כותרות TheMarker >
    ';

    הגיגַי

    אני אולי לא הבלוגיסטית הטבעית (יש דבר כזה?)
    אני מעל גיל 40 (אבל מרגישה הרבה פחות) יש לי ארבעה ילדים, אני דוסית וגרה מעבר לקו הירוק. אני מוגדרת \"מתנחלת\" על פי הגיאוגרפיה, אבל מעניין אותי יותר \"התנחלות בלבבות\" מאשר התיישבות בפיסת קרקע זו או אחרת...
    טוב, אז זה בהחלט מספיק להקדמה. הכרות נוספת בפנים..

    עלילות הדוסית בטקסס!

    27 תגובות   יום רביעי, 18/3/09, 14:48

    לאן נעלמת? אתם אולי שואלים?

    אני בחו"ל!

    נשמע אקסוטי??

    אז זהו - שלא כל כך...

    אני כאן בנסיעה מטעם העבודה.

    אקסוטי - לא כל כך... מעניין, מועיל, מספק (מבחינה מקצועית) - אולי כן...

    אבל בעיקר מסובך וגם... קצת משעשע.

     

    אז אני מזמינה אתכם להכיר את

    עולמה של דוסית בארץ האפשרויות הבלתי (??) מוגבלות!

     

    הקדמה - בקשה לנסוע לנסיעת עבודה

    לפני שבוע לערך, הבוסית שלי קראה לי למשרד וביקשה שאסע עם עמיתה לעבוד עם הקליאנטים שלנו.

    נחמד... שינוי אווירה

    אלא שהקליאנטים שלנו לא ממש נמצאים ב"צ'כונה". האם בארצות הברית.

    וליתר דיוק - לא סתם מנהטן...לא משהו באזור ניו ג'רסי.

    אלא בטקסס!

    ולא סתם בעיר גדולה כמו דאלאס (הזכור לטוב)

    אלא לעיר הקטנה (במונחים טקסניים כאמור) אוסטין!

    טוב... נסיעה לחו"ל תמיד נשמעת מפתה. ברגע הראשון... וחוץ מזה, בעידן הנוכחי, לא אומרים לא לבוס.

    אז קדימה לדרך!

     

    פרק 1 - איך יוצאים?

    לכאורה עסק פשוט - מקבלים כרטיס מהחברה, אורזים מזוודה ויוצאים.

    אבל זה לא כל כך פשוט למי שאין ויזה!

    ולמי שגר באזור ירושלים ואין ויזה.

    בקיצור - קיבלתי תאריך לראיון בשגרירות האמריקנית. בעיה - הראיון מתקיים שבועיים אחרי שאני אמורה להיות בחזרה לארץ.

    ניסיתי את כוחי בהזמנת ראיון אונליין... קיבלתי תאריך מוצלח יותר. רק יומיים אחרי החזרה הצפויה.

    ואז פתאום... באותיות הקטנות מצאתי את הקישור לemergency.

    נכנסתי לקישור וקראתי אזהרה שהייתה מיועדת בעיקר ליהודים... ערוץ החירום אינו מיועד לאירועים משפחתיים - חתונות, בר/בת מצוות, אירוסים ולשם קבלת ברכות מהרב. (בחיי! ככה כתוב באמריקנית צחה!)

    הגעתי למסקנה שאני לא נוסעת לא לאירוע ולא לרבי אז המשכתי בחוצפתי הישראלית לבקש תאריך חירום לשם ראיון לקבלת הויזה הנכספת!

    אחרי מסע מפרך בנבכי העולם הוירטואלי של הביורוקרטיה האמריקנית - קיבלתי תאריך. יומיים לפני הנסיעה!

    יוריקה (תבטאו זאת במבטא טקסני)

     היו לי יומיים להתאמן על נאום שכנוע שאני ממש, אבל ממש מוכרחה להגיע לארצות הברית בדחיפות.

     

    פרק 2 - הקונסוליה

    מה פשוט יותר מאשר להגיע לאמריקנים להתנהג יפה ולקבל ויזה.

    אלא שמכיוון שאני גרה באזור ירושלים (אל תגלו לאף אחד שאני גרה מעבר לקו הירוק) - הטור שלי היה במזרח ירושלים.

    יפה - כבר מסע לחוץ לארץ.

    איך מגיעים לשם?

    מונית! קצת משונה אם תחשבו על כך שהכל היה במרחק הליכה מהעיר. ובכל זאת - לא בא לי להתברבר במזרח ירושלים.

    הגעתי - ביקשו ממני להצטלם שוב (בתמונה רואים פחות מדי מצח... יותר מדי שיניים, אוזניים לא ממש במקום..)

    הצלם לא היה, העוזרת דוברת ערבית בלבד... 

    כעבור כמה רגעים מביכים אני שוב בתור. בודקים אותי מכף רגל עד ראש כאילו שאני, אישית, הולכת להדביק את כל הצוות באיידס, ולהגניב לשם חומר נפץ בעקב הנעליים.

    חדר ההמתנה מלא ערבים. אני באמת לא גזענית ואין לי שום בעיה אישית עם כל הערבים שהיו שם. רק קשה היה להבין מתי קוראים לי לדלפק כשהשפה המדוברת הייתה ערבית...

    ולבסוף - הנאום היה לריק - הויזה התקבלה מיד.

     

    פרק 3 - להיות או לא להיות

    סוף סוף יש ויזה - אבל הבוסים פתאום מגלים שיומיים לפני נסיעה - טיסה לארהב הברית עולה כמו שייט מסביב לעולם באוניית המלכה אליזבט.

    ומלון... בטח שאין!

    הבוס התחיל להגיב כאילו שאני מגזימה כשאני מבקשת טיסה יקרה כל כך.

    אחרי הבהרה (מנומסת) שזו ההחלטה שלו - ואם אני נוסעת זה רק בשביל החברה ושיש לי דרכים יותר טובות לבלות את השבוע הקרוב -

    התקבלה ההחלטה...

    אני טסה!

     

     

    פרק 4 - יוצאים לדרך 

    קושי ראשון של דוס מעופף הוא להגיע לשדה.

    מה הבעיה?

    אם הטיסה יוצאת במוצאי שבת צריך לארוז הכל ביום שישי... ולקוות שהמונית תגיע בדיוק 10 דקות אחרי צאת השבת ולקוות שאכן אגיע בזמן לטיסה.

    אכן, למרבה ההפתעה הכל טיקטק.

    נהג המונית שלי הגיע, לבוש עדיין בבגדי שבת, מקטר שהיה צריך לברוח באמצע התפילה של ערבית של מוצאי שבת.

    להתקלח - בוודאי לא הספקתי... 10 דקות להכנות לטיסה זה בכל אופן לא הרבה...

     

    מגיעים בלחץ לשדה והאני מגלה ש... השותפה החילונית מפתח תקווה הגיעה בדיוק איתי!

     

    מעולה! קדימה לדיוטי פרי.

     

    עד כה הסצינה הראשונה...

    מחר (אני מקווה) אספר לכם את עלילות הדוסית בטיסה ובהגעה לטקסס השמשית.

     

    חזרו אלי!


     

    דרג את התוכן:

      תגובות (27)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        21/4/09 23:41:

      מוזר להיות דוס בארץ היהודים ...

      ודוס מעופף ? ממש עוף מוזר ....

      *

      הגעתי בהמלצתה של טלי פרי ואכן די נהניתי מהעוף ....

      שלמה

        20/3/09 05:11:

      צטט: shabat shalom 2009-03-19 18:09:59


      למרות שאני נוסע לפחות פעמיים בשנה לחו"ל - כל סיפור שמתחיל בשדה התעופה מעביר בי זרמים של חוויה וגעגועים.

       

       


      שמחה שגרמתי לך מחשבות נעימות!

      להתראות

      קרן

        19/3/09 18:09:

      למרות שאני נוסע לפחות פעמיים בשנה לחו"ל - כל סיפור שמתחיל בשדה התעופה מעביר בי זרמים של חוויה וגעגועים.
        19/3/09 13:36:

      צטט: חל"ד 2009-03-19 07:25:19

      אין סיכוי שהיית חווה כאלה חוויות בחל"ד- ישתבח שמו לעד!!!

      תחזרי בשלום

       

       


      תודה רבה רבה!

      בחל"ד חוויתי חוויות אחרות - רובם משמעותיות לא פחות!

       

      להתראות בארץ הקודש

       

        19/3/09 13:35:

      צטט: too many ideaes 2009-03-19 06:46:41


      ...כנראה צריך להיות סטיב אוסטין,כדי להגיע לאוסטין...

       

      אני לא יודעת אם זה נכתב בכוונה - אבל מעניין היה לגלות ש....

       

      אוסטין נקרא על שם.... סטיב אוסטין!

       

      אמנם לא הסטיב שעליו אנחנו גדלנו אלא מהאבות המייסדים של טקסס שנקרא כך!

       

      אגב, השתעשענו רבות כאשר הזכרתי את העובדה הזאת לילדיי... האם לא ידעו מי היה סטיב אוסטין!

      מה קורה לדור הצעיר?

       

        19/3/09 07:25:

      אין סיכוי שהיית חווה כאלה חוויות בחל"ד- ישתבח שמו לעד!!!

      תחזרי בשלום

        19/3/09 06:46:

      ...כנראה צריך להיות סטיב אוסטין,כדי להגיע לאוסטין...
        18/3/09 22:51:

      צטט: mom.doc 2009-03-18 22:07:08


      כתוב משעשע ביותר. מחכה בכליון עיניים לבאות.

       

       


      תודה

      קרן

        18/3/09 22:07:

      כתוב משעשע ביותר. מחכה בכליון עיניים לבאות.
        18/3/09 22:05:

      צטט: שושי פולטין 2009-03-18 21:36:38

      מצפה בכיליון...

      *

       

       

      תודה רבה!

      להתראות

      קרן

        18/3/09 21:55:

      צטט: ריקי שיר 2009-03-18 21:15:59


      קרן יקרה תשמרי על עצמך ותהני כמה שאפשר*

       

       

      תודה רבה

      אשתדל לשמור על עצמי ואתם תשמרו על הארץ היקרה שלי!

        18/3/09 21:54:

      צטט: ליריתוש 2009-03-18 20:16:32


      אוי, קרן, איך חייכתי מכל התיאורים האלו והכי צחקתי מסיפור התמונה בלי המצח ועם השיניים...

      לפני שנה בן זוגי ואנוכי הצטלמנו לצרכי ויזה אמריקאית גם כן.

      בצלמניה בה היינו למזלנו ידעו את התקנות, אמרו לנו לא לחייך, לא האמנו אבל זה ככה.

      התמונות, מיותר לציין, עברו בשלום בזכותם... :-)גם אם אנו שונאים אותן.

      תיהני, תבלי ותחזרי לספר לנו עוד! *

       

      עשיתי 2 סטים של צילומים ונראיתי כל כך מפחידה בצילומים הראשונים שבני ביתי אמרו שהאמריקנים בטח לא יכניסו כזאת מכשפה לארצם!

       חיוך

      קרן

        18/3/09 21:53:

      צטט: guitarwoman 2009-03-18 19:13:00

      יש הרבה מן החיובי דווקא בעיר אמריקאית קטנה...

      אגב...פעם גרתי בירושלים והייתי "שייכת" לקונסוליה האמריקאית במזרח ירושלים. (אני אזרחית ארה"ב ונזקקתי לשירותיהם מעת לעת). דווקא שם היו הרבה יותר נחמדים מהסנובים ברחוב הירקון...:)))

      תהני לך, שבוע בארה"ב -  לא הייתי מתנגדת!

       

       

      את בודאי צודקת - אני רק מקווה שאצליח לחוות את העיר.

      לבנתיים אני מבקרת בעיר radisson hotel !

       

      תודה על האיחולים

      קרן

        18/3/09 21:52:

      צטט: shlompi 2009-03-18 16:41:31

      ואחרי זה כולם עוד מקנאים באנשי ההייטק שכל הזמן בדרכים?

      חוץ מזה - סתם שאלה - אין לך נתינות בריטית ? ככל הידוע לי הם לא זקוקים לויזה!

      ועוד משהו - גם "בילוי" של יום בשגרירות בת"א - זה לא כייף גדול כ"כ!

       

      תהני!

       

       

      כמה שאתה צודק.

      אני כבר שלושה ימים כאן והייתי מחוץ למלון רק שעות ספורות...

       

      לגבי הנתינות הבריטית.

      אני קצת פסיכית (ציונית אדוקה) ומסיבות פטריוטיות לא חידשתי את הדרכון הבריטי.

      בשבוע שעבר גם חידשתי את הדרכון.

       

      אגב, היום גם אזרחים בריטים צריכים אישור להיכנס לארהב. אמנם זה אונליין ובד"כ מיידי אבל זה יכול לקחת עד 72 שעות.

       

      תודה על הברכות

       

      קרן

        18/3/09 21:47:

      צטט: עדיאיתן 2009-03-18 15:59:08

      קוראת אותך בהפסקת צהרים תוך כדי לעיסת ירקות.

      ממש כיף.

      מחכה להמשך.

       

       


      תודה תודה!

      לעידת ירקות - ממש מוכר לי... אכתוב על זה

       

      קרן

        18/3/09 21:46:

      צטט: renana ron 2009-03-18 15:52:07

      מעניין ומשעשע !

      עשיתי מנוי ואני ממתינה לפרק הבא

      רננה :)

       

       


      תודה רבה,

      אנסה לעמוד בציפיות!

        18/3/09 21:46:

      צטט: yuli1058 2009-03-18 15:32:05


      איזה יופי כתבת קרן!

      תבלי  גם חוץ מלעבוד בלבד

       

       

      תודה - אנסה!

      אם כן - אדווח כאן על חוויותיי!

       

       

        18/3/09 21:45:

      צטט: עמית אחד 2009-03-18 15:31:20

      אוסטין היא אמנם עיר קטנה, בקושי כפול מת"א, אבל היא בירת טקסס.

      לפחות בפעם האחרונה שבדקתי...

      והכי חשוב - היא ממש קרובה לעיר קטנה (מיליון ומשהו תושבים) ומקסימה - סן אנטוניו.

       

      בהצלחה - ושההמשך יהיה מלווה גם בתמונות, אה?

       

       

       

      אני מלאה בושה, אבל שכחתי את המצלמה!

      מקווה שהשפה שלי תהיה מספיק ציורית.

       

      אגב, לאוסטין יש גם סגולות. כרגע יש שם פסטיבל מוזיקה. מקווה שאוכל להגיע לשם על אף היום העמוס.

      לסן אנטוניו לא יהיה לי זמן להגיע - באמת חבל.

       

      קרן

        18/3/09 21:36:

      מצפה בכיליון...

      *

        18/3/09 21:15:

      קרן יקרה תשמרי על עצמך ותהני כמה שאפשר*
        18/3/09 20:16:


      אוי, קרן, איך חייכתי מכל התיאורים האלו והכי צחקתי מסיפור התמונה בלי המצח ועם השיניים...

      לפני שנה בן זוגי ואנוכי הצטלמנו לצרכי ויזה אמריקאית גם כן.

      בצלמניה בה היינו למזלנו ידעו את התקנות, אמרו לנו לא לחייך, לא האמנו אבל זה ככה.

      התמונות, מיותר לציין, עברו בשלום בזכותם... :-)גם אם אנו שונאים אותן.

      תיהני, תבלי ותחזרי לספר לנו עוד! *

        18/3/09 19:13:

      יש הרבה מן החיובי דווקא בעיר אמריקאית קטנה...

      אגב...פעם גרתי בירושלים והייתי "שייכת" לקונסוליה האמריקאית במזרח ירושלים. (אני אזרחית ארה"ב ונזקקתי לשירותיהם מעת לעת). דווקא שם היו הרבה יותר נחמדים מהסנובים ברחוב הירקון...:)))

      תהני לך, שבוע בארה"ב -  לא הייתי מתנגדת!

        18/3/09 16:41:

      ואחרי זה כולם עוד מקנאים באנשי ההייטק שכל הזמן בדרכים?

      חוץ מזה - סתם שאלה - אין לך נתינות בריטית ? ככל הידוע לי הם לא זקוקים לויזה!

      ועוד משהו - גם "בילוי" של יום בשגרירות בת"א - זה לא כייף גדול כ"כ!

       

      תהני!

        18/3/09 15:59:

      קוראת אותך בהפסקת צהרים תוך כדי לעיסת ירקות.

      ממש כיף.

      מחכה להמשך.

        18/3/09 15:52:

      מעניין ומשעשע !

      עשיתי מנוי ואני ממתינה לפרק הבא

      רננה :)

        18/3/09 15:32:


      איזה יופי כתבת קרן!

      תבלי  גם חוץ מלעבוד בלבד

        18/3/09 15:31:

      אוסטין היא אמנם עיר קטנה, בקושי כפול מת"א, אבל היא בירת טקסס.

      לפחות בפעם האחרונה שבדקתי...

      והכי חשוב - היא ממש קרובה לעיר קטנה (מיליון ומשהו תושבים) ומקסימה - סן אנטוניו.

       

      בהצלחה - ושההמשך יהיה מלווה גם בתמונות, אה?

       

       

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      קרן אטינגר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין