זהו. לקחתי יום חופש מהעבודה. זה כבר נכנס לי לחלומות האנרגיות הלא טובות.

כפרה על הבוסית שלי שהבינה ועזרה לי בהתייעצות אם לבוא היום או לא. אין כמוה. באמת אין הרבה כמוה.

ואני מצטט: "אתה לא צריך לקחת את עצמך עד הקצה".

קצת קשה לי. אני קם כל בוקר במלחמה גוברת ועם חוסר רצון והנאה מללכת לעבודה. למרות שלמען האמת דברים די מסתדרים כשכבר יש טייס אוטומטי.

אתמול אפילו שיחקתי פוסבול אחרי העבודה.

ולפנית הקרעכצ הפולני: אם היינו יחד. אם היית לי כמו שאני רוצה ומוכן להיות לך. זה היה קורה אחרת.