פוסטים אחרונים
- מדינה בחיסון 19/8/13
- לגדול 11/8/13
- מילים מילים...יותר טובות מכל דבר אחר 4/8/13
- ילדי הכאב - בעקות סופר נני, .12.8.2012 13/8/12
- פיצה. השילוש הקדוש. טעימטורף!!!!!!!!!!!! 4/7/12
- ציצים? חסל...הגיע זמן התמ"ל! 25/6/12
ארכיון
עוד חודשיים תמות כבר שנתיים
עוד חודשיים תמות כבר שנתיים. שנתיים ימים מאותו יום בו הודיעה אמא שאתה מת, אבא. והימים שלי עברו כל כך הרבה מאז. זמן ללא אבא. ואולי ברגע שהחלטת לעזוב את העולם הזה, באמת הגעת אליי בפעם הראשונה? באותה פעם בה הגעת אליי באמת, ראיתי אותך טהור כמו שלא ראיתיך מעולם. פעם אחת. בודדה. שלעולם לא תחזור.
ואני נזכרת בך. והבכי לא עולה, והכעס לא צף, והכאב משותק, ושום תחושה כבר לא קיימת. רק התובנה שאתה כבר לא כאן יותר. וזו התחושה העצובה ביותר בעולם. חוסר התחושה.
כי כשהיית כאן- נשמת, הרחת, צעקת, הכית, זנחת, אהבת בדרכך, התעללת, שיקרת, בגדת, חייכת. וכשאינך כאן- אינך עוד.
והרוח שלך לבטח מביטה בי כעת, ואיני פוחדת לומר לך, ששקט כאן. והשקט התהומי והעצוב הזה, הביא אותי לאותן תובנות מאותו יום בו הלכת מכאן.
רגע ההודעה של אמא, על שהחלטת לעזוב את העולם הזה, הפך בעיני רוחי לים שקט, נטול גלים, אוקיינוס של רגש שהפך לדממת ים.
ואותו רגע של שקט, חצי שעה אחרי שנדם ליבך, הפך לרעש בן שנתיים, לתובנות, לכאב, לאובדן חלקי-נפש שהיו חבויים בתוכי, אלה שלא היו יכולים לצאת, כי אתה היית.
וברגע בו שחררת את חייך מעולם זה, השתחררה נשמתי מכל אותן מוסכמות פנימיות אותן חייתי שנים.
ביום העצמאות 2007- ערכנו את הלווייה שלך. יום העצמאות שלך, שלי, של כולנו. מאותו יום עצמאות, הפסקתי להוכיח לעולם, הפסקתי לרצות את כולם, הפסקתי לחשוב ולהעמיק על מה חושבים עליי, התחלתי למרוד את מרד נעוריי.
"נערה מורדת" בת 34 הייתי ביום המוות שלך. נערה, אישה, ילדה, בת, נכדה, אחות. אני.
עוד חודשיים תמות כבר שנתיים. 730 ימים יעברו מאותו יום בו אמא הודיעה על לכתך. וזה מוזר, וזה כואב, וזה נורא.
כי כשהיית - היית הדבר הכי משמעותי ופוגע בחיי. וכשאינך- פשוט אינך עוד.
ואני יודעת. החיבוק שלך לעולם לא יחסר לי. כי מעולם לא קבלתי ממך אחד כזה. אוהב כזה. אמיתי כזה.
ואני יודעת, שלמרות הכל- אני אוהבת אותך, אבא. כי לעולם תהיה שלי.
אתה יודע. גם אני.
|
פרופיל
מילים מדברות
תגובות (21)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
את כותבת יפה, זה עצוב ואין הרבה להגיד אז נשלח לך עוד חיבוק*
תודה אורן
חיבוק גדול...
כתבת תגובה מרגשת, נועם.
פשוט תודה לך.
אני יושב וחושב שוב ושוב
על כל מה שפה כתוב
חש כל מילה ומילה ממש
יוצאת לך מהלב
ומרגיש כואב
לא עברתי מקרה כמו שלך
אך בכל זאת אני בוכה איתך
רוצה לך לומר כי מבין כנראה
זאת תחושת החמצה על מה שהיה
כמו על כל מה שפשוט לא קרה
כתבת שבבוא יום העצמאות
יצאת גם את וגם הוא לחירות
פגשתי אותך אז בשלב השני
את שרה נפלא ופשוט נהדרת
כותבת יוצרת עוד קצת גם זמרת
הדבר הכי מרגש שכתבת
כי את אבא למרות הכל אהבת
שם מרחוק יהיה שלך לעולם
וחיבוק חם לו את ממש זקוקה
יבוא עם שותף מתוך אהבה
תודה גדולה...
תודה נשמה יקרה שלי.
אני יודעת שכל מילה ומשפט ממך, מגיעים מעומק הלב.
אוהבת.
כתבת משפט כל כך נכון.
את מדהימה טליה.
חיבוק גדול חזרה.
גילה יקירתי.
תודה שאת כאן.
שבת נפלאה שתהיה לך ולמשפחה.
רוזי, מחבקת אותך.
ריגשת אותי.
מאחלת לך שהסבבה תהיה מנת חלקך תמיד.
חיבוק.
נאמר כבר הכל...
מתוקה שלי
שתדעי רק ימים של אושר ואהבה בחייך
אויי שרון, כל כך היטבת לתאר את התחושות
או אולי חוסר התחושות
ובעצם זה אותו הדבר.
את יודעת ששום דבר לא קורה סתם
והמפגש ביניכם היה שיעור גדול
אפילו קרמתי
והוא הסתיים.
אני מחבקת אותך חיבוק גדול גדול
כמעט עד כדי קווץ'.
באהבה מלאה.
טליה
לצערי מכירה טוב מאד את ההרגשה
קוראת ונזכרת בתקופה שאני איבדתי את אבי ז"ל
מאחלת לך כל טוב
חיבוקים ונשיקות
ושבת שלום
גילה
*
הדמעות זולגות מעצמן
כלכך מוכר כלכך מוחשיהכאב כאילו היה זה אתמול
כאילו רק אתמול נפח את נשמתו בין ידיי
מזדהה ולא מצליחה להפסיק לבכות הכאב אותו כאב גם אחרי 13 שנים
דווקא כאחת שהיה לה אב דומה (ואף יותר גרוע, את יודעת על מה אני מדברת), אני גם יודעת היטב מהו חוסר התחושה הזה.
אבלל אינני עצובה כלל בשל חוסר התחושה. נהפוך הוא - סבבה לי.
פחות בלגנים נפשיים.
היה - אז היה, ועליו השלום, ולא להתצראות.
ואני בשלי, ממשיכה את חיי ונהנית מהם.
אופפפפפפפפפ
אין לי מה להגיד לך
תודה הדריעצוב מאוד.
בעיקר בגלל מה שהוא היה (או לא היה) בחייו.
קבלי חיבוק ממני!!