כותרות TheMarker >
    ';

    חיוך בקצה הדמעה

    רשימות קצרות על החיים, כמו שאני רואה אותם

    ארכיון

    0

    מאטה הארי פוגשת את הברון מינכהאוזן

    17 תגובות   יום שישי , 20/3/09, 11:27

    מאטה הרי פוגשת את הברון מינכהאוזן

     

    תלבשי קז'ואל, הוא ביקש. אני סקרן לראות איך את מתלבשת.

    זאת עמדה להיות הפגישה השנייה שלנו. לפגישה הראשונה קדמו שבועיים של חיזור עדין ונלהב שכלל תכתובת מיילים שלא מהעולם הזה, אס. אמ. אסים מסקרנים ומצחיקים ושיחות טלפון שנמשכו לתוך הלילה.

    הוא היה סבלני נחוש קשוב רגיש ספונטני ועם חוש הומור.

    נתרציתי.

    ואז הוא ביקש שאלבש קז'ואל. הייתי צריכה לשמוע בקולו. אלא שהמקום החנוק בתוכי התחשק לו נורא להפתיע, להיות מופתעת, להשתעשע.

    אין הרבה מה לספר על מה שלבשתי מתחת למעיל הארוך, ויסלחו לי הורי, ילדי ותפארת מדינת ישראל גם. בכל זאת, הגעתי אליו בעשר בלילה, שעת ערפל וקסם בה גלומות אפשרויות מי ישורן.

    אז הרשיתי לעצמי.

    הוא באמת הופתע וצחק ואמר שיש לי ראש טוב "נהדר, הראש שלך." נהדפתי קלות לאחור, נחתתי על הספה הנוחה, וקיבלתי קוקטייל  חמוץ ומר כמו שאני אוהבת. הוא לגם יין אדום מכוס אלגנטית וענקית, כמותה לא ראיתי בימי חיי. הוא שוב צחק למראה הלבוש שלי ואמר "מאטה הָרִי, מאטה הָרִי באה לבקר אותי." שיכלתי רגלי לישיבה נוחה. המקום שאוהב משחקים זקף עיניים, אזניים, לשון ואף, וציפה לבאות. 

    התפלאתי קצת כשהוא התיישב בנון שלנטיות על השולחן מולי. אבל התאים לי שלא התנפל. כבר ידעתי שהוא רגיש. הבטתי בכוס שלו ותהיתי מה יוכל גבר לעשות אחרי שישתה כמות יין אדירה שכזו. לכשעצמי, עקבתי אחרי מסלולו של המשקה בגופי. הוא ריכך את אברי, ביחוד את ראשי שנתקף רצון עז לשלוט בעניינים. ואני באמת הזדקקתי לאבדן שליטה. אבדן שליטה בשליטה כמובן. אבל לפחות למשך כמה שעות, חופש קטן.

    את החופש שלי קיבלתי, אבל זה לא היה מה שחשבתי.

    אחרי שעתיים ישבתי עדיין באותה תנוחה על הספה, החלפתי את שיכול הרגליים כדי לחדש את זרימת הדם, והאזנתי לסיפורים מדהימים ומופרכים לחלוטין על חייו של הרגיש, הספונטני עם חוש ההומור. והקשוב. כן, הקשוב גם.

    המשקה שלי היה טוב, החדר היה מחומם ונעים, המוסיקה נהדרת, וממני נדרש רק להקשיב. הילדה שהייתי שמחה על שעת הסיפור שנקרתה בדרכה לפני השינה. המקום המשועשע ואני השתאינו קמעא. כתסריטאים, ואפילו קומיים, לא היינו מעלים על דעתנו סצנה פשוטה ומצחיקה שכזו.

    משרבו עלילותיו, ואני, שיודעת להעריך סיפור טוב, ועוד יותר – גוזמאי טוב, לא התקוממתי - הפליג בדמיונו יותר ויותר. לפתע עלה בזכרוני הברון מינכהאוזן, מגיבורי ילדותי. נזכרתי בציור הכריכה - הברון רכוב על סוסו, ששותה ושותה עד שנגמרים כל המים בבאר, ועדיין הסוס אינו רווה. עד שמגלה הברון כי מחצית גופו האחורית של הסוס אבדה ולכן כל המים ששתה זורמים החוצה מאחור, מאמצע גופו החתוך. והנה, יושב מולי הברון על השולחן, ובאר סיפוריו אינה נדלית. אבל אני הייתי סוסה שלמה, על כל אבריה, ולא היה בי מקום לכל הבדיות שנותרו משייטות בחלל מותירות אחריהן כתמי צבע עזים.

    פתאום העיר אותי הברון משרעפי וחד לי חידה: מה היה שמה של סוסתו של דון קישוט? "רוזיננטה", ענה הרפלקס העתיק של התלמידה המצטיינת. "אח" נאנח הברון "אח, נמצאת איתי אישה כל כך יפה, ואני מעונין רק בראש שלה" וצנח במיטתו ונרדם.

    שְמאטה הָרִי אספה את חמודותיה והפליגה לדרכה באופן רגיש, ספונטני, עם חוש הומור.

    בתחילה הסתיימה הרשימה כאן. אלא שאחרי כמה ימי בדיחות הדעת, ללא כל אזהרה מוקדמת,  עלה לפתע ממקום קברו בכי מר. כאילו הכתיבה "גילחה" שכבת רגש עליונה, ולהרף עין קצרצר נחשף לוז האהבה הענברי הטמון עמוק בתוכי, דבשי, שקפקף, כמה להזדמנות לזהור בכל צליליו ובכל צבעי זהביו, כפי שהיה פעם, כשאהבתי ונאהבתי עד כלות.

    עלה, ונבהל להחבא מיד שוב.

     © נעמי ר. עזר
    דרג את התוכן:

      תגובות (17)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        13/7/09 15:31:
      באתי, ראיתי ונפגעתי. (ספרך ממתין בערמה).
        22/3/09 17:57:
      יחי אובדן השליטה המבורך!
        21/3/09 10:07:

      צטט: בועז22 2009-03-21 09:08:18


      לוז האהבה, דבשי ושקפקף...

      .

      גם בדימיוני הפרוע להחריד, לעולם

      לא היה עולה בדעתי שכך בכלל אפשר

      לכנות את המקום הזה. הלב...

      נשיקה

       

       

      זה מה שקורה כשדמיון פוגש דמיון.
        21/3/09 09:08:


      לוז האהבה, דבשי ושקפקף...

      .

      גם בדימיוני הפרוע להחריד, לעולם

      לא היה עולה בדעתי שכך בכלל אפשר

      לכנות את המקום הזה. הלב...

      נשיקה

        21/3/09 08:42:

      צטט: ron0000 2009-03-21 00:37:07

      צטט: נומיקן 2009-03-20 23:39:23

      צטט: ron0000 2009-03-20 23:30:35

      צטט: נומיקן 2009-03-20 22:33:09

      צטט: ron0000 2009-03-20 19:06:09

      זו הטעייה מרושעת  שמילות המפתח "התעלסות" ו "סקס" מופיעות כאן, אבל לא בפוסט עצמו

       

      זאאאת הטעיה מרושעת?

       בצחוק, הכל בצחוק

       

      העולם מצחיק אז צוחקים

       

       

      התכוונתי להצטרף לרוח הדברים שלך בפוסט, על כך שבסיום היתה אכזבה כללית, ומילות המפתח לא מומשו, אבל יצא שהבנת את דברי כפשוטם, כאילו המדובר באמת בהטעייה "מרושעת" , ועל כך אני מצר. 

       

      לשבריר שנייה "נבהלתי" ואז נזכרתי שכבר פגשתי את שפמך המצחק וידעתי שאתה בצחוק.

      הכל בסדר. ושבת שלום.

        21/3/09 00:37:

      צטט: נומיקן 2009-03-20 23:39:23

      צטט: ron0000 2009-03-20 23:30:35

      צטט: נומיקן 2009-03-20 22:33:09

      צטט: ron0000 2009-03-20 19:06:09

      זו הטעייה מרושעת  שמילות המפתח "התעלסות" ו "סקס" מופיעות כאן, אבל לא בפוסט עצמו

       

      זאאאת הטעיה מרושעת?

       בצחוק, הכל בצחוק

       

      העולם מצחיק אז צוחקים

       

       

      התכוונתי להצטרף לרוח הדברים שלך בפוסט, על כך שבסיום היתה אכזבה כללית, ומילות המפתח לא מומשו, אבל יצא שהבנת את דברי כפשוטם, כאילו המדובר באמת בהטעייה "מרושעת" , ועל כך אני מצר. 

        20/3/09 23:39:

      צטט: ron0000 2009-03-20 23:30:35

      צטט: נומיקן 2009-03-20 22:33:09

      צטט: ron0000 2009-03-20 19:06:09

      זו הטעייה מרושעת  שמילות המפתח "התעלסות" ו "סקס" מופיעות כאן, אבל לא בפוסט עצמו

       

      זאאאת הטעיה מרושעת?

       בצחוק, הכל בצחוק

       

      העולם מצחיק אז צוחקים

       

        20/3/09 23:30:

      צטט: נומיקן 2009-03-20 22:33:09

      צטט: ron0000 2009-03-20 19:06:09

      זו הטעייה מרושעת  שמילות המפתח "התעלסות" ו "סקס" מופיעות כאן, אבל לא בפוסט עצמו

       

      זאאאת הטעיה מרושעת?

       בצחוק, הכל בצחוק

       

        20/3/09 23:13:

      קוראת אותך שוב בשקיקה

      מזדהה וחושבת על כל המפגשים ההזויים שחוויתי בכמה שנים האחרונות

      ומסרבת להאמין שאין את הדברים הפשוטים האלה של פעם...

      כמה טוב שאת כותבת...מעניין, שנון, מצחיק, אמיתי. 

       

        20/3/09 23:11:


      מאחלת לך שבמהרה תאהבי ותהיי נאהבת שוב.

      כתבת נפלא.

      הוא הפסיד.

       

        20/3/09 22:33:

      צטט: ron0000 2009-03-20 19:06:09

      זו הטעייה מרושעת  שמילות המפתח "התעלסות" ו "סקס" מופיעות כאן, אבל לא בפוסט עצמו

       

      זאאאת הטעיה מרושעת?

        20/3/09 21:39:

      אויייש.

      מילא אם לא היה לו מושג מה הוא עומד להפסיד.

      אבל זהו, שכן היה לו מושג.

      טמבל - פשוט טמבל הבנאדם.

      ובחשבון הסופי מן הסתם הרווחת מטמבליותו...

        20/3/09 21:11:

      :):  אל תתיאשי... (לפחות יצא לך מזה פוסט מצוין)
        20/3/09 19:06:
      זו הטעייה מרושעת  שמילות המפתח "התעלסות" ו "סקס" מופיעות כאן, אבל לא בפוסט עצמו
        20/3/09 18:48:

      מה שנותר לך הוא למשוך עצמך למעלה בשערות.
        20/3/09 13:00:

      אוי יפהפיה סגולת העין. באמת זה תפקידך. הלכתי להדיח כלים וחזרתי להציץ ולצוא למצוא את תגובתך המנחמת. איזה יופי.
        20/3/09 11:51:


      יפהפייה במעיל סגול, ירוק, ורוד-עתיק וחום,

       

      בתחילה הסתיימה הרשימה כאן. אלא שאחרי כמה ימי בדיחות הדעת, ללא כל אזהרה מוקדמת,  עלה לפתע ממקום קברו בכי מר. כאילו הכתיבה "גילחה" שכבת רגש עליונה, ולהרף עין קצרצר נחשף לוז האהבה הענברי הטמון עמוק בתוכי, דבשי, שקפקף, כמה להזדמנות לזהור בכל צליליו ובכל צבעי זהביו, כפי שהיה פעם, כשאהבתי ונאהבתי עד כלות.

       

      אני תפקידי, לנגב לך את הדמעות.

       

      אוי איזה גבר פאתט... לגמרי פאתט... לוז האהבה הענברי שלך מקסים והוא לעולם לא ייבש ולא יתאדה ולא יתאייד. נראה לך שכל מה שהיה "פעם", לא יחזור?

      את ממתקית אמיתית. פרי שצריך לקטוף כמו תפוח מסוכר על דגל שמחת תורה.

      נהדרת, שנונה וחריפה כתמיד.

      }{

      עלה, ונבהל להחבא מיד שוב.