| בשבת האחרונה יצאתי כמו כל תל אביב לטיול של בראנץ' בשדרות רוטשילד. לבושה במיטב המנגו וחמושה במשקפי שמש ענקיות (לא היו לי משקפי שמש באמת) פסענו אני וזוגתי עם כוס קפה קר ביד תוך מלמולי "איזה יום יפה, איזה מזל שנגמר החורף".
עת ישבנו לנוח על אחד הספסלים שנותרו פנויים ראינו קבצן. אתם יודעים, האנשים המלוכלכים האלו שלבושים בבגדי אייטיז מסריחים ומבקשים מכם שקל. הוא היה צעיר. בלורית מכובדת עיטרה את ראשו. הוא לבש דובון צבאי ומכנסי ב'. בידו הימנית החזיק קב מאולתר מעץ ורגלו השמאלית הייתה נפוחה, פצועה ומנומקת. וכך הוא נתקע לכל התל אביבים באמצע הפרצוף והרס להם את היום היפה ואת הס"ד בדרך לבנדיקט. אף אחד לא שלח יד לארנק ה D&G שלו.
אני, בהיותי כזו מלאכית וצדיקה, הסתכלתי על פניו הנעריות והוא נראה לי דומה למישהו שאני מכירה. כשראיתי שהוא מתקרב לספסל לקחתי שלושה שקלים והוצאתי מהארנק, מוכנה לתת לו. הוא התקרב אלינו ומלמל "יש לכם שקל? בבקשה". התקרבתי אליו ונתתי לו את שלושת השקלים העלובים שלי שלא יעזרו לו. מלמלתי "זה מה שהיה לי". הוא הרים את הראש והסתכל עליי. ואז אמר: "לא חשוב, העיקר היחס".
ארבעת המילים האלו המשיכו להדהד בראשי לאורך כל הצד הצפוני של השדרה. אלו לא היו השלושה שקלים המחורבנים האלה. העוברים והשבים מתייחסים לקבצנים כאילו הם לא קיימים. יש כמה תרגילי התחמקות ידועים - יש את אלו שפתאום מתחילים ללכת נורא מהר, יש את אלו שכאילו לא שמים לב, יש אלו שמתחילים להתחבק ויש כאלו שפשוט ממשיכים ללכת.
הייתה איזו משפחה יאפית. אבא, אימא וילדה עם אופניים מאוד יקרות. הוא ניגש לאבא והם כמובן המשיכו ללכת כאילו היה שם אוויר, אבל הילדה בהיותה ילדה שאלה את האימא: "אימא מה קרה לרגל שלו? אימא למה הוא הולך ככה". האם המסכנה דווקא התכוונה להתחיל לענות, אבל האבא ההייטקיסט מיד שינה נושא, החזיק את הילדה על האופניים ואמר" בואי, נרכב לשם תראי איזה יופי". וואו אדון היי-טק איזה חינוך מדהים. תלמד את הילדה הצפונית שלך שקבצנים הם אוויר. אחרי הכול, הוא בטח איזה מסומם והוא הביא את זה על עצמו, נכון? לא ניתן להם כסף כדי שיקנו סמים. איזה כיף לומר את זה לעצמנו, כל כך מנקה את המצפון, ממרק את הנפש ממש.
וכך גדלים להם דורות של הדוניסטים הייטקיסטים שמטיילים להם בשדרה בבוקר שבת אביבי. דורות שלמים של אנשים מנותקים, ללא שום אכפתיות מהחברה שלנו, מהאחר, מהמסכן. ללא שום מוטיבציה או רצון לעשות משהו או לדאוג למישהו אחר מלבדם. כמו בשיר של הגד נחש: "לעשות הכול רק לא להידפק". למי אכפת מהחלשים? העיקר שאנחנו ממחזרים. הם גרים מול גינת שינקין או בתל ברוך צפון, קונים ב-AMPM, טסים לניו-יורק לפחות פעם בשנה כי ניו-יורק מהממת. מביאים ילד או שניים ובוגדים אחד בשני. אה, ויש להם כמובן בלוג בקפה דה-מארקר, שם הם מלהגים על פוליטיקה קצת ובעיקר על פרסום ומחליפים רשמים מהכנסים שהיו בהם, האייפוד החדש, ומפריחים שנינויות בשקל כדי להרשים רווקות מזדקנות שאולי תזדיין איתם.
מצטערת, לא התכוונתי לרדת עליכם. התפלק לי. לא אעביר עוד ביקורת על אורח החיים הצבוע שלכם (אופס, שוב התפלק) ולא ארד על המשפחה שלכם או העבודה שלכם. היי, כל הכבוד שיש לכם עוד אחת כזו... רק תעשו טובה - בפעם הבאה שאתם רואים קבצן מסכן ברחוב, בחיאת תייחסו אליו. גם אם אין לכם כסף או שסתם לא בא לכם לחלוק את הונכם איתו פשוט תגידו "אין לי". אני מבטיחה, הוא לא ירדוף אחריכם ברחוב. בבקשה. זה בשביל הסביבה. זה חשוב כמעט כמו ללכת לסופרמרקט עדן.
|