האם היותנו מרושתים בסייברספייס משטח את העולם? אם כן, אולי צדקו אבותינו הקדמוניים שהאמינו כי העולם הוא שטוח? האופן בו אנו תופסים את העולם הממשי נקבע על-ידי החושים והתודעה שלנו. תיאור סכמתי נמצא בציור המצורף. ללא סובייקט בעל חושים או תודעה, שיפרש וייתן משמעות העולם יהיה חסר משמעות, בציור: זווית אלפא ובתא שוות אפס מעלות. האבולוציה האנושית והחושים (זווית אלפא באיור), אפשרו קליטת גירויים מהעולם הממשי, וכתוצאה נבנתה בתודעה  תמונת עולם סובייקטיבית (זווית בתא בציור).

 ההתפתחות הטכנולוגית לאורך ההיסטוריה ובעיקר ההאצה במהירות התנועה שהחלה במהפכה התעשייתית, הרחיבה את טווח  החושים, ו"כיווצה" בהתאם את המרחב  הממשי... שהפך יותר ויותר חשוף לידע. העולם היום הוא כפר גלובלי נגיש. ההאצה של הגוף והתודעה הגיעו לשיא באמצעות הסייברספייס, המרשת הכול בכול במהירות האור. הוא משמש כשלוחה של מערכת העצבים המרכזית שלנו והרחיב מאד את זווית החושים אלפא. חלקים הולכים וגדלים של העולם הממשי שהיו עד לא מזמן נפרדים מאיתנו  הפכו לחלק אינטגראלי של גופנו ותודעתנו, באמצעות שלל הגאדג'טים והשתלים האלקטרוניים.

מערתו האפלולית של אפלטון בה שהינו עד כה, ובה נחשפנו לדימויים  וקולות  עמומים שחדרו בסביבתנו המיידית, מבעד לחריר (זווית אלפא) חושינו, הוארה לפתע בפרץ אור וקול  אדירים אשר מוססו את קירותיה. פרץ המידע נובע מהרחבת מנעד מערכת העצבים באמצעים אלקטרוניים.

איור משל מערת אפלטון Plato's Republic

ללא קירות מערה מגבילים,  חיינו הפכו מיתיים ואינטגרליים, כאשר זוויות אלפא ובתא גדלו בהתמדה. בתום התהליך שאינו רחוק כל-כך הסייברספייס ייצור איחוד מוחלט בין הממשי לתודעתי, זווית אלפא=בתא=180 מעלות - זווית שטוחה. במילים אחרות העולם הממשי עולם החושים והתודעה, יאוחדו למרחב הוליסטי. הסייברספייס "משטח" את העולם הממשי התלת ממדי למישור אלקטרומגנטי- ממבראנה היפרבולית.

האם זהו מדע בדיוני? לא ולא! העולם הממשי הולך ונעלם מאחורי "ממבראנות" של מסכי מחשב, טלוויזיה, וטלפונים סלולריים, הנמצאים בידי כולם, ומציגים בפנינו עולם שטוח המדמה עולם תלת ממדי. מציאות הזויה זו תוארה במיצב-מיצג "עולמות מקבילים" (סרטון, 1999), בו שהיתי בחדרון עמוס בציוד מחשבים, מסכים, מצלמות ומקרני וידאו,  שהציגו במקביל וברצף מידע אור קולי מרחבי הרשת. העולם הממשי חדל להתקיים, וייוצג על ידי מידע אלקטרוני "שטוח". הגיאומטריה האויקלידית התלת ממדית של המרחב הממשי הוחלפה בגיאומטריה פרויקטיבית דו-ממדית, בה מוקד אחד של ההיפרבולה הוא ייחודיות תודעת האדם (האמן) ה"מודט" במרכז המיצג, והמוקד השני נמצא הרחק באין-סוף המייוצג על-ידי הרכזת בסייברספייס.

התיאוריות הפיזיקאליות העכשוויות אכן צופות כי היקום אותו דימינו כתלת-ממדי, אינו אלא ממבראנה דו-ממדית דקיקה המשתרעת במרחב רב ממדים. תיאוריות אחרות מניחות כי עולמנו הוא למעשה הולוגרמה דו ממדית, או "צל" של מרחב רב ממדים (הוקינג). הסייברספייס תואם מודלים אלה, בהיותו "ממבראנה"  כדורית המקשרת  את אזוריה השונים בחורי-תולעת, אלו הן הרכזות דוגמת "גוגל", ובכך הופכת לאזור גבול נרחב ומשטח בין הממשי לתודעתי.

האסטרו פיסיקאי סוברהמניאן צ'נדרסקהר אמר בהקשר זה:

 "בכל הקריירה המדעית שלי, המשתרעת על-פני יותר מארבעים וחמש שנים, החוויה  המזעזעת ביותר הייתה ההבנה כי הפתרון המדויק של משוואות היחסות הכללית של איינשטיין, זה שגילה המתמטיקאי הניו-זילנדי רוי קר, מספק ייצוג מדויק לחלוטין של מספר רב-מספור של חורים שחורים מסיביים הממלאים את היקום. אותה "צמרמורת בנוכחות יופי", אותה עובדה מופלאה כי תגלית שהמניע לה היה החתירה ליופי במתמטיקה, אכן תמצא את ביטויה המדויק בטבע, שכנעה אותי לקום ולומר שהיופי הוא הדבר שנפש האדם נענית לו, ברמה העמוקה והטמירה ביותר".

מצוטט אצל קאקו "על מרחב אודיסיה מדעית ביקומים מקבילים, בעיוותי-זמן ובממד העשירי", עמ' 254.