4 תגובות   יום חמישי, 19/3/09, 12:37


ואז מגיעים לאיזה גיל. סתם גיל. 38, לא משהו מיוחד, לא ציון דרך, כלום. גיל.

והכל מוזר מסביבי. אני מסתכלת לצדדים ולא רואה אף אחד.

אני מציצה אחורה וגם שם.... כלום

נותר לי להביט קדימה.

כן זה מה שאני אעשה.

 

וכל האנשים שמאכזבים אותי

וכל המצבים שמיאשים אותי

וכל השחיתות, הסאוב והסחי

פשוט ישארו מאחוריי

 

אסור להביט לאחור

רק לפנים.

זה מה שנשאר.

 

וכל מה שאני יכולה לקוות: שאלוהים זוכר לי חסד נעורים

שאלוהים כרגע לוקח אותי על גבו

ושאלוהים ישלם לכל אחד מה שמגיע לו.

 

ואולי עוד מסקנה אחת. גיל 38 זה גיל שאולי תלמדי לסתום בו את הפה הגדול שלך...

  justice is over rated

virtu is over estimated

And integrity... oh, I'm sorry no foul mouth aloud ...

 

 

דרג את התוכן: