המכון שבו רותם עבדה היה סגור למבקרים, עקב הניסויים הסודיים אשר נערכו בו.

העבודה שלה הייתה בדיוק ההפך מהאופי שלה, אנטיתזה מוחלטת בין הסדר והחוקים הקפדניים שבמכון לבין הדומיננטיות שלה בחייה האישיים. להגיע בבוקר לעבודה היה בשבילה כמו לעלות על במה בתחילת הצגה ולשחק תפקיד, להיכנס לדמות אחרת ולהתמיד בה עד לשעות אחר הצהריים, שבהן הייתה מסיימת, אומרת תודה לקהל הנפלא וחוזרת הביתה אל אנדריאו, החתול שלה.

   הייתה פעם שאנדריאו היה חולה ורותם הביאה אותו איתה לעבודה.

הוא הסתובב בין החדרים עד שהגיע לאחד מהאגפים הסודיים והשמורים ביותר, ואף אחד לא יודע איך אבל מאותו יום הוא יכול היה לדבר. מאותו יום ממש הוא גם לא סותם את הפה המלוכלך שלו.

   היא התביישה לצאת איתו לרחוב ואפילו לא העלתה במחשבה לתת לו להסתובב לבד. בנוסף, ואיש לא יודע מאיפה זה בא, היה לו מבטא ספרדי שגרם אפילו לגסויות הכי חריפות שלו להישמע כמו מתכון של רוטב לאסדו.

   בבוקר רותם התעוררה ושמה לב שהיא קיבלה מחזור והתעצבנה.

"...אז תישארי היום בבית, מה קרה," אמר לה אנדריאו, שהיה ער כל הלילה וראה טלוויזיה, "רותם, תקשיבי לי פעם אחת, כוס עאמק; תיקחי ת'טלפון ותגידי לבוס המתרומם שלך שלא בא לך לעבוד היום."

"אצלך תמיד הכל כל כך פשוט, הא?!" היא התרגזה וקמה מהמיטה להתארגן לעוד הצגה.

   היא פתחה את הדלת, כולה מוכנה לצאת, כשהחליטה לבסוף כן להישאר בבית וזרקה את התיק על השולחן והתיישבה ליד אנדריאו על הספה ובהתה בתוכנית שהוא ראה.

"אולי נצא היום, אם את כבר בבית. מה את אומרת?" הוא זרק מעליו את השלט ושאל אותה תוך שהיא מלטפת לו את הבטן.

"אני לא בטוחה שזה רעיון כל כך טוב," אמרה לו, "בוא נישאר בבית ונראה סרט טוב."

"עזבי אותך טלוויזיה, רותם, אין מה לראות, תאמיני לי; כל הלילה לא היה מה לראות אז למה שיהיה עכשיו..."

"מה עם החתולה החמודה הזאת, שגרה אצל ההוא מלמטה?" שאלה אותו בחיוך שובב.

"מה איתה?" הוא ענה באדישות.

"ראיתי את המבטים בין שניכם."

"רותם, רותם, רותם..." הוא צקצק בין השיניים, "אם כל הכבוד לך שאת דואגת לי וכל זה, את בסך הכל בת-אדם, יצור אנושי עילג וטמבל - אתם אפילו לא מסוגלים לדמיין מה אנחנו חושבים. את באמת חושבת שהבנת נכון את המבטים ביני לבין הפרוצה הזאת מדירה שלוש?"

היא הרגישה טיפה לא בנוח ומבוישת מהסיטואציה. "אז הבנתי לא נכון?" שאלה בתום לב.

"לא, הפעם קלעת בול, אני מת לזיין אותה," השיב אנדריאו בחדות מתחמקת.

"אז תלך אליה, ואני אירגע קצת לבד בבית."

הוא הסתובב וקפץ עליה, "לא! אנחנו, אני ואת, יוצאים לטייל בחוץ."

"היא לא בבית, הא?!" שאלה בחיוך.

"מה זה משנה. תכלס, רותם," הוא ניסה לצמצם את הפגיעה, "מה כל זה בכלל משנה; בבית, לא בבית, לא משנה. בואי!" הוא ירד לרצפה ומשם לכיוון המקלחת, "מתארגנים ויוצאים."

"אנדיאו!" היא קראה לו והלכה אחריו במסדרון, "תקשיב לי טוב," אמרה לו בקול תקיף בזמן שהוא מורח ג'ל, "אם אתה לא תשמור על הפה שלך זאת תהיה הפעם האחרונה שאני מסכימה לזה. ברור?!"

היא לקחה אותו לאחד מבתי הקפה הקטנים והקבועים שלה.

   "מה עם זה?" הוא שאל אותה והצביע על גבר שרמנטי שנכנס לחנות ממול.

"אז עכשיו אתה מנסה לשדך לי מישהו? בשביל זה יצאנו?" שאלה אותו ולגמה מהקפוצ'ינו שזה עתה הוגש להם.

"רותם, ת'שמעי," פלק, פלק, פלק, הוא לגם מקערת השמנת שהזמין, "את חייבת למצוא לך איזה זיון, דחוף. אני רואה מה זה עושה לך."

היא גלגלה את העיניים ועשתה כאילו לא מקשיבה לו.

"לא, לא, אל תעשי לי את זה, תקשיבי לי, אני בא לעזור לך," פלק, פלק, פלק, " מאז האחרון שלך, המעאפן ההוא, איך קראו לו?"

"בני," ענתה בחוסר רצון, מסתכלת על הנענע באדנית.

"בני, כן, הטמבל הזה. נו, אני לא זוכר שהיה מישהו אחריו, והרבה מים עברו בתעלה מאז," פלק, "אני צודק?" פלק.

"טוב, מה אתה רוצה שאני אגיד לך?" שאלה אותו, חצי עצבנית, חצי חסרת אונים, "אתה צודק - אני באמת צריכה מישהו."

"ומה עם זה?" שאל והצביע על עוד אחד, "הוא נראה כמו ג'וני דפ."

"לללאאא," אמרה בקול יבש.

פלק, פל... "למה לא?" הוא שאל מופתע, "מה רע בג'וני דפ?!"

"לא יודעת," ענתה, "לא יוצאת עם שחקנים."