"תגיד תודה"
האמת שחשבתי על הדף הזה אתמול בערב תוך כדי חיתוך הסלט, ועל המשפט שנאמר במקום אחר, על מילות ומשפטי נימוס, כמו "להגיד תודה". שם נאמר שמשפטים אלו "הם חובה! הם צריכים להיות אוטומטיים". שברגע הראשון הסכמתי אתו. כי באמת ישנם דברים שאנו עושים אוטומטית. גם חיתוך סלט יכול להיעשות אוטומטית. גם נהיגה. ובעצם כל פעולה שאנו עושים. גם חלק מהמחשבות שלנו אוטומטיות. ותוך כדי חיתוך "אוטומטי" התחלתי במה שאפשר לקרוא "מדיטציה של חיתוך סלט". לחתוך את הסלט מתוך כוונה, מודעות מלאה לחיתוך, לצבעים, למרקם. ומיד הייתי "נוכחת" בפעולה הפשוטה הזאת כביכול, של הכנת הסלט, ומיד היא הפכה רבת משמעות. בסיום הסלט, הרמתי את עיני, והתבוננתי סביב - והייתי מלאת הודיה, על הדברים ה"פשוטים". על הסלט, היופי שלו, הריחות, הטעם שכבר כבר מגיע.. על היכולת שלי להכין אותו ולהנות מזה כל כך. על הפרצוף מלא העונג של הבנות, שבאופן מפליא ביותר המעדן שהכי נחשב בעיניהן הוא סלט יקרות פשוט. על המשפחתיות שמיד תתאסף ליד השולחן לארוחת הערב. "אמא, מה יש בסלט? הוא ממש טעים היום....". וכשאנו מודים מתוך כוונה האנרגיה תבוא מאליה. כי האנרגיה תמיד תמיד הולכת בעקבות הכוונה. --
הקטע הזה נכתב לפני כמה שנים, שהמשפחתיות עוד היתה שורה במעוני, ובנותי עוד היו חגות סביבי בעת הכנת הסלט. מין נוסטלגיות שכזאת. ומתוך הכרת והוקרת תודה ענקית לאהבה הגדולה שהוטבעה בנו, בכולנו, בימים ההם. אהבה שהיא חלק מאיתנו, ותמיד תהיה עוגן של אור באשר נלך. |