כותרות TheMarker >
    ';

    הגיגַי

    אני אולי לא הבלוגיסטית הטבעית (יש דבר כזה?)
    אני מעל גיל 40 (אבל מרגישה הרבה פחות) יש לי ארבעה ילדים, אני דוסית וגרה מעבר לקו הירוק. אני מוגדרת \"מתנחלת\" על פי הגיאוגרפיה, אבל מעניין אותי יותר \"התנחלות בלבבות\" מאשר התיישבות בפיסת קרקע זו או אחרת...
    טוב, אז זה בהחלט מספיק להקדמה. הכרות נוספת בפנים..

    עלילות הדוסית בטקסס - חלק ב' - הטיסה

    15 תגובות   יום שישי , 20/3/09, 05:45

    השארתי אתכם בדיוטי פרי בנתב"ג.

     

    ולא נבזבז זמן נוסף ונגיע ל -

     

    עלילות הדוסית בטקסס - חלק ב - הטיסה

     

     

    פרק א' - הדיוטי פרי

    אחד היתרונות הבולטים של טיסת דוסים במוצ"ש הוא הזמן הקצר בין זמן הצ'ק אין לזמן ההתייצבות בשער.

    אם כך - לא נותר לי כמעט זמן לבזבז את כל דמי האש"ל על דברים "זולים" שלא הייתי צריכה מלכתחילה.

    ובכל זאת פטור בלא כלום אי אפשר - אז ציידתי את ארון הליקרים הביתי (קואנטרו הוא ה"רעל" המועדף עלינו), כמה חבילות מסטיקים וקדימה לשער.

     

    פרק ב' - חשיפה ראשונה למטוס

    בשער מקדמת את פנינו דיילת עם חיוך לבן מלא שיניים שהכניסה אותנו למטוס.

    עמיתתי לעבודה בקצה אחד של המטוס ואנוכי בסוף מערב...

    אולי זה לטובה. לא הייתה כל אפשרות לעבודה משותפת...  יש גבול לוורקהוליות.

     

     

    מיד בכניסה אני מחפשת את הארון.

    ארון? כן, הארון שבו מאפסנים את הרגליים... נו... כדי שלא יהיה צפוף מדי כל הנסיעה.

    אתם, בעלי הרגליים הארוכות וודאי מבינים אותי.

    במשך יותר מעשר שעות טיסה אתה מקלל את הרגע שבו קיבלת רגליים ארוכות.

    האפשרויות הן שתיים - לקפל את הרגליים מתחת למושב ולסבול מכאבים ומהרדמות של הגפיים או לשחרר אותם אל עבר המעבר. אין לכם מושג כמה אנשים כמעט עפו לאזור השירותים בגלל הרגליים שלי...

     

    טוב, אז מתחילים להתמקם. אבוי.. מסביבי חבורת צליינים אמרקינים רועשת. מה יהיה?? בסוף החששות התבדו - הם אמנם התחילו בקול תרועה רמה, אבל תוך זמן קצר השתתקו.

     

    פרק ב' - הודעת הדייל / קברניט

    המטוס, כך נדמה לי, הוא המקום שבו אנשים מבוגרים שלא זכו לקבל מספיק "זמן אוויר" באוטובוס בטיולים שנתיים יכולים להשלים את החסר.

    ראשית דאג הקברניט לעדכן אותנו בחדשות הרעות.

     במקום טיסה "קצרה" של 13 וחצי שעות זכינו בשעת טיסה נוספת. 14 וחצי שעות!!!

    מה אני אעשה עם הרגליים??

     

    ואחר כך הגיע הדייל, דובר העברית. כל קשר בין ההודעה באנגלית וזו בעברית הייתה מקרית ביותר.

    משום מה, בסוף הטיסה, ה- have a great time, הפך להיות - "יאללה חבר'ה, תהיו בריאים ותעשו חיים משוגעים"... טוב אולי לא בדיוק מילה במילה, אבל קרוב מאוד!

     

    פרק ג' - האוכל!!!

    איש חילוני לא יבין את זאת.

    הדתי, מתמוגג עם האוכל במטוסים.

    הארוחה, שכולם אוהבים לשנוא, הופכת למושא חלומותיו של הדוס.

    אם זה בדרך הלוך - הארוחה היא כמו הארוחה האחרונה של נידון למוות.... הסעודה החמה הבשרית האחרונה.

    ואם זה בדרך חזרה - הארוחה מהווה טעימה ראשונה למטעמי הבית. סוף סוף אחרי שבוע של קרקרים ומנות חמות - סוף סוף יש אוכל חם וכשר!

     

    הדיילת עברה בין המעברים וחפשה את הדוסים! יש צדק בעולם. הדוסים בדרך כלל ראשונים לקבל את האוכל. פתאום כולם נועצים מבט במגש שלי!

    אבוי... יש חותמת בד"ץ על המנה.

    שתבינו - לפי הסטריוטיפ של ה"כיפות הסרוגות" - ככל שיש באוכל הֵכְשֵרִים קפדניים יותר כך האוכל יורדת באיכותו, טעמו, מרקמו וצבעוניותו. תאמינו לי - פעם טסתי בטיסת סוויס איר ומזל שהיה כתוב מה אכלתי. ממש לא ידעתי להחליט אם הגוש האפור היה דג או בשר!

     

    על כל פנים על אף חששותיי - האוכל, בטיסה הנוכחית, היה טעים ביותר. אוקיי, לא אגזים. הוא היה סביר בהחלט.

     

    גולת הכותרת של הארוחה הייתה הלחמניה.

    מה מיוחד בלחמניה? אז ככה היא הייתה לחמניית מזונות!

    נו ו... מה מיוחד בלחמניה כזו.

    העניין הוא שאכילת לחמניה רגילה כרוכה בפרוצדורה. 

    א. קמים מהמושב. בטיסה, תזכרו, שהעסק הזה די מורכב במיוחד שהמגש מונח על השולחנון לפני המושב.

    ב. הולכים ליטול ידיים. איפה אפשר ליטול ידיים? בשירותים? הטור בשירותים תמיד ארוך כאורך הגלות אבל אם ממתינים בסבלנות מצליחים להיכנס לשירותים (בהנחה, כמובן שמצליחים להבין איך לצאת) - תוכל ליטול ידיים ולברך.

    ג. אחרי הברכה על הנטילה חוזרים למקום (בזהירות לא להפיל את מגש האוכל)  וברכה על הלחם - סוף סוף אוכלים.

    ד. בתום הארוחה מברכים את ברכת המזון המלא.

     

    החסכון של לחמניית המזונות הוא כפול. אין צורך לקום מהכסא כי לא צריך ליטול ידיים. שנית - אין חשש לשכוח את ברכת המזון - כי לא צריך!

     

    סיימתי לאכול - הגיע הזמן לישון!

     

    פרק ד' - לילה טוב

    אחרי הארוחה כובו האורות והתחלתי במאמצים קדחתניים למצוא סידור לרגליים.

    בהיעדר ארון אפסון נאלצתי להעביר אותן ממקום למקום. שוב שמתי רגל לכמה דיילות תמימות ולדייל העברי המתחכם.

     בסופו של עניין - שמיכה על הגוף, אטמים באזניים וכיסוי על העניים - וניסיתי להירדם.

    כמה אני מקנא באלה שמיד עם הפעלת המנועים נרדמים.

    אמנם הרגשתי שאני ישנה - אבל בשום רגע לא הרגשתי שאני מאבדת קשר עם הסביבה... לא עם הפטפוטים מהאנשים שישבו כמה שורות לפני, לא מהדפיקות בראש מהבחור ששיחק במשחק שהופיע במסך שמאחורי המושב שלי ולא מהנחירות מהאיש בקצה השורה.

     

    ובכל זאת - עברו השעות.... שעתיים לנחיתה.

     

    פרק ה' - הגיע הזמן להכיר את השכנים

    יותר מעשר שעות ישבתי ליד זוג נוצרים אוונגליסטים. לא החלפנו ביננו מילה עד שהגיע ה"גיל".

    על מגש ארוחת הבוקר (הכשר בד"ץ) היה גיל. האמריקנים לא יכלו להתאפק והיו מוכרחים להבין מה זה ומה עושים עם זה... הם פנו לישראלית הלא נכונה, האמת היא שגם אני לא יודעת.

     

    בכל מקרה, זה היה ספתח לשיחה ממש מעניינת.

    אמנם מביך אותי כשנוצרי אומר "אתם בתפילות שלנו". מה זה אומר -האם המצב שלנו באמת כל כך קשה שאנחנו זקוקים לתפילות האווגנליסטים? האם אנחנו בכלל ראויים לכל האמפטיה שלנו? רגע, הם נוצרים. אין להם אג'נדה שלא ממש דוגלת באהבת ציון? ובכלל קצת לא נעים להיות מושא להערצה...

    אבל ברצינות - אחרי הציניות הייתה שיחה מצוינת ומעניינת. נחמד לשמוע נאומים ציוניים מגויים!

    משהו מעניין שהיא אמרה הוא שבבית היא משתתפת בחוג לתנ"ך. השנה הם לומדים את מגילת אסתר. האישה סיפרה כיצד התרגשה מחג הפורים שבו בילתה בארץ.

    אנחנו קצת ציניים כבר, אבל אכן יש משהו מאוד מרגש כשחושבים על הקשר בין התנ"ך לבין העם היהודי בארץ ישראל. אנחנו מהווים חוליה בשרשת שהתחילה בתנ"ך וממשיכה עד היום...

     

    פרק ו - נחיתה

    כאילו לא סבלנו מספיק - כשהגענו לאטלנטה התברר שלא התכוננו לקראתנו. לא היה שער פנוי.

    המטוס התברבר על המסלול עד שהצוות באטלנה הועיל בטובוו בטובם לחבר אותנו לטרמינל..

    נותרו לנו 40 דקות להגיע אל טיסת המשך מאטלנה לאוסטין.

     

    האם קרן ועמיתתה יגיעו לטיסה בזמן?

    על כך בחלק הבא!

    חזרו אליי...

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (15)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        22/3/09 11:37:

      נסתרות דרכיו,

      האריך רגלייך ואיפשר קיצוץ המרווח בין המושבים

      :)

        22/3/09 10:51:

      ווי ווי ווי ... כ"כ הרבה דברים שנוגעים לי אישית!

      א. אני 180 ס"מ - וזה רק לגובה! - לרוחב עוד כמה דונמים...

      מה שאומר שטיסה לכל מקום - ממש מחרפנת אותי .

      ב. זר לא יבין זאת - אבל את צהלות השמחה שלי כשראיתי את חותמת ה"כשר" על האוכל החם , המבושל  , שאכלתי אחרי שבוע בניכר - לא ישכחו ב"סוויס" שנים.

      נסו אתם להיות בקורס במשך שבוע בגרמניה - ולהתקיים על "מנה חמה" .

      ג. לגבי ה"מזונות" ... טוב נו ... לא צריך להסחף.

       

      תבלי ותהני!

        22/3/09 07:12:


      חיכיתי וחיכיתי לשמוע את היתרון הנוסף בכל הטיסה הזו..אבל אני רואה שזה לא מגיע אז אציין זאת בעצמי..

      ערב פסח קרן, מה זה ה"ויברח" הזה ערב פסח??? ואת יודעת מה הכי מעצבן?? שאני בטוחה שגם השנה תספיקי הכל לפניי!!כולל בישולים. שיהיה לך בילוי נעים תהני מכל רגע ותחשבי על אלה ביננו המשפשפים את ביתם בהמון חומרי ניקוי רעילים באמת ולא מתעסקים בבחירת משקאות חריפים בדיוטי פרי, אני בטוחה שזה יגרום לך להינות יותר.

      מחכה לשמוע עוד, הטור הזה גורם לי להרגיש שאני במקומות אחרים לחלוטין.

        21/3/09 18:55:

      כססתי צפרניים כל השבת רגועחיוך

      (מותר?...)

      יגיעו או לא יגיעו?!

        20/3/09 23:05:


      היי, קרן ,הבאת גם לי איזה ליקר מהדיוטי פרי? - אני מחבבת ליקרים.. :-)

       

      תוכלי להסביר מה יוצר את ההבדל בין "לחמנית מזונות" לבין לחמניה רגילה שמחייבת ברכה?

       

      האם הקמח שונה, הגודל שונה, ההכשר הוא אחר?

       

      אני דווקא מסתדרת לא רע עם הטיסות הארוכות, בגלל שאין לי רגליים ארוכות (אני 1.63 בלי מגפיים).

       

      ובי את יכולה לקנא, אני בחלומות מעופפים ישר מרעש המנועים... !

       

      מחכה לפרק המחוייך הבא ושבת ברוכה!

        20/3/09 16:44:

      הי קרן,

      אהבתי את תיאור הטיסה הארוכה והמייגעת לארה"ב.

      גם אני סולדת מהטיסות הארוכות הללו.

      את בטוחה שכדאי לך להיות דתיה עם כל הסיבוכים שזה גורם בחיים?

      מקווה שאני לא מחזירה אותך בשאלה...:)

      כוכב ושבת שלום,

      טלי

       

        20/3/09 16:33:


      לקרן , שבת שלום !

       

      מקוה שאת נהנת מהנסיעה כמו שאני נהנה מהקריאה עליה .

       

      המשיכי נא !

        20/3/09 15:49:

      הגישה שלך למגבלות הדת המוטלות על האדם הדתי בפעולות הרגילות - היא המעניינת פה.

      השלמה והבנה שצריך לעבור את זה (כמו שארוך רגללים יודע שיסבול במטוס...).
      האם הבנתי נכון שלחמנית מזונות משחררת מנטילת ידיים וברכת "המוציא.."??

      למה?

      זה מה שהעסיק אותי בפרק הזה של הסיפור.

        20/3/09 15:36:


      קרן יקרה

      כמי שעשה ועושה טיסות רבות

      הטיסות לארה"ב אין להם סוף

      כתבת יפה

       

      שבת שלום

      אשוב..

        20/3/09 14:31:

      צטט: עדיאיתן 2009-03-20 13:59:50

      מתח אמיתי.ועוד לפני שבת. לזה את קוראת עונג שבת????

       

      ובקשר לאוונגליסטים: הם ידידי ישראל אמיתיים ותורמים כבדים להתנחלויות. האמונה שלהם אומרת שהגאולה שלהם תגיע כשעם ישראל יהיה בארצו, ובארצו, זה מבחינתם, בגבולות של אברהם אבינו.

       

       

      את צודקת לגמרי!

      האהבה שלנו והתמיכה הבלתי מסויגת שלהם - קצת גורמת לתחושה של מבוכה!

      ובמחשבה שלישית - מה זה אומר עלינו אם הם אכן יזכו בגאולה שלהם? האם אנחנו נצטרך להפוך לנוצרים? האם בסצינה הזאת הם עדיין רואים אותנו כיהודים גאים? התמיכה של הנוצרים האוונגליסטים חשובה לנו - אבל אני חוששת שלפחות ברמה הפילוסופית היא לא באה בלי תג מחיר!

       

      שבת שבלום

      קרן

        20/3/09 14:26:

      צטט: guitarwoman 2009-03-20 14:02:49

      דווקא בהגיעי אלייך גיליתי כי סלסלת הכוכבים התרוקנה.(אשוב)

      מקווה שאת נהנית, ותתפלאי אני אוהבת לשמוע חוויות על שדה התעופה וטיסות הזויות, ותמיד, אבל תמיד -

      אני שמחה שאני נעצרתי בגובה של 160 ס"מ..... :-)

       

      מצחיק אותי שהנמוכות תמיד קנאו בגבוהות.

      אני מתנשאת לגובה של 1.75 ותמיד רציתי להיות נמוכה יותר.

       

      ולא ידעתי עד כמה...

      עד שהגעתי לטיסות!

       

      אשמח אם תמשיכי לעקוב אחרי עלילות הדוסית...! קריצה

        20/3/09 14:02:

      דווקא בהגיעי אלייך גיליתי כי סלסלת הכוכבים התרוקנה.(אשוב)

      מקווה שאת נהנית, ותתפלאי אני אוהבת לשמוע חוויות על שדה התעופה וטיסות הזויות, ותמיד, אבל תמיד -

      אני שמחה שאני נעצרתי בגובה של 160 ס"מ..... :-)

        20/3/09 13:59:

      מתח אמיתי.ועוד לפני שבת. לזה את קוראת עונג שבת????

       

      ובקשר לאוונגליסטים: הם ידידי ישראל אמיתיים ותורמים כבדים להתנחלויות. האמונה שלהם אומרת שהגאולה שלהם תגיע כשעם ישראל יהיה בארצו, ובארצו, זה מבחינתם, בגבולות של אברהם אבינו.

       

        20/3/09 13:55:

      תודה על הלב הפועם!
        20/3/09 13:54:

       

       

       

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      קרן אטינגר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין