כותרות TheMarker >
    ';

    מדפסת מחוברת לבטן

    קטעי סיפור שבועיים

    ארכיון

    0

    אדריכלות המרחבים

    35 תגובות   יום חמישי, 19/3/09, 23:19

    (בעקבות בחיים לא הייתי מאמינה )

    וכשאתה נשוי בפעם השניה זה נראה אחרת לגמרי מן הפעם הראשונה. עניין של פרספקטיבה במרחב. המרחב שאתה צריך לפתח. שבו היא צריכה לגדול. סקרנית ומתרגשת, לפרוח כאמא, מאהבת, בן אדם.

    בפעם הראשונה אתה עדיין נלחם. נאבק על המרחב שלך ולא משנה איך תקרא לו.  לימודים, עבודה, הכרה, כסף. בכולם יש לך את אותה התחושה: שאין לך מספיק מקום. שמרחב התמרון שלך די הצטמצם.

    ובפעם השניה זו כבר לא אותה המלחמה. הכידונים הפכו כיוון. אתה מוצא את עצמך חושב על המרחב שלה. על איך אתה מגדיל אותו בשבילה.  מאוורר, מסובב לשמש כשצריך כדי שהיא תוכל לפרוח בזמן שלה. כדי שתמצא בעצמה את מקדם ההנצה. ולך אסור לעצור. לעמוד בדרך.

    ובנינו, אני לא מחדש דבר, זה סוד ידוע שרק מעטים מוכנים לדבר עליו בקול:  המרחב שלך גדל כשאתה חולק אותו עם אחרים. המרחב שפיתחת עבורם עודד אותם לפתח את  המרחב של עצמם. והמרחבים של החברים, בני משפחה, אישתך והילדים מצטרפים כולם למרחב ההולך וגדל שלך. יוצרים עבורך חממה ענקית בה אתה יכול להתמתח עד בלי די. כבר אינך אסיר בתאך.

    והם? מה איתם, אתה מרגיש צורך לשאול, הלמדו את שיעורם? הירדו לעומקן של התוכניות   והמפרטים ? הידעו אף  הם בתורם להשתמש   באדריכלות המרחבים?   

    דרג את התוכן:

      תגובות (35)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS

      סתם קפצתי לראות מנינים :)

      רציתי לככב וגיליתי שכאן כבר עשיתי את זה פעם. ואז נזכרתי שכשקראתי את זה בפעם הראשונה רציתי לחזור לקרוא שוב אבל במסגרת אוירת ההווה שלי שכחתי. אני חושבת שהפעם רציתי לככב על הכנות שבכתיבה שלך. והיא מוגשת באלגנטיות חדה שכזו. 

       

        25/5/09 08:44:

      בכל מקום יש מרחב מיידי ומרחב שני. או שמא משני.

      זה המרחב שבו אינך משתמש - אותו אתה מרגיש.

      זה המקום שאתה לעיתים לא יכול לדרוך או להמצא בו

      אך הוא שם, והוא נותן לך את רוחב הלב

      זה חלל של אוויר, גבוה מעל הרצפה

      זה הככר שאתה יודע שנמצאת מעבר לפינה

      זה הים שלא תחצה לעולם

      זה הנפח שפתחת בליבך

      והוא קיים בך

      והוא נגיש ומוחשי במחשבה

      ואתה רשאי להעניק אותו ברוחב לב

      למי שחפצת

      למי שאהבת

      ואין חשיבות אם יקח, בעצם

      כי מרגע שנתת - הגדלת את עצמך.

      *

      נ פ ל א !

        31/3/09 13:08:

      צטט: 2btami 2009-03-31 07:47:36

      הלואי

      והיינו

      יכולים

      להתחיל תמיד ומראש,

       עם השני.

      בכל דבר( בן זוג, ילד ,עבודה) .

       

      גאוני! אבל איך הינו יודעים שהוא השני?  :-(

      (בג'יפ שלי יש כפתור שנקרא second start שמתחיל את התנועה בהילוך שני. וצריך לשלב אותו בבוץ, קרח וחול. בקיצור, להתחיל בשני זה לצאת מתקיעות, כמו שהצעת)

       

        31/3/09 07:47:

      הלואי

      והיינו

      יכולים

      להתחיל תמיד ומראש,

       עם השני.

      בכל דבר( בן זוג, ילד ,עבודה) .

       

        27/3/09 21:57:

      צטט: יואל עיני 2009-03-26 19:43:32

      צטט: innati 2009-03-22 22:14:47

      צטט: יואל עיני 2009-03-22 18:07:09

      איזה סרט!

      יש דברים שחייבים לתת. למשל כבוד. את לא יכולה לבקש שיתנו לך כבוד. את צריכה לתת אותו לאחרים והם אם ירצו יתנו לך גם.

      את גרה ביפו?!

       

      יואל,

      לא בדיוק הבנתי את התגובה שלך הזו.

      לא חייבים לתת שום דבר לאף אחד, אלא אם מרגישים שרוצים ומוכנים, בצורה של לא לצפות שיתנו בחזרה.

      זו הפואנטה. ועל כך מדבר הסרט. לתת מבלי לצפות בחזרה.לתת למישהו בכדי שהוא יתמלא ויהיה מסוגל לתת למי שהוא רוצה ולאו דווקא לי בחזרה. עצם לתת, מתמלאים. לתת היא זכות גדולה כי מסוגל אתה לשמח ולהעניק אושר למישהו ולו לכמה דקות.. אני לא גרה ביפו. פשוט מאוהבת בה. :)

      ברור שהכל צריך להיעשות מתוך רצון חופשי. אך יש אנשים המצפים לקבל (כבוד למשל) ואינם מבינים שכבוד הוא דבר שצריך לתת. אי אפשר לבקש אותו. הוא מגיע בזכות אחרים שנותנים אותו.

      איני מאמין בנתינה "נוצרית". אני חושב שאדם רשאי לצפות לקבל בחזרה. זה אינו צריך להיות המניע לפעולותיו אך הוא כן רשאי לצפות.

      נתינה צריכה תמיד לבוא ממקום של מלאות. מסכים.

       

      הפעם אין .

      אין עוררין על הנאמר כאן.

        26/3/09 20:09:

      צטט: בדלי 2009-03-24 09:55:01


      כתבת מעולה וגם מעורר מחשבה

      אם כי אינני בטוח כלל שאני מסכים עם כל התובנות

      לכל אחד יש פרספקטיבה אחרת...

      רק לעורר מחשבה. לא הסכמה. לא זוית ראיה זהה. רק להתבונן שוב ושוב מהיכן שאנו יכולים.

      תודה...

       

        26/3/09 19:47:

      צטט: ארטישוק ירושלמי 2009-03-23 16:20:40

      זה כל כך חכם שאני לא יודעת מאיפה להתחיל. ותימללת חוכמתך באופן מעולה.

      לא יודע מאיפה זה יצא לי

        26/3/09 19:45:

      צטט: wonders 2009-03-22 23:03:59

      כל אחד אחראי על החלק שלו. מלא תקווה מה שסיפרת פה. אני סיימתי את הנישואין הראשונים לפני שנה ומה שאמרת תופס לגביהם, אני שמחה לשמוע מה צופן לי העתיד :-)

      מה צופן לך העתיד? העתיד נקבע היום, בדרך כלל. קחי אותו בשתי ידיים. בשמחה.

        26/3/09 19:43:

      צטט: innati 2009-03-22 22:14:47

      צטט: יואל עיני 2009-03-22 18:07:09

      איזה סרט!

      יש דברים שחייבים לתת. למשל כבוד. את לא יכולה לבקש שיתנו לך כבוד. את צריכה לתת אותו לאחרים והם אם ירצו יתנו לך גם.

      את גרה ביפו?!

       

      יואל,

      לא בדיוק הבנתי את התגובה שלך הזו.

      לא חייבים לתת שום דבר לאף אחד, אלא אם מרגישים שרוצים ומוכנים, בצורה של לא לצפות שיתנו בחזרה.

      זו הפואנטה. ועל כך מדבר הסרט. לתת מבלי לצפות בחזרה.לתת למישהו בכדי שהוא יתמלא ויהיה מסוגל לתת למי שהוא רוצה ולאו דווקא לי בחזרה. עצם לתת, מתמלאים. לתת היא זכות גדולה כי מסוגל אתה לשמח ולהעניק אושר למישהו ולו לכמה דקות.. אני לא גרה ביפו. פשוט מאוהבת בה. :)

      ברור שהכל צריך להיעשות מתוך רצון חופשי. אך יש אנשים המצפים לקבל (כבוד למשל) ואינם מבינים שכבוד הוא דבר שצריך לתת. אי אפשר לבקש אותו. הוא מגיע בזכות אחרים שנותנים אותו.

      איני מאמין בנתינה "נוצרית". אני חושב שאדם רשאי לצפות לקבל בחזרה. זה אינו צריך להיות המניע לפעולותיו אך הוא כן רשאי לצפות.

      נתינה צריכה תמיד לבוא ממקום של מלאות. מסכים.

       

        24/3/09 09:55:


      כתבת מעולה וגם מעורר מחשבה

      אם כי אינני בטוח כלל שאני מסכים עם כל התובנות

      לכל אחד יש פרספקטיבה אחרת...

      זה כל כך חכם שאני לא יודעת מאיפה להתחיל. ותימללת חוכמתך באופן מעולה.
        22/3/09 23:03:

      כל אחד אחראי על החלק שלו.

      מלא תקווה מה שסיפרת פה.

      אני סיימתי את הנישואין הראשונים לפני שנה

      ומה שאמרת תופס לגביהם,

      אני שמחה לשמוע מה צופן לי העתיד :-)

        22/3/09 22:14:

      צטט: יואל עיני 2009-03-22 18:07:09

      צטט: innati 2009-03-21 12:53:03

      מזדהה עם כל מילה, יואל..

      תגלית הזו מגיעה מבשלות התובנות שבדרך ולאו דווקא מתוך תחום ישיר זה. 

      העיקרון של "תעביר את זה הלאה" (הסרט) ממחיש זאת יפה...

      מעין שווק רשתי, רק הרבה יותר מקיף עם ערכי רווח משתנים.

      הרגשה של היטענות מתמדת..

      העצמה בכלל ואישית בפרט..

      הרגשה של  נוח וזורם

      לרצות..
                 לאהוב..

                              להיות.

      בהצלחה

      .

      איזה סרט!

      יש דברים שחייבים לתת. למשל כבוד. את לא יכולה לבקש שיתנו לך כבוד. את צריכה לתת אותו לאחרים והם אם ירצו יתנו לך גם.

      את גרה ביפו?!

       

      יואל,

      לא בדיוק הבנתי את התגובה שלך הזו.

      לא חייבים לתת שום דבר לאף אחד, אלא אם מרגישים שרוצים ומוכנים, בצורה של לא לצפות שיתנו בחזרה.

      זו הפואנטה. ועל כך מדבר הסרט.

      לתת מבלי לצפות בחזרה.לתת למישהו בכדי שהוא יתמלא ויהיה מסוגל לתת למי שהוא רוצה ולאו דווקא לי בחזרה.

      עצם לתת, מתמלאים.

      לתת היא זכות גדולה כי מסוגל אתה לשמח ולהעניק אושר למישהו ולו לכמה דקות..

       

      אני לא גרה ביפו. פשוט מאוהבת בה. :)

        22/3/09 21:09:

      צטט: יואל עיני 2009-03-22 17:56:34

      קורה לאנשים עסוקים שיוצאים לחופשה ארוכה. פתאום אין להם זמן והם לא מספיקים כלום. בת כמה היא הנננ...?

      בת 3 ורבע הננננ

       

        22/3/09 18:45:

      צטט: ניפי 2009-03-22 18:41:49

      התכוונתי לכתוב - מתכוננת

       

      כמה ווים ! 

      מתכוננת עם היד על כפתור הכיוונון. איך הלימודים?

       

        22/3/09 18:41:

      התכוונתי לכתוב - מתכוננת

       

      כמה ווים ! 

        22/3/09 18:40:

      זה מה שאני "מתכוונת" לעשות :)
        22/3/09 18:11:

      צטט: ניפי 2009-03-21 16:26:19

      עושה כל כך טוב לקרוא

      שיש הבדל בין הפעם הראשונה לשניה

      שיש יישום ויש למידה ויש התפתחות

      דבר שבכלל לא מובן מאליו בזוגיות ובכלל

      אפשר בקלות לחזור על אותו הסרט שוב ושוב

      מבלי להבין, מבלי לשנות, לתקן

      ולך יש את הזכות לעבור באותו המקום שוב

      רק במימד אחר - גבוהה יותר.

       

      אשרייך :)

       

       

      תודה! אבל אפשר גם בפעם הראשונה: להתחתן עם גבר של סיבוב שני

      זוגיות, כבר אמרנו פעם, זה כמו להיכנס ביחד לאוטו ולהתחיל לנסוע צפונה עם גלי צה"ל ברדיו. אחרי חדרה מתחילים הרעשים, בואדי ערה שומעים בקושי ובעמק יזרעאל כבר לא שומעים כלום. מסקנה: כל הזמן עם היד על כפתור הכיוונון. טיונינג, זה שם המשחק לא?

       

       

        22/3/09 18:07:

      צטט: innati 2009-03-21 12:53:03

      מזדהה עם כל מילה, יואל..

      תגלית הזו מגיעה מבשלות התובנות שבדרך ולאו דווקא מתוך תחום ישיר זה. 

      העיקרון של "תעביר את זה הלאה" (הסרט) ממחיש זאת יפה...

      מעין שווק רשתי, רק הרבה יותר מקיף עם ערכי רווח משתנים.

      הרגשה של היטענות מתמדת..

      העצמה בכלל ואישית בפרט..

      הרגשה של  נוח וזורם

      לרצות..
                 לאהוב..

                              להיות.

      בהצלחה

      .

      איזה סרט!

      יש דברים שחייבים לתת. למשל כבוד. את לא יכולה לבקש שיתנו לך כבוד. את צריכה לתת אותו לאחרים והם אם ירצו יתנו לך גם.

      את גרה ביפו?!

       

        22/3/09 18:03:

      צטט: דליה וירצברג-רופא 2009-03-21 10:27:39


      נכון, פתיחת מרחבים לזולת האהוב גוררת מרחבים נוספים המצטרפים לשלך - ונוצרת מַעֲצָמָה.

      ככה בונים אימפריה. (זו הייתה החוכמה של אלכסנדר ושל הרומאים? מינימום התערבות-מקסימום מרחב?)

        22/3/09 18:01:

      צטט: עו"ד אילנה דור 2009-03-21 10:09:08

       

      מישהו פעם סיפר לי על האבחנה בין "להיות" לבין "לעשות". אז הוא סיפר...ואני לא הבנתי כלום. היום מתחיל לחלחל לי שאולי יש משהו בדבריו: יש תקופות בחיים (אולי זה קשור לגיל אבל אני מאמינה שזה גם קשור לבשלות) שהדגש הוא יותר על עשייה ואז קשה יותר לגלות סבלנות וסובלנות למי או מה שעשוי להסיח את הדעת ואפילו הייתי אומרת להפריע...

      ויש תקופות בחיים - שהדגש הוא יותר על להיות ואז אפשר סתם ליהנות מבהייה בחלל ולהרגיש תחושת שלמות גם אם כל העולם סביבנו מצוי בתקופה של עשייה...

      זה נכון. מרבית האנשים עסוקים ב Doing ולוקח זמן עד שמגיעים לשלב ה-Being

      ויש אנשים שעושים באמת ויש שעושים בשביל להרגיש עסוקים. עם אלא הכי קשה לי.

      שוכחים שאם היו מכניסים את כל מה שמונח על השולחן למגירה, מרבית הסיכויים שחלק לא מבוטל כבר לא יהיה רלוונטי מחר. אז בשביל מה? 
        22/3/09 17:56:

      צטט: אפי גבזו 2009-03-21 08:56:14


      הפטנט הזה קורה גם עם זמן, כשמחזיקים בתפישה שאין זמן אז באמת לא מצליחים לעשות כלום בגלל ההתעסקות באישוש התפיסה. ברגע שמתעלמים מהקיטורים ומתחילים לעשות, פתאום הזמן מתרווח למעננו.

      לתובנות שלך יואל יש תמיד מקום וזמן. אף פעם לא מאוחר מידי.

      שבת שלום נננננ   (את ה ננננ כתבה הבת הקטנה שלי, היא מקישה פה על כל מה שיש..)

      קורה לאנשים עסוקים שיוצאים לחופשה ארוכה. פתאום אין להם זמן והם לא מספיקים כלום.

      בת כמה היא הנננ...?

       

        21/3/09 16:26:

      עושה כל כך טוב לקרוא

      שיש הבדל בין הפעם הראשונה לשניה

      שיש יישום ויש למידה ויש התפתחות

      דבר שבכלל לא מובן מאליו בזוגיות ובכלל

      אפשר בקלות לחזור על אותו הסרט שוב ושוב

      מבלי להבין, מבלי לשנות, לתקן

      ולך יש את הזכות לעבור באותו המקום שוב

      רק במימד אחר - גבוהה יותר.

       

      אשרייך :)

       

        21/3/09 12:53:

      מזדהה עם כל מילה, יואל..

      תגלית הזו מגיעה מבשלות התובנות שבדרך ולאו דווקא מתוך תחום ישיר זה. 

      העיקרון של "תעביר את זה הלאה" (הסרט) ממחיש זאת יפה...

      מעין שווק רשתי, רק הרבה יותר מקיף עם ערכי רווח משתנים.

      הרגשה של היטענות מתמדת..

      העצמה בכלל ואישית בפרט..

      הרגשה של  נוח וזורם

      לרצות..
                 לאהוב..

                              להיות.

      בהצלחה

      .


      נכון, פתיחת מרחבים לזולת האהוב גוררת מרחבים נוספים המצטרפים לשלך - ונוצרת מַעֲצָמָה.
        21/3/09 10:09:
       

      מישהו פעם סיפר לי על האבחנה בין "להיות" לבין "לעשות". אז הוא סיפר...ואני לא הבנתי כלום. היום מתחיל לחלחל לי שאולי יש משהו בדבריו: יש תקופות בחיים (אולי זה קשור לגיל אבל אני מאמינה שזה גם קשור לבשלות) שהדגש הוא יותר על עשייה ואז קשה יותר לגלות סבלנות וסובלנות למי או מה שעשוי להסיח את הדעת ואפילו הייתי אומרת להפריע...

      ויש תקופות בחיים - שהדגש הוא יותר על להיות ואז אפשר סתם ליהנות מבהייה בחלל ולהרגיש תחושת שלמות גם אם כל העולם סביבנו מצוי בתקופה של עשייה...

        21/3/09 08:56:


      הפטנט הזה קורה גם עם זמן, כשמחזיקים בתפישה שאין זמן אז באמת לא מצליחים לעשות כלום בגלל ההתעסקות באישוש התפיסה. ברגע שמתעלמים מהקיטורים ומתחילים לעשות, פתאום הזמן מתרווח למעננו.

      לתובנות שלך יואל יש תמיד מקום וזמן. אף פעם לא מאוחר מידי.

      שבת שלום נננננ   (את ה ננננ כתבה הבת הקטנה שלי, היא מקישה פה על כל מה שיש..)

        20/3/09 21:39:

      צטט: פראshoot 2009-03-20 10:55:48

      אדריכלות בית החזה שלי השתנתה בזמן שקראתי את מה שכתבת, והוא התרחב לי לכל הכיוונים.

      כי לחשת בצמצום את סוד ההתרחבות: אלו תנאי הגידול להיות אנשים שטוב לנו כי אז אפשר להיות אנחנו על כל כולנו.

      יפה כתבת.

      אדריכלות בית החזה...שם מעולה לסרט או מחזה!

       

       

       

        20/3/09 21:09:

      צטט: אני פה לרגע שלם 2009-03-20 09:54:23

      ויהי בוקר ויהי ערב, מרחבים חדשים .

      בדיוק. קודם הוא מגדיר את המרחב. מפריד בין עליונים לתחתונים ונותן להם שמות חדשים.

       

        20/3/09 20:45:

      צטט: סמדר כרמל 2009-03-20 07:14:23


      כל החיים אנחנו לומדים ולומדים ואז מתים ולוקחים איתנו הכל.

      ויש כאלו שלא לומדים, אולי צוברים הון, אולי כוח וכשהם מתים, הם לא לוקחים איתם כלום.

      הי סמדר!!

      איזו הבחנה בין רוח לחומר. שאפו!

       

       

        20/3/09 10:55:

      אדריכלות בית החזה שלי השתנתה בזמן שקראתי את מה שכתבת, והוא התרחב לי לכל הכיוונים.

      כי לחשת בצמצום את סוד ההתרחבות: אלו תנאי הגידול להיות אנשים שטוב לנו כי אז אפשר להיות אנחנו על כל כולנו.

      יפה כתבת.

        20/3/09 09:54:

      ויהי בוקר ויהי ערב, מרחבים חדשים .

        20/3/09 07:14:


      כל החיים אנחנו לומדים ולומדים ואז מתים ולוקחים איתנו הכל.

      ויש כאלו שלא לומדים, אולי צוברים הון, אולי כוח וכשהם מתים, הם לא לוקחים איתם כלום.

        19/3/09 23:30:

      צטט: הדקדוק הפנימי 2009-03-19 23:24:26

      אבא שלי, בגיל 82 הפך להיות האבא שתמיד רציתי שיהיה

      הוא נותן מרחב ולוקח לעצמו, ומה שהכי חשוב לו זה שיזכרו 

      אותו בטוב. הוא כבר לא מנדנד, ולא מציק, יודע להגיד שהוא אוהב...

      אז מה אני מנסה להגיד לך? למה לעזאזל כל החכמה באה לנו מהתחת,

      עם הנסיון והשנים. חכמת חדר המדרגות הזו.

      למה אי אפשר ההיפך? להוולד עם כל מה שצריך? להצליח בפרק א'? אה?

       

      מרבה שנים מרבה דעת.

       

      אני חושב שאפשר. בסיבוב הבא אני מתכוון לנסות . יש לי הרגשה שזה כל הזמן היה בידי אבל הייתי עסוק מדי בעולם שבחוץ. לא טיפלתי אצלי באינסטלציה. רביי געלט...

        19/3/09 23:24:

      אבא שלי, בגיל 82 הפך להיות האבא שתמיד רציתי שיהיה

      הוא נותן מרחב ולוקח לעצמו, ומה שהכי חשוב לו זה שיזכרו 

      אותו בטוב. הוא כבר לא מנדנד, ולא מציק, יודע להגיד שהוא אוהב...

      אז מה אני מנסה להגיד לך? למה לעזאזל כל החכמה באה לנו מהתחת,

      עם הנסיון והשנים. חכמת חדר המדרגות הזו.

      למה אי אפשר ההיפך? להוולד עם כל מה שצריך? להצליח בפרק א'? אה?

       

       

      פרופיל

      יואל עיני
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין