תמיד כשפוגעים בי ככה אני נזכר בכל הרעות שעשיתי לאחרים במהלך חיי וחושב שאולי זה מגיע לי. מתחיל להרהר גם בחטאים של גלגולים קודמים. כן. עוצמות רגשיות מובילות לנתיבי מחשבה בלתי-רציונאליים.
וחבל. זה כל כך סתם שאני לא יכול לתאר. בין אם זה שיתוף פעולה של מישהו שרצה לפגוע בי וידע איך וגייס מישהו למשימה. ובין אם זה סתם תולדה של שקרנות פתולוגית או פחד להודות באמת האמיתית שתשבור את מבנה הפנטזיה.
וזה באמת לא מגיע לי. בלי מעניין אם ובלי עמייאתים.
כי זה סתם. כי סבלתי מספיק ורציתי מספיק בלי לקבל גרגיר וכי כיביתי את עצמי מספיק. וכי דווקא עכשיו אני אמיץ מספיק כדי להפתח. כדי להתאבד על כל אפשרות לאהבה אמיתית ולאושר אמיתי. עם אדם שיהיה אפשר לקיים את זה איתו. וזה סתם כי אפשר להעביר חיים שלמים ותוכניות שלמות בטלפון. וזאת לא חוכמה גדולה. מאחורי כל השנינות והיענו תיחכום שלי אני מאוד בהיר כשאני מתאר את הרצונות והצרכים שלי.
זאת פשוט עוולה. במיוחד כשסוף סוף משהו בחיים שלי משתנה. הפסיכי שלי אומר שאני יותר מדי מפקפק בעצמי ובודק את עצמי. אבל אם יש משהו שיאמר בזכות זה, זה שאם אני הייתי אומר "אני אוהב אותך" הייתי חושב קילומטרים קדימה איך כל פסיק קטן במה שאומר ואעשה ואבטיח ישפיע על מי שאני אומר שאני אוהב אותו.
אבל ככה זה. מילים זה בחינם. והבטחות זה בחינם. וגם בזק נורא זולים היום בתעריפים שלהם.
אני הפסדתי פה. אבל אם זה המחיר של בסוף לקבל את הפרס הגדול אני מוכן להפסיד עוד רבבות פעם. כי סטטיסטית לא יכול להיות שכל מי שאפגושיעניק לי רק מילות סתם והבטחות סתם. |