שמי דולב יהודה , חדש באתר , בן 27.5 מתל אביב, בעל תואר ראשון במנהל עסקים וניסיון תעסוקתי יציב. אני.......רוצה להיות תקציבאי !!!!!!!!!! (גם מנהל לקוחות הגדרה שאוהב...)
ועכשיו : סיפור
********************************************************************************
הכל התחיל כאשר ניגשתי לחרוט עוד יצירת אומנות על גופי ,או בשפה עדינה יותר , "לעשות קעקוע" .כאשר המתנתי למקעקע שיקרא לי להיכנס לחדרון ,ישבו כמה בנות צעירות , בגילאי השש עשרה שבע עשרה וסקרו את שאר יצירות האומנות שעל גופי .מבין השאלות הרגילות , "זה כואב" , "איך ההרגשה" וכולה ,שאלה לפתע השקטה שבחבורה "למה אתה עושה קעקוע?" .שאלה מאד פשוטה כביכול , אך היא גרמה לי להרהר במוחיוהתשובה לא זינקה לה מהשרוול .לאחר כמה הרהורים נוספים , תשובתי הגיעה ,"מאותה הסיבה שאני כותב סיפורים" ."ולמה אתה כותב סיפורים" , היא שאלה שוב מידואני חייכתי ולא הצלחתי לנסח תשובה ,אך הבטחתי לה , כי כאשר מוזת הכתיבה תחדור אל עורקיי ,אנסה לכוון אותה במידת האפשר לנושא זה וכך בעצם מתחיל סיפורי ,בו אסביר על המשולש הפשוט של אפקט הכתיבה בסיפורים הקצרים ,או במילים אחרות ,"למה אני כותב\ת". כאב . זוהי הצלע הראשונה במשולש הכתיבה וכפי שתבינו עם המשך הקריאה ,כל צלע קשורה לקודמתה וההיררכיה ביניהם נמדדת על פי סדרם .לכולנו יכאב , כאשר מישהו ידקור אותנו במחט קטנה , יצבוט בחוזקה , או כל מכה אשר תפגע במעטפת החיצונית של גופנו .אך לא נולד אחד מגדולי הפסיכולוגים או הפסיכיאטרים שיוכל להסביראת אותו הכאב הפנימי המתרחש עמוק בגופנו .נפש האדם , שנמצאת בכל איבר בגופנו , בכל מקום נסתר ,מפרישה את כאבה על המעטפת של גופנו ושולטת במוחנו .המילים אשר נכתבות , פשוט מחליפות את הדמעות ולעיתים אף מגיעות בצוותא איתן , מתפרשות על הנייר או על מסך המחשבוכמו אשפה הנזרקת לפח , הן שופכות את אשר בליבנו ושעד עכשיו הסתתרנו במחשבותינו . נכנסתי לחדרון , התכוננתי בזמן שגם המקעקע עשה את אחרון הכנותיו ואז זה התחיל , הכאב הפיזי ששקרן מי שיגיד שהוא בכלל לא מרגיש ,לפעמים קצת יותר , לפעמים קצת פחות , אך עדיין הכאב ישנו .עם הזמן אני מתרגל לכאב ומקבל אותווכך , הסמליות שקעקעתי הפעם על גופי , מבטאת את הכאב שהתחולל עמוק בנפשי ,הפחד הבלתי מובן מהלא נודע , התמלא לו על גבי בצורתו הברורה והשקט הנפשי , חדר שוב והרגיע את רוחי . פורקן . הצלע השנייה במשולש אפקט הכתיבה , נבראה מהצלע הראשונה .הכאב הוא גם הפורקן , אך הפורקן הוא לא תמיד הכאב .רבים הם הכותבים שהצער בשבילם הוא הפורקן המוצלח ביותר ,אך ישנם גם כאלה שהשמחה , החמדנות , הקנאה (כל אלה קשורים לצלע השלישית) .גם הכעס מהווה מרכיב חשוב לעיתים בכתיבה ולרוב בסיפורים כאלה , תבחינו הרבה .אחד המרכיבים החיוביים ביותר בצלע זאת , היא פורקן האהבה , שבה המילים היפות והבועה שולטת בכל פינה ,הפרחים כאילו וממלאים כל שורה והקריאה לרוב מסתיימת בחיוך . כל כך כעסתי ביום השנה לקשרנו , שנתיים לאחר שנפרדנו (יותר נכון היא נפרדה ממני)ולכן הלכתי למקעקע וקעקעתי סימבול נוסף על גבי ,בדיוק באותו מקום בגוף וכמעט באותו הגודל שהיה לה בגופה . אינטרס . זוהי הצלע האחרונה במשולש הכתיבה והשגויה ביותר .לא חסרים הגברים שירצו להחזיר את אהבתם חייהם באיזשהו שיר רומנטיולעיתים גם הנשים העזובות ירצו את אותו הדבר .ההוא שרצה לחקות את השני , ההיא שרצתה את הגבר בשבילה וסיבות שונות ומגוונות שהיצר הרע בגופנו מנחיל למוחנו .גם האגו קיים גם האינטרס הנורא , שבו האדם רוצה לעשות את מה שהוא יודע שהוא לא יכול ואז התוצאה יוצאת בהיפוך המושלם של הכוונה מלכתחילה . הייתי ממש על סף תחילת הקעקוע ,עד שהמקעקע הקבוע שלי , שאל אותי שוב , כנראה בגלל שהרגיששהפעם סיבתי היא שונה , אם ברצוני לעשות את הקעקוע .ביטלתי את הקעקוע ,שהיה אמור להיות על צווארי ,כי הפעם הוא פשוט לא סימל שום דבר ,שום סימבול , שום משמעות ,סתם רצון לבחון את סף הכאב . זהו , סיפורי על משולש הכתיבה הסתיים ."הצלע הראשונה , יוצרת את הכתיבה האמיתית והמשובחת ביותר ,השנייה גם היא מלאה בכישורים והשלישית היא הבזויה ביותר ואינה ממליצה לאף אחד או אחת" ,הסברתי לה בחיוך לאחר שהיא נאנחה וגמרה , מה לעשות שאחרי שהיא קראה את סיפורי , הדרך אל המיטה הייתה כה קצרה ...
|