זהו. להחזיק בעבודה - צ'ק. עכשיו מה?
למצוא אהבה זה הכי גדול וכמו שנוכחתי לדעת בסופו של דבר לא לגמרי בשליטתי.
אני חייב למצוא דרך שתגדיל את מאזן האנרגיה שלי. אני די מצמצם למינימום את מה שאני עושה אחרי העבודה. אני רוצה יותר לאהוב ולרצות לחיות. לבלוע בהנאה.
אני נח קצת מהמגאלומניה. שם אותה קצת בצד. אולי לא אגיע לכל מה שאני רוצה. ואם כן - אז מה? אני לרגע לא מוותר על ראייתי הרחבה את העולם. לרגע לא רוצה להסתפק באושר הממוצע של אלה ששמים על טייס אוטומטי. אבל זה קשה. ועכשיו גם אסור לי להגיד "מגיע לי". אז מעניין בדיוק מתי יגיע אלי מה שמעניין מה שיגיע אלי.
אין טעם יותר להכחיש את הפחד שאפול מהעבודה הזאת. זה קצת כמו לנסות להאחז כשמסיבך יש רק מרזבים חלקלקים.
ואני כל כך רוצה אהבה. בפעם המליון. בפעם המליון אני משעמם את 18 הקוראים שעוד נותרו לי. ואני לא יודע. ואני מפחד להרגיש את הרגשות השליליים בעוצמה מהפחד שהם יוציאו אותי עוד יותר מפוקוס. ואני מפחד לאבד את הסלע החזק במרכז קיומי שמצאתי לאחרונה. כי כשהוא יעלם אני כבר לא יודע מה ישאר להלחם במחשבות של: "אתה שוב אותו אחד".
בשר בשר בשר
אני לא יודע מה אני רוצה. וקשה להלחם ב (אוף הפריעו לי במסנג'ר ונקטע חוט המחשבה. DAMN YOU WINKY!!!)
אני אולי מתבגר ויותר מציאותי אבל אני מפחד לאבד את הילד עם החלומות בדרך.
אני מוותר על כל הגדולים כרגע כי פשוט אין לי כוחות וחשק. ורצון.
אבל אני צריך לתת לעצמי שהות להיות מבולבל. זה חלק מהכאבים שצריך לסבול בדרך. ועל יכולות הנשימה הארוכה האלה אני גאה בעצמי.
אבל עדיין. רק כלים וגוונים. לא מהות.
הקיום הזה. החיים הזמניים האלה. במידה וההקפאה הקריוגנית לא תעבוד. זה כמו לתפוס באגרוף שלך אוויר. כמה שהאגרוף יהיה חזק. זה כמו לשבוע משערות ספתא. או שערות ערווה של ספתא. הייתי חייב.
הורים חילוניים כבר לא מעיזים לומר לילד שלהם מה הם רוצים שהוא יעשה בחיים. "רק תהיה מאושר". אבל איך להיות מאושר, זוג זעיר-בורגנים שלי? לך דבר עם דור שלם שלא חושב. פנימה. והם אלו שאמורים להעביר אלינו את המקל.
ואני בן 29. בקצה של הקצה של להיות תיבת ברזל פתטית שאין מוצא ממנה. מצד שני, אם מה שמקציבים לי זה עד איזה 90 כשהעשר האחרונות זה בטח דימנציה מלווה בכאבים אז מה זה כבר משנה. כן, נו, ניהליזם טחון מטחון.
אז תעשה רק מה שעושה לך כיף ועושה לך מאושר. אבל מה אם הרגשות החיוביים מכובים עוד מההתחלה? בעוצמות הגבוהות. איך מדליקים את זה? איך מוצאים אנשים שילכו לצידך כשאתה ישר מקטלג את כולם לנחותים ועליונים? כשהרבה מהם פוגעים ברגישויות שרק שלך, שמאיימים עליך . איך מנקים את כל המחסומים והרעל הזה ומתמסרים רק לאהוב אחרים? ובאופן מציאותי וממזרי ונבון וחכם. לא בדרך של הרוחניקים שבא לך לתת להם אגרוף. איך מתנקים מכל הדברים שגרמו לך להעדיף את חברת המיטה על פני חברת בני אדם כל כך הרבה שנים? שעשו את החיים כל כך קשים ומלאי סבל קטן וקטנוני ומבייש ולא הרואי ומעייפים. וגרמו לך לא לרצות לצאת מהבית. והדברים שגורמים לך להגעל מעצמך. גועל כזה שאומר לך שאתה לא ראוי לחיות. וכשהוא שם - אתה מרגיש שאתה מאבד את כל ההישגים שהציפורניים שלך שחורות ומדממות ממאמצי השגתם. בשבריר. |