"האם אני יכולה לבוא אליך בסביבות 22:00? זה לא סובל דיחוי!"

 ...

"אומנם אמרתי את כל מה שאמרתי אבל תקשיב לי ותקשיב לי טוב, בטל את קניית האופנוע!

אתה יקר לי ואני לא מעוניינת שתמות!"

...

"אני מבינה שנמאס לנסוע באוטובוס, אבל כדי להחזיק מכונית אתה צריך משכורת יותר גבוהה!"

אז רכשתי אופנוע.

אחד קטן וחמוד.

שחור.

עם קסדה מתאימה.

לא, אני לא מוכן להיות עבד כמוה למערכת.

לחיות חיי כלב.

להשלות את עצמי שזה מהנה.

מה הדבר הכי נורא שיכול לקרות? שאמות בטרם אביא צאצאים לעולם?

הרי בכל מקרה מתים בסוף.

כאב?

כן, ליפול עם האופנוע זו לא חוויה נעימה.

גם תאונה לא.

גם למות.

אבל כמו ישראלי טוב, "יהיה בסדר!"

חשבתי לצלם סדרת תמונות שלי עבור כל יום לפני שאני רוכב.

אמנות מורבידית שכזו.