החיים הם לא רק שחור ולבן....אבל השילוב בינהם יוצר קסמים....
כותבת את עצמי אוהבת
כותבת את עצמי מרגישה
כותבת את עצמי כואבת
כותבת את עצמי עצובה
כותבת את עצמי מעודדת
כותבת את עצמי מזדהה
כותבת את עצמי וזו הבמה
מעדיפה תגובות על כוכבים
ומודה לכל מי שמשתתף בהגיגיי
איריס
פוסטים אחרונים
- חווייה סוערת 18/2/15
- המלצה חמה לחנוכה - פסטיבל "טעם כנרת" ( פוסט מצלום ) 6/12/12
- שייטים צעירים יוצאים להרפתקה ונהנים יותר 30/7/12
- משוחררת מהחוטים 18/2/12
- אהבה מאוחרת - מחזה מאת דוד אשוח ז"ל 21/1/12
- שלוש מילים שהן המון 20/9/11
ארכיון
ציפור הנפש שלי
ציפור הנפש שלי פתחה פתאום מגירה מגירה שהיתה נעולה המון זמן. מגירה שהצלחתי לנעול על מנעול ובריח ולזרוק את המפתח לים פתאום נפתחה. איכשהו היא מצאה את המפתח, ציפור הנפש שלי וזאת הדרך שלה לומר לי "את השיעור הזה כנראה עוד לא עברת תתמודדי. אחר כך תהיי יותר חזקה". המגירה הזאת הפילה אותי לבור עמוק אבל אני לא מאשימה אותה, או אף אחד אחר, כי את הבור הזה אני חפרתי ולמרות שנזרקים לי כל מיני חבלי הצלה אני לא מצליחה לטפס למעלה. הדפנות של הבור חלקות מכל מה שיוצא מהמגירה- מים, בכמויות... ציפור הנפש שלי פתחה מגירה כואבת מגירה שתופסת לי את הלב באגרוף חזק ומושכת וזה כואב וזה שורף וזה משהו שאני צריכה לעבור, ( ולו רק מהסיבה שאצליח לישון בלילות ). אחרי שאעבור את זה אנעל את המגירה הזו לנצח ואז המגירות של האהבה, האושר, והנתינה יפתחו מחדש, ( זה לא שהן סגורות עכשיו הן רק מפנות מקום למגירה החדשה ) ולא תהיה לה ברירה אלא להיסגר בטריקה. ציפור הנפש שלי פתחה לי מגירה כואבת אבל אני יודעת שהיא רק רוצה לשמור עלי וללמד אותי, אז למרות הכאב אני אומרת תודה ( וגם לכל מי שזורק לי חבלי הצלה )
ותודה למיכל סנונית אשר בהשראת ספרה "ציפור הנפש" אני יכולה להבין קצת ממה שקורה לי בפנים ספר מומלץ.
השיר המצורף מסביר קצת את ההרגשה של כל מיני דמויות שנמצאות בתוכי ומדסקסות את החיים ואיך לצאת מכל מיני מצבים (ככה בכל מקרה אני רואה אותו)
ולמרות שגם בוב דילן וג'ימי הנדריקס האגדיים מבצעים אותו בחרתי דווקא את הגירסה של ניל יאנג, כי היא יותר ברורה...
|
תגובות (99)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
מדהים כמה שאתה צודקת....
שימרי על עצמך...
אהבתי:)
שבת שלום
נטלי
אכן אור
התגובות חיממו אותי והאירו את לבי באור יקרות
גם תגובתך המקסימה
תודה
יש פה אנשים נהדרים בקפה
אוףף..
המלומדים לפניי גנבו לי את המלים..
רק אומר...:
כשמחככים אבנים עולה אש..
המלים שחככת בחן כה רב העלו אור גדול...
אהבתי.....
תודה
איריס
"כשמישהו מחבק אותנו, ציפור הנפש,
השוכנת עמוק עמוק בתוך גופינו,
גדלה וגדלה, עד שהיא ממלאה
כמעט את כל המקום בתוכינו.
עד כדי כך טוב לה בחיבוק"
אהבה זה כל הסיפור
אהבה שעוטפת עוזרת המון
מאחלת לך שיהיה לך "הכי טוב שיש".
יגאל בשן
מילים: יגאל בשן ויוסי בנאי
לחן: יגאל בשן
יש לי ציפור קטנה בלב
והיא עושה בי מנגינות
של סתיו ושל אביב חולף
של אלף אהבות קטנות
והיא עושה בי מזמורים
והיא צובעת עולמות
והיא פותרת לשירים
כמעט את כל החלומות
יש לי בלב ציפור קטנה
עם שתי גומות ומנגינה
יש לי ציפור קטנה בלב
והיא עושה בי סיפורים
של בית חם ובן אוהב
ושל קטעי ילדות יפים
והיא זוכרת בי כאב
והיא אוספת בי שנים
והיא עושה אותי שלו
אולי היא טעם החיים
יש לי בלב ציפור קטנה
עם שתי גומות ומנגינה
יש לי ציפור קטנה בלב
והיא אולי כל התקוות
ולפעמים אני חושב
שהיא תשובה לאכזבות
והיא טובה לבנת כנף
איתה אני מרגיש חופשי
והיא יושבת על ענף
בין מיתרי לבי
יש לי בלב ציפור קטנה
עם שתי גומות ומנגינה
יקרה שלי
השיר הזה מוקדש לך באהבה
כול פעם שכותבים על ציפור אז
השיר עולה בראשי , מצטער על
האיחור יקרה.
אוהב מהציפור שבלב
יניב
*
אהבתי...
תודה על השיתוף.
רפאלה*
ציפור הנפש שלך
מקננת בעולמות מופלאים..
שבת שלום
ככל שאנו מתבגרים אנו מעיזים כנראה לפתוח יותר ויותר מגירות ולא סתם להציץ לתוכן, אלא ממש להסתכל ,להתעמק ולהתמודד... כל הכבוד על האומץ, השחרור, והשיתוף . ציפור הנפש שלי שולחת חיבוק ענק לציפור הנפש שלך :-) דלית
כתיבה יפה איריס..
ומה שלומך?
אישית מעדיפה את הנדריקס
שולחת לך שיר באהבה לפוסט שלך...
http://www.youtube.com/watch?v=M2rz7nTZUq0&feature=related
שבת שלום שלווה לציפור הנפש אהובה...
מתוקהההה
רק טוב לך
היי איריס
יפה כתבת
מעולה
תודה
אני שמחה בשבילך
למרות ואף על פי
ציפור הנפש לא תטעה אותך
היא מובילה אותך מהמקום העמוק ביותר שלך אל המקום הגבוה ביותר שלך
תני לה להוביל אותך לשם!
מחבקת ואוהבת ומככבת
אסנת, הילה סגולה
חגיגה של מיסטיקה, רוחניות ואהבה בקלפי טארוט
www.taroths.co.il
שלום איריס
הפוסט שלך מזכיר לי גם את הספר
"המגירה השלישית של סבא" מאת טל-קופלמן ג'ודי
"מכל החדרים בבית סבו וסבתו האהובים, מחבב אורי את חדר העבודה ובו שולחן
הכתיבה בעל שלוש המגירות, שאת השלישית שבהן אסור לו לפתוח. יום אחד הוא
מוצא את המפתח למגירה, הוא אינו יכול להתאפק ופותח אותה. במגירה הוא
מגלה חפצים זרים ומוזרים ....... הסב תחילה נחרד ונבהל, אך מחליט לספר לנכדו
על חייו. .". סיפור על קשר אינטימי בין סב לנכדו, על הצורך לספר מול הרתיעה
ועל ההתמודדות עם זיכרונות דרך חפצים, שהם לעיתים הדבר היחיד שנותר
לעדות ולזכרון.
ההתמודדות קשה אך לבסוף הנשמה מודה
שבת שלום, ציפימדהימים שכמוכם, כמה אהבה, לא ציפיתי לתגובות כל כך מושקעות, מלמדות, מלאות תובנות, מחבקות ואוהבות.
מה שמראה לי שוב כמה הקפה הזה הוא מקום מדהים שאסור לוותר עליו.
בשתי תגובות מהאחרונות שקיבלתי
רואה באור כתבה לי שעכשיו כבר בטוח יותר טוב
bon bon והחיבוק כתב לי שהיכולת לפתוח ככה את מגירות הלב מראה על משהו מיוחד...
ואני אומרת שהיכולת שלכם לפתוח את הלב ולחבק אותי מעבר למסך היא יכולת מיוחדת ומדהימה.
ברור שאני מרגישה הרבה יותר טוב
וגם מבינה שאחרי השינויים המבורכים שעברתי לאחרונה זה רק טיבעי לעבור את מה שאני עוברת.
אני מדמה את מה שקורה לי לתהליך של התנקות שהגוף עובר,
בהתחלה כל הג'יפה יוצאת בכל מיני דרכים שלא אכנס אליהם כרגע
ולאט לאט נשאר רק הטוב.
זה תהליך של שיעורים ולימוד טיבעיים ואני מקבלת אותם באהבה.
אסיים בקטע מציפור הנפש אותו אני מקדישה לכולכם באהבה:
"כשמישהו מחבק אותנו, ציפור הנפש, השוכנת עמוק עמוק בתוך גופינו,
גדלה וגדלה, עד שהיא ממלאה כמעט את כל המקום בתוכינו.
עד כדי כך טוב לה בחיבוק"
ואתם חיבקתם אותי כל כך חזק עד שהיא מתחילה אפילו לגלוש מתוכי, עד כדי כך טוב לי בחיבוק שלכם.
המון תודה
אוהבת את כולכם, הוירטואלים ומי שכבר לא וירטואלי עבורי,
לשמחתי יש הרבה כאלה.
אתם עוזרים לי לעצב את החלום
איריס
איריס יקרה מאוד!!!!!!!!!!!!!!
48= מח
סומכת עליך ועל הקסמים שלך
שבת שלום ומבורך
אהבה דבורה
עכשיו כבר בטוח יותר טוב...
איריס
עצובה שהיית
צריכה לפתוח
את אותה המגירה
שכל כך מכאיבה
אך אין לנו ברירה
וחייבים לעבור שלבים
שונים ומשונים בחיינו
ולא פעם ולא פעמיים
אנו חוזרים למגירות
שחשבנו שהם כבר
סגורות לעולמי עד
כי רק בצורה הזאת
אנו יכולים באמת
לצעוד קדימה בביטחה
בשלום עם עצמנו
לעבר דבר הרבה
יותר טוב........................
היטבת לתאר את התחושות האלה, איריס, הרבדים השונים...
מאחלת לך הצלחה רבה!
*
איריס
כל כך יפה כתיבתך...והמוזיקה שצרפת...
במקום שמגירה אחת ניסגרת...ניפתחת מגירה חדשה...
עברי את ה "משהו"...נקי הכל...התחזקי...והרגישי חדשה.
*להצלחתך...
לילה טוב
מהדס.
עם בוא האביב אנו יוצאים מעבדות לחרות
אז לקראת פסח פותחת את מגירה
למעשה את מוכנה לפתוח את המגירה
וכשאת מוכנה את כבר במקום מאוד טוב
אם לא תפתחי מגירה במשך הזמן תהפוך המגירה לכספת
הכל לטובה...וכוכב לכתיבה יפה ומהלב
מקסימה אחת,
השיעור מגיע כשהתלמיד מוכן.
כל הכבוד לך על הדרך שאת עושה
ומשחררת
מחיאות כפיים
מאיה
יקירה
עצם הכתיבה משחררת
העלאת הדברים על הכתב
שמה אותם מולינו בהתמודדות
כל התהליכים הללו הם סוגים של שיעורים
חיבוק ענק על הדרך.
ומסרי אהבתי לציפור הנפש שלך....
היא עושה עבודה נהדרת..
יקירתי....
את טועה בגישה....
זה לא בור. זו מהמורה. זה תל קטן. וכשתסיימי את הטיפוס ותעמדי על פסגתו...את תראי למרחק. מבטיח :)
*
אורי
חברה וירטואלית יקרה,
הזכרת לי מגירות שרציתי כבר לשכוח...
תחזיקי מעמד, מכל בור בחיים יש יציאה ועם כל כך הרבה חברים ואוהבים תמיד יש מי שיחזק אותך.
איך אמר ניטשה? "מה שלא הורג, מחשל".
גאונה רגשית
תודה
בהצלחה מכל הלב
תודה לך ורד היקרה
ולכן אני כותבת
גם גשלא עצוב לי
סיפורים נהדרים
תודה
אין כמו סיפורי הזן ללמד אותנו את התהליכים שאנחנו עוברים
אחרי שתנעלי את אותה מגירה כואבת
תגלי שאת יותר חזקה מתמיד.
אוהבת את כתיבתך הכנה.
זה גם אמצעי להתמודד עם הכאב.
מאחלת לך שבקרוב יבואו ימים מלאים אור ושמחה.
איריס
מקסים
אהבתי
יופי של לווי מוזיקלי
אגב, המים ...מזכירים לי עוד סיפור זן..
"פרופסור באוניברסיטה הלך לבקר זן מאסטר ידוע. בעוד המאסטר מגיש תה בשתיקה, הפרופסור דיבר על זן. המאסטר מזג לכוסו של האורח עד שפתה, ואז המשיך למזוג. הפרופסור הביט בכוס העולה על גדותיה עד שלא יכול היה לשלוט בעצמו יותר. "הכוס מלאה!!! לא יכנס יותר תה!" פלט הפרופסור כמגלה סוד. "אתה כמו הכוס הזו," ענה המאסטר, "איך אוכל להראות לך זן אלא אם תרוקן את כוסך."
רק אחרי שתרוקני, יהיה מקום למשהו חדש...
יקירה זו הדרך שלך והגורל שלך, ומכל דבר אנחנו לומדים ומתחזקים! וזה נהדר שאת חושבת חיובי תמשיכי כך,
כל החבלי הצלה לא יעזרו, זה תהליך שאת צריכה לעבור לבד!
ויש פה איזה סיפור ...
"
ילד קטן בהודו, הלך לבקר את החליט לבקר את הזקן החכם שגר בהרים. הזקן החכם ישב והתבונן במשהו שהחזיק בידו. הילד ניגש והסתכל גם הוא , אלא, שלא בדיוק הבין, מהו הדבר שביד הזקן, פנה הילד אל הזקן ושאל : "מה זה?"
"זה גולם", ענה הזקן החכם, "בתוך הגולם נמצא פרפר. בקרוב הגולם יתבקע והפרפר יצא."
הילד שאל אם יוכל לקבל את הגולם. "כן", אמר הזקן החכם, "אבל עליך להבטיח לי ,שכאשר הגולם יתבקע והפרפר יתחיל לצאת ויכה בכנפיו, כדי להשתחרר מהקליפה, אתה לא תעזור לו. חלילה לך לסייע לפרפר על ידי כך שתשבור את קליפת הגולם. עליך להניח לפרפר לעשות זאת בעצמו."
הילד הבטיח, לקח את הגולם והלך אל ביתו. בבית ישב והמשיך להתבונן בגולם. לאחר משך זמן ארוך ראה שמתחילה תנועה, הגולם נע וכאילו רעד, והנה נבקע בקצהו. בפנים היה פרפר עדין ויפה שניסה להיחלץ מתוך קליפת הגולם תוך שהוא מכה בכנפיו כנגד הגולם. התנועות שלו היו חלשות ולא נראה שמכות הכנפיים הללו יוכלו לעשות את המלאכה הזו.
הילד הקטן רצה נואשות לעזור לפרפר הסובל. לבסוף, כשלא יכול היה לשאת עוד את המתח, הפר את הוראות הזקן החכם. הילד הסיט את שני חצאי קליפת הגולם לצדדים ועזר לפרפר להיחלץ.
כאשר יצא הפרפר , החל לעוף באוויר, אך לפתע נפל למטה אל האדמה ונשאר שוכב ללא תנועה. הילד הרים אותו בזהירות וראה שהפרפר מת. שטוף דמעות הלך הילד לביתו של הזקן החכם והראה לו את הפרפר המת שבידו.
"אתה רואה, ילד", אמר הזקן החכם, "מיהרת לשבור את קליפת הגולם, האין זאת?"
"כן", הודה הילד, "זאת עשיתי."
והזקן החכם אמר: "אינך אשם. לא יכולת לדעת מה שעוללת. כאשר הפרפר מתחיל לצאת מהגולם, הדרך היחידה שבה הוא יכול לחזק את כנפיו , היא בכך, שמכה בהם לעבר הקליפה. הוא מכה לעבר הקליפה ומכה שוב ושוב , ואז מצמיח ומחזק את שרירי הכנפיים שלו. כאשר אתה עזרת לו בכך שעשית זאת, במקומו, מנעת ממנו לגדול ולפתח את שרירי הכנפיים. זו הסיבה שהפרפר נפל לאדמה ומת."
}{ לימים שמחים ומאושרים אמן!
לכולנו יש מן ציפור נפש כזו,
ציפור כלואה
שמתה לפרוש כנף
ולהיות בת חורין.
במסע הזה של חיינו,
לא תמיד אנו יודעים לזהות את
מזג האוויר המתאים למסעות.
לפעמים צריך פשוט לחכות
שהמבול יסתיים.
יפה מאוד כתבת
סיפור מקסים תודה
פעם מישהי כתבה את זה בפוסט
עניתי לה שאני הולכת ברחוב מלא פרחים
ואין בורות ברחובות שאני בוחרת
כנראה שהגיע הזמן לחזור לרחוב עם הפרחים
שם יותר נחמד
זאת בדיוק הדרך אל האושר.
איריס,
התחושות והרגשות שתיארת
כל-כך מוכרים לי.
משהו קצר על בורות
אוטוביוגרפיה ב - 5 פרקים קצרים / פורטיה נלסון
בספר המתים הטיבטי מסופר על "סיפור חיים בחמישה פרקים":
יום ראשון: אני הולך ברחוב. יש שם בור, אני נופל לתוכו.
יום שני: אני הולך באותו רחוב. יש שם בור, אני נופל לתוכו ונזכר שאתמול יצאתי ממנו.
יום שלישי: אני הולך באותו רחוב. יש שם בור. מתוך הרגל אני נופל לתוכו.
יום רביעי: אני הולך באותו רחוב. יש שם בור. אני עוקף אותו.
יום חמישי: אני הולך ברחוב אחר.
תודה בחזרה, יפה
* מהחבר אלון
נכון...
אנחנו עולים לאט לאט אבל בטוח בספירלה
אשה מדהימה את
וזה היה בטוח שתנצחי במאבק
עם הנחישות שלך לא חשבתי אחרת
חיבוק ענקי חזרה ותודה על הכל
בדרך כלל אני שם
אבל יש ימים כאלה...את יודעת
גם אני מקריאה את ציפור הנפש לילד שלי
ועוד ספר מודעות מומלץ לילדים הוא
דרקון - אין חיה כזאת
ממליצה לך
נשיקות חזרה
תודה מתוקה
אבל אין מה להצטער אם בסופו של התהליך אנחנו הופכים יותר חזקים
אני באמת מתבוננת במה שקורה
לא אוחזת ולא משחררת
יודעת שזה היה צריך להגיע, כמו כל תהליך שאנחנו עוברים בחיים
לשמחתי אני עוברת את זה ממקום של מודעות
מה שעושה את הכל ליותר קל...נדמה לי
תודה לך
והסיפור שלך מדהים
ידעתי שאתה תתחבר לשיר
אבל לגבי הזמר חשבתי שדווקא תעדיף את הנדריקס...
וציפור הנפש שלי...משתדלת
אבל לפעמים...
אתה יודע...
איריס,
כתיבה יפיפייה,
כנראה עוד תקופה לא קלה שעוברת לך...
וכנראה גם תחלוף, חלק ממעגל החיים שלנו...
*
מותק!
הבחירה של ההזמר נכונה ביותר
אחד הכי אהובים עליי
ובאשר לציפור נפשך
שמרי עליה מכל משמר!
"בתוך הנפש,
במרכזה,
עומדת לה על רגל אחת
ציפור. ציפור ששמה ציפור הנפש"..
ואת מעצבת החלומות
כתבת ברגישות, תבונה, וכנות.
*
את יודעת את התהליך את זו שמכירה את המגירות ואת שעוברת את הכאב
נשאר רק לסמוך עלייך המיטיבה לבטא ואומרת בקול ברור , שאת בדרך למקום שדברים טובים קורים.-אני בטוחה בכך.
ציפור הנפש
אותה ציפור מוכרת מימי ילדותינו
אך בתור ילדים לא הבנו לעומק את משמעותה
אלא בפשתות
וזה בסדר
כל גיל והתובנות שלו
ציפור הנפש , סיפור שממחיש את אשר מתרחש בליבינו
השבוע ניצחתי במלחמה וטרקתי מגירה אחת
אני כל כך מבינה על מה מדברת.........
חיבוק חובק שופע אהבה
חני
כתבת נפלא
הבנתי לליבך
ומשתתפת ברגשותייך.
איריס יקירה
"את השיעור הזה כנראה עוד לא עברת
תתמודדי.
אחר כך תהיי יותר חזקה".
כנראה שאין מנוס.
לצערי אנו עוברים כל הזמן עוד ועוד שיעורים שאנחנו צריכות להתמודד איתם,
ואנחנו אכן יוצאות יותר חזקות.
חיבוק לחיזוק ממני אליך
סוף שבוע קסום.
חברה וירטואלית יקרה
רבים מאיתנו פותחים וסוגרים מגירות , יש כאלו שלעולם לא יעזו לפתוח אותן ויש שלא הצליחו לסגור עד היום
נערים ונערות רבות עברו בדרכי , חלקם עם טראומות נוראיות שלא יודעת מהיכן שאבו את הכוחות להתמודד איתן
יום אחד החליט היקום שתורי לפתוח מגירה כזאת, חודשים פתחתי סגרתי פתחתי סגרתי ונשמתי חשה בלופ אין סופי
שבועת שזלגו מעיניי דמעות ותפקודי הפך רובוטי, כך אני קוראת לימים שעלי להיות אך אני לא...
יום אחד חבר טוב אמר לי, למה פותחת סוגרת, בואי נבין, ברגע שנהיה מעל לכן ולא, לשחור ולבן, ללפתוח ולסגור
ביום בו נבין ממקום אחר לגמרי, מהמקום של המודעות לא נצטרך לפתוח לסגור זה יהיה שם אבל לא יפריע יותר
הוא יהיה במקום של התודעה, המודעות והתובנה.
כך הצלחתי לעבור את האתגר ואז הבנתי את המקום ממנו חלק מהנערים הצליחו לצאת וחלק תקועים עד היום
היום כאשר אני עובדת איתם קל לי יותר, אני יודעת להוציא אותם מהמעגל שהייתי בו
מאחלת לך להתמודד מהמקום של התודעה, לא לאחוז ולא לשחרר, רק להיות שם ולהבין, קורה מה שצריך להתרחש וליקום דרך שבה הוא מתנהל ונוהג מבלי שלנו באמת תהיה שליטה על ההתרחשויות.
אתה צודק
מוכנה לנסות...
תודה
WOWWWWW
איזה תגובה...
איזה תגובות אני מקבלת פה
כמה אהבה
ממש מרגש
והתוכן, כמה נכון ויפה
זה רק עושה את הכאב ליותר קל
וכוחות מחודשים להתמודדות איתו
אולי הלילה לא אפחד כל כך ללכת לישון
תודה לך אשה מקסימה
המון המון אהבה
אהובה יקרה....
הו המגירות האלו.
ככל שאנו צומחות וצומחים - הן מרשות לעצמן להיתפח
ממעמקים עמוקים וטמירים יותר.
שולות איתן קונכיות כאב בגדלים וצבעים
שלעיתים קשה לשאת
וקשה להאמין.
אך גרגיר החול המכאיב והמציק ביותר - הוא זה שהופך לפנינה בסוף,
גוש הפחם ליהלום,
ובתחתית תיבת פנדורה - את יודעת מי נמצאה.
פרגני לעצמך את הידיעה
שאם המגירה שאת מתמודדת איתה עכשיו - היא ממש גדולה -
ממש ממש גדלת!!!!
תתבונני, תנשמי, תאהבי את מי שאת,
ותוכלי להשאיר את המגירה פתוחה באהבה.
We can not heal - what we can not feel
אוהבת אותך הרבה, אישה אמיצה.
כאן בשבילך .
יודע מה?
רק בגלל המחמאות שלך
ואולי בזכותן
היה שווה לי לכתוב את הפוסט...
אני תמיד כותבת
כשטוב וכשרע
חושפנית כזאת, מה לעשות
זה מקל עלי
וכמובן יעבור
תמיד עובר
כמו בשיר
"זה רק משבר קטן ( או גדול ) וזה חולף"
איך אמרו בנאס"א... We are having a bad day
את אישה יפה מבפנים ומבחוץ (האמת: מדהימה... אבל אני לא רוצה להשמע חנפן...)
והדברים מסתדרים לכולם
בטח לאנשים יפים...
תכתבי לנו גם כשיהיה נפלא ?
בבקשה תבכה רחוק מהבור שנכנסתי אליו
כי כבר התחלתי לצאת
ולא מתאים לי עוד שיטפון שיחזיר אותי פנימה
:)
מקסים ומרגש
כתבת מהלב
מאחלת לך שתצליחי לסגור את כל המגירות הרעות, לטפס חזרה מעלה ולפתוח רק את כל המגירות הטובות
מגירות של בריאות, אושר, הצלחה , נחת ואהבה!!!
*
לא חיטטתי
בחיי שלא חיטטתי
היא נפתחה לה פתאום....
:)
טוב....
אבל סיכמנו כבר שאני חייבת לבטא את עצמי בכתב, נכון?
איריס יקרה,
ממש עם המעבר לבית חדש חיטטת במגרה והתחלת לנקות על מנת שלא תתפקע למען הווה ועתיד טוב יותר. לא בריא לשמור בבטן. תני ל"התבחבשות" שתצא ממך באומץ. ככל שתוציאי, תדברי, תציפי - כך תתנקי מחוויות שמעכירות, גם אם בתת מודע - העבר ישאר בעבר ולא יזלוג יותר להווה הנפלא שלך. אי אפשר להעלים אותו לחלוטין - כי הוא היה. הוא לא ינהל אותך, כי אחרי שתוציאי הכל החוצה, תוכלי לפתוח דף נקי וחדש ולהסתכל עליו מרחוק בחיוך כמו שמגיע ל"עבר" שהיה.
"מה שהיה
תשכח מזה.
מה שיהיה לא משנה.
מה שאבקש
בעולם הזה
תן לי את היום הזה..."
בן אדם מדהים סלחי לעצמך הורידי במינון הכאב
איש יפה ומקסים
עדיין לא סגרתי אותה
אבל היא קצת נסגרת...
זה בתהליך נחוץ
איריס
טוב שפתחת את אותה מגירה,
טוב שהצצת בה
וטוב שסגרתאותה על מנת לפתוח אחת אחרת
מבטיח לך שגם שם ייערמו דברים
אבל, בטוח שיהיו יותר טובים
עמיר *
תמיד אופטימית חתיכונת
למרות הכל....
וכן, יודעת שהכל לטובה
את ודינה הארתן את עיניי לגבי המשמעות הנוספת של המים
תודה על תגובתך היפה
נותנת לו יפתי
וזו גם הסיבה שכתבתי את הפוסט
כי ידעתי שהוא יאיר בי פינות וישחרר לי דברים
תודה קסומה
זו ההוכחה שהכל, הכל לטובה...
ציפורים, מגרות, חברים....
הכל חלק מפאזל החיים.
שמחה לשמוע אותך אופטימית בכל זאת .
איריס והחלומות
המים שיצאו מהמגירה....הם שמשכו את תשומת לבי...הרבה מים.....רבים חולקים מזמן על תפיסות כאלה ואחרות של פרויד...אבל שפת הסמלים...והקשרה לתת-מודע....מגולגל בכולנו בכל מקום ובכל זמן.
לא בכדי, נכתב רבות על הים ומקורות מים בשירת נשים, לא אלא אותך כאן בריבוי ההקשרים.
מכל מקום, הכתיבה של כולנו היא ביטוי של כוליותנו כאדם.....כל נופי הנפש..
לא רק הכתיבה...כל אמצעי ביטוי...
אכן, הספר של מיכל סנונית הוא חכם וקסום ויופי שהתחברת אליו והסתייעת בו.
זכרי שהמים הם לא רק מי רפש וכאב
אלא גם
מים חיים.........בכל מובן שהוא.
רק טוב
חנה
יקירתי, הדפנות חלקות כי זה לא בור, זו מאורת הארנב. את לא אמורה לצאת מאותו צד שנכנסת. זו הגדילה.
חיבוק, תני לתהליך לקרות.
:-)
מה שאני צריכה עכשיו זה איזו מסיבה טובה יחד איתך
והמים זה אכן הרגשות שמוציאים ממני מים....
אחד הספרים האהובים עלי...
המגרות נפתחות בדיוק בזמן שאת מוכנה לפתיחתן..
המים זה הרגשות שלך תני להם לזרום...
את יודעת שאני תמיד פה עם או בלי חבלים
ואני סומכת על האנרגיות הטובות שלך
שיעזרו לך לעבור את השיעור הזה...
וכמובן ללמוד ממנו מה שניתן...
אוהבתותך...♥
מה שהיה היה
החיים הם עכשיו ובעתיד
אז...
אל תסגרי יותר מגירות
אל תנעלי כלום
השאירי את הנפש פתוחה
תני דרור לתחושותייך
במסע שאנו עושים עם עצמנו יש אבנים,לא תמיד ניתן להזיזם ,אך ניתן לעבור דרכם ,הלאה אל המיעד הבא..
מאמינה כי את בדרכך שלך תפתחי מגירות ותלמדי לחיות איתן כי הן כולן שלך ,חלק ממסע חייך..
בהצלחה יקרה לכל דרך שתלכי ולכל מגירה שתפתחי..
אזלו כוכבי קפה אך שולחת לך את כל כוכבי היופי..והאהבה..
כבר העלית אותי חצי מהדרך
מתוקהההה
בוּבוֹנית
רק תגידי איפה את
ואני מגיעה עם כבאית וחרמונית
אזרוק לך חבל
אוריד סולם
וארד איתו להעלותך בחזרה אל העולם *
תודה לך אפאצ'י
יופי של שפן שלפת פה מהכובע....
אהבה, אכן מילה גדולה
וכמה אנחנו מוכנים לעשות למענה...
ו"כבר יותר קל הלחץ על העין השקופה".....שקוף למענך
מיגרה..ארבע אותיות?
זו מילה אחת,אך מכילה הכול
,מובנה הגוף,הנפש,החיים,הקיום כולו,
אנו חשים בחמימות הדם,
אנו נושמים אותה בתוכנו
כשם שאנו נושאים את מחשבתינו,
דבר מלבדה לא קיים בשבילנו,
אין זו מילה..
זה מצב שאין לבטאו
המיתגלם שוב בארבע אותיות
...אהבה...
שקוף למענך מישתקף במבטך
מילותיך מרגשות, כתיבתך מהממת.
קבלי כוכב מנצנץ
מזדהה עם מגירת הכאב, טוב שהוצאת אותה מהמגירה ורוקנת אותה.
פתחי מגירת לב חדשה והכניסי בא רק אהבה חדשה.
הגיע זמן לאוורור , פסח בדלת ואיתו הדרור.
אשוב לככב.
אין לך מושג כמה אומץ נדרש ממני לכתוב את הפוסט
אני מתבחבשת איתו מאתמול בצהרים
אבל שמחה שכתבתי
כמו שאמרו פה כבר
הכתיבה היא תחילת השחרור
תודה על החיבוק
חגית שלי
אם אני מלכה את הכוהנת הגדולה
השיחה איתך אתמול בערב כל כך עזרה לי
ובעקבותיה כתבתי את הפוסט הזה
המילים הראשונות ב 5 בבוקר כשהתעוררתי היו הפוסט הזה
תודה לך
אוהבת המון
אליקו כתב כאן מילים בסלע איריס שלי
מיותר לציין שגרמת לי לדמוע...תודה רבה באמת גם ככה אני חנוקה משיעול חחח
את אדם חזק, באמת, את אדם מכיל מבין מוכן לשינוי ומתמודדת להפליא עם מגירותייך
אני רוצה לומר לך
שאני סומכת עליך
אני רגועה לגבייך
אני יודעת שאת מלכה!!!
אוהבת
זה נכון יהודית היקרה
כי בעצם כתיבת הפוסט כבר התחיל להשתחרר חלק מהכאב
מילותיך שוות לי אלפי כוכבים
אז לא חייב כוכב
אבל....
תודיעי לי כשיגיע התכשיט?
חיבוק
רציתי לעודד אותך וגיליתי שאין לי כוכבים, אך בואי אספר לך איך התחברתי לפוסט שלך. באולפן אני מלמדת שעת ספריה. בכיתת אולפן שניה לימדתי את ציפור הנפש בכמה שפות. דיברנו על הציפור שקיימת בנפש של כל אחד מאיתנו, הילדים התחברו והביאו דוגמאות מהחיים שלהם. את מיכל סנונית אני מכירה אישית, יש לי הקדשה אישית בספר הזה ממנה. ספר העוסק בפילוסופיית החיים על האדם וחייו.
איריס יקרה, יש לנו ימים כאלה שאנו קמות הפוכות, עצובות, לא מוצאות כיוון ויש כאב שמחלחל לנו בנפש ולא מאפשר לנו להתקדם עד שאנו לא מטפלות בו. אהבתי שבחרת לשתף בכתיבה. הכתיבה היא כלי מצויין לפרוק מועקות ולהשתחרר מהכאב. אני יכולה להגיד לך שאחרי הנגיעה בו תפתח לך מגירת השחרור ותחושי הקלה גדולה. קטרזיס של הנשמה. שולחת לך חיבוק עוטף ואשוב להאיר לך את הדרך
*
איזה כיף, למרות הכאב
שיש לך אפשרות לפתוח אותה מגירה
לעשות "ניקוי ארובות"
ולפנות מקום.
לנקי, לחדש, לבריא, לאפשרויות הצמיחה והפריחה.
בהצלחה.
אליקו היקר
אתה השני שאומר לי את זה הבוקר
נראה לי שאולי אלו שרידים של מה שהייתי פעם
ושמנסים להרים את הראש עוד קצת
כדי שאדע להשתחרר מהם סופית
והאמת היא שעצם כתיבת הפוסט הצליחה לשחרר אותי קצת
או יותר נכון
התחילה את השיחרור
תודה לך
איריס היקרה,
דיברת בגלוי לב על ציפור הנפש בתוכך והמגירות שכ"כ קשה לסגור אותן, אבל אם לשפוט לפי מה שכתבת על עצמך וההישגים אליהם הגעת בשנים האחרונות בעקבות השינוי שעשית בחיים, הצלחת להתמודד בצורה ראויה מאוד עם ציפור הנפש אצלך. ואלה מדברים בעד עצמם. המגירה סגורה אצלך אך לא נעולה וטוב שכך כי להתכחש רק יעצים את הכאב. את העבר יש להניח אך אל לנו להצטער עליו.
מאחל לך כוח ואמונה בדרכך.
מדהים איך שכשאנחנו מתבגרים
וקוראים ספרים שקראנו פעם
הכל מקבל משמעות יותר עמוקה...
בטוחה שהציפור הזו תעוף
ותגיע ציפור שתפתח לך מגירות אהבה ורגיעה...
כתבת מדהים איריס יקרה
"ציפור הנפש שלי פתחה לי מגירה כואבת
אבל אני יודעת שהיא רק רוצה לשמור עלי
וללמד אותי,
אז למרות הכאב
אני אומרת תודה "
אומץ רב אכן נמצא בתוכנו להתבונן בכאב
לחוש אותו ולומר תודה.
ואז המגרה הזו מתמלאת באור.
(נכון, זה לא קורה בפעם אחת...אבל-)
מחבקת באהבה
אמונה
יקירתי,
כל כך מזדהה איתך
גם אני פתחתי מגירה משלי, לאחרונה
ואני מרוקנת ממנה
את כל מה שאינני חפצה בו יותר
ומיכל סנונית - מופלאה
הייתי מקריאה לילדים בגן את "ציפור הנפש"
ואח"כ היינו נותנים דרור לרגשות
נשיקות
לך.
"המגירה הזאת הפילה אותי לבור עמוק
אבל אני לא מאשימה אותה, או אף אחד אחר,
כי את הבור הזה אני חפרתי"
עכשיו ריגשת אותי.....ואפילו יצאו להם אותם טיפות
מעיניים ............................................................