| ב"ה 13/03/09 י"ז אדר ה'תשס"ט בתמונה : כל סוגי הלחמים ומיני המאפה - צבעם חום . לכן בחרתי דווקא את התמונה הזאת של מגש הפירות והירקות הססגוני , שיש בה כל -כך הרבה עניין וגיוון , בצורות ובצבעים . בחרתי בה כאנתיטזה, כתמונה המעניקה השראה לפריצה מהמעגל החום ... לשינוי . בתמונה : מיתר בת ה7 (לפני כ5 שנים) מדריכה את אורחי המסעדה הלימודית בהכנה של "לחם ראשוני" - תערובת זרעים ודגנים נבוטים בצורת קציצה שטוחה , העוברת תהליך שאינו אפייה אלא יבוש בלבד , (וביום חול ) על פלטת השבת . לפני שאנשים מגיעים למסעדה הלימודית הם בוחרים, מתוך רשימת נושאים שאני שולחת, במה להתנסות . ומשפחה זו בחרה להכין לחם ראשוני . נצא לדרך ... המאמר נכתב כמה שעות לפני שבת ... בשבת מברכים "המוציא לחם מן הארץ" ונשות ישראל מפרישות את החלה ואופות לחם . בהרבה בתים זו מסורת לאפות עוגה לשבת , ויש גם מי שקונה בורקס לשבת . כך שזה נראה טיימינג מתאים לדבר על עניין הדגן . לא מזמן קראנו את מגילת אסתר , וכשהגענו לפסוק "ואחשוורוש גידל את המן" נזכרתי בשיחת יעוץ שנסבה כולה על עניין ההתמכרות לדברי מאפה , ועלתה בלבי השאלה "אז מי גידל את הדגן בגן - כלומר במערכת האמונות שלנו אודות אוכל . מי גרם לו לתפוס מקום כה מרכזי ? " במאמר זה נבדוק אם אפשר "להקטין את הדגן בגן" ... מערכת האמונות שלנו היא בוסתן , ואנחנו הגנן . זוהי קרקע מחשבתית שהתהוותה מקולותיהם ומרעיונותיהם של הורינו ומהסביבה בה גדלנו . עם זאת, מנסה לחדור לתוכה קול , שמגיע מכיוון ידע-הנשמה הפרטי שלנו . בעזרת הקול הזה נוכל : להגדיל, להקטין, לעקור נטוע אף לזרוע רעיונות רעננים . אז בואו נציץ על כמה מהמשפטים השגורים בפינו בקשר למאפה וללחם : "אני לא שבע בלי לחם" "אין מה לאכול בבית - אם אין לחם ." "אני אוכל יותר מדי לחם" "מהלחם - התנפחתי ..." "איך נפלתי ... פתחו לי קונדיטוריה ממש מתחת לבית ." "אני לא מתכוונת לאכול אבל כל פעם שאני אופה לילדים אני מתפתה." "מדוע אני לא יכול לאכול רק פרוסה או שתיים בכל ארוחה ? ?" ועוד. אז אשאל אתכם שאלה : שמתם לב לקשר התחושתי בין עיסוי גופני- מסאז' לבין לישת בצק ? לקשר המילולי בין "עיסוי" ו"עיסה" ? הרי המושגים "תנועות לישה" כתנועות מסאז' , לקוחים בעצמם מעולם האפיה ! אחת התובנות העמוקות שלי, כמטפלת בין השאר במגע , הינה שהחיבה של המין האנושי לדברי מאפה קשורה לחסכים במגע . יש הרבה סיבות מדוע תינוקות אינם מקבלים את כל המגע שהם רוצים - הפסקת הנקה מוקדמת , החשש (המוטעה) שיגדלו מפונקים, הורים לחוצים בעבודה ועוד. ויש גם מצבי חיים בילדותנו בהם כן היה מגע , אך הוא לא היה עדין וקשוב . ומאז, כל חיינו אנחנו מחפשים את התחושה העוטפת והנעימה , שאפשר "להרפות" ולשקוע באמון לתוכה . אחד הדברים הממכרים אותנו למאכלים , דברי מאפה, מיני מתיקה, גלידות וכד' הוא המרקם... להתמכר לפריך ולנעים הזה . תובנה זו עוזרת לנו להבין , מדוע אנחנו מתמסרים לדברי מאפה . מכאן מתבקשת השאלה : אז מדוע אנחנו מתמכרים לדברי מאפה ? אציג לכם רעיון אחד המבוסס על המחקרים האחרונים. אחד ה נושאים שעלו לכותרות הרפואיות בעת האחרונה עוסק באקרילאמיד . אקרילמיד הוא תוצר לואי בתעשיית הפלסטיק . וידוע כחומר בעייתי ביותר . התגלית האחרונה היא שאקרילאמיד הוא תוצר של תהליך נוסף, ביתי ויומיומי : חימום ואפיה של דגן . ככל שהחום גבוה יותר כך התוצר בעייתי יותר . אם אנחנו רוצים בקשר של אמון עם הגוף , עלינו "לדבר" איתו בשפה שהוא מבין . צבעי-מאכל, חומרים משמרים, וכד' אינם "אינפורמציות" שהוא מבין או בנוי לעכל . הגוף מגיב בהתגונות, דחייה, אובדן חיוניות , כשהחומרים הנ"ל מצטברים בתוכו . מדוע אנחנו מתפלאים כשמופיעות "אלרגיות" ובעיות עור שונות "פתאום" ? איזו דרך אחרת ,יעילה ורחבה , יש לגופנו להוציא פסולת מתוכו החוצה ... ולהעביר לנו את המסר שאנחנו לא בהרמוניה איתו ? ? ? כל החומרים הזרים למיניהם יוצרים לא רק "אלרגיות" אלא גם התמכרויות . קשה לגוף לסייע לנו בוויסות הצריכה של מאכלים מעובדים ומנגנון הוויסות הטבעי משתבש . מכאן קל לגלוש למעגל ההרסני של אכילת יתר - תסכול ואשמה - ואכילת יתר נוספת . כמעט סיימנו את המסע ... והגענו לשאלה אחרונה - איך נוכל לעקוף את הבעייתיות שבדברי מאפה ? במאמר זה אתן כמה טיפים . את שאר הטיפים תוכלו "לטעום" במסעדה הלימודית . "מסעדה לימודית" הינה אימון תזונתי חי , מותאם לכם אישית . וטעים !!!
באימון התזונתי אנו מבחינים בתכונותיהם הייחודיות של הדגנים השונים, ולומדים איך לעדן את הכנת הדגן ע"י שימוש בתהליכים כ : הנבטה, טרום הנבטה, בישול מושהה, אידוי ועוד .
מהו לחם ירקות ? בשביל לענות על השאלה, בואו נבדוק איזה שימושים אנחנו עושים בלחם : ממלאים אותו (את הפיתה) , מורחים עליו (ממרחים) , טובלים אותו (כמו בחומוס...) , עושים ממנו כריכים מעוצבים לאירועים , משתמשים בו כצידה לדרך ... את כל הדברים האלה אפשר לעשות עם ירקות , במצבם החי או באידוי קל ביותר, והמגוון פנומנאלי . הנה כמה דוגמאות והשאר תוכלו ללמוד באימון האישי או הזוגי שלכם : עלי כרוב וחסה כמובן, "כלים" העשויים מגמבות ושומר , פרוסות של דלעת, קולרבי, עלים של נורי ועוד .. ועוד .. ועוד .. סיפור קטן: אתמול קיבלתי מייל מאדם הנמצא בתהליך יעוץ ובו הוא מספר על ארוחת השבת שלו : צלחת גדולה עם לחם , פירה , שניצל, אורז וצלוחית קטנה של בצל עם מלפפון . שוחחנו ובטלפון וביקשתי ממנו לעצום עיניים , לדמיין את הצלחת הגדולה שלו ולראות בדמיונו איך צורת המאכלים מטשטשת וצבעיהם מתאחדים . "מה אתה רואה כעת ?" "הכל חום, חלק בהיר וחלק כהה יותר." "האם זה משדר עבורך מסר של אנרגיה ועירנות אותם ביקשת בתחילת האימון שלנו ?" "להיפך" היתה התשובה . "היפך הגמור" . ואז שלחתי לו במייל חוזר : מתקון למטבל פירה "מתקון" זה המונח , שבאימון התזונתי אני משתמשת בו לתיאור מזון , אשר תורם ליצירת תהליך מתקן כלשהו . תפוחי האדמה הם מזון בעל ערך תזונתי דל , לעומת ירקות השורש הצבעוניים . עם זאת הוא פופולרי וזול וממילא נמצא בתפריט . אז במקום מתכון לפירה נדבר על "מתקון לפירה" . מתכון לילדים ולמבוגרים . נאדה את פרוסות תפוחי האדמה, רצוי אורגני והשאירו קצת קליפה . נטחן במעבד מזון . הפעם נוותר על המלח, החמאה, החלב וכו' וננצל הזדמנות פז זו כדי "להטמיע" רכיב תזונתי בעל ערך רב - שקדיה . השקד מספק סידן זמין , ויסודות מזון חשובים רבים נוספים . נטחן את תפוחי האדמה עם שקדיה ומים , וכשנגיע למרקם הנכון , נתבל קלות בסויה , הומבושי , או כל תבלין החביב עליכם . התיקון שבמתכון יהיה באופן ההגשה - נגיש את הפירה כמטבל (בקערית) ולכל אחד מהסועדים פלטת ירקות לטבילה ולמילוי . הילדים שסיימו את הירקות שלהם יקבלו קערית נוספת של פירה ... איזה "מינוף" עשינו לפירה ! שיהיה בהנאה ובחוכמה , וזכרו תמיד מי הגנן בגן ושה"מזמרה" בידיים שלכם . |