| האם נוכל למצוא הגיון בלהושיב 30 ילדים ויותר, באותה כיתה, באותה שעה, ללמד אותם את אותו נושא ולבסוף לבחון אותם ולקבוע על פי התוצאות - מי מוצלח יותר ומי פחות?
האם נוכל להמשיך ולקבל שאת אחד היצרים המשמעותיים והייחודיים לאדם - כמעט כל בן אנוש בגיל 9 כבר יתאר ב " אני לא אוהב ללמוד" ?
אישית - גם בתור ילד לא מצאתי את ההיגיון, אך מצאתי לי דרך. בעצם - את רעיון החינוך האחר - התחלתי ליישם כתלמיד. אח"כ כמורה - עבדתי עם כל ה"מופרעים" של ביה"ס - אלה שביה"ס פשוט הפריע להם לגדול. מצאתי את עצמי בפרדוקס - עוזר לנערים להישאר - איפה שאני לא מאמין שכדאי להם בכלל להיות.
הנערים איתם עבדתי, היו לרוב מאוד אינטליגנטים, שופעים רעיונות ויצירה, איש איש בתחומו, אך איך לאמר - לא ממש בא להם לשבת 45 דקות ארוכות ברציפות. גם אם מצאו לעיתים עניין במה שמורה זו או אחרת באה לחלוק אתם - הרי שמוחם וחושיהם העסיקו אותם במקביל בעוד אלפי גירויים, ובעצם העובדה שאתגרה אותם מאוד הישיבה הארוכה, ההתנהגות החלופית שלהם לא עמדה בקנה אחד עם הרצוי בחלל הכתה - ומראש- הם היו.... לא בסדר.
הם? לא בסדר? ברור - כי בסדר זה פשוט משעמם. מי ששומר את יצר היצירה ערני, מי שמשהו בו לא מאפשר לו לשקוט עם הקונפורמה - מי שרואה כל הזמן יותר ומעבר - הם אלה שיכולים להוביל את החברה קדימה. הם אלה שהובילו את המהלכים בהיסטוריה. אלה שהפכו סדרי עולם. כל שלב באבולוציה נוצר כשהמין לא התאים לסביבה המשתנה. מי שלא השתנה עם הסביבה - לא שרד. נותני הטון הם אלה שהיו המוטציות - השונים - הברווזונים המכוערים – שלא ממש התאימו לרגיל והמוכר... אולי הקדימו את זמנם - אך התאימו עצמם לאקלים המשתנה - והתקדמו הלאה.
מערכת החינוך ביטלה את רוב הכישרונות שיכלו להתפתח בקרבנו. כן - זו האשמה חמורה למדי – כואבת, אך נכונה. אם כבר בכתה ב' רוב הילדים יטענו שהם לא יודעים לצייר ( מה שלא היה רלוונטי 3 שנים קודם...) הרי שעידוד גורמי ההשוואה, הציונים, הקטלוג, הבמה המוזרה הזו של 30 ילדים ויותר שצריכים להתמודד עם אותו חומר באותה אווירה... לכל זה יש חלק. והיום אנחנו משלמים את המחיר. הגיע הזמן לשינוי. ולא רק לילדי העשירים - הגיע הזמן לתת ליצירה שבקרבנו לנצח. הגיע הזמן - ללמוד מהילדים.
אני מזמין אתכם לחבור לעשייה - דברים גדולים מתחילים לקרות.
|