"איזה עם מוזר אתם ילדים, כל הזמן מדברים לעצמכם", אמרתי לבני, לאחר שראינו רוכב אופניים מתחת לגיל עשר, משועשע עד עמקי נשמתו מחברתו העצמית ומספר לעצמו אי אילו חוויות אודות ההוא שהצליח לנצח אתמול במשחק סולמות וחבלים סוער.

"כאילו דהההה," עונה לי הצפונבוני בן העשר "אנחנו מוזרים? תגידי, ראית פעם את עצמכם? כל הזמן מספרים בדיחות לא מובנות שנשמעות כמו מערכונים גרועים של תוכניות סוף שבוע, שלא נדבר על הפרצופים המוזרים שלכם כשאתם מתעצבנים משטויות כמו השטות הזו היום, כשכמעט דרכתי על ש' ".

למען הסדר הטוב אכן מודה , הייתי על סף שבץ מוחי כאשר ש' הקטנה כמעט הפכה קוואץ' שלא היה מגורד גם עם שפכטל לאחר כ מ ע ט נפילה מסיבית  של בני עליה, לאמיתו של דבר לא הייתי רוצה לראות אותי בסיטואציה הזו, לא יודעת מה היה מפחיד יותר הבעת האימה שהיתה שפוכה על פניי או שמא העובדה שכמעט  הפכו את ש' שלי, שעדיין שייכת למחלקת הזוחלים, לבלתי תלת מימדית בעליל.

ומה עוד צויין שם? הדאגנות יתר לכל דבר באשר אליהם וההגזמה הפראית שלנו בכך, השיחות הבטלות שלנו במטבח בערב, כאלו המדברות על אה דה ופקידת המס הקרפדה.

היו עוד דברים, ברור שהיו, מסתבר שהם הקטנים רואים אותנו בעיניים אנתרופולוגיות ואנו בלתי מובנים לחלוטין ולפעמים גם לא צפויים ולחשוב שבדיוק כך רואה אני אותם מרבית הפעמים.

ההבדל? יש לי את הפרבילגיה לשוב ולהתחבר למקומות הללו שלהם, המסרבים להאמין  למה שרואות עיניהם באשר להתנהגותינו, כי איך שהוא פיטר פן, תמיד חי בנו...בי .

בכל אופן, הם עדיין משוללים היכולת להבין איך רואה את העולם מבוגר, טרם חוו זאת וכמה נפלא שכך....עוד קצת ילדים, מאחלת לכם שתמשיכו לראות בנו עוף מוזר ושלא תביני מהר מדי במה דברים אמורים.

אחחח כשהחיים הם ים של מיץ פטל, גולות והמון צרות יפות על "ההיא שהביאה לי היום בעיטה לאחר שמשכתי לה בצמה" וזן ענק של גבוהי קומה שתמיד נראים טרודים במיני פעילויות לא חשובות כקיפול כביסה, משהו שלא נראה מסודר כלל אך הם קוראים לו "סידורים", המון מושגים כ"עוד כמה דקות, אני רק מסיים קיפול כביסה"  כאילו שניה לאחר מכן לא יוצאו הערמות המקופלות בכדי להגיע לאיזה חצאית סחבתית שנמצאה בתחתית הערמה ועוד כל מיני דברים לא חשובים המוכיחים שוב ושוב, שהגבוהים הללו, שלפעמים גם קוראים להם  הורים,  הם יצורים משוללי  סדר עדיפויות חשוב באמת, סתם סוג של מכונות מתוכנתות היטב, ברמות של חוסר הפעלת התאים לשם הבנה בסיסית מה באמת חשוב.

באמת מוזרים...ולחשוב שאני  זו שאמרה לו לקטן, שילדים מדברים לעצמם , אך מעולם  לא חדלתי  בעצמי ממונולוגים ארוכי טווח, חלקם בעל פה וחלקם במוחי הקודח...מוזר, באמת מוזר....מי? הילדים....בני השלושים פלוס.