהלות הנוכחית רחוקה מלהיות תקינה ונקייה. אבל לבוז ל-120 חכ"ים חדשים? אתה פשוט עושה לעצמך עבודה קלה. לך תהיה חבר כנסת בעצמך. 

       

        18/3/09 11:35:

      צטט: eranool 2009-03-18 09:47:26

      1. גדול, תודה.

      א. שיוציאו כמה שרוצים. כל עוד יש שקיפות אין עם זה בעייה. 

      ב. למה אנחנו עליהם?

      אין דבר יותר קשה מלהיות פוליטיקאי. להיות פוליטיקאי משמעו לעשות מה שכולנו שונאים לעשות - ללחוץ ידיים ליריבינו, להיות נחמדים בכוח, ליחצן את עצמינו, להכיל אחרים ובקיצור לשחות היטב בסחי המגעיל והקשה ששמו "יחסי אנוש".

      רובינו מסוגלים למעט מאוד ממה שעבודת הפוליטיקאי דורשת. העובדה שמישהו אחר עושה זאת גורמת לנו לקנאה. הקנאה - כולם יודעים למה היא גורמת.

      וזה לא אומר שכל הפוליקטיאים כאלה מוצלחים או קדושים. חלקם, כנראה, פשוט כהים רגשית. אך עדיין מושא לקנאה.

       

       

      סליחה?! אני שעובד כסוג של פקיד-קבלה גם כן צריך ללחוץ ידיים, לענות לטלפונים ובעיקר להתחנחן ולהיות נחמד בעל כורחי ללא מעט אנשים בעלי הון לא מובטל וכוח פוליטי. גם בתפקידי הקודם כאיש שירות לקוחות הייתי צריך להכיל אנשים אחרים, שמצידם המתינו יום שלם כדי להתקשר אליי ולהוציא עליי את כל התסכולים שלהם (לתוך העובדה שהחשבון שלהם חויב בשקל אחד יותר מדי הם קיפלו את כל בעיות יומם). בשתי העבודות האלו נדרשתי לאותה כמות של "יחסי אנוש" שנדרשת מכל ח"כ מצוי, ואפילו יותר... לח"כ מוצלח יש גביר מאחוריו שיקמבן אותו בעבודה בסוף הקדנציה, אני הייתי ועדיין צריך להחניף לכל האנשים שאני נמצא איתם במגע מדי יום פשוט מפני שלי אין עבודה אחרת, וודאי לא במצב המשק היום.

       

      אני לא מקנא בשום ח"כ. פוליטיקה לא מעניינת אותי, במיוחד לאור העובדה שאני הכרתי כמה ח"כים כשהייתי פעיל-נוער בתנועה פוליטית כזו או אחרת.

       

      אני מתעב ומקלס אותם מפני שהם חבורה של אפסים: נוכחות חסרה במליאה ובוועדות הכנסת, חקיקת חוקים פופוליסטיים שעולים למדינה הון תועפות ובדרך כלל משרתים רק מגזר ספציפי אחד (לפעמים איש אחד), קבלת החלטות לקויה (לא חסרים ח"כ שלא לציטוט מודים שאין להם מושג ירוק על אילו חוקים ומה ההשלכות של החוקים שעבורם הם מצביעים בעד, או נגד)... להמשיך?

      אבל לקנא בהם? הצחקתני.

        18/3/09 11:26:

      צטט: יואש ב.י 2009-03-17 17:23:27


      שחר ידידי,

       

      כוכבים אין לי לתת, אבל מחמאות וטפיחות על השכם זה בחינם... ולכן קבל ח"ח עצבני.

       

      ועכשיו למה בעצם.

       

      עד התקופה האחרונה עבדתי בכנסת והייתי קרוב אותה "צלחת" הנקראת "קשר לבוחר".

       

      אני לא יכול להבין את הצעקה החוזרת ונשנית מדי שנה על אותה קופה קטנה שיש לחברי הכנסת. אין שום

       

      אדם או גוף אשר יכול היה להתקיים במרחב הציבורי ומבלי שיהיה לו כסף נזיל על מנת ולעשות פעילויות בסיסיות

       

      יומיומיות. ואני אתן דוגמא קטנה מנסיוני האישי. באחד מהימים הייתי חייב להוציא מכתב ליועמ"ש באופן דחוף

       

       ובאופן פיזי (שלא על ידי פקס או מייל). בכל מקום עבודה מתוקן היו מזמינים מייד שליח שיעביר את המכתב.

       

      לחברי הכנסת אין שום דרך אחרת לשלם על אותו השליח אלא על ידי הקשר לבוחר - שהוא מעין קופה קטנה

       

      שנמצאת שם על מנת והעבודה תוכל להתבצע באופן תקין ותדיר.

       

      לדעתי, רוב חברי הכנסת משתמשים בכסף לצורך העבודה (וכן, גם GPS נחשב עבודה - שלא יתברברו בדרך

       

      לפגישות חשובות בכל מיני ערים נידחות ברחבי הארץ) ולצורך שירות הציבור ששלח אותם.

       

       

      אז די כבר עם הריטואל הקבוע - הקשר לבוחר הוא הכרחי לצורכי עבודה. נקודה.

       

       

       

      מעניין אותי אם כל המסנגרים על ה"קשר לבוחר" זוכרים שתחילת הסעיף הזה הייתה בעיקרה... קשר עם הבוחר, דהיינו: טלפונים מסובסדים, דברי דואר מסובסדים, נסיעות חינם באוטובוסים (הצחקתי אתכם עכשיו עם הזכרון הזה, נכון?) וכן הלאה.

       

      מכתב ליועמ"ש שאין ברירה אלא לשולחו באמצעות שליח אני בהחלט יכול להבין איך הוא נכנס תחת הכותרת של "קשר עם הציבור", אחרי הכל היועמ"ש גם הוא נציג הציבור וייתכן שהח"כ היה צריך את חוות דעתו על חוק שהוא מעוניין לקדם. לגיטימי. יסביר לי אבל כבודו כיצד GPS... כזה שבסיום הקדנציה ישמור הח"כ הנכבד לעצמו, נחשב "קשר עם הציבור"? כן, קראתי, פגישה בעיר נידחת וכו'... אם היא כל כך נידחת אני מניח שגם ה-GPS לא מזהה אותה, ואם היא לא נידחת מספיק אפשר, כמו שכתבו פה לפני, להעזר באטלס הכבישים של חברה כזו או אחרת. זה מה שאני עושה, לי אין GPS ברכב ואני גם לא רואה צורך באחד. יש לי חוברת מפות ב-120 שקל.

       

      ואגב, וגם את זה כתבו לפניי, צריכים הח"כים GPS לצורך "מילוי עבודתם"? תרכוש הכנסת במרוכז 120 מכשירים, תקבל עליהם גם הנחה סיטונאית יפה, והמכשירים יהיו רכוש הכנסת, לא רכוש הח"כ, ויועברו מדור לדור של נציגי ציבור... דבר שישאיר יותר כסף ב"קופה הקטנה" של הח"כ למשלוח עוד ועוד מכתבים ליועמ"ש באמצעות שליח.

       

      (רוצה לומר בתגובה הזו שלי: "חאלאס להתממות הקדושה שלכם. כולנו יודעים, היטב, שחלק ניכר, לא כל חלילה, חלק ניכר מתקציב הקשר עם הבוחר יוצא על דברים שבינם לבין קשר עם הבוחר אין ולא כלום וממילא כבר מזמן אבד ההקשר המקורי של התקציב הזה ואולי הגיע הזמן לבטלו לחלוטין ולהעמיד לחברי-הכנסת תקציב הוצאות שיכלול רק ואך ורק הוצאות שבאמת מוכיחות קשר עם הציבור".)

       

        18/3/09 11:14:

      צטט: yunes 2009-03-17 16:57:33


      אני רוצה להציע זווית ראייה שונה ולא פופולרית לעניין:

      כמו ששחר כתב, תפקיד הח"כ אמנם מעניק טובות הנאה די רציניות, ובעיקר בטחון כלכלי יחסי לאחר פרישה. מעבר לכך - משכורת לא גבוהה במיוחד, עבודה קשה מסביב לשעון, איבוד פרטיות וחשיפת משפחה לתקשורת, קבלת הכרעות לא פשוטות, וכמובן חשיפה לביקורת ציבורית, לעג וזלזול- -אפשר להגיד שיש איזון מסוים בין שני הצדדים.

      עכשיו - צריך לשאול מה אנחנו מצפים מחברי הכנסת שלנו. אני מצפה, באופן בסיסי, שחבר הכנסת יהיה מוכשר, רציני ולא מושחת. בשביל שזה יקרה, לדעתי, יש צורך לגרום לאנשים כאלו לרצות להגיע לכנסת. מעבר ללהט אידאולוגי או אופורטוניזם, חלק בלתי נפרד זה התנאים. עכשיו, גם כשאלו כבר הגיעו לכנסת, צריך להיזהר שמצבם לא יהיה כשל שופטי כדורגל - אלו בעלי ההכרעה והמשרוקית, להם ניתנה הסמכות, מסתובבים ליד פישרים בני עשרים שהביטוח לבוהן ימין ברגל שלהם עולה יותר מכל מה שירוויח השופט בימי חייו, דבר שמתסכל את השופט ויכול לדרדרו לנסות לסחוב קצת מהצד ע"י הימורים וכד'.

      חבר כנסת במהלך עבודתו נפגש עם שועי ורוממי וטייקוניי והשם יודע מי, תחת ידיו עוברים מיליארדים של שקלים, מאות אנשים עשירים מאוד רוצים ב"טובתו" במהלך הכהונה ואחריה. אם להיות ריאליים ולהכיר בחסרונות אנושיים, צריך לתת לחכי"ם תמריץ מסוים להתרחק מהשחיתות.  

      כמובן שאלו דברים קצת שטחיים, המשוואה לא מדויקת ואי אפשר לתלות הכל בחסרונות אנושיים. אפשר גם לצפות להרבה מחברי הכנסת שלנו, וכמובן שצריך לפקח ולבדוק תמיד. אבל (לדעתי) העיקרון צריך להיות פשוט -מחוקקינו צריכים להיות מוכשרים ונקיים, וצריך לדאוג שכך יהיה. 

       

       מכל התגובה הזו משך את עיני ביותר המשפט שנוגע לעבודה קשה. עבודה קשה? עבודה ק-ש-ה?!

      פגרה בת ארבעה חודשים מדי שנה; נוכחות חסרה ולוקה מאד בישיבות המליאה, נוכחות עוד יותר חסרה ולוקה בחסר בישיבות הוועדות השונות... דבר שמוביל לא פעם ולא פעמיים למחטפים ממחטפים שונים (בעיקר בוועידת הכספים והחוץ ובטחון),;התחכחות, כמו שכתבת, בכל שועי הארץ ועשיריה... מה שמתרגם בסיומה של קדנציה לקשרים ענפים בעולם העסקים בבחינת "שמור לי (היום) ואשמור לך (מחר-מחרתיים)".

       

      כן, אני ממש מרחם על חברי הכנסת המסכנים שלנו שזוכים למכונית צמודה, שלה הם מוסיפים GPS על חשבוננו, הוצאות טלפון, עתונות חינם (עבורי למשל, צרכן אקטואליה אובססיבי, עיתונים חינם יוכלים להיות גן-עדן של ממש), מזנון מסובסד היטב (כנראה המקום היחיד במשכן שאף פעם לא סובל ממחסור בפוקדים) וכל זאת עבור שלושה ימי עבודה בשבוע, שגם להם לא טורחים כל הח"כים להתייצב... ליבי ליבי עליהם.

       

      ולעניין השחיתות, העובדה שהון כסף עובר תחת ידיהם וכו' וכו'... גם ברוקר בחדר עסקאות בבנק מעביר תחת ידיו הון תועפות שכולו לא שלו ולשעולם לא יוכל להיות לו (אלא אם כן הוא ממש עילוי וגם אז, ההון הראשוני יהיה חייב להגיע מאיזו הלוואה שפרטיה, עדיף שלא נדע). כאשר הברוקר הזה ייתפס "מפלח" כסף או עושה שימוש לרעה בידע שלו כדי לעזור לעצמו או למקורביו הוא ישפט לדין פלילי ובממילא יאבד את רשיונו החוקי לעסוק במקצוע. ועדיין... הפקולטות לכלכלה משגשגות וצומחות באוניברסיטאות.

       

      אף אחד לא מחויב להיות נציג ציבור, לעמוד בפיתויים האלו. מי שהגיע למקום הזה עשה זאת מבחירה, ומבחירה הם גם נכנעים לפיתויים כשתקוותם היחידה היא לא להתפס.

      זו הסיבה שאני בז לכל ה-120, כולל החדשים שהצטרפו לכנסת ה-18 החדשה.

      "כוח משחית וכוח מוחלט משחית באופן מוחלט".

        18/3/09 09:47:
      1. גדול, תודה.

      א. שיוציאו כמה שרוצים. כל עוד יש שקיפות אין עם זה בעייה. 

      ב. למה אנחנו עליהם?

      אין דבר יותר קשה מלהיות פוליטיקאי. להיות פוליטיקאי משמעו לעשות מה שכולנו שונאים לעשות - ללחוץ ידיים ליריבינו, להיות נחמדים בכוח, ליחצן את עצמינו, להכיל אחרים ובקיצור לשחות היטב בסחי המגעיל והקשה ששמו "יחסי אנוש".

      רובינו מסוגלים למעט מאוד ממה שעבודת הפוליטיקאי דורשת. העובדה שמישהו אחר עושה זאת גורמת לנו לקנאה. הקנאה - כולם יודעים למה היא גורמת.

      וזה לא אומר שכל הפוליקטיאים כאלה מוצלחים או קדושים. חלקם, כנראה, פשוט כהים רגשית. אך עדיין מושא לקנאה.

        18/3/09 09:24:


      אין ספק שהח"כים הם הציבור שהכי קל לשנוא... הם יושבים להם במגדל השן  שלהם, מסתכלים על העם מלמעלה, נהנים מהטבות מרחיקות לכת, מקופה קטנה בצורת "קשר לבוחר", משכורות עתק,רכב צמוד,  עוזרים, נהגים וכו' וכו' וכו'.

      בשנים האחרונות זה הפך להיות הספורט הלאומי להשתמש בח"כים כשק החבטות הלאומי וזה מאד, אבל מאד מקומם אותי....

       

      מה שכולם במדינה שוכחים הוא שיש לנו רק 120 חברי כנסת שהם נבחרי הציבור שלנו!!!!

      הם נבחרי ציבור, לא אנשי עסקים, לא עצמאים ולא שכירים - הם שם בשביל לדאוג שהמדינה שלנו תהיה מקום טוב יותר לחיות בו.

       

      לי נמאס מזה שכולם רק פותחים את עינייהם על תנאיהם של חברי הכנסת.

      ח"כ ישראלי מצוי מרוויח הרבה הרבה הרבה הרבה פחות ממה שמרוויח סמנכ"ל זוטר בחברת הייטק קטנה. תנאיו של הח"כ הם פחותים בהרבה מאלו של רוב הבכירים במשק. הוא אמנם מקבל מכונית צמודה (באם הוא חפץ בכך) אבל היא מחוייבת במס (כמו כל אדם אחר במדינה), והיא לא מכונית מנהלים מפוארת אלא מכונית ליסינג דרגה 5 (מזדה 6, מזדה 5, פורד מונדיאו וכו) - לא מהמובחרות שבמכוניות הליסינג, אלא ממוצעות פלוס.

      כמו כן, כל ח"כ מקבל שני עוזרים פרלמנטאריים - הח"כ בוחר  את תפקידיהם של העוזרים - בד"כ אחד מהם הוא הפרלמנטארי (אחראי חקיקה, שאילתות, לו"ז, פניות ציבור, ועדות וכו') והשני הוא הדובר/יועץ התקשורת. מעטים המקרים בהם לח"כ יש נהג צמוד (בד"כ זה כשהח"כ היה בעברו שר, או שהוא מבוגר, או שהוא גר רחוק מהכנסת ומעדיף להגיע יומיום לירושלים ומבלי לנצל את המלון שעומד לראשותו).

       

      אמנם, ישנם ח"כים אשר מוציאים שם רע למשכן אשר בו הם עובדים. ואולם, יש לזכור שאנו אלו ששמנו אותם שם, אם הם מעצבנים אתכם, בפעם הבאה תבחרו במישהו אחר!!!!

       

      יש לנו רק 120 נבחרים ואי אפשר להתחיל ולהשוות בין התנאים שהם מקבלים לבין התנאים של נבחרים במדינות אחרות - רק תנסו להשוות בין חברי הסנאט על הלשכות המפוארות שלהם ועל עשרות עובדיהם לעומת חברי הכנסת שלנו על הלשכות הדי צנועות שלהם ושני העוזרים הפרלמנטארים....

       

      אז בבקשה, די כבר לחבוט בח"כים, או לפחות תחבטו בהם על איכות העבודה שלהם ולא על התנאים שלהם...

      כי זה באמת לא לעניין.

       


      אין דבר יותר פופוליסטי מהעיסוק בהוצאות הח"כים. זה מלפני שנה.
        17/3/09 22:31:

      צטט: odedh26 2009-03-17 22:02:11


      שחר, ברור לי שקל יותר לבקר מאשר להציג את התמונה ההפוכה כמו שאתה מנסה לעשות. אבל ככה אנחנו. חברי הכנסת מקבלים הרבה כסף ביחס לזמן שהם במשכן, תנאי שכר, תוספות וכו' - שאינם מתיישבים עם עבודה במגזר שהבחירה בו צריכה להיעשות שלא על מנת לעשות לביתך- אלא לעשות למען ציבור בוחריך. אבל כל זה בשוליים- מה שמטריד אותי יותר- זה איך לך ולצביקה יש חדר בכנסת? מה פתאום לעיתונאים (אני מניח שאינכם היחידים)- מקצה הכנסת חדר? על חשבון הציבור? מדוע בתוך בניין הפרלמנט הישראלי צריכים להיות חדרים של כלי תקשורת פרטיים עם אינטרסים כלכליים?

      עודד

      לכנסת עניין מובהק בכך שיהיו כתבים שיסקרו את עבודתה ושיהיה להם כמה שיותר פשוט לעשות זאת. אם הכנסת היתה מבקשת תשלום עבור החדרים האלה סביר להניח שחלק קטן מכלי התקשורת היו נענים והשאר היו מוותרים. הנזק התקשורתי שהיה נגרם לכנסת בירידה בסיקור שלה היה להערכתי גבוה פי כמה עשרות מהתועלת. ובמילים אחרות: הכנסת נוהגת בחוכמה ומתוך תועלת. לפעמים גם זה קורה.

       

       

        17/3/09 22:28:

      כלומר זה שח"כ נפגש עם מישהו לצהריים הוא צריך לשלם על זה מכספי "קשר עם הציבור"?

      למה לא מהמשכורת שהוא מרוויח?

       

      מה ההבדל בין ח"כ לבין מורה?

       

        17/3/09 22:02:


      שחר, ברור לי שקל יותר לבקר מאשר להציג את התמונה ההפוכה כמו שאתה מנסה לעשות. אבל ככה אנחנו. חברי הכנסת מקבלים הרבה כסף ביחס לזמן שהם במשכן, תנאי שכר, תוספות וכו' - שאינם מתיישבים עם עבודה במגזר שהבחירה בו צריכה להיעשות שלא על מנת לעשות לביתך- אלא לעשות למען ציבור בוחריך. אבל כל זה בשוליים- מה שמטריד אותי יותר- זה איך לך ולצביקה יש חדר בכנסת? מה פתאום לעיתונאים (אני מניח שאינכם היחידים)- מקצה הכנסת חדר? על חשבון הציבור? מדוע בתוך בניין הפרלמנט הישראלי צריכים להיות חדרים של כלי תקשורת פרטיים עם אינטרסים כלכליים?

      עודד

        17/3/09 21:31:

      צטט: Shahar Ilan 2009-03-17 20:21:05

      צטט: taltalbo 2009-03-17 20:09:58


      תשמע!

      אין ספק שהשקעת (כרגיל) בפוסט

      ובאמת, למה לא לבוא ולהגיד גם את הדברים הטובים

      הנכונים, הברורים.

      אתה צודק!

       

      העניין הוא שזה מוטה

      הרי ברור לך שהתדמית הח"כית נובעת

      דווקא מאלה שאינם הולכים בתלם.

      דווקא מאלה שעושים לביתם.

      דווקא מאלה שנוהגים בעסקנות.

      ומה לעשות שהם לא מעטים?

      במדינה בה, נשיא, חכ"ים, שרים וראש ממשלה-

      מועלים כל אחד בדרכו באמון הציבור

      קשה מאוד להיות ממלכתיים ופיירים

       

       

      תעזבי, על מה אנחנו מדברים פה, על מכונת קפה ומצלמה דיגיטלית.

      כמה צרי עין אנחנו יכולים להיות?

      האמת, ישראל היא מדינת צרות העין.

       

       

       לטל: אני לא בטוח שאת צודקת. לי למשל הדיווחים על המעללים של הח"כים משמש כקוריוז משעשע, מה שבאמת הוריד את מידת הערכה והאמון שלי בכנסת הוא ההתנהגות של הח"כים בכנסת ה-15 (במידה מסויימת אותו הדבר קרה גם בכנסת ה-17), לאחר שקואליציה התמוטטה (אפילו המפלגה הפיקטיבית של דוד לוי פרשה ממנה...) והיה ברור שאנו זקוקים לבחירות חדשות - אבל מה המפלגות שלא האמינו שהם יכולים לשחזר את השגיהם (במיוחד העבודה וש"ס) סירבו לפזר את הכנסת וכך נוצר מצב שממשלת ישראל מתפקדת בלי רוב בפרלמנט (!). בקיצור העובדה שהם הפכו את מדינת ישראל לחוחכא והיתלולא כתוצאה מהתנהגות אינטרסנטית ואגואיסטית משמעותית בעיני הרבה יותר מהשחיתות הקטנה של תקציבי הוצאות למיניהם.

       

      לשחר: נניח שנקבל את דעתך שח"כ חייבים מכונת קפה בלשכתם (אין לי מושג למה הם לא יכולים לקנות קפה באחת המכונות או במזנון, אבל ניחא) שמשרד מנכ"ל הכנסת יהיה זה שקונה את הדברים (וכך גם יחסך כסף רב משום שהקנייה תהיה בסיטונאות ויש לקוות שלא יבחרו את הדגם היקר ביותר...) ויחלק אותם לח"כים למשך כהונתם שלאחריה הם יזדכו על הציוד והוא יעבור לח"כים אחרים הזקוקים. אותו הדבר אפשר עם פלאפונים, מחשבים, מצלמות וכו'. הבעיה בעיני היא שבמצב הנוכחי אנו בעצם מסבסדים לח"כים כל מיני צעצועים יקרים (הרי הם יכולים לקנות אותם בסוף כהונתם במחיר מוזל).

       

      ד"א כמו שאמרתי קודם התחום של תקציב קשר עם הבוחר הוא לגמרי פרוץ ומשמש לדברים לא כשרים

        17/3/09 20:41:

      צטט: Shahar Ilan 2009-03-17 20:21:05

      צטט: taltalbo 2009-03-17 20:09:58


      תשמע!

      אין ספק שהשקעת (כרגיל) בפוסט

      ובאמת, למה לא לבוא ולהגיד גם את הדברים הטובים

      הנכונים, הברורים.

      אתה צודק!

       

      העניין הוא שזה מוטה

      הרי ברור לך שהתדמית הח"כית נובעת

      דווקא מאלה שאינם הולכים בתלם.

      דווקא מאלה שעושים לביתם.

      דווקא מאלה שנוהגים בעסקנות.

      ומה לעשות שהם לא מעטים?

      במדינה בה, נשיא, חכ"ים, שרים וראש ממשלה-

      מועלים כל אחד בדרכו באמון הציבור

      קשה מאוד להיות ממלכתיים ופיירים

       

       

      תעזבי, על מה אנחנו מדברים פה, על מכונת קפה ומצלמה דיגיטלית.

      כמה צרי עין אנחנו יכולים להיות?

      האמת, ישראל היא מדינת צרות העין.

       

      בעניין הזה אתה צודק

       

        17/3/09 20:21:

      צטט: taltalbo 2009-03-17 20:09:58


      תשמע!

      אין ספק שהשקעת (כרגיל) בפוסט

      ובאמת, למה לא לבוא ולהגיד גם את הדברים הטובים

      הנכונים, הברורים.

      אתה צודק!

       

      העניין הוא שזה מוטה

      הרי ברור לך שהתדמית הח"כית נובעת

      דווקא מאלה שאינם הולכים בתלם.

      דווקא מאלה שעושים לביתם.

      דווקא מאלה שנוהגים בעסקנות.

      ומה לעשות שהם לא מעטים?

      במדינה בה, נשיא, חכ"ים, שרים וראש ממשלה-

      מועלים כל אחד בדרכו באמון הציבור

      קשה מאוד להיות ממלכתיים ופיירים

       

       

      תעזבי, על מה אנחנו מדברים פה, על מכונת קפה ומצלמה דיגיטלית.

      כמה צרי עין אנחנו יכולים להיות?

      האמת, ישראל היא מדינת צרות העין.

       

        17/3/09 20:09:


      תשמע!

      אין ספק שהשקעת (כרגיל) בפוסט

      ובאמת, למה לא לבוא ולהגיד גם את הדברים הטובים

      הנכונים, הברורים.

      אתה צודק!

       

      העניין הוא שזה מוטה

      הרי ברור לך שהתדמית הח"כית נובעת

      דווקא מאלה שאינם הולכים בתלם.

      דווקא מאלה שעושים לביתם.

      דווקא מאלה שנוהגים בעסקנות.

      ומה לעשות שהם לא מעטים?

      במדינה בה, נשיא, חכ"ים, שרים וראש ממשלה-

      מועלים כל אחד בדרכו באמון הציבור

      קשה מאוד להיות ממלכתיים ופיירים

       

       

        17/3/09 19:33:

      צטט: יקולי 2009-03-17 18:45:42


      כשאני רוצה להזמין מישהו לקפה, אני מכניס את היד לארנק. כשאני רוצה להגיע לנצ 12345678 אני מסתכל במפה.  (וכשח"כ רוצה להגיע לנ..צ.   234567781 הנהג שלו כבר מסיע אותו לשם, אל תהיה תמים.). וכל כמה שנים צריך לרכוז מקרר חדש? כורסאות?

      בוא ניזכר כמה אנשים איבדו השנה את מקום עבודתם. לו לפחות היו מרכיבים GPS בארץ, אפשר היה להניח שאם חברי הכנסת יקנו GPS חדש כל שנה, ישתפר מצב התעסוקה. אל תיתמם  ידידי.

      אני לא יודע מה איתך, אבל כשעיתונאי מזמין מקור לקפה, העיתון מממן את זה, וזה מאד הגיוני. כשדובר מזמין עיתונאי לקפה העבודה שלו בדרך כלל מממנת את זה. כשאנשי עסקים מזמינים אנשים לקפה, מס הכנסה מכיר בזה. ובמילים אחרות, הזמנת אנשים לארוחות ולקפה היא חלק מהעבודה החיונית של כל בכיר בימינו.

       

      ואין כמעט נהגים לח"כים. לפעמים חברי כנסת שלא יודעים לנהוג או שלא רוצים בוחרים להמיר את אחד העוזרים הפרלמנטריים בנהג או לקחת עוזר שגם ינהג. זו תופעה נדירה ולא מוערכת במיוחד.

       

       

        17/3/09 18:45:


      כשאני רוצה להזמין מישהו לקפה, אני מכניס את היד לארנק. כשאני רוצה להגיע לנצ 12345678 אני מסתכל במפה.  (וכשח"כ רוצה להגיע לנ..צ.   234567781 הנהג שלו כבר מסיע אותו לשם, אל תהיה תמים.). וכל כמה שנים צריך לרכוז מקרר חדש? כורסאות?

      בוא ניזכר כמה אנשים איבדו השנה את מקום עבודתם. לו לפחות היו מרכיבים GPS בארץ, אפשר היה להניח שאם חברי הכנסת יקנו GPS חדש כל שנה, ישתפר מצב התעסוקה. אל תיתמם  ידידי.

        17/3/09 18:35:

      צטט: מיכל_ 2009-03-17 18:16:09

      שחר, כרגיל אני אוהבת לקרוא את הטורים שלך. אתה מציג צד מאוד חשוב בדיון, הצד השקט, הלא מתלהם, שמחוויר לעומת העיתונות הצעקנית והסנסציונית שלנו.

      אז מצד אחד ברור שיש הצדקה לרכישת ג'י פי אס, מחשב כף יד, מצלמות וכיוב'.

      אבל למה לרכוש את היקר ביותר?

      חברי הכנסת שרכשו לפ-טופים רכשו בסכומים אגדיים. את האזרח בבית, שמנסה לחסוך גם 500 שקלים ברכישה של מחשב, זה פשוט מרגיז.

       

      אתה חושב שזה תמים ומטופש ממני לצפות שנבחרי הציבור ינהגו בחוכמה? אינני מדברת עכשיו על חסכנות או ענווה מוחלטים, אלא רק התנהגות צרכנית נבונה, החשבון הפשוט שכולנו עושים מידי יום כשאנו רוכשים מוצר.

       

      אפילו אימי, שלא השתמשה במחשב מימיה תוכל לומר לך ש15000 זה סכום מוגזם ללפ טופ. האם חברי הכנסת עיוורים לכך?

      תודה.

      סביר להניח שאם היה לי כסף הייתי קונה נייד ב-15 אלף. הוא היה חזק מאד מהיר מאד וקל מאד, כמו שצריך אדם שמסתובב בדרכים.

      אנחנו סומכים על האנשים האלה שיחליטו על מיליארדים. יש להם תקציב של 50 אלף שקל לשנה, והם מחליטים ששווה להם להוציא 15 אלף שקלים מתוכו על מחשב טוב. אנחנו לא מוכנים לסמוך עליהם שהם צריכים מחשב טוב?

      אוקי. אצא מהפוזה התמימה. נניח שחלקם באמת מתפנקים ומנצלים את המצב כדי לקבל מחשב נהדר, שהם לא ממש צריכים. גם זה לא אסון כזה גדול. אסון זה אם הם לא יקרעו למחשב את הצורה בעבודה מאומצת.
        17/3/09 18:16:

      שחר, כרגיל אני אוהבת לקרוא את הטורים שלך. אתה מציג צד מאוד חשוב בדיון, הצד השקט, הלא מתלהם, שמחוויר לעומת העיתונות הצעקנית והסנסציונית שלנו.

      אז מצד אחד ברור שיש הצדקה לרכישת ג'י פי אס, מחשב כף יד, מצלמות וכיוב'.

      אבל למה לרכוש את היקר ביותר?

      חברי הכנסת שרכשו לפ-טופים רכשו בסכומים אגדיים. את האזרח בבית, שמנסה לחסוך גם 500 שקלים ברכישה של מחשב, זה פשוט מרגיז.

       

      אתה חושב שזה תמים ומטופש ממני לצפות שנבחרי הציבור ינהגו בחוכמה? אינני מדברת עכשיו על חסכנות או ענווה מוחלטים, אלא רק התנהגות צרכנית נבונה, החשבון הפשוט שכולנו עושים מידי יום כשאנו רוכשים מוצר.

       

      אפילו אימי, שלא השתמשה במחשב מימיה תוכל לומר לך ש15000 זה סכום מוגזם ללפ טופ. האם חברי הכנסת עיוורים לכך?

        17/3/09 18:11:

      צטט: יואש ב.י 2009-03-17 17:23:27


      שחר ידידי,

       

      כוכבים אין לי לתת, אבל מחמאות וטפיחות על השכם זה בחינם... ולכן קבל ח"ח עצבני. ועכשיו למה בעצם.  עד התקופה האחרונה עבדתי בכנסת והייתי קרוב אותה "צלחת" הנקראת "קשר לבוחר". אני לא יכול להבין את הצעקה החוזרת ונשנית מדי שנה על אותה קופה קטנה שיש לחברי הכנסת. אין שום אדם או גוף אשר יכול היה להתקיים במרחב הציבורי ומבלי שיהיה לו כסף נזיל על מנת ולעשות פעילויות בסיסיות יומיומיות. ואני אתן דוגמא קטנה מנסיוני האישי. באחד מהימים הייתי חייב להוציא מכתב ליועמ"ש באופן דחוף  ובאופן פיזי (שלא על ידי פקס או מייל). בכל מקום עבודה מתוקן היו מזמינים מייד שליח שיעביר את המכתב. לחברי הכנסת אין שום דרך אחרת לשלם על אותו השליח אלא על ידי הקשר לבוחר - שהוא מעין קופה קטנה שנמצאת שם על מנת והעבודה תוכל להתבצע באופן תקין ותדיר. לדעתי, רוב חברי הכנסת משתמשים בכסף לצורך העבודה (וכן, גם GPS נחשב עבודה - שלא יתברברו בדרך לפגישות חשובות בכל מיני ערים נידחות ברחבי הארץ) ולצורך שירות הציבור ששלח אותם.

      אז די כבר עם הריטואל הקבוע - הקשר לבוחר הוא הכרחי לצורכי עבודה. נקודה.

       

       

      תודה. זה מעלה בהרבה את יעילות הדיון, כשאנים מבפנים משתתפים.

       

        17/3/09 18:09:

      צטט: snir-goldfinger 2009-03-17 16:59:14

      אני לא מסכים עם כל חלקי ההוצאות ולדעתי מנהיגי ציבור צריכים לנהוג בצניעות וענווה, אבל אני שמח שיש עיתונאי שבחר להציג צד נוסף של הנושא לטובת דיון אמיתי ולא נסחף עם ההתלהמות הכללית.

      כן, גם אני הייתי נורא רןוצה שיהיה לנו ראש ממשלה שגר בשיכון, אבל האנשים האלה נגמרו. וילה צנועה ברמת רביב זה הכי צנוע שיש. בכל מקרה אין בכל ההוצאות האלו אפילו דבר אחד מנקר עינים. מה מנקר עינים? gps? מחשב כף יד? מחשב נייד?. לכל בעל מקצוע חופשי יש את זה או היה אם הוא היה נורא רוצה.

       

        17/3/09 18:06:

      צטט: wachsh 2009-03-17 16:54:55

      מילא, אם התקציב לצרכי קשר עם הציבור היה באיזו פרופורציה לעשייה החקיקתית של אותו חבר כנסת. אבל זה לא כך.

       

       

      איני חולק על כך שראוי שלחבר כנסת יהיה מקום להפגש עם בוחרים, ומן הראוי שהאורחים לא יתייבשו. לשם כך מן הראוי שיהיה להם מקום זמין ומכובד במשכן. מקום פומבי, שפתוח וזמין לציבור. זה עדיף על פגישות שונות ומשונות במחשכים.

      איני חולק על כך שמן הראוי שלחברי כנסת יהיו משאבים זמינים כגון ספרות, ומחקרים, ויועצים מקצועיים, כדי לקדם חקיקה ראויה.

       

      ויכול מאוד להיות שהדברים שמניתי, עלותם תהיה גבוהה הרבה יותר מן המצב הנכחי. ועדיין, אין בכך להצדיק בזבוז כספים בהווה, על ערב רב של דברים, תחת אותו תירוץ של "קשר עם הבוחר".

       

      אגב, האם מספר בקבוקי וויסקי בדיוטי פרי יכולים להחשב גם הם "קשר (מעמיק) עם הבוחר"?

       

       

       

       

      אז מה אתה מציע, שדב חנין או גדעןן בער יקבלו לשכות מפוארות כי הם ח"כים מצויינים וח"כים אחרים יקבלו קהל באוהלים?אלה הנציגים שלהם ואנחנו נותנים להם אפשרות שלמור איתנו על קשר, בסטנדרט ממש לא מרשים.

       

       

        17/3/09 17:23:


      שחר ידידי,

       

      כוכבים אין לי לתת, אבל מחמאות וטפיחות על השכם זה בחינם... ולכן קבל ח"ח עצבני.

       

      ועכשיו למה בעצם.

       

      עד התקופה האחרונה עבדתי בכנסת והייתי קרוב אותה "צלחת" הנקראת "קשר לבוחר".

       

      אני לא יכול להבין את הצעקה החוזרת ונשנית מדי שנה על אותה קופה קטנה שיש לחברי הכנסת. אין שום

       

      אדם או גוף אשר יכול היה להתקיים במרחב הציבורי ומבלי שיהיה לו כסף נזיל על מנת ולעשות פעילויות בסיסיות

       

      יומיומיות. ואני אתן דוגמא קטנה מנסיוני האישי. באחד מהימים הייתי חייב להוציא מכתב ליועמ"ש באופן דחוף

       

       ובאופן פיזי (שלא על ידי פקס או מייל). בכל מקום עבודה מתוקן היו מזמינים מייד שליח שיעביר את המכתב.

       

      לחברי הכנסת אין שום דרך אחרת לשלם על אותו השליח אלא על ידי הקשר לבוחר - שהוא מעין קופה קטנה

       

      שנמצאת שם על מנת והעבודה תוכל להתבצע באופן תקין ותדיר.

       

      לדעתי, רוב חברי הכנסת משתמשים בכסף לצורך העבודה (וכן, גם GPS נחשב עבודה - שלא יתברברו בדרך

       

      לפגישות חשובות בכל מיני ערים נידחות ברחבי הארץ) ולצורך שירות הציבור ששלח אותם.

       

       

      אז די כבר עם הריטואל הקבוע - הקשר לבוחר הוא הכרחי לצורכי עבודה. נקודה.

       

       

        17/3/09 17:07:

       

      טוב, יש לנו חילוקי דעות עמוקים לגבי מהי דמוקרטיה. חברי הכנסת הם הנבחרים שלנו. אני לא מוכן שהנבחרים שלי יעבדו בתנאים של מתנ"ס. בגלל תגובות כמו שלך, אי אפשר לתת להם תנאים של חברת היי טק סוג ג, אבל לפחות תנאים של משרד אדריכלים עני, נראה לי סביר שיקבלו.

       

       

       

       

      וצר לי. אין כח בעולם כולו (וגם מחוצה לו), שיצליח לשכנע אותי שביסוד המודל הדמוקרטי עומד לו מכשיר GPS, ובלתו אין דמוקרטיה.

       

      (מילא, היית אומר מקרן וידאו גדול, על מנת לאפשר לחברים, סליחה, בוחרים (טעות איות נפוצה), להנות מאיזה משחק כדורגל משובח. אבל GPS?)

       

        17/3/09 16:59:
      אני לא מסכים עם כל חלקי ההוצאות ולדעתי מנהיגי ציבור צריכים לנהוג בצניעות וענווה, אבל אני שמח שיש עיתונאי שבחר להציג צד נוסף של הנושא לטובת דיון אמיתי ולא נסחף עם ההתלהמות הכללית.
        17/3/09 16:57:


      אני רוצה להציע זווית ראייה שונה ולא פופולרית לעניין:

      כמו ששחר כתב, תפקיד הח"כ אמנם מעניק טובות הנאה די רציניות, ובעיקר בטחון כלכלי יחסי לאחר פרישה. מעבר לכך - משכורת לא גבוהה במיוחד, עבודה קשה מסביב לשעון, איבוד פרטיות וחשיפת משפחה לתקשורת, קבלת הכרעות לא פשוטות, וכמובן חשיפה לביקורת ציבורית, לעג וזלזול- -אפשר להגיד שיש איזון מסוים בין שני הצדדים.

      עכשיו - צריך לשאול מה אנחנו מצפים מחברי הכנסת שלנו. אני מצפה, באופן בסיסי, שחבר הכנסת יהיה מוכשר, רציני ולא מושחת. בשביל שזה יקרה, לדעתי, יש צורך לגרום לאנשים כאלו לרצות להגיע לכנסת. מעבר ללהט אידאולוגי או אופורטוניזם, חלק בלתי נפרד זה התנאים. עכשיו, גם כשאלו כבר הגיעו לכנסת, צריך להיזהר שמצבם לא יהיה כשל שופטי כדורגל - אלו בעלי ההכרעה והמשרוקית, להם ניתנה הסמכות, מסתובבים ליד פישרים בני עשרים שהביטוח לבוהן ימין ברגל שלהם עולה יותר מכל מה שירוויח השופט בימי חייו, דבר שמתסכל את השופט ויכול לדרדרו לנסות לסחוב קצת מהצד ע"י הימורים וכד'.

      חבר כנסת במהלך עבודתו נפגש עם שועי ורוממי וטייקוניי והשם יודע מי, תחת ידיו עוברים מיליארדים של שקלים, מאות אנשים עשירים מאוד רוצים ב"טובתו" במהלך הכהונה ואחריה. אם להיות ריאליים ולהכיר בחסרונות אנושיים, צריך לתת לחכי"ם תמריץ מסוים להתרחק מהשחיתות.  

      כמובן שאלו דברים קצת שטחיים, המשוואה לא מדויקת ואי אפשר לתלות הכל בחסרונות אנושיים. אפשר גם לצפות להרבה מחברי הכנסת שלנו, וכמובן שצריך לפקח ולבדוק תמיד. אבל (לדעתי) העיקרון צריך להיות פשוט -מחוקקינו צריכים להיות מוכשרים ונקיים, וצריך לדאוג שכך יהיה. 

        17/3/09 16:54:

      צטט: Shahar Ilan 2009-03-17 16:36:44

      צטט: wachsh 2009-03-17 16:26:20


      טוב, תתרום אתה לחברי הכנסת, על מנת "שיישמרו על קשר איתך".

       

       

      GPS?

      שיקנו ספר מפות שעולה 80 ש"ח. למה הם צריכים גאדג'טים על חשבון הציבור? איך הם הסתדרו עד היום בלי GPS? איך הסתדרו בלעדיו לפני שהיו חברי כנסת...

      טוב, יש לנו חילוקי דעות עמוקים לגבי מהי דמוקרטיה. חברי הכנסת הם הנבחרים שלנו. אני לא מוכן שהנבחרים שלי יעבדו בתנאים של מתנ"ס. בגלל תגובות כמו שלך, אי אפשר לתת להם תנאים של חברת היי טק סוג ג, אבל לפחות תנאים של משרד אדריכלים עני, נראה לי סביר שיקבלו.

       

       

      יתכן. דמוקרטיה בעיני, היא מצב בו העם, האזרחים, קובעים את החוקים. את אופי המדינה, ואת גורלה. לרוב באמצעות נציגים.

       

      ואולם, העובדה שיש לך נציג, אינה משמיעה שכל אמצעי כשר לשם כך.

      היא אינה משמיעה שאותו נציג, נבחר ציבור, מחוקק, צריך להופיע בבת המצווה שלי, בברית שלי, או בהלוויה שלי;

      היא לא מחייבת שאותו נבחר ציבור שלי, הנציג, יסתפר לקראת האירוע, תספורת שעולה כמה מאות שקלים, כדי שיראה טוב;

      היא לא מחייבת שיהיו לנציג מיני אקססוריז חשמליים שונים. נציג הציבור לא צריך מסך פלסמה שטוח. לא טוסטר אובן, ולא פורס ביצים, לצורך הענין;

      אין צורך בשדרוג יחסי נבחר הציבור, עם אותם בעלי אינטרסים ששלחו אותו להיות מיוצג קודם לבחירתו.

      אלה שידעו להדפק על דלתו קודם, ולדחוף אותו קדימה על מנת שיקדם את עניינם, עשו זאת קודם, וימשיכו לעשות זאת. גם בלי מכונת אספרסו.

       

      מילא, אם התקציב לצרכי קשר עם הציבור היה באיזו פרופורציה לעשייה החקיקתית של אותו חבר כנסת. אבל זה לא כך.

       

       

      איני חולק על כך שראוי שלחבר כנסת יהיה מקום להפגש עם בוחרים, ומן הראוי שהאורחים לא יתייבשו. לשם כך מן הראוי שיהיה להם מקום זמין ומכובד במשכן. מקום פומבי, שפתוח וזמין לציבור. זה עדיף על פגישות שונות ומשונות במחשכים.

      איני חולק על כך שמן הראוי שלחברי כנסת יהיו משאבים זמינים כגון ספרות, ומחקרים, ויועצים מקצועיים, כדי לקדם חקיקה ראויה.

       

      ויכול מאוד להיות שהדברים שמניתי, עלותם תהיה גבוהה הרבה יותר מן המצב הנכחי. ועדיין, אין בכך להצדיק בזבוז כספים בהווה, על ערב רב של דברים, תחת אותו תירוץ של "קשר עם הבוחר".

       

      אגב, האם מספר בקבוקי וויסקי בדיוטי פרי יכולים להחשב גם הם "קשר (מעמיק) עם הבוחר"?

       

       

       

       

        17/3/09 16:51:
      והנה דוגמה לקשר עם הציבור ולמה עוזרים של פוליטיקאי צריכים מצלמה: הבלוג של ציפי לבני.
        17/3/09 16:45:

      צטט: libby.bai 2009-03-17 16:40:38

      בתור קרבן של השיטה, אם הייתי יכולה לככב את זה 15 פעם - הייתי מככבת 15 פעם.

       

      ותמסור לצביקה ד"ש ושאני אוהבת אותו למרות דעתו בנושא דף לבוחר. 

      יפה שאת יודעת לאהוב את צביקה למרות דעותיו, ואני בעד שקןרבנות השיטה יתרמו סיפורים אישיים.

       

       

       

        17/3/09 16:40:

      בתור קרבן של השיטה, אם הייתי יכולה לככב את זה 15 פעם - הייתי מככבת 15 פעם.

       

      ותמסור לצביקה ד"ש ושאני אוהבת אותו למרות דעתו בנושא דף לבוחר. 

        17/3/09 16:36:

      צטט: wachsh 2009-03-17 16:26:20


      טוב, תתרום אתה לחברי הכנסת, על מנת "שיישמרו על קשר איתך".

       

       

      GPS?

      שיקנו ספר מפות שעולה 80 ש"ח. למה הם צריכים גאדג'טים על חשבון הציבור? איך הם הסתדרו עד היום בלי GPS? איך הסתדרו בלעדיו לפני שהיו חברי כנסת...

      טוב, יש לנו חילוקי דעות עמוקים לגבי מהי דמוקרטיה. חברי הכנסת הם הנבחרים שלנו. אני לא מוכן שהנבחרים שלי יעבדו בתנאים של מתנ"ס. בגלל תגובות כמו שלך, אי אפשר לתת להם תנאים של חברת היי טק סוג ג, אבל לפחות תנאים של משרד אדריכלים עני, נראה לי סביר שיקבלו.
        17/3/09 16:26:


      טוב, תתרום אתה לחברי הכנסת, על מנת "שיישמרו על קשר איתך".

       

       

      GPS?

      שיקנו ספר מפות שעולה 80 ש"ח. למה הם צריכים גאדג'טים על חשבון הציבור? איך הם הסתדרו עד היום בלי GPS? איך הסתדרו בלעדיו לפני שהיו חברי כנסת...

       

      מכונת אספרסו?

      הכנסת מכניסת אורחים ביותר. מכונת אספרסו היא התפנקות מיותרת, מעבר למה שהכנסת כבר מספקת. מצד שני, למה שתקבע תקרה לארוחות של חברי כנסת עם הציבור? שיאכלו בכל מקום, ועם מי שהם רוצים. פה באמת לא צריך להיות תקציב מוגבל. זה ממש פוגע בקשר עם הציבור.

       

       

      שירותי צילום?

      למה? מה כבר צריך להנציח?

       

       

      מחשב נייד ב-14,000 ש"ח?

      מה קרה, מחשב ב-5,000 ש"ח כבר לא מספיק? צריך מחשב-על כדי לשמור על קשר עם הציבור?

       

       

      סקרים?

      למה בדיוק צריך חבר כנסת סקר? לדעת אם אוהבים את הצעות החוק שלו? לדעת אם אוהבים אותו? למה הציבור צריך לשלם על זה?

      איך זה קשור לעובדה שחבר כנסת, תפקידו לחוקק חוקים?

       

       

      מכונת כביסה? די.וי.די? טלויזיה? בלנדר? מיקסר? מיקרווייב?

      איך יהיו בגדי חבר הכנסת נקיים, אם לא יממן מכונת כביסה?

       

       

      כותבי נאומים ו"יועצים"?

      עוד דרך לחלק הטבות שלטוניות מחבר הכנסת, לחברים. אמנם אתה לא שר, ולא מקבל לשכה עם יועצים ונהגים. אבל הנה, נמצא פתח לחלק קצת הטבות לחברים, ש"ייעצו" לך לאורך השנים.

       

       

       

      חבר נכבד,

      תקציב ה"קשר עם הבוחר" הנו מכספי משלם המסים. והוא נגוע ב-self dealing. מאוד. הנה, אני אקצה לעצמי מיני כספים, ללא כל מגבלה, כשכל מטרה כשרה. אני אפילו לא צריך להיות מחוקק דגול, נערץ, או להרים איזו תרומה לחברה.

       

       

       

       

        17/3/09 15:56:

      צטט: asterjet 2009-03-17 12:19:09

      צטט: Shahar Ilan 2009-03-17 11:00:18

      אתה צודק לגבי הבעיה, אני חושש שלא לגבי הפתרון. הנסיון בבחירות במפלגות מראה שבבחירות באיזורים נבחרים הרבה עסקנים מהדרג השלישי ולעיתים גם בוסים איזוריים. לא בטוח שזה השיפור שאתה רוצה להשיג.

       

       

      אני חושש מר אילן שאתה מערב בין ה"שיריונים" בשיטת הבחירות הנוכחית, לבין בחירה ישירה על ידי כלל ציבור הבוחרים באיזור. אני מסכים שהשיריונים האיזוריים במפלגות מביאים לבחירת עסקנים מדרג ג', שזקוקים למספר קטן יחסית של קולות בין חברי המפלגה במחוזם כדי להיבחר.

      בחירה ישירה על ידי הציבור הרחב שונה לחלוטין: המפלגות לא ישלחו עסקן מדרגה ג' לרוץ לבחירות כי הוא לא יבחר על ידי הבוחרים במחוז שלו. הם יזדקקו למועמדים שעוברים לא רק בין חברי המפלגה אלא בציבור הרחב. אם מועדי המפלגות לא יהיו איכותיים מספיק יש סיכוי למועמדים עצמאיים וההשקעה באיזור פחותה מההשקעה בבחירות ברמה הארצית. בהחלט יתכן שלעיתים הציבור באיזור הבחירה יבחר במועמד בינוני ופופוליסט או בעל קשרים חמולתיים. זה קורה הרבה יותר היום כשהמפלגות בוחרות רשימות ולציבור אין ברירה אלא לבחור ברשימה מוכנה מראש. כמובן שהרבה תלוי גם במבנה הדמוגרפי של איזורי הבחירה אבל זה נושא לדיון אחר..

       

      העובדה היא שמרבית המדינות הדמוקרטיות המערביות בוחרים את חברי הפרלמנט ישירות ולא בבחירות יחסיות.

      יש לך נקודה.

      מצד שני, אני מאד חושש מהמצב שבו ננסה שוב מהפכה בשיטת המשטר והיא שוב תכשל. לא בטוח שהדמוקרטיה הישראלית יכולה לעמוד בכל כך הרבה טלטלות.

       

       

        17/3/09 15:55:

      צטט: לייבל 2009-03-17 15:49:01

       

      קודם כל אתה צודק לחלוטין, תרבות הרייטינג שולטת ומזינה האחת את השנייה, התקשורת אכן נענית למה שהעם דורש לראות.

       

      מצד שני התמונה המתקבלת היא מהתקשורת לעם ולא להיפך.

      כלומר, מי שבוחר מה לדווח ומסנן את הדברים שלא "ימכרו" ובוחר להתמקד בכל מה שיכול להראות נמוך וצהוב, הוא זה שהקלפים בידיים שלו. כשהוא זה שבוחר להראות חדשות שאינם חדשות, ולא לדווח לעם על הרבה מהדברים החשובים שקורים, הוא האחראי ולא העם שלא מעניין אותו.

      זה שאת העם זה לא מעניין, לא אומר שצריך לסלף את האמת ולו כדי לרצות את הצופים, אם עושים זאת אנא לא לקרוא לזה חדשות שיהיה ברור יותר מהו צהובון ומהו עיתון חדשות, מהי תכנית חדשות ומהי תוכנית רכילות וסאטירה, לא לעבוד על העם ולהפוך את הרכילות לאמת חדשותית, ואת הדיווחים על מה שקורה ללא קיימים.

      לא, כך תקשורת לא אמורה לתפקד. כרגע בארץ עדיין יש פיקוח (רשות שנייה שלא מבצעת את עבודתה) על תכנים בטלויזיה, כלומר עדיין לא פועלים בצורה של מי שרוצה שישדר ומי שהעם יצפה בו הכי הרבה הוא זה שישרוד, אפשר לדון בכיצד ראוי לעבוד, אבל בעולם כזה לא בטוח שאתה היית מוצא תעסוקה, אני חושש שאתה מהרציניים וזה לא מוכר...

       

      אבל זה העולם. ונדמה לי שלגמרי ברור מי צהובון ומי לא. ולגמרי ברור לאיזה עיתון יש 60% צפיה ולהבדיל כמה אנשים מסתכלים במהדות החדשות הרצינית של הערוץ הראשון.

       

       

       

        17/3/09 15:50:

      צטט: מרקוס69 2009-03-17 14:58:42

      אתה באמת לא רואה בעיה בכך שח"כים יכולים להשתמש בכספי ציבור כדי לקדם את ענייניהם בגופים מפלגתיים?

       

      אני רואה בעיה הרבה יותר גדולה באלטרנטיבה, שבעלי הון יחזיקו להם לשכות וזה בדיוק מה שיקרה.

       

        17/3/09 15:49:

      צטט: Shahar Ilan 2009-03-17 08:01:38

      צטט: לייבל 2009-03-17 07:01:16

      כל הכבוד.

      הגיע הזמן שמישהו בתקשורת יפסיק את הקשקוש הזה של רדיפת כל מה שהכנסת עושה.

      אני זוכר איך שעמית סגל תיאר את המבנה החדש בכנסת ודיבר על השיש ופינת האוכל בצורה מעוררת חלחלה, כיצד הם חושבים לעצמם שיש להם את הזכות לאכול ולשתות בזמן העבודה שישרתו את הציבור...

       

      זה מזכיר קצת גם את הכפילות שמתי שרוצים מבקרים את הכנסת על כך שהיא לא יכולה לתפקד כשחברי הממשלה הם גם חברי כנסת, אבל אז כשרוצים להעביר את החוק הנורבגי רק מדברים על המחיר לקופה הציבורית. זה פשוט מעצבן, לא רציני,והציבור משלם מחיר כבד על תדמית נבחריו בעיניו.

      *

      האם זו התקשורת? או שהתקשורת מספקת את צרכי ורגשות הציבור? ואיך נדע מי הביצה ומי התרנגולת?

       

       

      קודם כל אתה צודק לחלוטין, תרבות הרייטינג שולטת ומזינה האחת את השנייה, התקשורת אכן נענית למה שהעם דורש לראות.

       

      מצד שני התמונה המתקבלת היא מהתקשורת לעם ולא להיפך.

      כלומר, מי שבוחר מה לדווח ומסנן את הדברים שלא "ימכרו" ובוחר להתמקד בכל מה שיכול להראות נמוך וצהוב, הוא זה שהקלפים בידיים שלו. כשהוא זה שבוחר להראות חדשות שאינם חדשות, ולא לדווח לעם על הרבה מהדברים החשובים שקורים, הוא האחראי ולא העם שלא מעניין אותו.

      זה שאת העם זה לא מעניין, לא אומר שצריך לסלף את האמת ולו כדי לרצות את הצופים, אם עושים זאת אנא לא לקרוא לזה חדשות שיהיה ברור יותר מהו צהובון ומהו עיתון חדשות, מהי תכנית חדשות ומהי תוכנית רכילות וסאטירה, לא לעבוד על העם ולהפוך את הרכילות לאמת חדשותית, ואת הדיווחים על מה שקורה ללא קיימים.

      לא, כך תקשורת לא אמורה לתפקד. כרגע בארץ עדיין יש פיקוח (רשות שנייה שלא מבצעת את עבודתה) על תכנים בטלויזיה, כלומר עדיין לא פועלים בצורה של מי שרוצה שישדר ומי שהעם יצפה בו הכי הרבה הוא זה שישרוד, אפשר לדון בכיצד ראוי לעבוד, אבל בעולם כזה לא בטוח שאתה היית מוצא תעסוקה, אני חושש שאתה מהרציניים וזה לא מוכר...

       

        17/3/09 14:58:

      צטט: Shahar Ilan 2009-03-17 11:56:57

      צטט: מרקוס69 2009-03-17 11:33:17

      ברמת העקרון אתה צודק, הבעיה שאתה שואל את השאלות הלא נכונות, ברור שהח"כים צריכים תקציב לשמירה על קשר עם הבוחר (למרות שאני מסכים עם זרחיה, איזה סיבה בעולם יש שחלק מהציוד יהיה בבעלות הכנסת ויעבור מקדנציה לקדנציה?) השאלה האם זה באמת משמש לכך או שכל ההוצאות משמעות לשמירת קשר עם עסקני המפלגה חברי המרכז וכו'? אני נוטה לאפשרות השנייה ולכן לא רואה סיבה שהכנסת תממן את הפעילות הזאת.

      לא רק שאני לא בטוח שאתה צודק. למשל ברור לי שחברי הכנסת החרדים מקבלים קהל מכל הסוגים. נראה לי שיש בעיה גדולה ביחס שלך לעסקני מפלגה וחברי מרכז. מה הם לא ציבור? לא רק שהם ציבור, הם נבחריו. נכון נבחרים שכולנו אוהבים לרדת עליהם. אבל אין לי שום בעיה עם ח"כים שנפגשים עם חברי מרכז ועסקנים. יש לי בעיה עם ח"כים שנפגשים רק איתם. ואת זה צריך למנוע באמצעות שעות קבלה פתוחות לכל.

       

       

       

      אתה באמת לא רואה בעיה בכך שח"כים יכולים להשתמש בכספי ציבור כדי לקדם את ענייניהם בגופים מפלגתיים?

        17/3/09 12:19:

      צטט: Shahar Ilan 2009-03-17 11:00:18

      אתה צודק לגבי הבעיה, אני חושש שלא לגבי הפתרון. הנסיון בבחירות במפלגות מראה שבבחירות באיזורים נבחרים הרבה עסקנים מהדרג השלישי ולעיתים גם בוסים איזוריים. לא בטוח שזה השיפור שאתה רוצה להשיג.

       

       

      אני חושש מר אילן שאתה מערב בין ה"שיריונים" בשיטת הבחירות הנוכחית, לבין בחירה ישירה על ידי כלל ציבור הבוחרים באיזור. אני מסכים שהשיריונים האיזוריים במפלגות מביאים לבחירת עסקנים מדרג ג', שזקוקים למספר קטן יחסית של קולות בין חברי המפלגה במחוזם כדי להיבחר.

      בחירה ישירה על ידי הציבור הרחב שונה לחלוטין: המפלגות לא ישלחו עסקן מדרגה ג' לרוץ לבחירות כי הוא לא יבחר על ידי הבוחרים במחוז שלו. הם יזדקקו למועמדים שעוברים לא רק בין חברי המפלגה אלא בציבור הרחב. אם מועדי המפלגות לא יהיו איכותיים מספיק יש סיכוי למועמדים עצמאיים וההשקעה באיזור פחותה מההשקעה בבחירות ברמה הארצית. בהחלט יתכן שלעיתים הציבור באיזור הבחירה יבחר במועמד בינוני ופופוליסט או בעל קשרים חמולתיים. זה קורה הרבה יותר היום כשהמפלגות בוחרות רשימות ולציבור אין ברירה אלא לבחור ברשימה מוכנה מראש. כמובן שהרבה תלוי גם במבנה הדמוגרפי של איזורי הבחירה אבל זה נושא לדיון אחר..

       

      העובדה היא שמרבית המדינות הדמוקרטיות המערביות בוחרים את חברי הפרלמנט ישירות ולא בבחירות יחסיות.

        17/3/09 11:56:

      צטט: מרקוס69 2009-03-17 11:33:17

      ברמת העקרון אתה צודק, הבעיה שאתה שואל את השאלות הלא נכונות, ברור שהח"כים צריכים תקציב לשמירה על קשר עם הבוחר (למרות שאני מסכים עם זרחיה, איזה סיבה בעולם יש שחלק מהציוד יהיה בבעלות הכנסת ויעבור מקדנציה לקדנציה?) השאלה האם זה באמת משמש לכך או שכל ההוצאות משמעות לשמירת קשר עם עסקני המפלגה חברי המרכז וכו'? אני נוטה לאפשרות השנייה ולכן לא רואה סיבה שהכנסת תממן את הפעילות הזאת.

      לא רק שאני לא בטוח שאתה צודק. למשל ברור לי שחברי הכנסת החרדים מקבלים קהל מכל הסוגים. נראה לי שיש בעיה גדולה ביחס שלך לעסקני מפלגה וחברי מרכז. מה הם לא ציבור? לא רק שהם ציבור, הם נבחריו. נכון נבחרים שכולנו אוהבים לרדת עליהם. אבל אין לי שום בעיה עם ח"כים שנפגשים עם חברי מרכז ועסקנים. יש לי בעיה עם ח"כים שנפגשים רק איתם. ואת זה צריך למנוע באמצעות שעות קבלה פתוחות לכל.

       

       

        17/3/09 11:33:
      ברמת העקרון אתה צודק, הבעיה שאתה שואל את השאלות הלא נכונות, ברור שהח"כים צריכים תקציב לשמירה על קשר עם הבוחר (למרות שאני מסכים עם זרחיה, איזה סיבה בעולם יש שחלק מהציוד יהיה בבעלות הכנסת ויעבור מקדנציה לקדנציה?) השאלה האם זה באמת משמש לכך או שכל ההוצאות משמעות לשמירת קשר עם עסקני המפלגה חברי המרכז וכו'? אני נוטה לאפשרות השנייה ולכן לא רואה סיבה שהכנסת תממן את הפעילות הזאת.
        17/3/09 11:16:

      צטט: צביקה z 2009-03-17 10:01:01


      אכן, ראוי שהמחוקקים יירדו "אל העם" ויצרו קשר עם הציבור. אלא מאי, שהתקציב השנתי שהיה במקורו "קשר עם הבוחר" והגיע לכמה אלפי שקלים בשנה ונועד בעיקר לשיגור דברי דואר על פעילותו הפרלמנטרית של המחוקק הפך למרבה הצער לחגיגת בזבוזים שנתית. במהלך השנים רכשו הח"כים מצלמות וידאו, ברקו, מכונות לשטיפת כוסות קפה, ועוד ועוד.

       

       גי'יפיאס? בבקשה- שהכנסת תצייד את כל מכוניות הח"כים במכשיר הנחוץ.

       מחשבים? מחשבי כף יד? ירכשו במרוכז על ידי הכנסת.

       

      לימודי שפה? הכנסת תשלח את הח"כים לאחד האולפנים, ותנכה את הסכום מתקציב הקשר עם הציבור.

       

      לשכה מחוץ לכנסת? יש מספיק מתנסים ומשרדים במועדונים וברשויות ברחבי הארץ שאותם ניתן לשכור למטרה חשובה זו, הלא הח"כים לא מגיעים כל יום. לכל היותר פעם בשבוע וגם זה הרבה לעיתים.  חוץ מזה, פעם התלוננו הח"כים שלשכותיהם בכנסת קטנות וצפופות. כיום, הלשכות מרווחות חדישות ומאובזרות. האם הם מקיימים בהן פגישות עם "עמך" שאינו מתפקד במפלגה או חבר מרכז?

       

      מי שעוקב אחרי רשימת ההוצאות המרגיזה של הח"כים - אל יתפלא אחר כך מדוע תדמיתם של הח"כים בירידה. בעצם לא בירידה אלא בצניחה חופשית.

       

      צביקה זרחיה

       

      תודה על התגובה צביקה. המצב שבו הבלוג הזה הופך למועדון ויכוחים הוא הכי כיף.

      נתחיל בלשכות של חברי הכנסת בבניין. הן ממש לא יותר מסבירות. בקושי יש שם מקום לעוזרים הפרמנטיים לעבוד (אבו וילן עבר לעבוד בעצמו בחדר של העוזרים ונתן להם את החדר הגדול כי היה נראה לו לא סביר ששני אנשים יעבדו במקום כל כך קטן). ברגע שיש אדם שלישי (למשל מישהו שממתין לפגישה) כבר אי אפשר לזוז שם. זה לא נורא. אבל כל עורך דין מתחיל עובד בתנאים יותר טובים וגם כל סגן ראש מועצה מקומית.

      וזה בעצם העניין, הרי כל משרד עורכי דין מאובזר הרבה יותר טוב מלשכות הח"כים, אז למה דווקא ההוצאות של חברי הכנסת כל כך מרגיזות אותנו? לדעתי הבעיה לא אצלם אלא אצלנו.

       

      מכונות לשטיפת כלים, ברקו, מחשבים ניידים - כולם יכולים לשמש לעבודה נהדרת למען הציבור ויכולים גם לא. בלשכה שבה מקבלים הרבה אורחים מכונה לשטיפת כוסות היא בכלל לא דבר בעייתי. לא ברור לי למה אנחנו כל הזמן חושדים בחברי הכנסת שהמטרה שלהם זה לעשות מכה על חשבוננו.

      אתה צודק, אין סיבה שלא יכתיבו לחברי הכנסת איפה לשכור את הלשכה החיצונית ובכמה. מצד שני אני מתנגד שזה יהיה, כמו היום, רשות. לדעתי צריך לחייב את חברי הכנסת להפעיל לשכה חיצונית, לקיים בה שעות קבלת קהל (לפחות 6 בשבוע) ולפרסם אותן לציבור. כלומר, צריך לחייב אותם להגדיל את ההוצאות.

      יש מחיר לדמוקרטיה. נורא מוזר שכל כך כואב לנו לשלם אותו.

      בעיני הוא די זול.

       

        17/3/09 11:00:

      צטט: asterjet 2009-03-17 10:26:13


      הבעייה העיקרית היא שחברי הכנסת לא נבחרים (ישירות) על ידי הציבור לכן הקשר שלהם עם הציבור ברובו המכריע מוגבל לציבור מקורביהם, חברי המפלגה שלהם ובעיקר בכיריה וקבלני הקולות שלה, אנשי תקשורת ולוביסטים ובעלי ההון.

       

      רוב הציבור הרחב לא זוכה כלל להיפגש ישירות עם חברי הכנסת (למעט בודדים יוצאי דופן) בין בחירות לבחירות ולכן מרגיש, במידה רבה של צדק, שההוצאות האלה נלקחות מכיסו הציבורי לצורך קידומו האישי ותנאי עבודתו של חבר הכנסת ולא לתועלת הציבור הרחב.

       

      ביום בו תשונה שיטת הבחירות (ולצערנו זה לא יקרה בממשלה הצרה המתהווה כרגע, בגלל עקשנותה של הגב' ליבני) וחברי הכנסת יבחרו (לפחות בחלקם) ישירות על ידי הציבור הרחב, הקשר בינם לבין הציבור באיזור הבחירה שלהם יתהדק פלאים ואז יהיה צידוק אמיתי ופחות ביקורת על תקציבי ה"קשר עם הציבור".

      אתה צודק לגבי הבעיה, אני חושש שלא לגבי הפתרון. הנסיון בבחירות במפלגות מראה שבבחירות באיזורים נבחרים הרבה עסקנים מהדרג השלישי ולעיתים גם בוסים איזוריים. לא בטוח שזה השיפור שאתה רוצה להשיג.

       

        17/3/09 10:58:

      צטט: dmayzl 2009-03-17 09:26:41

      בהתחלה התעצבנתי מההוצאות, ועכשיו מה שאתה כותב נראה הגיוני.

      למרות שאני בטוח שאפשר ליצור חסכון גם בזה, והיה מעניין לראות תקציב של חבר כנסת לאורך כמה שנים, כי שנתי לא אומר כלום.

      ברור שחברי כנסת חדשים יאלצו להצטייד בתחילת עבודתם, אבל בשנה שלאחר מכן אין סיבה שההוצאות ימשיכו באותה רמה.

       

      ולגבי הקפה,

      הגיע הזמן שהחכ"ים יזמינו אנשים גם למאפה, ובאותה הזדמנות שעצמאיים יקבלו החזרי מס על קפה, בדיוק כמו שמקבלים החזרים על השכרת משרד.

       

       

      ההוצאות האלו לא מיועדות רק להצטיידות. גם הדפסת מכתבים לבוחרים באה משם או סקרים, כלומר התקציב הזה מיועד לשמור על קשר עם הבוחר. זה אמור להמשך ארבע שנים.

       

       

        17/3/09 10:26:


      הבעייה העיקרית היא שחברי הכנסת לא נבחרים (ישירות) על ידי הציבור לכן הקשר שלהם עם הציבור ברובו המכריע מוגבל לציבור מקורביהם, חברי המפלגה שלהם ובעיקר בכיריה וקבלני הקולות שלה, אנשי תקשורת ולוביסטים ובעלי ההון.

       

      רוב הציבור הרחב לא זוכה כלל להיפגש ישירות עם חברי הכנסת (למעט בודדים יוצאי דופן) בין בחירות לבחירות ולכן מרגיש, במידה רבה של צדק, שההוצאות האלה נלקחות מכיסו הציבורי לצורך קידומו האישי ותנאי עבודתו של חבר הכנסת ולא לתועלת הציבור הרחב.

       

      ביום בו תשונה שיטת הבחירות (ולצערנו זה לא יקרה בממשלה הצרה המתהווה כרגע, בגלל עקשנותה של הגב' ליבני) וחברי הכנסת יבחרו (לפחות בחלקם) ישירות על ידי הציבור הרחב, הקשר בינם לבין הציבור באיזור הבחירה שלהם יתהדק פלאים ואז יהיה צידוק אמיתי ופחות ביקורת על תקציבי ה"קשר עם הציבור".

        17/3/09 10:01:


      אכן, ראוי שהמחוקקים יירדו "אל העם" ויצרו קשר עם הציבור. אלא מאי, שהתקציב השנתי שהיה במקורו "קשר עם הבוחר" והגיע לכמה אלפי שקלים בשנה ונועד בעיקר לשיגור דברי דואר על פעילותו הפרלמנטרית של המחוקק הפך למרבה הצער לחגיגת בזבוזים שנתית. במהלך השנים רכשו הח"כים מצלמות וידאו, ברקו, מכונות לשטיפת כוסות קפה, ועוד ועוד.

       

       גי'יפיאס? בבקשה- שהכנסת תצייד את כל מכוניות הח"כים במכשיר הנחוץ.

       מחשבים? מחשבי כף יד? ירכשו במרוכז על ידי הכנסת.

       

      לימודי שפה? הכנסת תשלח את הח"כים לאחד האולפנים, ותנכה את הסכום מתקציב הקשר עם הציבור.

       

      לשכה מחוץ לכנסת? יש מספיק מתנסים ומשרדים במועדונים וברשויות ברחבי הארץ שאותם ניתן לשכור למטרה חשובה זו, הלא הח"כים לא מגיעים כל יום. לכל היותר פעם בשבוע וגם זה הרבה לעיתים.  חוץ מזה, פעם התלוננו הח"כים שלשכותיהם בכנסת קטנות וצפופות. כיום, הלשכות מרווחות חדישות ומאובזרות. האם הם מקיימים בהן פגישות עם "עמך" שאינו מתפקד במפלגה או חבר מרכז?

       

      מי שעוקב אחרי רשימת ההוצאות המרגיזה של הח"כים - אל יתפלא אחר כך מדוע תדמיתם של הח"כים בירידה. בעצם לא בירידה אלא בצניחה חופשית.

       

      צביקה זרחיה

       

        17/3/09 09:26:

      בהתחלה התעצבנתי מההוצאות, ועכשיו מה שאתה כותב נראה הגיוני.

      למרות שאני בטוח שאפשר ליצור חסכון גם בזה, והיה מעניין לראות תקציב של חבר כנסת לאורך כמה שנים, כי שנתי לא אומר כלום.

      ברור שחברי כנסת חדשים יאלצו להצטייד בתחילת עבודתם, אבל בשנה שלאחר מכן אין סיבה שההוצאות ימשיכו באותה רמה.

       

      ולגבי הקפה,

      הגיע הזמן שהחכ"ים יזמינו אנשים גם למאפה, ובאותה הזדמנות שעצמאיים יקבלו החזרי מס על קפה, בדיוק כמו שמקבלים החזרים על השכרת משרד.

       

       

        17/3/09 08:05:

      צטט: זהר צפוני 2009-03-17 07:17:45

      הפוסט שלך הצליח להרגיז אותי.

      לא אפרט כאן את כל הרשימה (ואתה בוודאי מכיר אותה טוב ממני),

      אם תעבור על רשימת הפריטים (ומצאת לנכון לציין פריטים שאולי ניתן להצדיק קנייתם על חשבוננו),

      תראה שחלק מהדברים מיותרים לחבר כנסת לתפקודו או כפי שמכנים זאת "הקשר עם הציבור".

      אגב, לא ברור לי מדוע כל ח"כ צריך מיקרוגל משלו ? למה חבר כנסת צריך מסרטות , מצלמות משוכללות,

      צילומי דיוקן ועוד ?

      מכירתן יכולה להיעשות לכלל הציבור.

      ולשאלתך מדוע אנחנו נגדם . אנחנו (אני לפחות) נגד ניצול מעמד.

      ומסכימה עם שותפך לחדר.

       

      קשה לי להבין מה בדיוק הבעיה שבלשכה שעובדים בה שלושה עד ארבעה אנשים במשך שלושה ימים ארוכים בשבוע ומתארחים עשרות יהיה מיקרוגל. בסופו של דבר גם בכל בית יש מיקרוגל ובדרך כלל יש שם פחות אנשים. זה חוסף המון כסף (גם המזנון הוא מתקציב הציבור). חברי כנסת צריכים מצלמות משוכללות לצורכי יחסי ציבור, שזה בדיוק קשר עם הציבור. ומאותה סיבה בדיוק הם צריכים צילומי דיוקן.

       

        17/3/09 08:01:

      צטט: לייבל 2009-03-17 07:01:16

      כל הכבוד.

      הגיע הזמן שמישהו בתקשורת יפסיק את הקשקוש הזה של רדיפת כל מה שהכנסת עושה.

      אני זוכר איך שעמית סגל תיאר את המבנה החדש בכנסת ודיבר על השיש ופינת האוכל בצורה מעוררת חלחלה, כיצד הם חושבים לעצמם שיש להם את הזכות לאכול ולשתות בזמן העבודה שישרתו את הציבור...

       

      זה מזכיר קצת גם את הכפילות שמתי שרוצים מבקרים את הכנסת על כך שהיא לא יכולה לתפקד כשחברי הממשלה הם גם חברי כנסת, אבל אז כשרוצים להעביר את החוק הנורבגי רק מדברים על המחיר לקופה הציבורית. זה פשוט מעצבן, לא רציני,והציבור משלם מחיר כבד על תדמית נבחריו בעיניו.

      *

      האם זו התקשורת? או שהתקשורת מספקת את צרכי ורגשות הציבור? ואיך נדע מי הביצה ומי התרנגולת?

       

        17/3/09 07:17:

      הפוסט שלך הצליח להרגיז אותי.

      לא אפרט כאן את כל הרשימה (ואתה בוודאי מכיר אותה טוב ממני),

      אם תעבור על רשימת הפריטים (ומצאת לנכון לציין פריטים שאולי ניתן להצדיק קנייתם על חשבוננו),

      תראה שחלק מהדברים מיותרים לחבר כנסת לתפקודו או כפי שמכנים זאת "הקשר עם הציבור".

      אגב, לא ברור לי מדוע כל ח"כ צריך מיקרוגל משלו ? למה חבר כנסת צריך מסרטות , מצלמות משוכללות,

      צילומי דיוקן ועוד ?

      מכירתן יכולה להיעשות לכלל הציבור.

      ולשאלתך מדוע אנחנו נגדם . אנחנו (אני לפחות) נגד ניצול מעמד.

      ומסכימה עם שותפך לחדר.

       

        17/3/09 07:01:

      כל הכבוד.

      הגיע הזמן שמישהו בתקשורת יפסיק את הקשקוש הזה של רדיפת כל מה שהכנסת עושה.

      אני זוכר איך שעמית סגל תיאר את המבנה החדש בכנסת ודיבר על השיש ופינת האוכל בצורה מעוררת חלחלה, כיצד הם חושבים לעצמם שיש להם את הזכות לאכול ולשתות בזמן העבודה שישרתו את הציבור...

       

      זה מזכיר קצת גם את הכפילות שמתי שרוצים מבקרים את הכנסת על כך שהיא לא יכולה לתפקד כשחברי הממשלה הם גם חברי כנסת, אבל אז כשרוצים להעביר את החוק הנורבגי רק מדברים על המחיר לקופה הציבורית. זה פשוט מעצבן, לא רציני,והציבור משלם מחיר כבד על תדמית נבחריו בעיניו.

      *

      פרופיל

      Shahar Ilan
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      פיד RSS

      ארכיון