| לא תמיד רציתי ילדים. בשנות העשרים לחיי אהבתי את חיי הרווקות ורציתי למצות עד תום את מה שהחיים זימנו לי. היו לי 3 אהבות גדולות שהעניקו לי תובנות לחיים: על זוגיות, יחסים, מיניות והתנסויות בתחומים אחרים. מעולם לא חשבתי כי צניחה חופשית יכולה להיות מהנה כ"כ! ואז הכרתי את יוני... יוני היה שונה מכל מי שהכרתי. החנון המצוי. הוא היה דבוק בעיקר לבית לעיתון, בעיקר למוסף הספורט. אין לי מושג מה עבר לי בראש כשהתחלתי לצאת איתו (אולי כי מיציתי מאוד את חיי ההוללות) אבל העובדה שנישאתי לו (אולי כי חיפשתי את השקט שמגיע בד"כ אחרי הסערה) הייתה יותר מדי אפילו עבור משפחתי. איכשהו נשאבתי לחיי נוחות, לבית המסודר מאוד, ולבילויים שכללו מסעדות וסרטי מתח (כי סרטים איכותיים היו סרטים נשיים לדבריו).אחרי 3 שנים במחיצתו כשראיתי שאני מתחילה לטפס על הקירות, הבנתי שאני צריכה למלא את חיי בריגושים מעניינים אחרים, פזילה אחת הצידה הובילה לרומן סוער שהחזירה אותי אחורה בזמן לחיים הטובים. ואז הגיעה הפרידה גם מיוני וגם מהרומן ומצאתי עצמי בדד. שנתיים חיפשתי בן זוג ללא הועיל. בגיל 35, אמרתי לעצמי "את כבר לא אטרקציה!!!"ואחרי שנתיים של בדידות מייסרת, הבשיל הרעיון להביא ילד משלי. אמנם ילדים אף פעם לא עשו לי את זה במיוחד כשציפור דרור כמוני לא ראתה כובלת עצמה לאחריות מעיקה לכל החיים. אבל ממרום גילי הבנתי שאני עלולה לאחר את הרכבת והתחלתי לברר את כל הפרטים והאופציות הקיימות בנושא.לראשונה בחיי נחשפתי למרכיבי המשפחה חדשה, מצאתי את עצמי לא לבד בסיפור הכואב הזה. מסתבר שיש גם משפחות חד מגדריות (מהקהילה ההומו לסבית) שמנסות את מזלן בתהליך המייגע הזה.קיימת האופציה של תרומת זרע באמצעות בנק הזרע. אופציה חביבה, רק שהתהליך הפך לארוך ומייגע כי אין תורמים ו-בנק הזרע מתדלדל. קיימת אופציית אימוץ שהיא בירוקרטית מאוד ועלולה להתפרש על פני שנים.לגובייבי נחשפתי הודות לחברה טובה שהמליצה לי בחום. היא בעצמה חובקת 2 ילדים שהביאה לעולם עם שותף מעורב, מעורה, תומך ובעיקר מציף באהבה.הלוואי ואצליח כמוה. |