חן הקוקייה
\"כדי לא לשנוא את בני האדם, אני מעדיף להתרחק מהם\"
ז'אן ז'אק רוסו
פוסטים אחרונים
- טרגדיות של חורף 26/1/12
- חרדתו של הגבר בשמלה הלבנה 10/11/11
- הלשעברית 23/9/11
- הנרדפות 8/9/11
- עזה כמוות חניה 1/9/11
- סלח לי, אתה רוכב על צווארי 11/8/11
ארכיון
ההדחה, היזיזה והפילגש המלכותית
אתמול, כשנכנסתי לחדר ההלבשה במכונכושר כדי לשרטט קו שחור בעין מבית מדרשה של דידי המאפרת (מצא חן בעיניי מהצילומים, ואייליינר זה מעבר לכוחותיי הדלים), נחשפתי למחזה קורע לב. מישהי בכתה שם תמרורים על החבר שעזב אותה. לא נדרש כל סעד מצידנו המתאפרות והמתלבשות והמתקלחות, כי היא בכתה אל הפלאפון, לחברתה הטובה כנראה, לכן שתקנו כולנו. כל אחת, אני כמעט בטוחה, חשבה לעצמה: זו היתה יכולה להיות אני. ואני חשבתי - אין מצב, פשוט אין, שבמלתחת הגברים יתרחש אירוע דומה.
הגברים. כן אלה שהמציאו את המושג יזיזות. שבזמן האחרון נחשפתי שלא בטובתי להמון באז סביבו - מדברים עליו, כותבים עליו, וידויים קורעי לב: "הייתי יזיזתו של זה וזה"... היזיזה. שגורלה לא שפר עליה להיות 'האחת', והיא ממוצבת כברירת מחדל גופנית. העניין הוא שהתנועות אינן בוכנתיות בלבד - כמו שאני נוהגת לתאר. גם אותה מחבקים, מלטפים את שערה, מנשקים לפעמים (אפילו עם רוק!), והמהדרין נשארים לישון.
איך אפשר לחיות ככה עם פסאודו-חיבוקים ופסאודו-נשיקות? אנ'לא יודעת. ובכל זאת, בתוך עמי אני יושבת, והעולם הנאור צועד קדימה בהחלטיות, וזוהי בחירתו של הדור הצעיר, ויש לי תחושה עמומה שההיא שבכתה בהלבשה לא ממש נזרקה, אלא אולי הוצע לה בטוב טעם לעבור ממעמד החברה למעמד היזיזה, ככה - כמו בתוכניות הריאליטיזי, הדחה קטנטונת פצפונת מתוקונת כזאת, אולי בס.מ.ס, כמקובל במחוזותינו המתקדמים טכנולוגית.
יש לי תחושה עמומה, זיכרון רחוק - שווה הדחקה - שפעם, אולי, ייתכן, הוצע גם לי לעבור ממעמד החברה למעמד היזיזה. אולי. ייתכן. סירבתי כמובן. זה לא היה עולה בדעתי. זוהי משרה כפוית טובה.
טופי, חתולי הנאמן ככלב, עוקב אחריי כשאני מרחפת בין חדרי הבית כרוח רפאים, חושבת כמה השתנה העולם מאז ימיה של דִיאָן דה פּוּאָטיֶיה, פילגשו של אנרי השני מלך צרפת, שהיתה בת 35 ונשואה כשחברה אליו בשנת 1534, והוא בן 16 בלבד ועוד לא מלך. זאת היתה ברית אמיצה כל כך, עד שהיא ניהלה למעשה את ענייני הממלכה, ולימים, כשנישא בנישואי תועלת לקתרינה לבית מדיצ'י, כלל החותם שלו שלוש אותיות - HCD. דיאן ניהלה בטירת שֶנוֹנסוֹ שבעמק הלואר, שקיבלה במתנה מאנרי, ובטירתה שלה ממערב לפאריז, שירשה לאחר שהתאלמנה, 'סלון' של הוגי דעות ושל אמנים, וסיפקה השראה לכל המשכילים בתקופתה. זו היתה אהבת אמת וחברות עד מותו של אנרי בדמי ימיו, בטורניר אבירים, בגיל 40.
אין ספק שלדעתי אדם צריך להחליט איפה לבו נמצא - וכדאי מאוד שהוא יהיה באותו מקום ממש שבו מונח גופו.
דיאן דה פואטיה מול הראי, 1590, צייר לא ידוע |
תגובות (193)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אין ספק שלדעתי אדם צריך להחליט איפה לבו נמצא - וכדאי מאוד שהוא יהיה באותו מקום ממש שבו מונח גופו
אהבתי את משפט הסיום... כל כך מסכים איתי.
מעניין
את צודקת - קודם כל צריך להקשיב טוב למה שהוא אומר. אם הוא כבר מנדב לך ת'מידע: אני לא בנוי לקשר, אני לא אוהב אותך, אני לא מאמין במערכות יחסים ארוכות טווח, אני בהפסקה, טוב לי לבד, וכו' וכו' - האמיני לו.
שנית, אם הוא שותק כדג - ורבים שותקים כדי לא לפספס את הזיון המקווה, או שהם סתם לא קומוניקטיביים, או שהם באמת דגים מסוג קרצתן מצוי - פשוט התבונני בהתנהגותו. אם הוא רוצה להיות איתך, הוא יפציץ בטלפונים, בחיזורים, בניסיונות התקרבות, יכתוב לך שירים ויקנה לך תשורות. אם לא - הוא פשוט לא בעניין שלך. אני נותנת לתהליך הזה של הלראות אם הוא רוצה', אחרי יצירת הקשר הראשוני, 24 שעות. אם הוא לא מפגין רצון עז, הוא עף, ואז גם אם הוא חוזר אחר כך, זה כבר מאוחר מדי.
כן, אני יודעת, סבלנותי מאוד התקצרה עם השנים. פעם זה היה 36 שעות...
כמו שעדינה כתבה בפוסט האחרון שלי - הנשים למדו מהגברים להיעלם - כך אני חושבת שהן למדו מהגברים להחפיץ.
מיא
כתבו לך המון תגובות, כי הנושא כנראה סטייל כאוב.חשבתי לעצמי , יום כיפור דווקא יום טוב
לחשבון נפש. של כל המזייזים והמזוייזות. כי זה כמו שעורכי דין אוהבים להתנסח:היה מקובל על שני הצדדים.אחלה.
אך זו שחלמה בהקיץ,דמיינה אותה ואותו ,אפילו כבר מתחת לחופה ומצאה את עצמה תחת הגדרה של one night stand
בטח עוברת גיהנום עם עצמה,מהבושה ,הציפיה ותחושת השכנוע העצמי שהיא רומתה עד כדי "חיזור גורלי"או התנכלויות לנשים הבאות[או הקודמות]
ואני בקטע הזה שואלת את הבחורה[לפעמים גם בחור,אבל נודה ,הרבה פחות] כמו עורך דין:האם היו הוכחות לכוונות אחרות?
לרצונו להפוך לחתן עתידי? ואת יודעת מה?חוזרים תמיד לאותו הבל,שהיא עונה:הבינה מדבריו, היא הרגישה .
זו החוליה החלשה .הפנטזיה.ההזיה.
ושוב אם גבר לא מזמן נפרד מקשר,אם גבר עדיין קשור [נפשית אפילו] לאשה אחרת, אם קשריו בחיים מעידים על חוסר יציבות
אם בכל קשריו הנשים אשמות בדרך זו או אחרת,ואם הוא גבר נשוי שמחפש "לצאת" מהנישואין,
זו לא תהיי את שתצליחי , רק 10% מהגברים עוזבים אשה למען אשה אחרת[על פי מחקר]
וגם אז הוא מגיע עם המינוס בבנק עם תלאות של האשה ההנעזבת,הילדים המתנכלים בצדק שלהם.
לאחרונה המקרים רבים יותר אם זה נובע ממצוקת בדידות או משהו עובר עלינו חברתית.ואם זה כך,אז זה לא מעודד.
זילות היחסים המתבטאת בהחלפת ה-ד 'ב-ז' מאפיינת נקבות וזכרים כאחד (ואחת) . לא נראה לי שזה קשור למאבק המינים אלא לאותה תחושת שחרור מדומה המעלה על נס את החופש להתייחס לאנשים ככלי למילוי צרכים פיזיים .
זו הקלות הבלתי נסבלת של ה-"כנס-תקע-צא-נהיה בקשר מתישהו" .
מחשבה נוספת:
בחינת הדברים צריכה להיעשות על הסקאלה של אנינות לעומת זילות. ונכון, מה הטעם להתחבק ולהתנשק אם אנשים שלא באמת יקרים לנו, הנה דוגמה לזילות שנוצרת. זילות של מגע. זילות של הבעת רגש. זילות של ידידות. וזה מוביל אותי לרעיון האנינות: בדיוק כמו עם אנינות טעם - אוכל. להפוך להיות פיינשמקרים גם באינטראקציה עם אנשים.
יש משהו קולח ונעים בכתיבה שלך, ובטון המספר שמלווה אותה, כמו גם באווירה העוטפת אותה. אחת ההנאות בקריאה היא ההיזרקות אל תוך הסיפור, סוג של קפיצת ראש לעולם שונה ואחר. אצלך ההיזרקות היא מידית, ומתקרבת לטוטאליות במובן שבו ה"קורא, מתצמצם למינימום וה"נקרא" מתרחב למקסימום, כמו "מטריקס".
באשר לתוכן, אהבתי את ההקבלה שאת עושה לתוכניות ריאליטי, וכמה זה נכון! מושגים כגון הדחה, הזדמנות לחזור למשחק, צבירת נקודות, ואפילו פסלון חסינות קיימים גם בחיי היום יום שלנו...
העניין הוא שגם למי שיש ערך עצמי גבוה מתערער הביטחון מתישהו אחרי סדרה של מפגשים מבאסים ולכן חשוב שנחזק זו את זו, שזו באמת תופעה כללית ולא קורה למישהי ספציפית בגלל שהיא 'לא שווה'. שמחה שנגעתי.
נשים ! אפשר לכתוב ספרים
ובשורה התחתונה אתן מבולגנות עם הרגשות שלכן
ומוחינו מסובך בגללכן
אלו הן מלים יקרות!
אני בעד לשכפל וללמד אותן בבתי-ספר, באמת!
כל כך נכון - "אין כל סיבה שאתן לבנאדם זר להיכנס לגוף שלי, לפנימיות שלי. ...
תעזבי זיון,- למה שאחבק ואנשק אדם שלא איכפת לו ממני? אלה מחוות ששמורות עמי ליקרים לי."
applause !
לדעתי, הכל מתחיל ונגמר בתפיסת הערך העצמי של כל אחת.
מי שהערך העצמי שלה גבוה, לא תסתפק בפירורי פירורים של קשרים לא מחייבים ו/או מזדמנים.
תודה על העלאת נושא חשוב ועל מלים מדוייקות.
*
חשבת על כך שהכל התחיל במקום שנקרא "גן עדן"? :)
זו הסיבה שהוא לא יודע על החידוש הזה - נסי ותהני
אפשר לפגוש אותו?
לגעת?
אולי תקימי מופע נודד. כמו בקרקסים של פעם.
תתני לאנשים לגעת תמורת פרוטה.
היום פגשתי גבר, מקרה חמור אפילו יותר ממני של אחד שנתקע בזמן.
הוא אפילו לא ידע שהתהפך כיוון החיזור ושנשים היום מחזרות אחרי גברים.
הוא מאוד התפלא לשמוע.
זה נשמע לו כמו מדע בדיוני.
גברים אולי המציאו את המושג אבל למדנו מזמן להשתמש בו טוב מאוד...
אני יודע לעשות רק דבר אחד טוב
כן... שמעתי על החומר הזה...
האמת שאני לא בדיוק יודע מה זה בדיוק..
אני פשוט חי עם זה, בלי לבדוק או לחשוב יותר מידי...
רק לפעמים במקלחות.... זה יכול קצת להביך....
אש מיוחדת....
מענייין.
מה? אבר המין שלך עשוי מפלסמה?
(החומר בגרעין כדור הארץ, החומר של השמש,
לא זה של המסכים והטלביזיות...)
איזה מצחיקה את!!
זה לא אש שיכולה להיכבות על ידי מים!!!
זו אש מיוחדת!
גברים אף פעם לא מדברים בטלפון על משהו שהם לא יכולים להשוויץ בו.
אהבתי.
:)
הפוסטים שלך הם בין היחידים שאני לא מדלגת על אף תגובה.
זאת התגובה האחרונה שקראתי. פשוט הכריעה אותי שלא לומר הרגה אותי (ועכשיו גם את החתול:)
פוסט מעולה, אגב. (אחזור מחר, לילה טוף)
ושוב, לגבי מה שעדיין לא הסכמת איתי..לא נותר לי אלא לסכם ולומר שהתפיסה שלך לא נכונה בעליל
יש גברים כאלו,יש נשים כאלו וככה העולם עובד...
זו לא תופעה גברית, ולגברים יש הרבה יותר חברים טובים בדרך כלל (זוכרת? לבנון,מסטינג,טיולי שטח,בירות וכד')
בדרך כלל נהוג לומר שחבורה של נשים= שק של נחשים (לא שזה מה שאני חושב...רק ציינתי אמירה..)
בכל אופן, גבר טוב יחפש אשה טובה וגם ההפך,
ולעומת זאת , אשה חרא תמצא בסוף גבר כזה ולא כל הנוצץ זהב...
אין שום "תופעה" (ובטח לא תופעה שהיא משוייכת לגברים בהקשר הזה)
יש התנהגות חברתית שמוצאת מקום בין שני המינים
ועולם כמנהגו נוהג..
חלק ממה שאתה אומר אני מקבלת ועל חלק אני חולקת.
קודם כל הצבעתי על תופעה מסוימת שאני חושבת שבגדול היא אופינית יותר לגברים - היכולת להפריד את המין מהרגש. אם יש מקרים הפוכים, שבהם גברים מרגישים מנוצלים - אדרבא - אני חושבת שאיש לא צריך להיות מנוצל. ואם יש גברים שקוראים את הפוסט ואת הדיון שהתפתח ומרגישים שנמאס להם להיות יזיזים ללא רגש, אין סיבה שימצאו את עצמם בעמדה הנחותה הזאת. העניין הוא באמת הדדיות והסכמה ולא נחיתות וניצול של אחד הצדדים.
שנית, אני חולקת עליך בכך שנשים מנצלות רגשית גברים - נכון שיש כאלה ש'מעבידות' גלריה שלמה של ידידים, אבל התופעה ההפוכה של ידידות ויזיזות נשים של גברים רווחת הרבה יותר, מהטעם הפשוט שלנשים רבות יש חברות שהן חולקות איתן את חייהן, בעוד שרק לגברים מעטים יש חברים שהם ממש יכולים לדבר איתם, ולמטרה זו הם מחזיקים נשים.
שלישית - אני מסכימה איתך שמניפולטיביות - נכלוליות בעברית - היא תכונה יותר בולטת אצל נשים מאשר אצל גברים. אני ממש מתעבת נשים כאלה, שהכל אצלן בהסתר ומאחורי הקלעים. אכלתי הרבה שיט מנשים כאלה בעצמי. אכלתי הרבה שיט מגברים שהיו עם אקסיות כאלה וטפלו עליי את עוונותיהן. אין ספק שאלה טיפוסים נוראיים. שוב, גם כאן
אני מאשימה את הגברים (
) שנתקעים עם פקצות כאלה. אל תצחק. זה עושה נזק לנשים ישירות כמוני. אני רואה טיפוסות כאלה שמצליחות למצוא לעצמן גברים טובים ונחנקת. גברים קונים את המשחק הזה ומאוד קל לעבוד עליהם במשחק החולשה והנזקקות של הנשים-ילדות המתוקות והמאמיות האלה. עצתי לגברים - לכו על נשים עצמאיות וחזקות ולא על המתיילדות והמתייפיפות והנשענות והתלותיות. זה מה שאני יכולה להגיד ולבקש ולייעץ.
איזו צדקנות...
גברים אולי לא מודים או לא יגידו בפרהסיה ,
אבל יש גם גברים , כאלו שמנוצלים רגשית , מינית או וואט אבר
הרי הבנות המציאו את המונח - ידיד נפש...עלק,
סתם שם "נשי" ליזיז, אגב יזיזות יכולה להיות גם רגשית ולא רק מינית ...לפחות בהקשר של הניצול (והפעם ניצולו של הגבר) ,
בוכה לו על הכתף, מתקשרת אליו שקשה לך,מתייעצת איתו בכל דבר,יוצאת איתו מדי פעם לדרינק.. אבל..."זיון בינינו יקלקל את הקשר..." וואט דה פאק?? זה לא ניצול??
חוץ מזה, שאני מכיר כמה וכמה נשים שמחוברות מצויין לגוף שלהן ובטח שגם לראש,לרגש ולנפש שלהן,
ולהן יש לא יזיז אחד כי אם 2 ואף 3 וממש ממש אין להם שום בעייה עם זה להיפך,גאות בחופש הנשי שלהן לבחור
לעשות מה שבא להן עם מי ואיך שבא להן ומתי שמחתחשק להן בלי לתת על זה הסבר למישהו.
העיקר אתן זועקות שיוויון....
פוסט צדקני,דמגוגי , ששוב מנסה להוציא אותנו הגברים לא בסדר ואת הנשים כחסודות ומסכנות שנופלות קורבן
לציפורני הרשע של הטסטוסטרונים הגבריים.
לא נכון, רחוק מלהיות כזה.
(אבל כתוב נפלא)
מה אומר ומה אדבר? את צודקת.
הנה הנה טעם החיים - לא יכולתי להתאפק -
כנסו כנסו לכאן, לבלוג של טובי.
מיא דארלינג:)
סליחה שאני נדחפת אבל זו לא פעם ראשונה שאני קוראת אצלך וגם אצל חברותייך
על ענייני גברים מה זה כל כך מעסיק אתכן לא מבינה
איך נשים פוסט מודרניות שכמותכן נותנות לגברים לעשות מה שהם רוצים
אם זה לא זה- אז בעיטה בתחת עם נעלי העקב וזהו!!!
.
ואל תסכימו להיות יזיזה של אף אחד אלא אם כן אתם בוחרים מישהו שיהייה יזיז שלכם!!!
באם אתם לא רוצים מערכת יחסים אחרת ותאמינו לי אפשר לחיות נהדר בלי גברים מיצויין
החתול טופי שווה את כולם מבטיחה לך מיא דארלינג:)
מספיק כבר לרוץ ולתת לגברים לעשות מה שהם רוצים עם נשים
נעלי עקב זה אחלה תנסו פעם לתקוע את העקב בפרצוף של אחד שחושב
שבלעדיו העולם לא שווה כלום
תנסו
וגם סטירה תנסו זה אחלה
יאללה מיא שבוע טופ אם לא מתאים לך מה שאני כותבת כאן את יכולה למחוק
אני חוזרת לבאבלס שלי:)
.
}{שטוטית
אדם בוחר למחול על כבודו מטעמיו שלו. זה יכול להיות גבר כמו גם אישה. "ביזוי וטינוף" אינו מחיר לחופש אלא בחירה שאינה נכונה. החופש, או יותר נכון האמנציפציה - השחרור, הביא איתו קודים התנהגותיים חברתיים שונים. המשוחר/רת לוקח/ת אחריות על בחירותיו/ה. אי אפשר להאשים אף אחד/ת אחר/ת בכך.
אין ספק שהמקום בלב הוא הקובע. אבל זה סיפור שונה לחלוטין.
שכחת את ההוא שהעפתי בגלל שהעז ביום גשם להגיע עם מטריה. עשיתי הרבה שטויות שלא תמיד אני גאה בהם.
יכול להיות שאם הייתי בעדינות רבה(תכונה חזקה אצלי) מצטופפת איתו מתחת למטריה היום כבר הייתי אוחזת בבית בפרבר עם שניים וחצי ילדים ואוגר. ולענייין. לא מעונינת להיות נושאת הדגל לאף אחד. כל אחד שיעשה ככל העולה על דעתו. לא אחראית על נשים שהוזילו את עצמן או שלא. האם באמת נראה לך שאני צריכה למנוע מעצמי הנאות כאלה או אחרות טו מייק א פוינט?
מאחלת לכל הנשים שירדו מהעץ שטיפסו עליו ויתחילו להנות גם מהשטחים האפורים.רק שיהיו בטוחות שהן יכולות לחיות עם זה.
השאלה הנכבדת היא האם ניתן להפריד סקס מרגשות. בהכירי אותך, אמזונה שכמותך, אני יודעת שבעבר הצלחת. לא כולנו יכולות. את גם העפת בחורים על זוטות כמו טעויות בעברית ושרדת מצוין בלעדיהם ואילו נשים אחרות חושבות שאין להן קיום בלי גברים. אבל בהא מדבר על בחורות שהוזילו מאוד את עצמן ואת מחיר השוק לסקס ופגעו כך בנשים אחרות שרוצות יותר ונשארו עם ערימות של גברים 'מקוללים'.
זהו, שקמילה ודיאן היו אהובות. לא המעמד החוקי הוא הקובע, אלא המקום בלב. בגלל זה חייה של דיאנה המסכנה היו כה אומללים, ינצור האל את נשמתה המיוסרת. ואני לא מקבלת שמחיר החופש הוא ביזוי וטינוף. אני חושבת שאדם חייב כלפי רעהו תמיד בכבוד. אלא שהיום יש משתנה נוסף, שנשים מוחלות בקלות על כבודן. ומשלמות מחיר כבד. אבל אולי זה רק מן עידן של חוסר ודאות ואחריו יבואו הסדרים חברתיים יציבים יותר.
תודה תודה. ותראה איך זה הלך לנו בלי לערב אפילו ערס אחד בעניין!
לאן שלא נסתכל אנחנו אשמות. הסיבה שגברים לא מחפשים מחויבות זה בגלל שבחורה בוחרת להנות מסתם סקס ?
כשאנחנו רוצות מחויבות זה מבריח אותם וכשאנחנו לא רוצות זה גם מבריח אותם?
נכון שסקס עם חיבור לכל האיברים כולל הלב הוא הסקס הטוב ביותר החזק ביותר זה שמשאיר אותנו שוכבות שם ומודות לאל על מזלנו הטוב.אבל גם לסקס סקס וסקס יש את היתרונות שלו. הוא לא יכול הלחליף את הדבר האמיתי אבל הוא בהחלט יכול לרגש ולענג.
למה לותר עליו אם אין אאבה?
וזונה??? נו באמת.אולי כדאי להרגיע קצת.
יופי של פוסט. כמו תמיד את יורדת אל תוך הקרביים של היחסים הבין מיניים. אל תשכחי, כי זהו מחיר האמנציפציה. בעבר, כאשר מעמדה של האישה בחברה הוכתב על ידי הגברים היא נזקקה להגנה קיומית. זו ניתנה לה על ידי קודים התנהגותיים שהגדירו את מעמדה. כבוד, מוסר, הוגדרו בהתאם לצרכי הגברים והתא המשפחתי. לא פעם, בעבר כמו גם היום שדרגה / משדרגת האישה מיוזמתה מעמד זה על ידי חבירה לגבר בעל כוח רב יותר. טוב שהגענו לתקופה בה האישה יכולה להחליט על העדפותיה.
קמילה חברה לנסיך צ'רלס מתוך אהבה והסכימה להיות יזיזה שלו במשך תקופה ארוכה. בוודאי היה ביניהם קשר רגשי והבנה. היתכן, שדִיאָן דה פּוּאָטיֶיה עשתה זאת בחשיבה על העתיד הרחוק או שהייתה בה תשוקה לילד בן 16.
דִיאָן דה פּוּאָטיֶיה, פילגשו של אנרי השני מלך צרפת, שהיתה בת 35 ונשואה כשחברה אליו בשנת 1534, והוא בן 16 בלבד ועוד לא מלך. זאת היתה ברית אמיצה כל כך, עד שהיא ניהלה למעשה את ענייני הממלכה...
חמוד!
תגיד אתה לא פוחד להתפשט במקלחות?
כי שם המים הם האלמנט המרכזי.
המים יכולים לכבות את אבר המין שלך. ואז מה תעשה? הא?
חשבת על זה?
תודה רבה. לנו זה עלה יותר, כפי שנאמר. כלומר הדיון מבוסס על הרבה חוויות כואבות שעברנו. אבל אני מאוד מקווה באמת שאפשר ללמוד ממה שעברנו ולא לחזור על אותן טעויות שוב ושוב.
שומעים ומפנימים והמילים פוגעות במקום הנכון.
הפירורים שהסכמנו לקבל ונדמה לי שכולנו היינו שם רק פוררו אותנו לפירורים קטנטנים לפעמים הפכנו כמעט לאבק.
עד שהגיעה התובנה ויותר פשוט לא.
ואז או שעושים כדברי הפוסט של פעם "תולים את הנעליים" או שממשיכים לקוות שעדיין יש כאלה, אי שם, שבכל זאת נשארו אנושיים ובכל זאת מחפשים משהו קצת יותר מסתם להסתפק בפירורים . כן גם בשבילם זה פירורים חסרי משמעות.
לקוות שישנם כאלה שבכל זאת לא פוחדים ממשהו משמעותי, משהו שקשור לאיבר קצת יותר גבוה שנקרא לב.
ותודה מיא
פוסט ודיון במיטבו .
תודה ללוקחים חלק בו .
לעיתים אף מרגש ונוגע .
הנאה צרופה .
גם אני הייתי בתהומות, לא כיזיזה, אבל בשפל של חיי, כשהייתי מוכנה להסתפק בפירורים. אני לא חושבת שאפשר להיות סופר-וומן, ולכולנו יש נפילות. אבל בדיוק בגלל זה אני כותבת כאן - ואומרת לעצמי ולאחרות - שצריך לשמור על הכיוון הכללי ולדעת למה שואפים ובמה לא מוכנים להסתפק. ולשאוף ליחס של דאגה וחיבה וחום וכבוד ובלעדיות. תודה על תגובתך. מחמם לי את הלב לקרוא דברים כאלה. אני שואבת מזה המון כוח. יש לי ספקות ויש לי תהיות ואני שמחה לדעת שהדברים פוגעים.
אני תמיד מפחד להתפשט ליד קבוצה גדולה של בנות..
זה בגלל שאיבר המין שלי עשוי מאש.
כשזה אחד על אחת זה תמיד מאוד מרגש
אבל אני פוחד שבקבוצה יהיה מין אפקט עדר כזה... וכולן יצביעו ויצחקו... ואני אבכה... והן יצחקו יותר....
את חושבת שאני חדש כאן....
ובעצם תמיד הייתי כאן...
ורק עכשיו אני מרגיש שלם מספיק.. מספיק שלם בשביל לבכות!!
כנראה שהמלים שעפות לכל עבר צריכות לפגוע יותר מפעם בשביל לעשות את העבודה.
לא כולנו חכמות , אמיצות, ובעיקר בעלות ערך עצמי מספק בכדי לסרב 'לקיצוץ במשרה" - אני יודעת שאני - וגם זה זכרון שווה הדחקה - נשארתי שם לפחות פעם אחת יותר מדי
. כתבת היטב מיא והמלים פגעו באבו אבוה
רק אם הן יהיו ממש חסרות טקט
טוב, אז בגלל שאתה חדש אצלי אתה עוד לא יודע שאני בכלל בעד לבכות כמה שיותר - במלתחות, באימון עצמו, בים, בגשם, במיטה, עם חתולים, בלי חתולים, בטלנובלות, בטקס בחירת מלכת היופי, בהלוויות, בחתונות ובעיקר בזיונים. זה מאוד מאוד משחרר. אני גם לא מקבלת את המשפט הידוע - כשאת בוכה את לא יפה. אמנם כתבתי עליו פוסט שלם - הקמט - אבל זה במצטבר. באופן נקודתי אני חושבת שהבכי יכול מאוד להחמיא.
ואף אחת לא תצחק עלי שאני בוכה?
או שאני עירום?
בוא. בוא פאנג'ב.
בוא אלינו למקלחות הנשים.
נבכה ביחד.אני דוקא בוכה המון... ובעיקר במלתחות הגברים...
ההכרה הזו שפוגעת בי שם...
כל הדברים שכבר לא אעשה....
תודה על המשפט המחכים. גם אני דוגלת בזה. פלסטר טוב להוריד במשיכה אחת. אחרת זה הרבה יותר כואב.
דו קומפוננטים.
האמת שעם שם כמו לונדון, את יכולה לייסד איזו שושלת שאת רוצה - כידוע לך, מלחמת השושנים באנגליה בין בית לנקסטר (השושנה האדומה) לבין בית יורק (השושנה הלבנה) נגמרו בטרגדיה - כליאתם במצודת לונדון של הנסיכים בני ה-12 וה-9 לבית יורק) על ידי דודם ריצ'רד השלישי - אבל זה בסדר - הנרי טיודור נקם בו בקרב בוזוורת'.
כי זה באמת לא זה - זה כמעט, זה על יד, זה בערך.... אם טוב לך עם מישהו - את רוצה להיות איתו. ואם לא טובלך - את לא רוצה להיות איתו. אז יזיז זה מין עינוי כזה. אם טוב - את רוצה שהוא יהיה החבר שלך, ואם לא טוב - למה להחזיק אותו?
מסכימה עם כל מה שכתבת, ועוד אוסיף - שהיום זה כבר לא 'מצפה לי מישהי יותר טובה' אלא אפילו מצפה לי מישהי אחרת - עוד ועוד ועוד. והלב, צריך לאמן אותו. לפעמים הוא כבר לא שריר פועם אלא חת'כת משו חסר תועלת, איזה מסטיק לעוס שלא יצלח לדבָר.
מה, זו לא תגובה עניינית?
ודאי שכן.
הנה, המקרר שקוף וגם אני. לגמרי.
שונאת סודות. סודות אפלים הם מקור לחולשה.
בגלל זה אני אוהבת לפתוח את הכל.
ויש אנשים שלא נוח להם עם החשיפה הזאת.
ודווקא המשפחה והחברים הקרובים שלי גאים בי מאוד.
הנה, בדיוק כרגע קיבלתי מייל מ'אמי החורגת', כמה שהיא גאה בפוסט הזה ובתגובות ובתשובות שלי לתגובות.
ויש אנשים שמתעקשים עד היום להתבייש בשבילי,
להגן על עצמי מעצמי, עאלק. זה כל כך צבוע.
אני רואה בזה יעוד, בחשיפה הזאת. יש לי מטרה. אני חושבת שהשתיקה בעניינים האלה היא הרסנית. גם בענייני הדיכאון וגם בענייני היחסים בין המינים וגם בענייני האפליה על פי גיל. ולכן חשוב לי לכתוב ולדבר ולהעלות את הנושאים האלה על פני השטח ולתת להם לגיטימציה. והיתרון שלי על פני אנשים אחרים הוא שעוד לא קרה לי אפילו פעם אחד שאנשים נרתעו ממני בגלל החשיפה הזאת. נניח, שבחור לא רצה לצאת איתי בגלל הכדורים.
העלית נושא חשוב וכאוב. אין לי ספק שרוב הנשים
שכתבו לך כאן (כולל אנוכי) עברו לא מעט בחייהן לטוב ולרע.
הצורך להיות נאהבת/מושכת, האחת והיחידה חשוב לרובנו.
חברה נהדרת שמה לי פעם ראי מול הבחירות שלי בגברים. פתאום, כמו
במשחק טטריס הכל נפל למקום. הבנתי, הפנמתי. לא בטוח שתמיד
הצלחתי בבחירות שלי, אבל לפחות ידעתי מדוע אני עושה את מה שעשיתי.
תודה על הדיון שהיה מאלף, מענין, גם עצוב וגם שמח.
קראתי אותו מתחילתו עד סופו (דבר מאד נדיר אצלי )
ואני רוצה לסיים במשפט אחד שנאמר לי לפני המון המון שנים
והאיר את דרכי לא פעם, בזמנים קשים של "יחסינו לאן" :
"יותר טוב סוף מבהיל מאשר בהלה ללא סוף".
.
כשאת מתחילה עם כל ספירות האנרי, השושלות וההשתלשלויות שלך, אני שוקלת ברצינות ליסד איתך שושלת פרטית.
הבנתי, הכל עיניין של מולקולות ופולימרים
יצא לי להציע לבן זוג לרדת לדרגת יזיז. ויצא לי להציע יזיזות (לאו דווקא באופן רשמי ובמילים האלה) גם בלי שיהיה בן זוג שלי לפני. יצא גם שאחרי התקופה של הריקאברי מההיפרדות חזרנו לקשר, שהוא קשר יזיזות. לפחות לזמן מה.
בתכל'ס לא יצא מזה הרבה טוב. אם חושבים לאחור. או שרגשות יותר רציניים אחד כלפי השני מפריעים או שנגמר העניין אחד בשני די מהר.
עד כה מחשבות לשעת לילה מאוחרת בנושא הטעון הזה. :)
המשפט האחרון הוא לב הענין :)
המון פעמים אומרים "תשים לב למה שאתה עושה" ואני אומרת אני אסתכל טוב כי אני אשים את ליבי שם.
ב 1993 הודחתי ממשרת החברה למשרת "היזיזה עד שנתאהב". אני זוכרת את החוסר אונים הזה, אני מייד מצאתי מישהו אחר <שווה בטירוף> הייתי חיייבת לתת את נוק אווט להוא שהוריד אותי במשרה. זה היה אגו מה שעשיתי, עם זאת זה היה בול המראה שהוא היה צריך. זה נתן לו מכה כל כך חזקה שהוא התחנן שנחזור. <זה בסדר אני גם התחננתי פעם שלא יעזבו אותי ועזבו..
>
רוצה לאמר, שיש איזה חוסר רגישות מובנה כבר מזמן, היום זה יותר קל ונגיש אבל זוהי תופעה שקוראת יותר , כי מי יודע, אולי מצפה לי מישהי יותר טובה...ואני מפספס.
הבכי הקורע הזה ששמעת שם, היה בכי התפכחות שהחיים אינם מה שסיפרו לנו, אחר כך יש את זה שלכל אחת יש תחליף, אחר כך אהבת אמת...יש יותר מכמה..ועוד ועוד. זה לא מצדיק את הההתנהגות הכל כך...קלת דעת של היום, וגם אז ראיתי את זה ככה.
בשורה התחתונה לב הענין הוא הלב וכל השאר זה מחלות שרואים אותן מאוחר מדי.
ריגשת.<באמת>
תשמעי אני מקנאה בך כל כך הרבה תגובות
יפות וענייניות. רק לי אין מה להגיד
חוץ משאני חולה על החתול שלך וגם על בעלת הבית הסוררת (עלק)
ובל נשכח את אמה המתוקה והאמבטיה המדהימה שלך
והמרפסת שאני אוהבת והמקרר השקוף והמטבח
אבל הכי הכי אותך.
(מסמך זה נכתב בשעות הלילה כשאני כבר לא יודעת מה עובר עלי עמכם הסליחה)*
כל מה שניצה כתבה, מילה במילה. כולל ההתנצלות.
בואי כבר, מחכה. נלך להציק לאנשים בשכונתי החדש.
אבל אני לא. כמעט אף פעם
אמן
אין, אין יזיזים. כולם הלכו ליזיזות. אני דינוזאורית מהדור הישן.
הסכמה זאת מילת המפתח, ושאף אחד מהצדדים לא נמצא בעמדה נחותה.
תודה. זה באמת כיף ומפרה לנהל דיון כזה.
אבל כרגע הייתי באמת מעדיפה בנזוג שיהיה לי טוב איתו. אני תמיד אומרת על מחפשי ריגושים - אל תשכחו שחיים מלאי ריגושים - כמו שהיו לי ושיש לי עכשיו - רבים מהם ריגושים רעים. לא הכל זה טוב.
קראתי מה אמר בעלך לשעבר.
בעניין הבגידות, ייחסתי לעניין מקום במחשבותיי. הסיבה פשוטה, לא פעם מערכת מתחילה בבגידה לא מחייבת. נקרא לעניין יזיזות לשמה. הקשר מתהדק ומלווה בהבטחות הדדיות או חד-צדדיות. מה שקורה אחר כך אם הן מתקיימות או לא יכול להיחשב כעוולה לגבי חלק או כל המשתתפים בדרמה.
לעניין חוסר התרבות בדייטים, או בכל סיטואציה של מפגש בין המינים. השפע לכאורה של נשים לעומת גברים, גורם לא פעם לניצול לרעה של המצב מצדם של הגברים.
כתבתי עשרות סיפורי דייטים כאן ובמקומות אחרים, הייתה לי עוגמת נפש אמיתית. חוויתי דברים שאת מספרת ונפגעתי יותר מפעם אחת. אבל אני חוזרת ואומרת, שגם אני עשיתי דברים לא ראויים. איני יודעת למה. אבל עובדה היא שהעפתי בצורה לא מכובדת, נפגשתי במקביל, חתכתי בסימוס וכיוצ"ב. זה לא הופך אותי לאדם רע. כשהייתה לי הזדמנות, התנצלתי. יש עדיין גברים ונשים ראויים שמעוניינים בקשר אמיתי. פגשתי כאלה, אני מכירה כאלה. אני בטוחה שלא אבדה תקווה ולא כולם חרות.
את צודקת ב100%
היו לי תקופות ארוכות ללא מין- זה אפשרי ואפילו הייתה לי שנה ללא (אבל מבחירה)
יש משהו במגע שמאפשר לחוש להרגיש, לפעמים טועים וחושבים שזה רגש.
אבל- כאשר יש הסכמה אם שני הצדדים אני בעד- כי לפעמים יש תקופות שרוצים את המגע והאפשרות השנייה היא הקפיצה.
(בינינו מה זה ממוצע היום- בת"א אני רואה את השכנות שלי שכל שבוע בחור חדש ולעיטים יותר מאחד. וכירושלמית לשעבר הרבה חברות שלי התחתנו עם הראשון מקסימום השני שלהן)
"לשרטט קו שחור בעין"
זום זום זום עולה הזמר מכוורת היזיזים
ואני אומרת שאין חכם כבעל נסיון.
פנינה הפוסט הזה עם כל התגובות כאן.
העוולות הן להתייחס לבנאדם השני כאל סמרטוט, שאין לו רגשות, צרכים ורצונות. לנצל את חולשתו - לפעמים הזמנית ולפעמים התמידית. לדרוך עליו כשהוא במילא ברצפה. לנהוג בחוסר כבוד, בחוסר אנושיות. אתן לך דוגמה - פעם גבר התחיל איתי - יצאתי איתו לבית קפה. היתה שיחה נעימה שנגמרה בלחיצת יד. לא יותר. הוא ביקש עוד דייט. רק בדייט השני, התברר לי מפליטת פה שלו, שאני בכלל נמצאת ב'אודישן' עם עוד נשים שהוא יוצא איתן, כדי לבחור מתוך איזה מבחר. מצטערת. אני לא עושה אודישנים. כשגבר פונה אליי, אני רוצה שיפנה בזכות עצמי וייצא רק איתי. לא רוצה, לא צריך. לא מצאתי חן, לא צריך. הקטע היה שכן מצאתי חן - הובלתי ב'אודישנים'!, אבל בכל זאת הוא יצר קשר עם עוד כמה כדי להגדיל את הבחירה. ואחר כך נודע לי מאנשים שהכירו אותו (מדינה קטנה), שהוא בכלל לא עשה את הבחירה, כי אחרי גירושיו הוא פשוט הפך את ליזיזה את כל מי שהיתה מספיק נואשת להסכים ולא היה מוכן למערכת יחסים עם אף אחת.
למה אני מגוללת את הסיפור הזה? כי באמת כשהייתי גרושה טרייה לפני ארבע שנים ונתקלתי נאמר בטיפוס כזה - חשבתי שמדובר באקזמפלר בודד - איזה שרוט פסיכי, והתברר לי שמדובר בנורמה. ועם זה אני לא מסוגלת להשלים. ואני אכתוב ואצעק את זה מעל כל במה שתהיה לי - ואם קראת תגובה קודמת, אז גם בעלי לשעבר, ששומע על כך מהחברות הסינגליות של חברתו - שהיא בגילי - גם הוא מתרתח מהחרא הזה וגם הוא לא מסוגל להשלים איתו. כי אף בנאדם עם מצפון לא מסוגל להשלים עם נורמות כאלה שהשתררו. והכל בשו-שו, כן? כי כל הגברים האלה כן מעידים על עצמם שהם מחפשים זוגיות ומערכת יחסים ואהבה, וכך הם מסובבים בכחש נשים, מנצלים את כמיהתן לקשר של חום וכבוד ואהבה, משתמשים בגופן וזורקים.
ואיפה דיברתי על בגידות? בגידות קורות כשמתקיימות מערכות יחסים, ואלה בכלל לא מערכות יחסים עם מחויבות, ולפיכך אין בהן בגידות. זה בדיוק העניין. חוסר המחויבות. העניין הוא שגברים זורקים פירורים. אלה העוולות. ושהם מתנהגים בצורה בזויה לנשים, ובכחש. כי לי למשל הגבר הזה לא אמר שזהו מנהגו, ועוד גברים אחרים גם כן שיקרו לי כי אחרת הייתי מעיפה את כולם קיבינימט. אלה לא סוג היחסים שאני משלימה איתם.
יש כמה דברים מאוד עקרוניים בגישה שלך לקשר בין גברים ונשים. ובאמת, החיבור בין הלב והגוף הוא הבסיס האמיתי לכל זה.
פגשתי גם גברים בוכים, נשים אולי בוכות יותר, אולי בגלל שפגשתי יותר נשים. איני יודעת.
את ההיכרות עם עולם הבגידות הפנמתי כצורך אנושי לסיפוק בבחינת "מים גנובים יימתקו", יש מי שחייו בעולמות מקבילים מביא לו אושר. אי- אפשר לומר על התופעה הזו שאינה חוקית. על המוסר של אלה שלוקחים חלק בסיפור כזה, נשים וגברים כאחת, הייתה לי פעם דעה. היום היא קבורה עמוק מתחת לבלטות. מי אני שאשפוט? זוהי בחירה מאוד פרטית.
"העוולות של הגברים" ??????. מהן עוולות? כלפי מי? כלפי נשים? כלפי החוקית? כלפי הילדים? כלפי היזיזה / הפילגש?
הכרתי נשים שעשו דברים דומים, אולי גם אני עשיתי משהו שפגע במין השני.
זו הזדמנות בשבילי לבקש סליחה.
?????
מה את אומרת כאן, בדיוק? וכל זה אחרי סיפור ההליכה בדיזינגוף ואחריו התוספת על פרברי היוקרה של ת"א (רעננה נחשבת כזאת?) שהיא בבחינת סיבוב הסכין הנעוצה? מיא, ממי, אשה נשואה שיהיה לה את ההספק שלך היה ועדיין יש היא או סימון דה בבואר או ממש כבר לא נשואה...
טוב, בסדר, לא בהכל אני מקנאה :)) לא סתם דיברת על חיפצון הגוף, משום שהוא מרכיב מאד חשוב ביכולת להיות שווה בכלל ב"שוק" הזה, דבר שאשה עם בן זוג קבוע יותר משוחררת מהמבט הביקורתי העצמי על גופה.
ודרך אגב אני לא מסכימה איתך בכלל לגבי עצמי. החוויה שלי היתה לגמרי אחרת. אצלי, בגלל שבעלי הוא באמת פמיניסט ובעל ברית שלי, פרחתי מאוד כאשה עצמאית בנישואין באמצעות סיפורים של נשים אחרות. להיפך, הוא סיפק לי רוח גבית במאבקים שלי. מתי הרגשתי שהפכתי ל'נגיף מוחלש'? כשנולדו הילדים. כי האמהות תבעה את כולי - בשמחה נשאבתי לזה, זו היתה כל המהות שלי בימים האלה, אבל לא נשארו בי כוחות לכל דבר אחר. כל העצמאות שלי, כל האישיות שלי, נמחקו.
בא לך לספח במקרה את חדרה?
בחדרה עלו על סטארט-אפ הפוך שכזה:
קודם כל בנו פרוור שינה, אבל שכחו לבנות עיר ליד הפרוור.
בקיצור, לתל-אביב ה- 'עיר', לא יזיק איזו 'ליד'
ולחדרה ה- 'ליד', לא תזיק איזו עיר.
אה, אמרתי ארץ? התכוונתי עיר. את תל אביב הנפלאה שלי. איך מאיר ויזלטיר אמר? כל מה שמעבר לירקון לא מעניין אותו.
כמובן שזה המקרה המובהק שהסנדלר הולך יחף. אבל שמחתי לשמוע. זה אות כבוד בשבילי. אני באמת חושבת המון המון המון לפני שאני כותבת את הדברים האלה. ואני גם חושבת שמכל הנקודות המציקות האלה אנחנו יכולות לצמוח ולגדול. אלה לא רק מכשלות. הן כמו מדרגות לטיפוס.
"הענווים ירשו ארץ"
אחרי שהיא תחרב?
לא הייתי אומרת מהפכה פמיניסטית הפוכה. הייתי אומרת שאני באמת חייתי הכל. היו לי חיים מאוד סוערים - די הרבה גברים וכמה רומנים משמעותיים עד שנישאתי, וגם יחסים עם נשים, ואז הנישואין, ואחר כך יחסים עולם הדייטים של היום, ויחסים עם צעירים ממני - ובעיקר המון שיחות לאורך כל חיי, עם גברים ועם נשים, כי אנשים פותחים את לבותיהם בפניי מאז ומתמיד. והיום כשאני מרגישה שאני עומדת לפני תקופה חדשה בחיי, כשאני רוצה להתחיל לכתוב את הכל ועל הכל וגם להתחיל לספר באמת חלק מהדברים שעברתי, כבר יש לי תובנות לגבי הכל. אני לא פסימית ולא אופטימית, אני ריאלית, ויש אנשים שקוראים לריאלית הזאת פסימית ואומרים שאני מדכאת.
אבל הנה עכשיו חזרתי מחברה שלי והלכתי דרך דיזנגוף ובדרך ראיתי בר שאחי המליץ לי עליו ונכנסתי, ובחור נורא נחמד התחיל איתי, והוא היה צעיר, וישר אמרתי לו את גילי ועיגלתי כבר ל-44 כי ראיתי שהוא בכלל לא קולט ולא רציתי שייצא שאני מרמה אותו או משו, והוא מאוד התפעל מהשתמרותי הנאה ובכלל לא נחרד, והשיחה היתה כיפית, ואחר כך הוא ביקש את הטלפון שלי והתפזרנו.
ובדרך הביתה חשבתי כמה שתל אביב היא עיר כיפית ועיר האפשרויות הבלתי מוגבלות, ואם יש משהו זורם במובן הטוב של המילה, הרי זאת תל אביב עירי, שכמה שילעיזו עליה ויגלגלו את שמה בבוץ, היא אחת ויחידה בעולם - גם קוסמופוליטית וללא הפסקה וגם בית ושכונה, והכל היה פתוח בדיזנגוף, ועוד הצטיידתי בדרך בלבבות חסה - מזוני האהוב - והנה אני כותבת כאן, ויודעת שכמו שאמר מורי ורבי ישו בדרשה על ההר - "הענווים ירשו ארץ" ובסוף מי שיאמינו בטוהר ובצניעות וביושר ולא ברהב ובג'יפה כן יזכו בטוב ובאושר, ואני מאמינה בזה בכל לבי. שלא צריך להתלכלך. שכמה שאני בדיכאון לפעמים, אין לי אפשרות אחרת מלבד להאמין בדרך שלי, וגם אם כולם יגידו לי שאני צריכה להתפשר ולהבין את הגברים ו'לסגור עסקה' וכל הבולשיט הזה, אני לא אתפשר על כל האהבה וכל הכבוד שאני ראויה להם.
פוסט מאיר ומעיר.
כתבת כל כך מדויק ורגיש, והדגשת את הנקודות החשובות שהכי מציקות לנו הנשים (בעיקר בתגובות, שאצלך תמיד הן חלק בלתי נפרד מהפוסט).
לדעתי מיא, את יכולה להיות פסיכולוגית נהדרת,
בעצם כאן את כבר בתקן כזו, לפחות בשבילי.
הרבה תודה.
הייתי מאוד מאוד נזהר עם המסקנות האלה.
וואלה, מיא. איזה קול פנימי חזק יש לך. קראתי את כל מה שכתבת כאן. הכל. ואני מתפעלת משני דברים.
ראשית, מעושר החוויות. הנשים הנשואות מפסידות ה-ר-ב-ה מאחר ואין להן את ההזדמנות להגדיר את עצמן כנשים עצמאיות באופן שבו את עושה זאת, כשהן בתוך חיים יומיומיים שכרוכים בחיי גבר. ואל תטעי, אינני אשה "חלשה" או "תלותית" או לא יודעת מה. רק שבתוך חיי הנישואין התהליך הזה שאותו את עוברת ועברת נמנע מאיתנו. כן יש תהליך אחר - של הגדרת גבולות בתוך קשר, של יצירת דיאלוג, של הזרה של היחסים כדי להעיר אותם - הכל נכון, אבל לא סוג החוויות שאת עוברת. במובן מסוים אני מקנאה (אומרת את זה היום בפעם השניה...).
והדבר השני ממנו אני מתפעלת זה מהתוכן של קולך. תאור התהליכים אותם עברת, המסקנות, ההנחיות, ההמלצות, כל אלה ממש חדשים לי. כנראה שלא קראתי מספיק ספרות של נשים על נשים לאחרונה. נראה לי שאת משקפת מהפיכה פמיניסטית הפוכה ואני מאד שמחה ומברכת על זה.
אמת לאמיתה..כתוב יפה :)
את צודקת, מן הסתם נשארו עוד גברים טובים ותקינים, והנשים? אין ספק - אם לא הובנתי - שרבות רבות מהן מזינות את התופעה בזה שבאמת קיבלו את כללי המשחק של הגברים. אין ספק שיש נשים שלקחו מהגברים דווקא את האטימות ואת הבהמיות ועוד מתגאות בכך. והכי טוב באמת להכיר את הבנאדם לעומק. זו העצה הכי טובה.
האמיני לי, זיינתי אינספור גברים. היה לי אפילו אהוב שקרא לי בחיבה 'אנסית גברים'. אני לא אומרת את מה שאני אומרת תיאורטית, אלא על סמך הניסיון של חיי הסוערים. בעבר, כשחשקתי בגבר, לא היתה לי כל בעיה להראות לו את זה ולהתנפל עליו כנמר על טרפו.
היום אני לא אעשה את זה. את יודעת למה? כי כללי המשחק השתנו. פעם, גם כשהתנפלתי, זה לא הוריד מכבודי. להיפך - נחשבתי לאשה חזקה, מינית, אסרטיבית. היום, כשכיוון החיזור התהפך ונשים מחזרות אחרי גברים ולא ההיפך, אשה שמתנפלת על גבר היא סמרטוט והוא יתייחס אליה בהתאם ויגיד לה - מותק, קחי מספר ותעמדי בתור.
פעם, כשחשקתי בגבר זה אף פעם לא היה רק בגלל גופו, אלא גם בגלל אישיותו. אף פעם לא עשיתי אוביקטיביזציה (החפצה) של גברים ולא התיחסתי אליהם כתחת מהלך וכיו"ב. היום, כשתהליכי ההחפצה בשיאם, של נשים וגברים כאחד, התנהגות כזאת כבר מתקבלת בחשדנות ולא תמיד ברצון, ובצדק. כי אנשים לא אוהבים שמתיחסים אליהם כחפץ.
האמת היא שגם גברים זקוקים לאינטימיות רגשית וגם גברים זקוקים לחום ולאהבה, ושגבר לבד הוא מחזה מכמיר-לב הרבה יותר מאשה לבד, אבל לגברים, באטימותם היחסית, לוקח הרבה הרבה יותר זמן להבין את זה, והם שיכורים מסופרמרקט הזיונים שנפתח בפניהם.
בסדר. זה עניין של תקופה ולדעתי זה יעבור. אני עושה את שלי ואני מחנכת את בניי והם ממש לא בכיוון הדלוח הזה. זו תרומתי הדלה. וכמובן הכתיבה שלי, וכמובן זה שאני עצמי לא משחקת את המשחק ולא עושה שקר בנפשי ולא מתחזה לגבר - שאני לא, ועומדת על כך שיכבדו אותי, בדיוק כמו פעם, וכל גבר שמפשל מקבל ממני נאום מאוד ארוך - בתקווה שהנשים שייתקלו בו אחריי אולי לא יאכלו ממנו דברים כאלה. אני אף פעם לא שותקת ולא מבליגה.
רק הבוקר עשיתי שטיפה קטנה. לא יודעת מה הצד השני הבין, אבל אני את שלי עשיתי. אני, כמו הפנתרים השחורים בזמנם 'לא נחמדה'. אני, באמת, במהות, כל כך בסדר וכן נחמדה, שזה ממש לא יהרוס אותי שכמה גברים בעולם יסתובבו בהרגשה שאני ממש לא נחמדה.
נראה לי שזו טענה קצת גורפת.
בחוגים בהם אני מסתובבת לא כ"כ נתקלתי בתופעה.
כן שמעתי סיפורים מסיפורים שונים, אבל יצא לי, דווקא, להתקל בגברים שסולדים מכל הרעיון ולא מחפשים "יזיזות"...
אולי באיזור חיוג 03 הנהלים הם אחרים... אם טיפה מדרימים ו/או מצפינים, אפשר למצוא גם אנשים מן היישוב, שעדיין מחפשים את האחת... אולי בדרך צריך לעבור דרך כמה סדינים, אבל זה עדיין לא אומר שהם לא מאמינים שהם ימצאו אותה.
ודרך אגב, שמעתי לא מעט סיפורי זוועה גם מנשים שעושות את זה לגברים.
ושלא תביני לא נכון - אני לא מצדדת לא באלו ולא באלה...
אולי צריך לבחון יותר את האנשים שאיתם מחליטים לצאת, את הטיפוס, את החברים והחברה בה הוא/הם מסתובבים, כי גם להם יש השפעה, בלא ספק...
מיא יקרה, קולך מהדהד ונשמע היטב.
לכאורה, את מבטאת את העמדה המסורתית והשמרנית יותר כלפי ההבדלים בין נשים וגברים: המנגנון של הנשים שונה מזה של הגברים.
היה משהו משחרר ומעצים בלשמוע ולהבין שגם נשים יכולות "לזיין" גברים. מהפיכה של ממש. אבל אין בזה שום העצמה מלבד התכחשות למשהו הזה שאותו את מבטאת כאן למעלה. אממה? זה מחזיר אותנו לעמדה הפגיעה יותר מול הגברים - הם כן יכולים ואנחנו לא. אנחנו זקוקות לאינטימיות רגשית והם לא. איך יוצאים ממלכוד זה?
יפה ומייאש...
האכזריות היתה שם דבר. גם אשתו החוקית של אנרי, קתרינה, וגם ילדיו לא בחלו בה. זו היתה רוח התקופה. פריחה נפלאה בצד אלימות מעוררת חלחלה.
אני לא ממש מסכימה איתך, רק חלקית. אין ספק שבנאדם צריך להכיר את עצמו ולדעת באיזו מתכונת הוא ישלם את המחיר הנמוך ביותר עבורו, כי ברור שמשלמים מחיר. בצרפתית - כמו שאומרת אלומית - יש מאושר ומרוצה. מאושר במובן זה, כמו אורגזמה, זה אושר שמטומטם לרדוף אחריו. אבל כן צריכים להגיע למצב של מרוצה, למצב של שיווי משקל בחיים, וזוגות רבים מגיעים (בעיקר האשה אבל לא רק) למצב של דיכאון ושל מוות רגשי ומיני. וזה לא לעניין. 'עובדים' ו'עובדים' על ה'זוגיות', ולפעמים זה פשוט לא הולך. במקרים כאלה לא כדאי למות באמצע החיים. ואמא שלי לא היתה קוראת לזה אושר, אלא ההגשמה האישית בכל מחיר, לעומת הסולידריות החברתית. זאת היא שדפקה את הכל.
אתה יודע שי, יצא שכל החברים הווירטואליים שלי ובראשם אתה, שאתה גם חבר בחיים, וכמעט כל המגיבים פה בפוסט, הם גברים מהסוג הרגיש והאמיתי וה'נורמלי' והתקין, לא במובן של הנורמה אלא במובן של הראוי, ואתם/אתה יודע שאני כן אוהבת גברים ורואה בהם בני ברית ולא שונאת גברים אלא פשוט כל כך כל כך מאוכזבת וכל כך לא מאמינה שזה מה שקורה היום, בתור אשה שבאמת - ממתי היו לי בעיות עם גברים?
אז הבוקר נפגשתי בענייני עבודה עם בעלי לשעבר ובעודנו צוחקים (כי אנחנו תמיד צוחקים כשאנחנו נפגשים. הוא בנאדם שקשה מאוד לא לצחוק איתו, ואני דווקא הייתי במצברוח לקטר אבל הוא הוציא אותי מהר מאוד משם), אמרתי לו: אתה יודע, שוב כתבתי משהו ביקורתי על גברים. אז הוא ענה: יופי, מגיע להם! הם מתנהגים נורא! אני נתקל בסיפורים איומים! החברות של חברה שלי סובלות, שזה מזעזע! אני לא מאמין לאן מידרדר העולם הזה! אני לא מאמין שאנשים מתנהגים בצורה כזאת. זה זוועה מה שנהיה!
בקיצור, הבנאדם עלה לטונים גבוהים... הוא דורש שאקבל מדור מיוחד בעיתון שבו אפרט את כל זוועות הגברים! והאמת, אני מבינה אותו. הוא ואני באמת באותה סירה. כאילו הקצנו מחלום בלהה וראינו שהוא בעצם המציאות. לא שיערנו שנינו שאנשים מתנהגים ככה. לפני כן היינו בני ברית לכל דבר ועניין. העובדה שאני אשה והוא גבר לא שינתה לגבי כללי ההתנהגות שהיו מקובלים עלינו. לגבי היושר וההגינות.
והוא לא היחיד שהיה לי. גם לפניו, הגעתי לעמק השווה עם גברים בנוגע לציפיות שלי מהם ושלהם ממני. נעמי כתבה בתגובות קודם שאנשים נמצאים במערכות שלא ברור אם הן יזיזות או משהו אחר... אבל פעם היה ברור אם אתם חברים או לא ואם ש מחויבות או לא ואם אתם שוכבים עם אחרים או לא - ואם לא היה ברור, אפשר היה לשאול, וזה לא נחשב 'כבד' ו'לא קולי' לשאולולברר ולתאם ציפיות.
ופעם היו הצעות שגבר בכלל לא היה מציע לי כי ברור שזה לא לכבודי - ולא מפאת גילי - כי פעם הייתי צעירה.... פשוט האינטרנט וההתפתחויות של השנים האחרונות טרפו את הקלפים. ופעם, כשגבר היה חושק בי, זו היתה מחמאה, אבל זה גם היה ברור מאליו. העובדה שגבר רצה לזיין אותי לא נחשבה לכבוד מיוחד - כזה שהייתי אמורה להודות על מזלי הטוב. וגם היום, הלואו - אתה יודע שי, שיש בחורים שחושבים שרק מפאת הגיל אני ונשים בגילי מספיק נואשות כדי שהיה מוכנות להסתפק בזיוני צדקה?
אולי באמת אנצל את הבמה הזאת להודיע שכיום, ביום הזה ממש, אני יכולה לקבל זיון לא-צדקה, גם מדוגמן-על. וכמעט כל אשה יכולה. בשביל אשה לקבל זיון זו לא כזאת משימה מפרכת. אבל אני כמובן לא רוצה. זו לא שאיפתי בחיים. זה אפילו דוחה אותי ברמות קשות. אנחנו לא חושבים אותו דבר, נשים וגברים. וגם הגברים 'התקינים' לא חושבים ככה. אני לא זוכרת שבעלי לשעבר רייר מתישהו על מישהי. הוא לא חיה, הוא בנאדם, והוא תופש את האשה שמולו כמכלול, לא כמקבץ של כוס-תחת-שדיים. הוא תמיד אומר על נשים - גוף, גוף, אבל משהו צריך להיות מחובר שם למעלה.
זהו לעכשיו.
לא תמיד הרומנטיקה חגגה
הנרי השמיני למשל , חיבב את נשותיו כשהן פרודות מראשיהן , אפילו יש חרוז בעניין :
King Henry the Eighth, to six wives he was wedded: One died, one survived, two divorced, two beheaded
אנשים לא שואלים (או לא שואלים מספיק) את השאלות הבאות:
מי אני?
מה אני רוצה?
במי אני בוטח/ת?
לאן פניי מועדות?
אולם מצד שני, הם עונים תשובות לשאלות כאלה במהירות שיא.
אם היה לך נוח, אין כמובן כל בעיה. הבעיה היתה מתעוררת כמובן אילו היית נקשרת אליו והוא לא אלייך. ובכלל, אני לא חושבת שהברירה האחרת הא קפיצה ממיטה למיטה, כאילו חמישה חודשים ללא מין זו טרגדיה. ואני כותבת לך כמישהי שהיו לה יותר גברים מלאשה הממוצעת.
אתה מתכוון לעצמותיי הבלות מזוקן?
יש תקופות שלא ניתן לתת מהלב אבל הפיזיות צריכה
אצל גברים (לפחות מהשיחות שיש לי איתם) זה יותר קיצוני
אז יש את מוסד היזיזות
בתחילת שנות העשרים שלי אחרי הפרדה מהחבר הראשון שלי הייתי במוסד זה 5 חודשים עם משהו.
היה לי מאוד נוח לא יכולתי לפתח רגש ועדין רציתי חום.
הוא לא ישן אצלי, היה לשנינו נוח
היום בתוך זוגיות רצינית ומבט של שנים (לא כ"כ הרבה) לאחור אני מבינה שטוב שהייתי שם עדיף מלקפוץ ממיטה למיטה אבל יותר טוב היכן שאני נמצאת עכשיו!
אני בעד כל דבר שלא נקרא "פוסט משו", וישן אפילו יותר ממני.
אלוהימה אמיתית לא סולחת לנתינים כל כך מהר.
העובדה שהזהות ביחד עם הכבוד העצמי והעקרונות ואיזשהוא חוט שידרה בסיסי הלכו לטייל לבלי שוב, וזאת גם אצל גברים וגם אצל נשים - אינו דבר חדש.
הבעיה היא שמשום מה אנשים חייבים "אושר" החיים שלנו הרי כל כך טובים ונוחים (בלי ציניות) הכל זמין, הכל קל כל כך, הנעורים נמשכים עד גילאים שפעם כבר נחשבו לחצי בר מינן, ההזדמנויות להשכלה, להתפתחות אישית, לדיור, לנסיעות סביב העולם, לחשיפה לתרבות ולאמנות, לחינוך טוב עבור הילדים - הן כמעט בלתי מוגבלות...
ואז, או אז
אנחנו רוצים את כל האושר והעושר הזה גם ביחסים. אושר - המילה החמקמקה הזאת, המושג הדיפוזי הזה שאף פעם לא העזתי להשתמש בו, פתאום לוקח ובגדול. תחת כל עץ רענן אושר ואושר ועוד פעם אושר. אושר להמונים. רק תבואו ותקטפו. ובריצה הזאת אחרי האושר הבנזונה שמתחפש למליון דברים אחרים ולך תדע אם זה אושר או לא, אנחנו - גברים ונשים נופלים ובגדול.
כשנפסיק לחפש אותו ונבין בעצם שאין אושר קונפקציה, אלא זה תמיד עבודת יד מאוד אישית, שכלתנית אפילו, שלא נצפה מאנשים שיביאו לנו אושר לוורידים [טוב, לפעמים כן, פחח] אז נוכל גם להפסיק לרדוף אחרי מה שאין. [אלא אם כן נפלנו על עור ואאבה ואז אבוד לנו לנצח]
בקיצור - יחסים זוגיים זה גם וואלה משעמם לפעמים, ומחוספס בקצוות - אז מה? יותר טוב לבד? לא.אילו הייתי אלוהית, הייתי סולחת, לא?
נכון - איך לא חשבתי על זה? הבעיה שבבלבלה של היום, ובמסגרת החיפוש העצמי הבלתי נגמר ואובדן הזהות וכמו שאמי הסוציולוגית אומרת - ריבוי הזהויות - אנשים בכלל לא יודעים היכן נמצאים לבותיהם. וזה עגום. אבל אני כן חושבת שאפשר לעשות מאמץ אינטלקטואלי ו'לחפש את עצמך' במטרה למצוא ולא במטרה להתברבר. ולהיות כן עם עצמך ועם סובביך. וזאת אני אומרת באשר לנשים ולגברים כאחד. ואני בטוחה שמי שעושה מאמץ אמיתי, מצליח.
הו- הו-הו קודם כל תודה על התמונות המקסימות. אכן - תראי איך בכולם היא מתוארת לגמרי בשליטה ויש בה משהו מאוד גברי ועצמאי ונחוש, למרות ששדיה גלויים.
וכן - אני ממליצה על קבלת חום וחיבוקים וסעד - גם גופני - מנשים, ואני עושה את זה בעצמי בדרגות אלה ואחרות. ועשיתי את זה מאז שהייתי בת 20. כי כשאת בחסך רגשי עמוק זו לא עמדה טובה לצאת ממנה ליחסים עם גבר. ואני לא מדברת דווקא על החברות הקרובות שלך, שבמקרה שלי הן כאחיות לי, אלא על חברות, על נשים.
אני בהחלט חושבת שזה שווה בדיקה, העניין הזה של אינטימיות גופנית עם נשים - משהו כמו שהיינו עושות בצבא - ליטופים ונעים בגב ומסאז'ים וקליעות צמות סיניות, והרבה חום גופני ונגיעות. האופי של מין בין נשים שונה מאוד מזה בין גבר לאשה. אני יודעת כי התנסיתי בו ולא באופן חד פעמי וכבר כתבתי על כך, כך שזה לא סקופ כזה גדול. כבודם של גברים במקומם מונח, ואצל אשה לא מדובר בתשוקה, אלא בחום ובנועם ובנחמה. זו אופרה לגמרי אחרת.
כל זה כמובן בהתייחס לאופיים של הרגשות ולא למיסוד של הרגשות האלה במסגרת מערכת יחסים. זה כבר עניין שכל אחת צריכה לשקול מה מתאים לה. לי לא מתאימה מערכת יחסים ממוסדת עם אשה.
זה פוסט? זה פוסט דוקטורט. [והתגובות - נהדרות]
אלוהית אחת.
אז את ממליצה על יחסי מין עם נשים, בשביל להוריד את רמת הנואשות שלנו מהגברים?
ועם נשים אין בעיות?
אם את שוכבת עם חברותייך, הן לא מצפות ממך לאהבת נצח ובלעדיות?
הן לא מצפות להקים איתך משפחה?
לגבי דיאן דה פואטייה: (רק לי זה תמיד מזכיר את סידני פואטייה?)
יש תמונות יותר טובות שלה:
נסיון III
אוופס.
השלישי לא יצא.
נסיון II
אך! שאטו דה שנונסו! איזה יופי חי. (וזכרונות...זכרונות...)
Château de Chenonceau - view of the arches and west facade of the Pont de Diane over the Cher River
Château de Chenonceau - logis, eastern aspect
Château de Chenonceau as seen from Diane de Poitiers' gardens
כן, המילים האלה, אהבה והתאהבות - למרות שגם אני משתמשת בהן - לא חובה. כי באמת אז מתחילים להתפלפל איתך בהגדרות ואת לא יוצאת מזה. אבל בואי נסכים שאנחנו הנשים נקשרות יותר ונפגעות יותר וזה מספיק.
בגלל זה אני, עם הפה הגדול שלי, תמיד תמיד תמיד מתעקשת לדבר על זה בססמת יחסינו לאן, ועוד לפני זה יחסינו היכן, וזה באמת נשמע נורא טרחני ומבאס, ועוד גרוע מזה - התשובות שקיבלתי מגברים (שונים) היו מדכאות ברמות, כי כפי שאת מבינה קיבלתי את מה שחששתי לשמוע - 1. אני לא אוהב אותך, 2. אני לא מקנא לך - מצדי תשכבי עם מי שאת רוצה, והשיא 3. - התאמצתי מאוד, באמת, אבל לא הצלחתי להתאהב בך (!!!!!!) אבל זה פי מיליון יותר טוב לגמור את היחסים בשלב זה, וביוזמתי, מאשר לגרור אותם בדרך ייסורים שכמוה לא עבר אפילו ישו הי"ד!
ותארי לך שבאמת נשים היו שואלות יותר ומקבלות את כל גלריית התשובות הללו ועוד, זה לא היה עוצר בעדן מלשכב עם כל מה שזז? ואגב הן לא התקבלו מיד - הו לא! הן התקבלו אחרי שבועות וחודשים של ניג'וזים עם הגב (של הגברים) אל הקיר - כי הם ידעו יפה מאוד שבהישמע התשובות האלה אני אעזוב אותם. אז היו הרבה התחמקויות והתפתלויות בדרך. רק ההוא הלא מקנא אמר את זה בקלילות כי הוא חשב שלתת לי קארט בלאנש להזדיין עם מי שאני חפצה זה אבירי מאוד מצדו - ועף באותה שנייה.
(ואגב, על הזין שלי מה הציבור שומע מהטלפון.אני פשוט מנסה לא להטריד בדרך כלל בענייני קול, אבל התוכן לא מעניין אותי, שייהנו, ובכי זה אימרג'נסי)
מסכימה איתך לגמרי מיא , זוכרת מקום מסוים שאמרתי לעצמי שהנה, איזה כיף, אני מרשה לעצמי ליהנות מסקס נטו ללא התקשרות רגשית ובלי להתאהב, אני ממש כמו גבר. ואיזה נוח זה מרגיש. הבעיה היתה כשהקשר התמשך, וכשהוא נגמר. הנטישה הכי קשה, אז לא יודעת אם התאהבתי, אבל בטוח נפגעתי.
הבעיה העיקרית עם מוסד היזיזות היא שבדרך כלל זה לא ממש סגור ומובן לשני הצדדים
מישהי יכולה להיות על תקן יזיזה ולחשוב שהיא משהו יותר
כי כן, גם ביזיזות יש נשיקות וחיבוקים וקרבה
ואז מתברר לה, בדרך כלל כשבאה זאת שהיא לא רק יזיזה
שהיא היתה רק כזאת
הסיכוי שמדובר במשהו ששני הצדדים מבינים שהוא על תקן יזיזות
הוא בדרך כלל אם שני בני הזוג לא פנויים.
(אגב, היתה לי עוד מחשבה קצת מצחיקה על כמות האינטימיות שאנחנו מרשים לעצמנו כשאנחנו
מדברים בנייד, כאילו אין אנשים מסביב. אבל אז נזכרתי במשהו שאמרתי בטלפון לחברה
ולקח איזה שניה להתאפס על עצמי ולהבין שכולם מקשיבים מסביב. אז אני סותמת)
לא לי, אבל זו תעמולה נפוצה של גברים - ראי המגיב למעלה - שנשים צריכות 'להיפתח' ו'לזרום' עם המיניות שלהן, כי 'גם אתן צריכות את זה לא פחות מאיתנו' ו'זה יעשה לכן טוב' ובלה בלה בלה. וברור שזה שטויות, אבל לא חסרות קונות לשטויות האלה, כי מהתחושה שלי - ואני מדד טוב מאוד לתופעות חברתיות כי אני כל הזמן מסתובבת עם צעירים ובין צעירים במכונכושר וכאלה - זה היום המיינסטרים, הנורמה. שכאילו בנות הפכו לגמרי שוות לבנים, וכאילו הן היוזמות ומתגאות שיש להן יזיזים ולא מבינות שזה לא סימטרי. הן כאילו משחקות את התפקיד של הגברים למרות שבמישור הרגשי הן רחוקות מאוד מלהיות גברים - וההתרסקויות כמובן שבאות. גם הן הפכו לקאלט, ההתרסקויות האלה. זה בטח שברור שהן יבואו. זו כאילו עסקת חבילה שהגבר מזיין וזורק וממשיך לבאה ושיש לו כמה ואת לא היחידה שלו. כי יזיז הוא לא בלעדי שלך. יש לו עוד יזיזות. וגם לך יש אמנם עוד יזיזים אבל היית נורא רוצה שמישהו יהיה לגמרי שלך. והוא לא רוצה. הוא רוצה את כולן.
איזה מזל יש לך אירה! ותודה.
נכון - וגם למה שכתבתי יש סייג - אולי יש נשים עם אטימות מסוימת /עור של פיל /למודות סבל / אופי גברי /אנא עארף / שכן מסוגלות להחזיק דבר כזה, אבל בואי נסכים שזה נדיר. נכון שנחמד שאפשר להרים טלפון מדי פעם לאיזה אקס ולחזור על התנועות המוכרות - אבל להיפגש באופן קבוע עם בנאדם שכל מה שהוא רוצה ממך זה רק זה - נראה לי מאוד מאוד לא מספק.
תגובתך באה בדיליי פעוט של 50 שנה. אנחנו, תודה, גילינו את הכוס שלנו - סלח לי בעד הביטוי - ואת המיניות שלנו, באמת עם המהפכה המינית, ומאוד אוהבות סקס ואת הגוף שלנו ואת כל הכרוך בכך. רק שהאשה מטבעה נקשרת הרבה יותר מהגבר ואין זה מטבעה להפריד את הסקס כליל מהמישור הרגשי. וגם אם תטיפו לנו עד מחרתיים שעלינו לקבל את מיניותנו המתנחשלת כמפל בהרי האלפים בזמן הפשרת השלגים, זה עדיין לא ישנה את העובדה הזאת. אנחנו כבר פוסט פוסט התפישה הזאת של קבלי את מיניותך ואת לא מלוכלכת וכו'. אנחנו מזמן לא שם. אנחנו פשוט לא מוכנות לשלם את מחיר הסטוץ - שלרוב הגברים הוא סבבה ולנו הוא תוכן פוגעני.
מי סיפר לך שזה טוב???
תחליפי מהר את המנוי בסיפריה שלך - הם מקשקשים לך במח...
בולשיט
חוץ מזה, לא צריך תמיד להאמין לכל מה שאומרים... צריך ללכת עם "האני מאמין" הפנימי שלך ושכולם יתפוצצו.... בסוף יגיע הנכון (בוודאות!!!!!)
נולדתי מאוחר מדי להיות הפילגש המלכותית ומוקדם מדי להיות היזיזה.
יופי של פוסט, כרגיל.
אחרי החוויה של קריאת התגובות של תא בודד - איך אני מתה על כאלה שמדברים על עצמם בגוף שלישי.
כאילו מה?
***
טוב בתור אחת שכתבה תיזה על היזיזות במלואה, מכל הצדדים ובסוף שבעה עד כלות {בנתיים} ויצאה לחופשה ארוכה, אני יכולה לומר שבהחלט זה סידור נוח כשלא מחפשים בן זוג וסידור רע ומר אם מתאהבים או אם רוצים בן זוג.
מה גם שיש משהו מאוד מרוקן בחוויה הזו לאורך זמן.
כתבת מצוין - כהרגלך.
וכל מה שאת כותבת הרי אנחנו מדברות עליו, בזמן אמת.
מה שמזכיר לי שמזמן לא נפגשנו. באשמתי, כןכן.
לסיכום:
אני חושבת שכל אדם צריך לפעול לפי צרכיו ורצונותיו.
אבל בפועל אנשים נגררים לתוך מצבים שהם אינם רוצים להיות בו, מתוך שיקולים שגויים ופחדים.
תא בודד סבור שהדברים מעט שונים ושיתוף פעולה ביזיזות הוא חלק מהמודעות העצמית הגדולה יותר (לא רק אצל נשים אבל כרגע בן עסקינן) לעצמן, נשיותן ומיניותן. מעבר לכך שסקס הוא דבר בריא (תא בודד שקל להפסיק לעשות סקס כשהוא גילה את העובדה הזאת), סקס הוא צורך, צורך שמצא עצמו מודחק במשך מאות ואלפי שנים (מסיבות שאינן רלוונטיות לדיון) במיוחד בקרב המין היפה (שוב - לעניות דעתו של תא בודד). המשפט שאומר ש"גבר מלכלך אשה מתלכלכת" (לא רק במובן המטאפורי) הוא עדיין משפט שרבים יצדדו בו (בעיקר בגלוי ופחות בינם לבין עצמם) אבל (לפחות לעניות דעתו והבנתו של תא בודד) אט אט הוא מאבד את מקומו במרכז התפיסה שביחסים שבין שני המינים. ואיבוד המקום הזה, ביחד עם שינוי הלך החשיבה על מין, מיניות וההבדלים שבין גברים לנשים הן הסיבות לשיתוף הפעולה.
תא בודד - מעט על עבודת צוות
אני חושבת שברובם המכריע של המקרים שיתוף הפעולה נובע מחולשה, מהרגשה שזה או יזיזוּת או כלום. או יזיזות או בדידות. הרגשה שנורא קשה להיות לגמרי לבד לאורך זמן. נכונות להסתפק בפירורים.
צ'מע, אני ממש גיבורה על חלשות, כשאני יושבת כאן, בביתי הנוח, עם שני ילדיי הבוגרים, חתוליי המפונקים ומשרתי הנוחה, ובעלי לשעבר התומך, ומטיפה לציבור. וגם אני, בעבר, הסתפקתי בפירורים. אמנם לא מיזיזים אבל בנסיבות אחרות. בהחלט מצאתי את עצמי במערכות של חסך רגשי.
היום, כשיש לי פרספקטיבה, ושפיות שהושגה בעזרים כימיים (אבל יזיזים באמת לא היו לי גם קודם) אני יכולה לבחון את הסצינה מסביבי ולומר - זה לא טוב לנשים, ונשים שמתפתות לכך מזיקות לעצמן. זו הטענה שלי.
תודה - אתה רואה? אין סיכוי בעולם שאדע לעשות דבר כזה. הלינק מרהיב.
ובכן במקום הנפלא הזה גרה האשה החזקה הזאת, המאהבת של המלך. זה היה שיא הרנסאנס - שיא הפריחה של האמנויות והמחשבה החופשית, ההתנערות משליטתה של הכנסייה - והמלך הבא של צרפת, כלומר הבא-הבא, לאחר שלטון קצרצר של הבן הפסיכי והמעורער אנרי השלישי, עתיד היה להיות אנרי הרביעי מנאבארה, שניתק את שושלת ואלואה הקתולית והתחיל את שושלת בורבון, מי שאמר את המשפט הידוע: פאריז שווה מיסה. כלומר, השלטון על צרפת שווה המרת דת. כי הוא היה פרוטסטנטי וכדי להפוך למלך צרפת נדרש להינשא למרגריט הקתולית לבית ואלואה (המלכה מרגו) ולהמיר את דתו. והוא עשה את זה - מה שלא מנע בליל כלולותיו את הטבח ההמוני בתומכיו - שנודע בשם המצמרר טבח ליל ברתולומיאו הקדוש. אבל הסוף היה שאנרי הרביעי נחשב למלך הטוב ביותר שידעה צרפת מעודה, למרות שהיה גמד מכוער ואמרו עליו שהתרחץ רק חמש פעמים בכל ימי חייו. במסגרת האדיקט של נאנט הוא נתן לפרוטסטנטים חופש דת ולמעשה הפריד את הדת מהמדינה בצרפת מה שהשפיע גם על הסובלנות כלפי היהודים. והנה, שוב חזרנו לנקודה היהודית.
תא בודד מתנצל על גודל הפונט בהודעתו מעלה. הדבר קרה מפאת החיזפון וחוסר תשומת הלב. לא הייתה לו שום כוונה "לצעוק"
תא בודד - הולך לעונש בפינה
המבנה הגופני, והנפשי שלנו שונה לגמרי, ההרכב ההורמונלי שלנו שונה לגמרי, וזה מה שקובע שאין סיכוי שהמתכונות האלה של היחסים - ידידות, סטוצים, יזיזות, אהבה - יגרמו לנו לתגובות זהות כמו לגברים. והמתכונת הזאת של אינטימיות גופנית רבה מאוד בליווי קשר נפשי מינימלי היא הרת אסון לנשים.
וכמה ייסורים ועינויים נגרמים לצד ב' כשצד א' לא מחליט....
ברור, סבל תמיד היה, אבל אף פעם לא הופעל עלינו מסע שכנוע כה נמרץ, שזה בעצם טוב בשבילנו, לא ככה?
רואים שאת הבנאדם היחיד בעולם שנראה נפלא בשיער ירוק ובפה פתוח!
אף אחד לא מכריח, זה פשוט הצורך הנואש בחום, בחיבוק. ואכן, תופעה חברתית עגומה - אבל עטופה בהרבה פאייטים ונצנצים ופאן וזרימה חיובית שעאלק כולם נהנים וסבבה לאללה - אז זהו שלא.
עד שגבר מעיז לדבר פה סותמים לו את הפה :-) טוב - הרי הוא ה Chateau des Chenonceau
ועם תמונה מלונקקת, רצי אותי הנדי מן - קיבלת.
את יודעת ,לעיתים אנו -הבנות לוקות בשגיונות ,חושבות שאולי כדאי לאמץ
איזה רעיון חברתי -גברי שכזה ,לנסות אותו ,לראות לאן תנשוב הרוח ,אולי יש משהו
בזה שאנחנו לא הבנו ,לא קלטנו ,שהאינטואיציה הנשית בלבלה לנו ולא ממש
הצלחנו להינות מהיתרונות הגדולים הגלומים בו .
וואלה ,זה מסוג הרעיונות שלא הצלחתי להתחבר אליו.
אני חושבת שהמשפט האחרון אומר הכל -
אין ספק שלדעתי אדם צריך להחליט איפה לבו נמצא - וכדאי מאוד שהוא יהיה באותו מקום ממש שבו מונח גופו.
פוסט מעיר (הטעות במקור) עיניים ולב
עצוב לי על אותה בחורה... מי מאיתנו לא התנסתה וחוותה את הסיטואציה שאת מתארת פה...
לי יש את פיצ' (במקום טופי...) שהולך אחרי לכל מקום ושומר שלא אפגע... ("המלאך בלבן").
ואכן פני האינטרנט שינו את "שם המשחק"...
למרות שגם פעם אני חושבת שהיו דברים, אולי לא במימדים שאנו חווים היום, אבל לא נראה לי שאנחנו המצאנו את הגלגל...
אני יכולה לומר שהתחפשתי לכוכב ירוק :-)
אבל זה גינס גירל. לא רואים??.. :)
אני בכלל לא ידעתי מה זה יזיזה ,ודווקא החברה שלי אז הסבירה לי .לתופעה זו השפעות שליליות לא רק על היזיזה אישית , אלא על הרצון של הגבר להיות במערכת יחסים עם מחויבות לאורך זמן. זה מזיק לה ולאחרות שלא רוצות להיות כמוה.ועוד שואלות למה הגברים לא ממהרים למערכת יחסים יציבה .אולי היא חושבת אמשיך עד שיהיה לי חבר, או שהוא יבקש להיות החברה שלו .
הם יכולים לבקש כמה שהם רוצים,מישהו מכריח אותכן להסכים להם, לצרכים שלהם /שלכן . בסוף של דבר השניים משלמים המחיר לתופעה חברתית העגומה הזאת .ואולי תחליפו המילה הזאת "יזיזה " לצירוף מילים שמתחיל בזונה ל.......,
אולי ירתיע קצת .
או-הו-הו - לזרום - עוד מושג אהוב מהשיחדש של עולמנו הקסום....
ועל זה שואלות חברותיי - למה הזרימה היא תמיד בכיוון אחד - המיטה? הן למשל היו רוצות לזרום ניו יורקה או למצער פאריזה... הספונטניות משתלטת עליהן דווקא בכיוון מערב, מתברר...
אכן נאה דרשת - הגוף לא קיים בנפרד מהמוח, אולי רק אצל מי שנטולי האיבר השני.
תודה על תגובתך הזורמת בחינניות!
זהו שזה בדרך כלל לא כל כך עובד אצל נשים. גברים ניסו למכור לנו שזה עובד אצלנו, וחלק מהנשים אפילו קנו, אבל לדעתי הן עושות שקר בנפשן. פרופ' אלומית ישי חברתי היקרה אפילו הסבירה לי את ההסבר המדעי - האוקסיטוצין, ההורמון המופרש במוח עם האורגזמה קושר את האשה לאוביקט כיוון שהוא גם מופרש אצלה בעת ההנקה. לכן לא צריכת להיות ממש אאבתמת - אבל רגש, הערכה, כבוד - ולטעמי גם מערכת יחסים של בלעדיות.
טוב, אז קודם כל אני תמיד מדברת בהכללות ואני תמיד מדברת על הרוב, כי אותי מעניין להצביע על תופעות חברתיות ולדון בהן, ופחות מעניין אותי הפרט.
אתה מעלה כאן נקודה מאוד חשובה - שאחד מהצדדים חי בתקווה שזה יתפתח ליותר. אז בוא ננצל במה זאת לומר, שלתקווה מסוג זה קוראים בעברית אשליה, ואם היא לא מתממשת תוך זמן של, נאמר, חודש, אין סיבה להמשיך ולטפח אותה. זה עצוב, אבל עדיף להשלים עם זה מאשר לגרור את הלב ברצפה, לא ככה?
אתה עם הדימויים שלך, שתהיה לי בריא. עשית לי עכשיו חשק בלתי נשלט לסנדוויץ' סביח-לייט בבית הקפה שמתחת לבית שלי, רק שאין לי כוח לרדת. מה עושים?
זה בדיוק מה שאני אומרת - נואשוּת זה לא מצב טוב לפעול ממנו. אל תהיי נואשת. קבלי החלטות בתנאי אי-נואשות. יענו לכי לחברות שלך, תתחבקי איתן, אפילו תשכבי איתן בעת הצורך הדחוף. אבל אל תהיי נואשת. היי מסופקת מבחינת חום. אל תפלי לתסמונת מה שאני קוראת 'הכלבלב הרטוב בגשם' - שמי שקורא לו - הוא בא. גם אם זה אטילה ההוני.
שלום מיא
אכן חששך מוצדק. לא הבנת את טענתי.
תודה, מיא, אהבתי את הפוסט שלך ודומני שירדתי לסוף דעתך...:)
את יודעת, גברים, לעתים כשמדברים איתם, מזכירים לעתים איזה יזיזה מיתולוגית שידעה לזרום איתם בלי למה וכמה ואיך, ברם עדיין לא יצא לי להכיר אחת שהודתה שהיא כזו, גם נשים נשואות ש"רוצות לשמור על הקיים, ולא לפרק מסגרות" בעצם מחפשות את המשמעות, הגוף הרי לא קיים בנפרד....
ו...תודה על ההיסטוריה. באמת שהשכלתי!
*
וסתם סקס, בלי אאבה, בלי רגשות: זיון, אורגזמה ושלום-שלום, לא טוב?
זאת שאלה, לא הצהרה
לכל מטבע יש שני צדדים,
לצערי את מסתכלת רק על צד אחד.
בדרך כלל צד אחד נהנה מהמצב של יזיזות
והצד השני חי בתקווה שזה יתפתח ליותר.
את יוצאת מתוך הנחה שהגבר הוא הצד שמעוניין רק ביזיזה
כי את כנראה שלא,
לעומת זאת אני כגבר כבר הייתי בצד השני
שהיא רצתה אותי רק כיזיז
נכון שלא בכיתי על מדרגות חדר הכושר
אבל היה עצוב מאוד.
כששאלו את יאנוש קורצאק איך הוא מוותר על הכבוד שלו כשהוא מתחנן לאוכל בשביל ילדי בית היתומים שלו, הוא ענה:
"אין לי כבוד. יש לי 180 יתומים להאכיל".
עכשיו תמצאו את המקבילה הנואשת, הנזקקת, הנשית.
והוספתי וחשבתי, אם היא מצויירת וישבנה מופנה אלינו, אולי היא היזיזה של הצייר?
ומה זה הירוק הזה שהתיישב על ראשך, יאדוויגה?
יזיז יכול לבוא גם בגרסת - אני גבר ויש לי צרכים וממש לא איכפת לי ממנה העיקר שהיא תמיד מסכימה ופנויה מתי שנוח לי כי היא חולה על התחת שלי - והעובדה שאין לב שבור זה אחד השקרים היותר נפוצים שנשים מספרות לעצמן. ולגבי הס.מ.סים - גם אני הייתי עדה לתופעה. פשוט גם לנשים יש צרכים, הן רק לא מסתכלות צעד אחד קדימה, וגם איבדו מזמן את הכבוד העצמי (ע"ע).
היא חושבת - איך שיחק לי המזל המטורף שאני נמצאת כאן בבית המלוכה ולא בטיז-א-נאבי בלי אוכל ובית!
ובאשר ללב - אין לנו ממש שליטה עליו ואנחנו לא יכולות לצוות עליו להתנתק, כך שכדאי לא להעמיד אותו במבחן.
מסכימה מאד.
אני מדברת על זה שפעם כשגבר פנה לאשה, היה ברור שהוא מעוניין בה ולא רק בגופה, כי כשגבר רצה רק גוף הוא ידע לאן לפנות ונכנס להגדרה של קליינט.
האוזניים והלב האלה שייכים למי שקראו את המילים שלי והציעו לי לכתוב בעיתון. פרטים יבואו. גברים? פחחחחח.
זה טוב וזה סבבה. אני באמת שונאת את ההרגשה השקרית הזאת שלפעמים נתקעים בה של 'הגבר האחרון בעולם' - יאללה יאללה. אבל זה לא קשור ליזיזות.
היום אני חושבת שהאינטרס לשמור על מוסד היזיזות ולהציגו כפאן וקליל הוא של הגברים בלבד. לנשים זה עינוי.
יזיזה/ יזיז - אני מחבב אותה/ו (באמת. כי אחרת איך היא נשארת לישון ואיך זה בא עם הליטופים והרוק?), אבל אנחנו לא מסתדרים לט"א או משהו רציני. אז לבינתיים.
אם מתאים לשני הצדדים ואין לבבות שבורים. סבבה.
אגב, ראיתי את ההיפך. הסתובבתי עם ידיד קרוב ובמשך הערב הוא קיבל שלושה אסאמאסים המזמינים אותו לקפוץ ללילה (השעה כבר היתה חצות).
ואני בדיוק ההיפך, דווקא לא בא לי לכתוב, אבל ההיא אתמול ממש התייפחה מרות וזה היה כל כך כואב לראות.... שאמרתי, אני חייבת לכתוב על זה משהו. ולפני יומיים מישהו קרוב אליי פגע איזו פגיעונת - ממש בקטנה - והוא אפילו לא שם לב. וזה היפה בגברים - שלעולם אי אפשר להאשימם, כי הם באמת לא שמים לב, בזכות האטימות המבורכת שבורכו בה גם היותר רגישים מביניהם. ומה הקטע? שנשים גם 'למדו' לא להיפגע מדברים שבנורמל כן היו אמורים לפגוע. התנהגויות שפעם לא נחשבו ראויות עוברות היום כעניין שבשיגרה - למשל לא להתקשר יום אחרי זיון אם זה לא זיון ראשון. לא ככה?
וכבוד עצמי - באמת אולי כדאי להעלות את העניין הזה לדיון כי נדמה לי שהמושג הזה מאוד היטשטש לאחרונה.
כשאת מגיעה לשלב שבו את רוצה שליבך יהיה במלואו היכן שגופך - זה בלתי נסבל החפיף דליל הזה.
( כתבת מאוד משכנע )
אני מתבוננת בציור, ורואה את השפחה הכורעת על ארבע ברקע, כמובן מאליו, ושואלת את עצמי "מה היא חושבת על גבירתה, ירום הודה ומאהבה?"
אוףףףףף, אם אנשים היו הולכים לפי הפשוט והברור והמובן ולא לפי העקום והמעוות, היה כל כך יותר טוב ונכון הכל...
בעול הימים המבטיח.... בן 16 - למצוות.
יש בעיה עם התיאוריה הזאת: א. הוא מסורס, ב.אין לו חברים.
יגאל, בחיאת, תביא ת'תמונה של שאטו דה שנונסו.
תראי לי את האוזניים האלה והלב הזה ואולי אאמין.
ואני הקשבתי לסיפור אחר על זוג פרק ב' שרצו לעבור
לגור יחד דקה לפני הוא בא בהפתעה לביתה ומודיע
שלא מתאים. אמרה לו הפסד שלך - וכבר
שהלך חיפשה ומצאה מישהו אחר עוד באותו
ערב - דייט ... הקלות הבלתי נסבלת
של האינטרנט.....
מאיה, את צודקת וסיפוריך נפלאים - מזל שהם כאלו
חברה פסיכולוגית אמריקאית טוענת שהאשמה
של ההתנהגות הגברית היא האמהות שלהם!
חומר למחשבה.
מיא- לכל דבר זמן ומקום
ידענו כולנו!! מאלו וגם מאלו
לעיתים היזיז היה משמעותי מאלו שהתיימרו להיות קבועים
ולעיתים לא!!!.....
אני מגרדת את ראשי בנסיוני לדלות משהו מעניין לפוסט ואת פשוט שופעת פוסטים על גברים, אהבה ומה שביניהם. ובדעתנות, ולפרטי פרטים, ומנהלת דיון מחנך באמת, שמסמן את גבולות משמעותו של כבוד עצמי. מה שאומר שהכניסה והיציאה של גברים מחייך ואלה שסובבות אותך הן גורם מפרה ביותר.
זהו, עכשיו אני יודעת בשביל מה הם טובים. כדי לכתוב. כדי לחשוב על החורים שהם מותירים.
אחלה גבירה
אחלה טירה(שנונסו)
אחלה בחירה(שלה בעול הימים)
אחלה כתיבה (שלך, יקירה)
יופי לנו*
עלה על דעתך שטופי מספר לחברים שלו שאת היזיזה שלו ?
העובדה שהיו לה יתרונות רבים אין פירושה שאנחנו אמורים לנתק את המין כלל מהרגש. בעיניי, מעשה האהבה הוא עדיין רב משמעות. אין כל סיבה שאתן לבנאדם זר להיכנס לגוף שלי, לפנימיות שלי. אני מאוד חופשייה, ויש ברזומה שלי לא מעט גברים, אבל - תעזבי זיון - למה שאחבק ואנשק אדם שלא איכפת לו ממני? אלה מחוות ששמורות עמי ליקרים לי. את צרכיי המידיים אני יכולה לספק בעצמי כמו שכל אחד יכול. אני באמת, באמת-באמת, לא יכולה להבין למה אנשים ונשים מוכרים את עצמם בזול כל כך.
אני יודעת שנשים חוות נפילות גדולות מאוד אחרי לכתם של היזיזים. בכי, בולמוסי זלילה, דיכאון שקט, כדורי שינה (כדי באמת לישון, לא להתאבד). כיוון שהחור הנפשי לא נסגר. וגם הצורך הגופני לא תמיד מסופק על ידי עובר אורח. אז למה הן עושות את זה לעצמן? הפסיקו עם זה. המחיר לא שווה את התענוג הרגעי המפוקפק.
אאאמן
נכות רגשיט זה הכי, אחי.
עד גבול מסוים. הרי אנרי נתן לה מעמד-על בממלכה. היא היתה למעשה הריבון. זאת אומרת שעצם העובדה שאת לא 'החוקית' היא לא הבעייתית כשלעצמה. הבעייתיות היא עם מי נמצאים הלב והגוף. דיאן זכתה בכל. לא פלא שקתרינה הפכה לאשה מרושעת ותככנית.
נכון! (מיכל, יגאל 2, הביאו התמונה, הצילו, הושיעו!)
וגם בתמונה הזאת כשהיא יושבת ומתייפה ללא בושה אפשר להבין מה מצא המלך בגילו הפעוט באשה קשישה בת 35, לא?
אני חוששת שלא הבנת. הטיעון שלי הפוך בדיוק. פעם קראו להם קליינטים. היום קוראים להם פשוט גברים.
את ממש לא צודקת. עפות בדיוק לאן שצריך ופוגעות. אין לך מושג כמה.
אצל גברים זה הולך ככה :
- אתה שומע אחי, זה נגמר, X זרקה אותי (במקרה של גבר סופר רגיש שמחובר לעצמו )
- זונה , יהיו גם אחרות . אתה בא לים ?
-סבבה .
מי אמר שלנכות רגשית אין יתרונות ?
אהבתי את הכתיבה ואת האסוציאציה. אכן המעמד האישי והתפיסה העצמית היא הקובעת ולא מה שהוא חושב שהוא אומר לך,
האין זאת?
כתוב נפלא.
פעם יזיזות דרשו כסף תמורת מעמדן. קראו להן בשמן האמיתי: זונות.
צריך חינוך עסקי מגיל צעיר לבחורות התמימות. מצידי , כבר מבי"ס יסודי.
ההגדרה האמיתית לתופעה החברתית הזו תמנע הרבה כאב.
מי שומע מי מפנים מיא?
לא פעם מרגיש לי שהמילים עפות לכל עבר רק לא למקום הנכון..