יש חיים שלמים שנרקמים אצלי בדמיון במיוחד בכל מה שקשור אלייך לפעמים אני תוהה איפה נחצה הגבול בין נורמאלי לשיגעון לפעמיםם הדברים שאני מדמיינת נראים לי כל כך אמיתיים עם הזמן שאני שוכחת לרגע שזה רק דמיון
וכבר שמעתי פעם שאי אפשר לדמיין משהו שאנחנו לא מכירים כמו שעיוור לא יוכל לדמיין צבע אדום, לא משנה כמה תתאר לו אותו
אני נזכרת בחלקים מהחיים שלך נזכרת בחלקים מהחיים שלי, וברגעים ספורים שהחיים שלנו נגעו אחד בשני ומתבלבלת וחושבת שאולי קשה לי לשכוח, רק בגלל שאצלי הדמיון עבד שעות ארוכות בטוחה שגם אתה חושב עלי ונזכר בי אך האם אנחנו חולקים את אותם הזיכרונות?
לפעמים אני כועסת על עצמי שבמקום להנות ממה שיש לי אני תמיד עסוקה בשאלות ולפעמים אני סולחת ומבינה שזה מה יש וזאת אני וזה מה שאהבת בי כל כך לימדת אותי להיות אמיתית כל הזמן ואני נלחמת בזה כל יום, כל היום
אני חושבת שכל יום שעבר מאז אני מסירה עוד מסיכה ועוד אחת ולאט לאט חושפת משהו אמיתי ונקי אך הבשר הזה רך וחדש ופגיע הרבה יותר וכך יוצא שאני נפגעת, גם מדברים שקרו רק אצלי בראש וכועסת עלייך לפעמים על דברים שאתה אפילו לא יודע ואוהבת ושונאת על שהיה לך אומץ לבחור ושהיה לך אומץ להיות אמיתי ושהיה לך אומץ להיות פשוט להיות ולרגע, באותם רגעים של אמת טהורה אני פשוט מעריצה אותך על כך אבל אף פעם לא תדע |